ברית הצדק- הדוגמה של אברהם

בעבר ראינו שאברהם השיג צדק רק על ידי האמונה שהקדוש ברוך הוא, נתן לו. כך זה נאמר במשפט הבא:

וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה (בראשית 6:15)

הצדק לפני המילה ולפני החוק

אסור לנו להחמיץ מתי זה קרה. הברית של המילה ניתנה מאוחר יותר בבראשית 17. אברהם זכה לצדק בפרק 15 (טז)- לפני המילה. לכן, המילה לא הייתה הסיבה של צדקתו. וגם לא קיום הברית של משה, בגלל שזה קרה מאות שנים מאוחר יותר. המרכיב הפעיל למען צדקתו של אברהם היה אמונתו. אבל האמונה במה?

האמונה אומרת לסמוך על הברית

תחשבו מה פירוש המילה 'אמון'. הרבה אנשים חושבים שהפירוש למילה 'אמון' היא להאמין שאלוהים קיים. אנחנו חושבים שאלוהים רוצה שאנחנו נאמין שהוא שם. זה נכון שאברהם האמין בקיום של אלוקים, אבל זה לא העיקר בצדק. ה' עשה ברית עם אברהם שהוא ייתן לו בן. זאת הייתה ברית או הבטחה שאברהם היה צריך לבחור אם להאמין או לא- אפילו שהוא ידע שהוא היה בשנות ה80 שלו ושרה הייתה בשנות ה70 שלה. הוא סמך על כך שאלוהים ימלא לו את ההבטחה הזאת. האמונה בסיפור הזה היא הסמכות על אלוהים. אברהם בחר לסמוך על אלוהים שיביא לו בן.

אשר אברהם בחר להאמין בהבטחה הזאת של הבן, אז אלוהים נתן לו גם משהו שהוא 'זכה' בו- צדק. בסופו של דבר אברהם קיבל את הבטחת הברית (בן שממנו תבוא ישראל) וצדקתו.

צדק- לא מן הכשרון או המאמץ

זה לא אומר שאברהם "הרוויח" או היה "ראוי" לצדק, הוא "זכה" בזה. מה ההבדל? אם אתה "מרוויח" משהו זה אומר שעבדת בשביל זה- זה מגיע לך. זה כמו לקבל משכורת על העבודה שאתה עושה. אבל כשאתה זוכה במשהו- זה נתון לך. אתה לא הרווחת או שאתה לא ראוי לזה, אלא פשוט ניתנה להתקבל. אנחנו חושבים באופן אינסטיקטיבי שאם נשמור בקפדנות על מצוות היהודים, או שאם נעשה יותר דברים טובים מדברים רעים, ונתרגל הכחשה עצמית, או עמידה במחויבויות, זה יאפשר לנו להיות ראויים או לזכות בצדק. אברהם מוכיח שהחשיבה הזאת היא שקר. הוא לא ניסה להרוויח צדק. הוא פשוט בחר להאמין להבטחה שהובאה לו, והצדק ניתן לו.

האמונה של אברהם- הוא הימר על חייו

הבחירה להאמין בהבטחה הזאת של הבן הייתה פשוטה, אבל זה לא היה קל. כאשר הובטח לו לראשונה "עם גדול" הוא היה בן 75 והוא עזב את ביתו ונסע לכנען. עברו כמעט 10 שנים, ולאברהם ושרה עדיין לא היה ילד- ושלא לדבר על העם. "למה אלוהים לא נתן לי בן אם הוא כבר היה יכול לעשות את זה?" הוא שאל את עצמו. אברהם האמין בברית של הבן כי הוא בטח באלוקים, למרות שהוא לא הבין הכל על ההבטחה, והוא גם לא קיבל תשובות לכל השאלות שלו.

האמונה בהבטחה דורשת המתנה. כל חייו נקטעו בעודם חיים באוהלים מחכים להבטחה. זה היה הרבה יותר קל להמציא תירוצים ולחזור לבית לחארן (עיראק בימינו) שהוא עזב שנים רבות קודם לכן, איפה שאחיו ומשפחתו עדיין חיו. החיים היו נוחים שם. העובדה שהוא נשאר בארץ המובטחת הפגינה את האמון שלו, ונשמרה גם במחיר האישי ובנוחות. האמון שלו בהבטחה השפיעה על האופן שבו הוא חי את חייו.

האמון בהבטחה היה בעדיפות הראשונה על פני מטרות נורמליות בחיים- ביטחון, נוחות ורווחה. הוא יכול היה להאמין להבטחה ועדיין להאמין בקיומו של אלוקים, ולהמשיך עם המנהגים הדתיים ומעשים טובים. אז הוא יכול היה לשמור על הדת שלו אבל הוא לא היה 'זוכה' בצדק.

400 שנים לאחר מכן, הברית שעשה משה בסיני לא ביטלה את הברית הזאת עם אברהם. משה בנה עליה. אלוקים הוא אחד שמוכן לעשות בריתות מרובות, והוא מצפה שמי שקיבל את הברית יחווה את ברכתו.

הדוגמה שלנו

שאר התנ"ך מתייחס לאברהם כדוגמה עבורנו. האמונה של אברהם בברית של אלוקים, והזכייה בצדק, זה משהו שאנחנו צריכים לעקוב אחריו. אנחנו יכולים לראות את זה בישעיהו

עברית מודרנית עברית העתיקה
א שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה, הביטו אל הסלע שממנו נחצבתם ואל חלל הבור שממנו נוקבתם. ב הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה שילדה אתכםף כי כאשר אברהם היה רק אחד, הוא היגר לארץ כנען לבד, נתתי לו זרע שהפך לעם. כך אתם העולים מבבל שמרגישים בודדים- אל תדאגו. א שִׁמְע֥וּ אֵלַ֛י רֹ֥דְפֵי צֶ֖דֶק מְבַקְשֵׁ֣י יְהוָ֑ה הַבִּ֨יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם׃ ב הַבִּ֨יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחֽוֹלֶלְכֶ֑ם כִּֽי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַאֲבָֽרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ׃

אם נרדוף ונרצה צדק אז אנחנו נקראים 'לעקוב אחרי הדוגמה של אברהם'- כדי לסמוך על הבריתות של אלוקים עם ישראל. היום אנחנו יודעים שההבטחה לאברהם התגשמה. אנחנו גם יודעים שאלוקים הגשים אמונות נוספות. הברית דרך משה בהר סיני כנראה מקבלת את רוב תשומת הלב. אבל יש גם כמה בריתות נוספות, שמתרחשות דרך התנ"ך. לדוגמה, תשקלו את הדוגמה של ירמיהו בסביבות 600 לפנה"ס

עברית מודרנית עברית העתיקה
על אף שהברית הזאת היא חדשה עדיין יש לה קשר לברית הקודמת. ירמיהו מבהיר שהברית החדשה שונה מהברית הישנה מפני שקיום הברית הראשונה היה תלוי בעם ישראל שהיה צריך לשמור אותה. וזה לא ככה בברית החדשה. את הברית החדשה הקב"ה שומר לפי חסדו. היא לא תהיה תלויה בשום איש, אלא באלוקים בלבד. כל איש שמקבל אותה, אלוקים ייתן בו את רוח הקודש. בזכות רוח הקודש כל איש יכיר את הקב"ה באופן אישי. העובדה שירמיהו מאחד את המושג של סליחת החטאים לגאולה היא משמעותית מאוד. במילים אחרות, אפשר להגיד שהדבר העיקרי בנוגע לגאולה הוא סליחת החטאים, כמו שכתוב בפסוק לג. אי אפשר להתווכח שיש לאלוקים תוכנית לעם היהודי בזמן הגאולה. לא לא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם–נְאֻם-יְהוָה. לב  כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-יְהוָה:  כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה–כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד. לד כֹּה אָמַר יְהוָה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

הברית המובטחת הזאת ניתנת במפורש "לעם ישראל", והיא הייתה אמורה לבוא לידי ביטוי מתישהו אחרי ירמיהו כי היא נתונה בעתיד הקרוב. זה נבנה על הברית של סיני על ידי כתיבת החוק בתודעה לעומת לוחות ואבן, הברית מבטיחה כי כל "יידע" אלוקים יקבל את סליחתו.

לכולנו יש את ההזדמנות לעקוב אחר הדוגמה של אברהם עם האמונות האלה, לבחור אם לסמוך או לא. כאשר אברהם קיבל לראשונה את הבטחת הקרקע בארץ כנען, זה לא היה ברור מאליו אם הוא ישאר בארץ או יעבור למצרים כדי למנוע רעב (בראשית 12: 20-10). כאשר אברהם קיבל את ההבטחה של הבן זה לא היה ברור אם זה יתגשם דרך שרה או דרך המשרתת שלה הגר (ומכאן האירועים של בראשית 16, והגירושין בבראשית 21 עם ההשפעות שמרגישים אפילו היום). אברהם לא היה מושלם באמון שלו, אבל הוא לא ויתר, ועבר דרך כל הבעיות שהמסע של האמונה שלו הביא לפניו.

בתור הצאצאים של אברהם, יהודים צריכים להיות הראשונים שעוקבים אחרי הדוגמה של אברהם, ללמוד ולאחז בבריתות ובאמונות המוצעות על ידי אלוקים. כמו לאברהם, זה ידרוש מסע של כל החיים, כמה בחירות מייסרות, לחשוב אחרת מכולם, עם הרבה הזדמנויות לחזור אחורה. אבל גם כמו לקבל את הבטחת הבן ולזכות בצדק, גם אברהם השיג משהו יקר באותה המידה. כמו אלוקים, דרך העט של ישעיהו נאמר עליו.

"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי". (ישעיהו 8:41)

הידידות עם מי שיצר מרחב וזמן, יילד את העם של ישראל, ומי שמנחה את צעדיה באופן מסתורי אלפי שנים לאחר מכן. נראה שההבטחות העתיקות האלה מתעוררות לחיים בימינו, למה שלא נבין את הבריתות והאמונות כדי לקבל החלטות יותר נבונות בחיים שלנו? ולמה שלא נתמודד עם האחד שמתלבט- הברית עם דוד על המשיח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *