הבטחה החסרת גיל לאברהם הלא ידועה-שקטה אך ניצחית.

 בזמן שאני כותב את המאמר הזה תשומת הלב העולמית מתמקדת באליפויות בענפי ספורט שונים. ליגת הפוטבול האמריקאית בדרך לסופרגול (משחק ההכרעה של אליפות ליגת הפוטבול האמריקנית). הקבוצות האלופות של הוקי וכדורסל יבחרו בקרוב. ובינתיים לדרמות האלה יש אוהדי צפון אמריקה מרותקים, שאר העולם מרוכז על כנף הטניס הפתוח. ותמיד יש גם כדורגל, משחקים ואליפויות.

אפילו שכל תשומת הלב מרוכזת על האליפויות האלה, הן עדיין ישכחו בעוד 6 חודשים בערך. ממה שהעולם מתלהב עכשיו ישכח מהר מאוד איך שתשומת ליבנו עוברת לדברים אחרים, אליפויות או אירועיים פוליטיים. יום אחד גולת הכותרת הופכת להיסטוריה נשכחת במהרה.

ראינו במאמר הקודם שלנו כי זה גם נכון בימי אברהם. המאבקים החשובים והמרהיבים, ההישגים והדרמה שהחזיקה את תשומת ליבם של אנשים לפני 4000 שנים, נשכחה לגמרי היום. אבל ההבטחה הקדושה מדברת בשקט לכל אחד מאיתנו, אפילו שאז התעלם העולם לחלוטין, היא גדלה ומתרחשת לנגד עינינו.

החשבון של אברהם בתנ"ך ממשיך עם מפגשים נוספים עם ההבטחה שאלוהים הבטיח לו,ברוך הוא. אברהם (וגם אנחנו שהולכים אחרי המסע שלו) לומד אפילו יותר מההיסטוריה אל הנצח. הסיפור של אברהם לא טרנדי אך אירוע נשכח מהר כמו אלה היום, זה אחד מהאנשים שלקח נצח כדי שאנחנו נהיה נבונים ללמוד על זה.

"אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ–שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד".

מה שאומר "אל תפחד אברהם, אני המגן שלך, שכרך גדול מאוד"

וַיֹּאמֶר אַבְרָם: "אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם–הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי.  וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה:  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ". (בראשית 15:1-3)

מה שאומר: "הו אלוהים, מה אתה יכול לתת לי אני נשאר עררי ומי שיירש את הרכוש שלי הוא דמשק אליעזר, לא נתת לי ילדים, אז משרת ביתי יהיה היורש שלי".

ההבטחה של אלוהים       

אברהם המתין בארץ לתחילת "העם הגדול" מה שהובטח לו. שום דבר לא קרה, גילו של אברהם היה משהו כמו 85. הוא התלונן כי אלוהים, ברוך הוא, לא שמר על ההבטחה שהוא נתן לו. השיחה שלהם המשיכה כך:

"וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה:  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". (בראשית 15:4-5)

מה שאומר: "האיש הזה לא יהיה יירשך, יהיה לך בן מגופך שיהיה ייירשך. אלוהים אמר לאברהם, הבט נא על השמיים ותספור את הכוכבים-אם תוכל לספור אותם, כך יהיה זרעך"

פה אלוהים, ברוך הוא, בעיקרון חוזר על עצמו עם ההבטחה שהכריז שלאברהם יהיה בן שיתחיל את העם הגדול, אינספור אנשים כמו הכוכבים שבשמיים-רבים בוודאות אבל קשה למספר. בזמננו היום, אנחנו יודעים שזה באמת קרה אצל היהודיים. אך באותו הזמן, ההבטחה הזו הייתה בלתי יאומנת.

התגובה של אברהם: אפקט נצחי

איך אברהם הגיב להבטחה הזאת? מה שבא אחרי זה המשפט שהתנ"ך עצמו מתייחס כמו אחד מהמשפטים החשובים ביותר בתנ"ך. (המשפט היה מצוטט הרבה פעמים בהמשך). זה עוזר לנו להבין איך מתקבל שלום עם אלוהים.

"וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (בראשית 15:6)

מה שאומר: "אברהם האמין לאלוהים, ואלוהים הביא את זה לאברהם בצדק". זה משפט כזה קטן וצנוע. זה בא והולך ללא תרועת אליפות ולכן אנחנו עשויים לפספס את זה. אבל זה באמת משפט חשוב מאוד בגלל שבמשפט הקטן הזה אברהם משיג צדק. זהו המשפט האחד והיחידי שאנחנו צריכים בשביל שלום עם אלוהים, ברוך הוא.

הבעיה שלנו היא: שחיתות

אם האנושות נעשתה בצלם אלוהים (בראשית 1:26-27) קרה משהו פגום בתמונה.

אלוהים מסתכל למטה מגן העדן על הבני האדם כדי לראות אם מישהו מבין, כל מבקשי אלוהים. הכל התהפך לצד, הם הסתאבו כולם ביחד, אין אף אחד שעושה טוב, אפילו לא אחד . (תהילים 14:2-3)

האבחנה מכסה את כל האנשים: יהודי וגוי, ערבי וישראלי, זכר ונקבה, מחונך ופשוט. השחיתות של גמדים לאורקים בסרט שר הטבעות ואיך שהתנ"ך משתמש במילה "עלמה" עזר לי להבין מה הכוונה "להסתאב" בתהילים 14. התוצאה בסוף זה שמצאנו את עצמנו מופרדים מיהוה האדון, ברוך הוא, כי אין לנו צדק. השחיתות שלנו השיקה אותנו אל אוטונומיה ומנטייה אל הרע-קצירת חוסר תוחלת ומוות בתוצאה. אם קשה לכם להאמין, פשוט תסתכלו על כותרות החדשות ותראו מה אנשים עשו ב24 שעות אחרונות-וזה פחות או יותר אותו הדבר בכל העולם. מה עוד אלוהים הצדיק יכול לעשות אלא להכריז את כולנו כעוולה?

למעשה אנחנו מופרדים ממקור החיים וכך גם המילים של הנביא ישעיהו שהתגשם לכולנו הפכו במי טמא, וכל הצדקנות שלנו היא כמו שטיחים מזוהמים, כולנו מצומקים כמו עלה נידף, וכמו הרוח חטאינו שלנו טואטאו. (ישעיהו 64:6)

אברהם והצדק

אבל כאן השיחה בין אברהם לאלוהים, ברוך הוא, אנחנו רואים שאנחנו כמעט מפספסים את זה, ההכרזה כי אברהם זכה בצדק-מהסוג שאלוהים מקבל. אז מה אברהם "עושה" כדי לקבל את הצדק? זה לא היה נימול-מי שבא בשלב מאוחר יותר (בבראשית 17). עשרת הדיברות והחוקים של משה שבאו מאות שנים מאוחר יותר, אז זה לא היה אורח חייו באוכל כשר ותקנות רבות אחרות מסדירי חיים ותזונה-טוב שכך. התנ"ך אומר במילים פטושות שאברהם "האמין". זהו זה? כאשר אתה חושב על הקיום המשוכלל של הרבה יהודים, ואפילו אם נסתכל רחוק ורחב יותר על המצוות של אנשים בדתות אחרות, ונקרא שאברהם זכה בפרס של הצדק בזכות "אמונה" זה נראה לגמרי לא יאומן-טוב מדי וקל מדי כדי להיות אמין.

אבל מה המשמעות של "אמונה"? ומה אנחנו יכולים ללמוד בשביל הצדק שלנו? אנחנו נהרהר במאמר הבא.