הנביא היהודי מול הספקן היהודי (חלק שלישי)

במאמר הקודם טענתי כי יחזקאל חזה את הגלות היהודית ואת אובדן הריבונות בארץ ישראל , 606 לפנה"ס -> 537 לפנה"ס -> 1948 לספירה כששכב על צדדיו במשך 430 ימים. זה התאים לבקשתו של סם האריס שהנביאים התנ"כיים יחשבו על משהו ספציפי עבור זמננו.

לוח הזמנים הנבואי עבור ירושלים

הרצף הזה נכון גם לגבי ירושלים והכותל- זה פשוט זז מהתאריכים שלמעלה. כדי לראות את זה אנחנו צריכים לדעת כמה פרטים על ההיסטוריה של היהודים. ממלכת היהודים של יהודה איבדה את עצמאותה לבבלים בשנת 606\605 לפנה"ס כאשר היא הייתה בכיפוף לבבל, והגל הראשון של הגירושים לבבל התרחש. דניאל היה בקבוצה הזו של הגולים. זה התחיל את הספירה לאחור של 70 שנות הגלות של ירמיהו. עם זאת, רק לאחר כמה שנים מאוחר יותר, לאחר המרד הכושל, מלך בבל נבוכדנאצר צר על ירושלים, הרס ושרף את העיר ואת בית המקדש הראשון. התאריך המקובל לזה הוא 586 לפנה"ס. זה התחיל את הגלות וחורבן ירושלים.

בית המקדש בירושלים- גם הוא חרב במשך 70 שנים

היהודים חזרו תחת שלטונו של הקיסר הפרסי, כורש, בשנת 537 לפנה"ס, אשר מילאו את 70 שנות הגלות שירמיהו חזה. אבל לאחר שהם חזרו הם לא היו מסוגלים (בגלל חוסר עניין והתנגדות מקומית) לבנות מחדש את בית המקדש שלהם. העבודה הזו לא החלה ברצינות עד שנת 520 לפנה"ס תחת הנחייתם של הנביאים חגי וזכריה. בית המקדש השני סוף סוף נפתח סופית בשנת 516 לפנה"ס. כך שמשנת 586 לפנה"ס עד שנת 516 לפנה"ס בית המקדש גם היה מוחרב, במשך 70 שנים. משך הזמן הזה היה אותו משך הזמן של הגלות הרשמית, אך תאריכי ההתחלה והסיום זזו במשך 19 שנים.

ירושלים בשנת 1967

אני הצעתי שלידתה מחדש של ישראל בשנת 1948 היא המסקנה לנבואה של יחזקאל, אבל זה לא כולל את ירושלים. במלחמת העצמאות בשנת 1948 ישראל לא קיבלה את ירושלים כי היא לא הייתה מסוגלת להחזיק את העיר ירושלים או את הכותל, והם איבדו אותה לירדן. מאוחר יותר,  במלחמת ששת הימים בשנת 1967, ירושלים והכותל הוחזרו על ידי ישראל. יישום לוח הזמנים הנבואי שבו השתמשנו עבור ישראל שעכשיו אנחנו משתמשים בתאריכים ירושלמיים (נהרסו בשנת 586 לפנה"ס, בית המקדש נבנה מחדש בשנת 516 לפנה"ס, הוחזר בשנת 1967 לספירה) אנחנו מקבלים את התוצאה הבאה:

586 לפנה"ס+ [70+(360*7)] *360\365.24 + 1 => 1967 לספירה [1]

יחזקאל מנבא את ההתפזרות וההתכנסות מחדש לירושלים, בתזמון של לוח הזמנים של ישראל
יחזקאל מנבא את ההתפזרות וההתכנסות מחדש לירושלים, בתזמון של לוח הזמנים של ישראל

במילים אחרות, לוח הזמנים הנבואי שניתן על ידי יחזקאל (וויקרא) יכול להשתנות כך שירושלים תהיה גם תואמת ללוח הזמנים הנבואי של הגלות הלאומית. התאריכים 586 לפנה"ס (חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון) -> 516 לפנה"ס (שחזור בית המקדש השני) -> 1967 לספירה (החזרת ירושלים והכותל לישראל) תואם לנבואות של יחזקאל בדיוק כמו התאריכים של 605\606 לפנה"ס (גלות בבל הראשונה של היהודים, ממלכת יהודה תחת שלטון בבל) -> 537 לפנה"ס (החזרה הראשונה של היהודים מהגלות תחת כורש) -> 1948 לספירה (לידתה מחדש של ישראל המודרנית). שני האירועים עוקבים אחרי אותם פרקי זמן, וכך יחד שניהם מתקיימים עם הדרמה של יחזקאל של שכיבה על צידו. כפי שאומרים, "הרג שתי ציפורים באבן אחת".

צירוף מקרים או נבואה?

אז מה אנחנו עושים עם זה? מצד אחד זה לא מזיק להיות זהירים. אם תסתכלו רחוק מספיק אתם יכולים להתאים כמה רצפים של מספרים שתואמים לאירועים היסטוריים שונים. לדוגמה, המרווח של 2300 ימים בולטים בדניאל 8. מלחמת העולם השנייה היתה קרובה מאוד להיות 2300 ימים. האם זה אפשרי שמלחת העולם השנייה היא "הגשמה" של 2300 ימים של דניאל בגלל ההתאמה הקרובה? היינו רואים את זה כצירוף מקרים בגלל שהקשר של דניאל 8 לא מתאים למלחמת העולם השנייה. למה שנתייחס אחרת לנבואה של יחזקאל?

נושא מתמשך של הפיזור והאיסוף מחדש

הנבואה "שוכב על צדדיו" של יחזקאל לא מתאימה עם כל אירוע, היא 'מתאימה' אבל עם ההסבר שלו על זה. הנה למה שיחזקאל התכוון וכתב על 430 ימים בצדדיו:

"ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל" (יחזקאל 4:5).

"לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים" (יחזקאל 5:8).

"שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל רוח אזרה וחרב אריק אחריהם" (יחזקאל 5:12).

כדי להקצות את המשמעות של 430 שנים של גלות והעונש של ישראל וירושלים אינו מקצה שום משמעות לנבואה, אלא המשמעות שהנביא עצמו שם עליה. הנבואה הזו של הגלות והעונש היא חלק מנושא מקיף העובר בתורה ובתנ"ך- זה הנושא של הפיזור והאיסוף מחדש של היהודים. זה מתחיל עם משה וממשיך דרך ספרים אחרים של הברית הישנה כולל ישעיהו והחזון של יחזקאל על העצמות היבשות.

זה מבטיח לנו שאנחנו לא רק תופסים כל קבוצה של מספרים שהוצגו ביחזקאל ומחפשים כל קבוצה של אירועים התואמים למספרים האלה. משה ויחזקאל (יחד עם עמוס, ישעיהו, ירמיהו, ועוד כמה) ביחד מפתחים נושא עקבי עם כמה אלמנטים מדויקים מדהימים בתוך הנושא הזה. יחזקאל תואם את האירועים הישראליים המודרניים עם כרונולוגיה מדויקת וניתנת למדידה. אני לא מכיר שום כתבים אחרים, מודרנים או עתיקים, שעושים זאת בצורה דומה.

כמו בלוח הזמנים הקודם היו 430 שנות גלות, 70 ששולמו בגלות הראשונה אבל כל השאר (430-70=360) הוכפל ב-7 לפי ויקרא. זה החלק '[70+(360*7)]' של החישוב. אנחנו, כמו קודם ובדומה לדניאל, מהמרים ל-360 ימי השנה (360\365.24). את ה'+1' מוספים בגלל שאין שנה-0 ההולכת מלפנה"ס-> לספירה. הגורמים האלה הם בדיוק אותם הדברים ששימשו בחישוב הקודם של גלות ישראל. מה ששונה עכשיו זה שאנחנו מתחילים עם 586 לפנה"ס במקום 606 לפנה"ס בגלל שאנחנו מתחילים מחורבן ירושלים ובית המקדש. 586 לפנה"ס זה כמו- שהמשוואה כולה תהיה -586 + [70+(360*7)]*360\365.24=1967, מה שתואם ל-1967 לספירה.

ישעיהו והאיסוף של היהודים לארץ ישראל

כנראה שהספר המשפיע ביותר הנביאים בתנ"ך הוא ספר ישעיהו, שמו של אדם-ישעיהו- שהיה מחבר בתקופת בית המקדש הראשון בסביבות 750 לפני הספירה. האיור למטה מראה היכן הוא יושב בציר הזמן ההיסטורי. ציר זמן זה נלקח מתוך ההיסטוריה של היהודים המכסה את שתי תקופות בית המקדש.

ציר זמן היסטורי עם ישעיהו וסופרים אחרים בתנ"ך בתקופת בית המקדש הראשון והשני
ציר זמן היסטורי עם ישעיהו וסופרים אחרים בתנ"ך בתקופת בית המקדש הראשון והשני

המאמר "ברוכים הבאים" מדגיש את העובדה המסקרנת שההיסטוריה היהודית היא כמו ריקוד בין הספר (תנ"ך), הארץ (ישראל), בני ישראל (יהודים) ועמים אחרים. אין שום עם אחר עם ריקוד מורכב כזה. עם הברכות והקללות של משה בתורה היו שולטים בתנועות הרחבות של הריקוד הזה במשך 3500 השנים האחרונות, הנבואות של ישעיהו היו מנחים בצעדים מדויקים לתוך זמננו. ישעיהו גם הוסיף שותף חדש לריקוד הזה (אם כי הוא לא היה הראשון לעשות זאת, אבל השותף החדש הזה לוקח לגדולה בישעיהו). הדבר בא לידי ביטוי בחזונו המרחיק לכת של ההיסטוריה בישעיהו 11.

א  "וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה."

ב  "וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה." (ישעיהו 11:1-2)

"ויצא חטר מגדם ישי, משורשיו סניף יישאו פרי, רוח יהוה תנוח על אותה-הרוח של חוכמת הבנה, רוח עצת עצמה, הרוח של ידע פחד יהוה" (ישעיהו 11:1-2)

ישי (ג'סי) היה אביו של דוד המלך מי שייסד את העיר ירושלים בסביבות ה-1000 לפני הספירה. כאשר ישעיהו כתב את המילים האלה ישי כבר היה מת 300 שנים אבל דרך שושלת דוד המלכותית ישי שלט בירושלים בימי חייו של ישעיהו. ישעיהו ניבא כי שושלת זו, כמו עץ כרות על ידי גרזן, יום אחד תצטמצם ל'גדם', כלומר, הממלכה תיפול. אך אז, אחרי השושלת הזו 'נצר יפרה' החל מאותו גדם בדיוק. הנצר הזה היה 'אותו' (אדם) אשר 'נָשָׂא פְּרִי' מי יהיה הנצר הזה? איזה סוג של 'פרי'?

כפי שישעיהו המשיך לא ברור באופן מיידי אם הוא דיבר באופן מטפורי או מילולי. אך אז הוא כתב משהו בשבילנו, שבמאה ה-21 יגרום לנו לשבת ולשים לב:

י  "וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶש יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד."

יא  "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ–אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם."

יב  "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.")ישעיהו 11:10-12)

ישעיהו ניבא מחדש איסוף של היהודים (כמו שמשה חזה בברכותיו ובקללותיו) אבל ישעיהו כתב שזה יהיה ב'פעם השנייה'. בציר הזמן למטה מההיסטוריה של היהודים עם האיסוף של היהודים לישראל (בירוק) וישעיהו באדום. אפשר לראות שהיו שם שני איסופים שונים של היהודים מן העמים בחזרה לישראל, שניהם כאשר ישעיהו היה חי. מהזמן של ישעיהו (750 לפני הספירה) אתם אולי תחשבו שהוא כתב על האיסוף של היהודים לישראל מגלות בבל, אבל בגלל שהוא כתב במיוחד ב'פעם שנייה' אנחנו יודעים שהוא מחפש מעבר לאיסוף הזה. האיסוף ה'שני' זה האיסוף שקורה עכשיו, כחלק מהלידה החדשה של ישראל המודרנית. תיאורו של האיסוף מחדש מן 'ארבעת הרבעונים של כדור הארץ' (כלומר מהצפון, דרום, מזרח, מערב) דווקא מתאר את מה שקורה היום, כיהודים מכל היבשות על פני כדור הארץ שעושים עלייה לישראל בתוך הגשמה מילולית מדויקת של מה שישעיהו כתב לפני 2700 שנים.

ציר הזמן ההיסטורי של היהודים-כולל את שתי תקופות הגלות שלהם
ציר הזמן ההיסטורי של היהודים-כולל את שתי תקופות הגלות שלהם

חלק מהמדינות שהוא מפרט הם מעורפלים כי הוא נתן שמות למדינות 750 שנים לפני הספירה. המדינות שהוא מפרש במפורט: עילם(איראן היום), כוש(אתיופיה היום), בבל(עיראק היום) יחד עם מצרים הן כל המדינות הכמעט מרוקנות מתושבים יהודים שעשו עלייה לישראל משנת 1948.

ישעיהו ממשיך עם פרטים נוספים המקיפים את האיסוף ה'שני'. כדי לעזור לנו לזהות את המדינות שישעיהו מזכיר, יש מפה שמשווה את השמות בפיסקה שלו לאלה שהיום. ישעיהו ממשיך:

יג  "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם."

יד  "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת-בְּנֵי-קֶדֶם; אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם."

(ישעיהו 11:13-14)

מפת ארץ ישראל+יהודה והמדינות הסובבות ב-750 לפני הספירה (תקופת בית ראשון) לעומת מפת ארץ ישראל והמדינות של היום
מפת ארץ ישראל+יהודה והמדינות הסובבות ב-750 לפני הספירה (תקופת בית ראשון) לעומת מפת ארץ ישראל והמדינות של היום

אפשר לראות שבתקופת בית ראשון היהודים חולקו פוליטית לשני ממלכות יריבות- ישראל ויהודה. המצב הזה היה כמו הקוריאנים היום, עם אחד מחולק לשתי מדינות מתנגדות-צפון ודרום קוריאה. היריבות בין שתי המדינות היהודיות בתקופת בית ראשון מפורטות בתנ"ך בספר מלכים ודברי הימים.

האיסוף מחדש לעם אחד

כאשר ישעיהו הביט לעתיד וכתב: יג  "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם." (פסוק 13) הוא התכוון שכאשר היהודים התאספו מחדש בפעם השניה מגלות בכל רחבי העולם הם לא יהיו מחולקים פוליטית יותר אף פעם, אלא התאחדו לעם אחד. זה לא היה מובן מאליו כאשר הוא כתב את זה ב-750 לפני הספירה, אך זה קרה בשנת 1948 כאשר נולדה מדינה יהודית מודרנית אחת ויחידה: ישראל.

ישראל ומלחמת ששת הימים

במבט מקרוב במפה  הזו של האומות בימי ישעיהו אנחנו רואים פלשת על רצועת החוף שבין יהודה, הים התיכון, מואב, אדום ועמון ישירות למזרח. שימו לב למדינות המקבילות היום ואנחנו יכולים לראות כי הם עזה, בגדה המערבית(יהודה ושומרון) וירדן. הגדה המערבית(יהודה ושומרון) נכבשה מירדן במלחמת ששת הימים בשנת 1967. בידיעה הזו, הנבואה של ישעיהו הגיונית לאוזניים המודרניות שלנו.

יד  "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת-בְּנֵי-קֶדֶם; אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם" (פסוק 14)

"הם יעטו על מורדות הפלשתי (למשל עזה) מהמערב; יחד הם יוכלו לבזוז את העם מהמזרח. הם יכניעו את אדום ומואב, ובני עמון יהיו כפופים להם." (פסוק 14)

ישעיהו חזה את בני ישראל חוזרים בפעם השניה בעתיד הרחוק, וחזה לידתה של מדינה יהודית אחת. לאחר מכן, הוא חזה שבני ישראל 'יעטו על המורדות של הפלשתים לכיוון מערב'. הוא חזה פלישה מאוד מהירה ('ועפו בכתף') של ישראל לעזה – בדיוק כפי שקרה במלחמת ששת הימים. באותה מלחמה בגדה המערבית(יהודה ושומרון) זכתה מירדן, וכתוצאה מכך "מלאכת הרגעה" של העם אדום, מואב ועמון-השליטה הישראלית המודרנית של הגדה המערבית. זה כאילו שישעיהו הקדים 2700 שנים של אירועים בימינו.

אולי אתם מסכימים איתי, או אולי אתם חושבים שאני קורא יותר מדי אל תוך ישעיהו, אבל העובדה היא שישעיהו היה חלק מקבוצה מובחרת מאוד שכתביהם נמצאים בתנ"ך. הנושא הזה של חיזוי העתיד של יהודים, בארץ ישראל וסביבת האומות רץ דרך כתבים אחרים בתנ"ך ומצביע על כך שישעיהו הוא לא רק צירוף מקרים היסטורי בעל מזל. הנושא שהחל עם אברהם, שהתפתח על ידי משה, מתרחב כעת על ידי ישעיהו. נביאי התנ"ך כמעט ולא נפגשו מאז שהם חיו כמה מאות שנים זה מזה. אתם יכולים  לדמיין את הקושי העצום בתיאום נושא שעולה בקנה אחד עם אחרים שמעולם לא נפגשתם איתם. תראו את קשיי המנהיגים הפוליטיים שלנו בתיאום תגובה עקבית לכל האירועים של היום – הם מתקשרים באופן קבוע.

אבל אז מה? אז מה אם ישעיהו ניבא פרטים של הלידה החדשה של ישראל. אז מה אם הוא וסופרים אחרים של התנ"ך חזו מחדש את האיסוף של היהודים מכל רחבי העולם? מה זה משנה לך ולי?

ישעיהו והסופרים האחרים של התנ"ך מעולם לא טענו שהם בעל סמכויות הטבועה של ראיית נולד. הוא טען שהקדוש ברוך הוא, מי שיצר את כדור הארץ והיקום, שהוא ריבון על כל מדינות, יהודים ולא יהודים-גילה לו את זה. ואם הוא היה צודק בדברים הגלויים האלה היום אז יש לנו סיבה לקחת אותו ברצינות בקשר למקור שלו.

למרות זאת הרבה נשאר עדיין כדי להבין על מה כתב ישעיהו. הוא התחיל את המעבר הזה עם 'הרבב מהגדם של ישי' במקביל עם 'האיסוף השני החדש של היהודים לישראל'. איך אפשר להבין את המילה 'רבב'? לפני שאנחנו תופסים ספק שזה יהיה, כדאי לראות מה סופר אחר של התנ"ך כתב על הריקוד בין היהודים וארץ ישראל. הנביא יחזקאל, שחי 200 שנים אחרי ישעיהו תיאר  בפירוט מדויק את הזמן של האיסוף החדש הזה. מאיפה שאנחנו יושבים, במהלך האיסוף הזה, אנחנו יכולים לבדוק אם מה שהוא ניבא נחזה במדויק. אנחנו נעשה זאת בשלב הבא.