ישו וישראל: נרדפים ומסתתרים

אנה פרנק ידועה ביומנה, "יומנה של אנה פרנק", אותו כתבה בזמן שהסתתרה מהמשטר הנאצי במלחמת העולם השנייה. הבריחה שלה מהמרדף החלה שנים לפני שהתחבאה מאחורי כוננית ספרים עם משפחתה באמסטרדם. היא נולדה במקור בשנת 1929 למשפחה יהודית בגרמניה. אביה, אוטו פרנק, החליט שעדיף לברוח מהמדינה עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933. כתוצאה מכך, אנה גדלה כזרה בהולנד

עם זאת, בשנת 1940, הנאצים השתלטו על הולנד, מה שהפך אותה למדינה לא בטוחה יותר. כשהנאצים הורו לאחותה של אנה להתייצב במחנה העבודה שלהם בשנת 1942, המשפחה הסתתרה. הם נשארו מוסתרים מאחורי ארון הספרים עד שמצאו אותם בשנת 1944. במהלך התקופה שהסתתרו בה, כתבה אנה את יומנה. באופן טראגי, כל בני משפחת פרנק פרט לאביה של אנה מתו במחנות של הנאצים. אבל יומנה נותר נסתר ואביה פרסם אותו לאחר המלחמה.

יומני שואה יהודיים אחרים

יהודים אחרים גם כתבו יומנים בזמן שנרדפו והסתתרו מפני הנאצים 

אתי הילסום (1914 – 1943) ניהלה יומן המתאר את חייה המסוכנים כיהודיה הולנדית תחת השלטון הנאצי. היא מתה באושוויץ

מרים חשצ'באצקי  (1924–1942) הייתה קורבן שואה יהודיה בת 15, ובשנת 1939 החלה לכתוב יומן אישי על חייה בגטו רדומסק; שהסתיים רגע לפני מותה ב-1942

רוטקה לסקייר (1929–1943) שהייתה פולניה יהודיה המתעדת את שלושת חודשי חייה בתקופת השואה בפולין. הנאצים רצחו אותה באושוויץ בגיל 14

ויירה קוהנובה (1929-1942) צעירה יהודייה צ'כוסלובקית, כתבה יומן על תחושותיה ואירועיה במהלך הכיבוש הנאצי לפני גירושה ורציחתה במחנות ההשמדה הנאצים

רדיפה – מציאות יהודית היסטורית

הצורך לברוח מרודפים המבקשים את רעתם לא נחווה רק במהלך השואה, אלא היה חלק מהחיים של היהודים לאורך ההיסטוריה. זה התחיל בימים הראשונים של האומה כאשר יעקב ברח מפני עשיו שאיים ליטול את חייו. במהלך המאות הבאות, בריחה מפני רודפים הייתה מציאות קרובה תמידית עבור צאצאיו של יעקב

הילדות של ישו: נרדף ומתחבא

בהקשר זה, לא מפתיע לגלות שבברית חדשה, זמן קצר לאחר לידתו, נאלץ ישו (או ישוע) לברוח לארץ אחרת בדיוק כפי שעשתה משפחתה של אנה פרנק 

מתיו מתעד כיצד חוזי-הכוכבים מהמזרח ביקרו אותו ויצרו זעם להורדוס הגדול

בינתיים הזהיר אותם אלוהים בחלום שלא לחזור אל הורדוס, ומשום כך שבו חוזי-הכוכבים לארצם בדרך אחרת

הבריחה למצרים

לאחר שעזבו, נגלה מלאך ה' ליוסף בחלום ואמר: "קום, ברח למצרים עם התינוק ועם אמו, והישאר שם עד שאומר לך לחזור, כי הורדוס רוצה להרוג את הילד"

באותו לילה יצא יוסף עם מרים ועם הילד למצרים, ונשאר אתם שם עד מותו של הורדוס. כך התקיימה הנבואה "וממצרים קראתי לבני"

כשהורדוס הבין שחוזי-הכוכבים התחמקו ממנו, הוא מאוד כעס. הוא שלח חיילים לבית-לחם וציווה עליהם להרוג כל ילד זכר עד גיל שנתיים (כי החוזים סיפרו לו שראו את הכוכב כשנתיים קודם לכן), בבית לחם עצמה ובכל כפרי הסביבה. מעשה אכזרי זה של הורדוס קיים את הנבואה

קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים,

רחל מבכה על בניה,

מאנה להינחם על בניה כי איננו

השיבה לנצרת

לאחר מותו של הורדוס נגלה מלאך ה' בחלום ליוסף במצרים, ואמר לו: "קום, קח את התינוק ואת אמו לישראל, כי אלה שרצו להרוג את הילד כבר מתו"

יוסף לקח את ישוע ואת מרים ויצא אתם בדרך לישראל. בהיותם בדרך שמעו שהמלך החדש אינו אלא ארכילאוס, בנו של הורדוס, ופחדו מאוד. בחלום נוסף יוסף הוזהר שלא להתיישב ביהודה, אז הם המשיכו לגליל. והשתקעו בנצרת. זה קרה כדי לקיים את דברי הנביאים שכינו אותו "נצר"

 הבשורה על פי מתיו, פרק 2, פסוקים 12-23

מתיו מתעד כיצד המלך הורדוס, שחש מאוים על ידי ישו וזעם על כך שחוזי-הכוכבים רימו אותו, תכנן את הריגת כל התינוקות בבית לחם. הוא קיווה להרוג את ישו במרחץ הדמים. אבל הוריו ברחו באמצע הלילה וחיו במחבוא במדינה זרה, כמו אנה פרנק, כדי להימלט מאיום רצחני. 

… מ-הורדוס הגדול

הורדוס הגדול, המלך המבריק, אך חסר הרחמים, של יהודה, שלט תחת הקיסר הרומי בין השנים 37 – 4 לפנה"ס. אביו של הורדוס, אנטיפר, תפס את היוזמה כאשר הרומאים כבשו את ירושלים בשנת 63 לפנה"ס, זכה לטובת רומא והפך למלך הוסאל על יהודה. הורדוס ירש את כס המלוכה מאביו וניווט בתככים רבים כדי לחזק את מעמדו. הוא נתן חסות לפרויקטים גדולים של בניית מבנים מפוארים, שרבים מהם נמצאים כיום בין חורבות האטרקציות התיירותיות הגדולות בישראל כיום. מצדה וקיסריה הן דוגמאות לשתי אטרקציות תיירותיות ישראליות פופולריות ששרדו כנקודות ציון היסטוריות של פעילות הבנייה שלו. אבל, הפרויקט הגדול והמפואר ביותר שלו היה הבנייה מחדש של בית המקדש השני בירושלים. הוא בנה אותו כדי להתחרות בכל המבנים ברחבי האימפריה הרומית. כאשר הברית חדשה מזכירה 'מקדש', הכוונה היא למקדש הזה שבנה הורדוס.

חוסר הרחמים של הורדוס תועד היטב על ידי ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, שכלל רצח של כמה מנשותיו וילדיו כאשר חשד בחוסר נאמנותם, והוא מעולם לא היסס לשפוך את דמם של נתיניו. אז למרות שמתיו, מכל מי שתיעד את זוועותיו של הורדוס, הוא היחיד שמזכיר את רצח התינוקות שלו בבית לחם, פעולות אלו עקביות לחלוטין ממה שאנו יודעים עליו.

ההשערה הנועזת: ישו כישראל

הורדוס הגדול היה אדומי, צאצא של עשו; אחיו של יעקב/ישראל. לפיכך, מתיו מתעד איום אדומי על חייו של ישו.

זה פותח את הדלת למתיו כדי לחשוף כיצד הוא הבין את האירועים הללו. הוא עושה זאת על ידי הגדרת המסגרת, או העדשה שבה הוא משתמש כדי להבין את ישו. אנו רואים זאת בציטוט הקצר שלו (למעלה) של הנביא הושע (700 לפנה"ס). הציטוט המלא של הושע הוא

"כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ; וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי"

 ספר הושע, פרק יא, פסוק א

הושע כתב את המשפט הזה כדי להיזכר ב יציאת מצרים של העם הצעיר ישראל שיצאו ממצרים תחת משה. בגלל שיציאת מצרים התרחשה בתחילת ההיסטוריה של האומה, הוא ראה את ישראל כ'נער' ו'בנו' של אלוקים. אבל מתי רואה לנכון להשתמש בזה גם עם ישו, כאשר גם הוא יצא ממצרים. בכך מציג מתיו ההשערה שישו מגלם בצורה כלשהי את עם ישראל. לדעתו של מתיו הוא הארכיטיפ, התוכנית הראשית, ההגשמה או ההשלמה של ישראל. ישו מהווה את התבנית המעצבת את הקורות של עם ישראל.

תמונה התומכת בהשערה

מתיו מציג את יציאתו של ישו ממצרים בצעירותו כראיה לכך, שזה מתאם עם יציאת עם ישראל ממצרים שהתרחשה בתחילת ההיסטוריה של האומה (שגם הם היו "בצעירותם" אז). והנסיון הרב של העם היהודי שקיים לאורך ההיסטוריה של הצורך לברוח ולהסתתר, המודגם בסיפורה של אנה פרנק, משתווה לבריחה וההסתרה של ישו.

וההתאמה הזו הולכת אפילו עמוק יותר – בחזרה לשחר האומה. יעקב, הנקרא גם הוא ישראל, הפך לראשון מזרע אברהם שנאלץ לברוח ולהסתתר (מאחיו עשו). ישו נאלץ לברוח מפני הורדוס הגדול, מאדומי או מצאצאיו של עשו. כמו שישראל נמלטה מפני עשו, כך גם צאצאיו נמלטו מצאצאי עשו. מנקודת המבט של מתיו שניהם (העם היהודי וישו) ברחו מפני עשו.

ראינו שהלידה המופלאה של ישו מקבילה ללידתו המופלאה של יצחק. כאן, הבריחה שלו מהורדוס מקבילה לבריחה של יעקב מעשו אחיו, וחזרתו ממצרים לארץ ישראל מקבילה ליציאת מצרים בראשות משה לארץ המובטחת.

הערכת השערה של מתיו

האם מתיו עלה על משהו? כל הפרויקט הענק הזה המכונה ישראל התחיל בהבטחת ה' לאברהם בכך ש

וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה

בראשית, פרק יב, פסוק ג

מכיון שזה ברכת ה' לי ולכם, ומאחר שישו אכן בא דרך אברהם, חקירה נוספת לאורך קו המחשבה הזו עשויה להועיל. אנחנו ממשיכים לעבור דרך חייו של ישו עם המחשבה הזו בראש עם זה שיש התאמה, הדבר הבא שאנחנו מסתכליםעליו זה על מי שהכין את הדרך לפניו – יוחנן המטביל – מבעד לעדשת שמעון בר כוכבא.