מה הייתה ההיסטוריה של היהודים?

יהודים הם אחד מהעמים העתיקים ביותר בעולם. ההיסטוריה היהודית מתועדת בתנ"ך, על ידי היסטוריונים מחוץ לתנ"ך ודרך ארכיאולוגיה. יש לנו יותר עובדות על ההיסטוריה היהודית יותר מכל עם אחר- אשר נשתמש כדי לבנות את ציר הזמן שמסכם את ההיסטוריה של היהודים.

אברהם אבינו- העץ היהודי המשפחתי מתחיל

ציר הזמן מתחיל עם אברהם, המייסד של העם היהודי, מי שהיה חי בערך 2000 שנים לפני הספירה. הוא אפילו היה מוכר מחוץ לתנ"ך, שמו היה כתוב על לוחות חרס עתיקים בערך 1950 לפני הספירה, בחוזים בינו לבין מלכי בבל.

"השם של אברם אבו-ראמו האב העליון נמצא בחוזים בבליים קדמונים".

AH Sayce. The 'Higher Criticism' and the Verdict of the Monuments. 1894 SSPCK  p. 159 (English source)

אברהם והאבות בציר הזמן ההיסטורי
אברהם והאבות בציר הזמן ההיסטורי

אברהם היה דמות היסטורית אמיתית, וגם האיש שהאמין בהבטחות של אלוהים, בארץ ובאנשים.  ציר הזמן ממשיך עם פס ירוק איפה שהצאצאים של אברהם היו עבדים במצרים. התקופה הזו התחילה כשיוסף, הנכד של אברהם הוביל את בני ישראל למצרים, איפה שמאוחר יותר הם הפכו לעבדים.

משה: בני ישראל הפכו לעם תחת אלוהים

משה הוביל את בני ישראל ממצרים עם מגיפת הפסח, שהחריב את מצרים ואיפשר יציאה לבני ישראל ממצרים לארץ ישראל. משה כתב את התורה, ובסוף משה ניבא ברכות וקללות על בני ישראל. הם יהיו מבורכים אם הם יצייתו לקדוש ברוך הוא, אבל יחוו קללה אם לא יצייתו. הברכות והקללות האלה יעקבו אחרי העם היהודי לנצח נצחים.

ממשה לדוד בני ישראל חיו בארץ ישראל, אבל ללא ירושלים ובלי מלך
ממשה לדוד בני ישראל חיו בארץ ישראל, אבל ללא ירושלים ובלי מלך

במשך אלפי שנים בני ישראל חיו על אדמתם אבל לא היה להם מלך, וגם לא היה להם את עיר הבירה של ירושלים- זה היה שייך לאנשים אחרים באותו הזמן. למרות זאת, בערך 1000 לפני הספירה זה השתנה בגלל דוד המלך.

חיים בארץ ישראל עם מלכי דוד ששולטים מירושלים
חיים בארץ ישראל עם מלכי דוד ששולטים מירושלים

דוד המלך הקים שושלת מלוכה בירושלים

דוד כבש את ירושלים והפך אותה לעיר הבירה שלו. הוא קיבל את הבטחת  בואו של 'המשיח' ומאז היהודים מחכים לבואו של המשיח. בנו של דוד, שלמה, לוקח את מקומו של דוד ובונה את בית המקדש היהודי הראשון בירושלים. צאצאיו של דוד המלך ממשיכים לשלוט במשך כ-400 שנים והתקופה הזו מופיעה בצבע תכלת (1000-586 לפני הספירה). זאת הייתה תקופת הזוהר של בני ישראל- היה להם את הברכות שהובטחו. הם היו עם בעל כוח רב, הייתה חברה מתקדמת, תרבות, ואת בית המקדש שלהם. אבל התנ"ך גם מתאר את השחיתות הגוברת שלהם ועבודת האלילים במהלך הזמן הזה. בני ישראל התפצלו לשני ארצות שונות. בזמן הזה הרבה נביאים הזהירו את בני ישראל שהקללות של משה יבואו עליהם אם הם לא השתנו. אך ההזהרות האלה סוננו.

הגלות הראשונה של היהודים לבבל

בסביבות ה-600 לפני הספירה הקללות קרו. נבוכדנצר, מלך בבל חזק בא- בדיוק כמו שמשה חזה 900 לפני  שנים כשהוא כתב בתורה:

"יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר:  גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ.גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן. וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ–עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, בְּכָל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ (ספר דברים 28:49-52).

"אלוהים יביא עם נגדכם ממקום רחוק מאוד…עם מראה פראי ללא כבוד לאנשים הזקנים וללא רחמים לצעירים…הם ישימו מצור על כל הערים בכל רחבי האדמה…"(ספר דברים 28:49-52).

נבוכדנצר כבש את ירושלים, שרף אותה, והרס את בית המקדש ששלמה בנה. לאחר מכן הוא גירש את בני ישראל לבבל. זה מילא את הנבואות של משה

 "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם–כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ–עֵץ וָאָבֶן" (ספר דברים 28:63-64).

"אתם תועקרו מהאדמה שאתם מנסים לקבל בירושה. אחר כך אלוהים יפזר אותכם בין כל העמים, מקצה אחד של כדור הארץ עד הקצה השני שלו" (ספר דברים 28:63-64).

כבשו וגורשו לבבל
כבשו וגורשו לבבל

במשך 70 שנים, התקופה מסומנת באדום, בני ישראל חיו בגלות מחוץ לארץ שהייתה מובטחת לאברהם וצאצאיו.

 חוזרים מהגלות תחת הפרסים

לאחר מכן, הקיסר הפרסי סיירוס כבש את בבל, ונהיה הכוח של העולם. הוא הרשה ליהודים לחזור לארצם.

חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הפרסית, תקופת בית המקדש השני מתחילה
חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הפרסית, תקופת בית המקדש השני מתחילה

למרות זאת הם כבר לא היו מדינה עצמאית, הם היו פרובינציה באימפרייה הפרסית. התקופה הזו המשיכה 200 שנים כמו שמסומן בורוד בציר הזמן. בזמן הזה בית המקדש היהודי (ידוע כמו בית המקדש השני) והעיר ירושלים נבנו מחדש. אסתר (מאיפה שחוגגים פורים) עזרא ונחמיה חיו בפרק זמן הזה.

תקופת היוונים

אלכסנדר מוקדון כבש את האימפרייה הפרסית והיהודים היו פרובינציה באימפריות היווניות במשך עוד 200 שנים. אפשר לראות את תקופת הזמן הזו בכחול כהה. יותר מאוחר שליטים יווניים ניסו להכריח פולחן יווני על היהודים, כתוצאה מכך מרד המכבים, ועצמאות חלקית עד שהרומאים באו. חוגגים חנוכה מתקופת הזמן הזו.

חיים בארץ כחלק מהאימפרייה היוונית
חיים בארץ כחלק מהאימפרייה היוונית

תקופת הרומאים

הרומאים הפכו לכוח הדומיננטי בעולם.  בני ישראל שוב הפכו לפרובינציה באימפרייה, אפשר לראות את התקופה הזו בצהוב בהיר. זו התקופה בה ישו היה חי, ממי שהתקווה של בואו של המשיח התפשטה בעיקר לגויים מה שידוע כיום כנצרות. זה מסביר למה הרומאים והממשל הרומי כל כך בברית החדשה- בגלל שרומא הייתה השלטון העליון באותה העת.

חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הרומית
חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הרומית

הגירוש השני של היהודים תחת הרומאים

מתקופת הזמן של הבבלים (600 לפני הספירה) בני ישראל (או יהודים איך שהם נקראים היום) לא היו עצמאיים כפי שם היו תחת מלכי דוד. הם נשלטו על ידי אימפריות אחרות. הטינה הזאת סוף סוף פגעה ביהודים והם החליטו למרוד בשלטון הרומי. הרומאים הגיעו והרסו את ירושלים (70 שנים אחרי הספירה), הם שרפו את בית המקדש השני (רק הכותל נשאר עד היום), וסילקו את היהודים בתור עבדים בכל רחבי האימפרייה הרומית. זאת הייתה הגלות השנייה של היהודים. בגלל שהאימפרייה הרומית הייתה כל כך גדולה היהודים היה מפוזרים מסביב לכל העולם. הטרגדיה של מצדה התרחשה במרד הזה. מרד נוסף שהונהג על ידי שמעון בר כוכבא 135 אחרי הספירה, הביא שוב בתבוסה ואסור היה ליהודים להישאר בארץ. רומא שינו את השם אזור יהודה לסוריה פלשתינה (מאיפה שאנחנו לוקחים את השם המודרני פלסטין) ושינו את ירושלים (עדיין בהריסות מ70 אחרי הספירה) לאיליה קפיטולינה.

ירושלים ובית המקדש נהרסו על ידי הרומאים ב70 אחרי הספירה. היהודים נשלחו לגלות לנצח.
ירושלים ובית המקדש נהרסו על ידי הרומאים ב70 אחרי הספירה. היהודים נשלחו לגלות לנצח.

וכך היהודים חיו במשך כמעט 2000 שנים: התפזרו בארצות זרות ואף פעם לא קיבלו אותם בארצות האלה. בעמים השונים האלה הם סבלו מרדיפות אנטישמיות באופן קבוע. רדיפת היהודים הייתה בעיקר באירופה הנוצרית. מספרד (כל היהודים גורשו מספרד בשנת 1492), ברחבי מערב אירופה , לרוסיה (פוגרומים אינטמסיביים על ידי הצארים בשנות ה-80) לעיתים קרובות היהודים חיו במצבים מסוכנים בממלכות האלה וגם בח'ליפות האסלאמית. הקללות של משה מ1500 לפני הספירה היו תיאורים מדויקים לאיך שהם חיו.

 "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" (ספר דברים 28:65).

בין המדינות הללו לא תמצא רוגע, לא תמצא מנוחה לנשמה של כף רגלך. אלוהים יביא לך נפש לא רגוע, עיניים עייפות, ולב מיואש (ספר דברים 28:65).

 הקללות נגד בני ישראל ניתנו כדי לגרום לאנשים לשאול:

כל העמים ישאלו: "למה אלוהים עשה זאת לאדמה הזו?למה העז הזה בוער מכעס?"

והתשובה הייתה:

"…אלוהים עקר אותם מאדמתם ודחף אותם לאדמה אחרת…" (ספר דברים 29:24-25)

ציר הזמן שנמצא מתחת מראה את ה-1900 שנים האלו. התקופה הזאת מופיעה בקו האדום הארוך שנמשכת עד היום.

ציר הזמן של יהודים\בני ישראל- מציג את שתי תקופות הגלות
ציר הזמן של יהודיםבני ישראל- מציג את שתי תקופות הגלות

אתם יכולים לראות שהיהודים עברו דרך שני גירושים אבל הגירוש השני היה הרבה יותר ארוך מהגירוש הראשון.

המאה ה-20 השואה

האנטישמיות הגיעה לשיאה כשהיטלר, דרך גרמניה הנאצית, ניסה להשמיד את כל היהודים שהיו חיים באירופה, מה שנקרא השואה. הוא כמעט הצליח בזה אבל הוא הובס והיהודים שרדו.

הולדת ישראל מחדש

העובדה שהיו אנשים שהזדהו 'כיהודים' אחרי מאות שנים עם רדיפות אנטישמיות ללא מולדת וללא שפה היה יוצא דופן. אבל זה הרשה את המילים האחרונות של משה בתורה, שנכתבו לפני 3500 שנים, כדי להתגשם. בשנת 1948 היהודים, באמצעות האו"ם, ראו מחדש את הלידה המדהימה של מדינת ישראל המודרנית, כמו שמשה כתב לפני מאות שנים:

"וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם–מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ" (ספר דברים 30:3-4).

ושוב האלוהים שלך ישחזר את שובך, וירחם עליך ויאסוף אותכם מכל העמים בהם הוא שם אותכם. אפילו אם היית מגורש לארץ הכי רחוקה צתחת לשמיים, גם מהמקום הזה האלוהים שלך יאסוף אותך (ספר דברים 30:3-4).

עוד דבר מדהים שקרה, אפילו שאנשים התנגדו להולדתה של ישראל בכל זאת היא קמה. רוב העמים מסביב ניהלו מלחמה נגד ישראל בשנת 1948…בשנת 1956…ב1967 ועוד פעם בשנת 1973. ישראל לעתים קרובות הייתה במלחמה עם 5 עמים באותו הזמן. ישראל לא רק שרדה במלחמות, אלא השטחים גדלו גם כן. במלחמה בשנת 1967 ישראל קיבלה בחזרה את ירושלים, עיר הבירה ההיסטורית שלהם שדוד המלך מצא לפני 3000 שנים. הקונפליקטים המתמשכים עם האנשים מסביב יצרו את בעיית הביטחון הקשה ביותר בעולם היום. למרות זאת לצאצאים של אברהם יש עכשיו מדינה עצמאית, הברכה שהובטחה לאברהם לפני כל כך הרבה זמן ניראת עדיין חמקמקה.  

משה מנבא את ההיסטוריה היהודית: סימן בשביל היהודיים והגויים.

הברכות והקללות של משה בתורה

השיחה של אלוהים לאברהם בבראשית 12 מתחילה את הנושא שירוץ לאורך התנ"ך לגבי מערכת היחסים של היהודים לבין ישראל הארץ המובטחת שלהם, ובין עמים אחרים. שלושת אלה מתנגשים היום- כפי שאנחנו רואים בכותרות החדשות. התנ"ך יכול לסייע לנו בהבנת הבסיס של מה שקורה.

הספר החמישי של משה בתורה, ספר דברים, מכיל את ההצהרות האחרונות שהוא נתן ממש לפני שהוא מת. אלה היו הברכות לעם ישראל- אך גם הקללות שלו. משה כתב כי הברכות והקללות האלה יעצבו את ההיסטוריה היהודית, ושזה צריך להשתקף לא רק בקרב היהודים אלא גם על ידי כל העמים האחרים. הברכות והקללות נמצאות כאן. אנו מהרהרים על הנקודות העיקריות להלן.

הברכות של משה רבנו

משה מתחיל בתיאור הברכות שבני ישראל יקבלו אם הם יצייתו לחוק- הפקודות בתורה. הברכות היו מהקדוש ברוך הוא, הברכות יהיו כל כך גדולות שכל העמים האחרים יכירו את ברכתו. התוצאה של הברכות האלה תשפיע על מדינות אחרות כמו:

" וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ"  – כל העמים על פני כדור הארץ יראו ששם האלוהים נקרא עליך, ויפחדו ממך (דברים 28:10).

…והקללות

למרות זאת, אם בני ישראל יכשלו ולא יצייתו לפקודות בתורה, הם יקבלו קללות שיהיו ההפך מהברכות. הקללות האלה תראינה על ידי העמים שמסביב כדי ש:

"וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה, לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה-בְּכֹל, הָעַמִּים, אֲשֶׁר-יְנַהֶגְךָ יְהוָה, שָׁמָּה"  –  אתה תהפוך לאימה, לשם נרדף ונושא ללעג בקרב כל העמים איפה שאלוהים ישים אותך (דברים 28:37).

גם המקולל יאריך לאורך ההיסטוריה.

"וְהָיוּ בְךָ, לְאוֹת וּלְמוֹפֵת; וּבְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם"  –  הם יהיו סימן ופלא אלייך זרעך לנצח (דברים 28:46).

אך אלוהים הזהיר שהחלק הגרוע ביותר של הקללות יגיע מעמים אחרים.

"יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר:  גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוגּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ-עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, בְּכָל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ"  –  אלוהים יביא עם נגדכם ממקום רחוק, מקצות הארץ, כנשר עט אומה שלא תבינו את שפתם, אומה במבט מור בלי כבוד לזקנים או רחמים על הצעירים. הם יאכלו את גידולי הקרקע שלך עד שאתה נהרס…עד שאתם הרוסים. הם יטילו מצור על כל הערים ברחבי הארץ שלך עד גובה המועשרים שאתה סומך עליהם ותיפול, הם יוכלו להטיל מצור בכל רחבי הארץ (דברים 28:49-52).

זה ילך מרע לרע יותר.

 "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם–כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ  וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ-עֵץ וָאָבֶן וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ"  –  אתם תיעקרו מהארץ שאתם מחזיקים. אז אלוהים יפזר אותכם בין כל העמים מקצה אחד של העולם עד הקצה השני…לא תמצאו מנוחה, לא תמצאו מקום מנוחה לנשמה של כף רגלכם. אלוהים יביא לכם מחשבות מחרידות, עיניים עייפות בערגה, ולב מייואש (דברים 28:63-65).

הברכות וקללות האלה הוקמו על ידי ברית (הסכם) בין אלוהים לבני ישראל:

 "לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים–כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם–אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת, כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם, כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם" – …כדי לאשר לך את היום הזה כמו בני עמו, כי הוא עשוי להיות האלוהים שלך כפי שהבטיח לך וכפי שנשבע לאבותיכם, אברהם, יצחק ויעקוב. אני עושה את הברית הזאת עם השבועה שלה…גם עם אלה שאינם עומדים פה היום (דברים 29:12-15).

כך, הברית הזו של הברכות והקללות תחייב את הילדים, או את הדור הבא-יהודים לאורך ההיסטוריה. אבל הברית תהיה משהו אפילו בשביל עמים אחרים.

הילדים שלכם שעוקבים אחריכם בדורות הבאים וזרים שבאים מארצות רחוקות יראו את האסונות שנפלו על הקרקע והמחלה שאלוהים נגוע בה…שום דבר לא נטוע, שום דבר לא צמח אין צמחיה שגודלת…כל העמים ישאלו: "למה אלוהים עשה את זה לארץ הזאת? למה הכעס בוער בניגודיות קיצונית כזאת?"

התשובה תהיה:

"וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם, וְהַנָּכְרִי, אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה; וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ, אֲשֶׁר-חִלָּה יְהוָה, בָּהּ,  גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ–לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב:  כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ, כָּל-הַגּוֹיִם, עַל-מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת; מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה, וְאָמְרוּ–עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם:  אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִםוַיֵּלְכוּ, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לָהֶם:  אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם, וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בָּאָרֶץ הַהִוא, לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה, הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְהוָה מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה"  –  זה בגלל שהעם הזה נוטש את אלוהים, אלוהי אבותיהם, הברית שהוא עשה איתם כשהביא אותם מארץ מצרים…לכן הכעס של הקדוש ברוך הוא שרפה נגד הארץ הזאת, כך שכל הקללות כתובות בספר הזה. אלוהים עקר אותם מאדמתם ודחף אותם לתוך ארץ אחרת, כפי שזה עכשיו (דברים 29:21-27).

מסקנות הברכות והקללות של משה

הנבואה האחרונה של משה לא הסתיימה בקללות. היא המשיכה. הנה המסקנה של מה שמשה נבא.

 "וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם:  אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ,  וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה, אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם–מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ,  וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ–וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ"  –  כשהגדרתי את כל הברכות והקללות האלה לפני שהגעת ולקחת אותם ללבך באשר האלוהים שלך פיזר אותך בין העמים, כאשר אתה והילדים שלך תחזרו לאלוהים שלכם ותצייתו לו בכל ליבכם ובכל נשמתכם על פי מה שאני מצווה לכם היום, אז אלוהים ישחזר את הגורל שלכם ויהיה לו חמלה עליכם והוא יאסוף אותכם שוב מכל העמים שהוא פיזר אותכם שם. גם אם גורשת לארץ הרחוקה ביותר מתחת לשמיים, גם משם אלוהים יאסוף אותך ויביא אותך בחזרה. הוא יביא אותך לארץ ששייכת לאבותיך, ותוכל להשתלט על זה. הוא יעשה אותך יותר מוצלח מאבותיך (דברים 30:1-5).

אחרי משה רבינו, נביאים רצופים של התנ"ך המשיכו עם ההבטחה הזו שלראשונה הוצהרה כאן-שיהיה שחזור ואיסוף מחדש אחרי הקללות. הנביאים הבאים הדגישו תחזיות מטרידות ומפורטות, שנבחן מאוחר יותר.

האם הקללות והברכות התגשמו?

הברכות היו מקסימות אך הקללות היו הרסניות. יהודים לאורך ההיסטוריה היו לפעמים אנטי-שמיים בעצמם (קרל מרקס לדוגמא). יהודים אחרים, אפילו היום , צופים ציונות שלילית. אבל הנה משה אפילו שהוא מנבא קללות נוראיות, אינו נושא אנטי-שמיות או אנטי-ציון. הוא מסכם את ההבטחה של הציונות בכך שהיהודים בעתיד הרחוק שלו התאספו ויחזרו אל ארץ ישראל. אך באותו הזמן הוא אמר ישר ובאכזריות על הכישלונות והעתיד הקשה שממתין לעם היהודי. אותה הכנות הישרה על הביקורת של בני ישראל תופיע מחדש בעטים של הנביאים הבאים בתנ"ך. הם מותחים ביקורת על האמת באופן חשוף על הכשלים של העם היהודי. אבל הם עושים זאת כמו חברים של היהודים, כותבים בהתלהבות קדושה כדי להזהיר ולהגנן על האנשים שלהם. הם יכתבו בשם האל וזה מה שיכריע כל רצון שהם אולי היו צריכים להסתיר את החטאים או להסתיר טרגדיות שהיהודים חוו.

מאז שהנבואות האלה ניתנו בשם הקדוש ברוך הוא, האל של ישראל, השאלה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לשאול היא:"האם הם קורים?" התנ"ך מכיל רשומות נרחבות של תולדות ישראל, ויהודים רבים גם הקליטו היסטוריות. בארץ ישראל גם יש ארכיאולוגיה עשירה. כל המקורות האלו מציירים תמונה עקבית של ההיסטוריה היהודית. הסיכום של ההיסטוריה הזאת ניתן כאן.

כשאתה משווה את הנבואות של משה עם ההיסטוריה היהודית, זה ברור שהנבואות התגשמו-ואנחנו עדיין עדים להם בעידן המודרני שלנו. דרך שאלות שנותרו ללא מענה, זה אמור לגרום לנו לשקול בגלוי כי יש אלוהים אשר הדריך את ההיסטוריה היהודית. אם זה כך, אז האירועים הנוכחיים, והעתיד של הגורל הישראלי, עכור ככל שזה נראה לנו, יהיה מודרך עם אותו האלוהים. זה עשוי להביא לנו נחמה, או להכות כאב בליבנו. אבל זה יהיה טיפשי לסנן את מה שהנביאים הבאים ניבאו על היהודים, האדמה שלהם, ועל עמים אחרים-בשם אותו האלוהים שלכאורה יכול לשלוט על גורלו של העם שלו.

הבטחה החסרת גיל לאברהם הלא ידועה-שקטה אך ניצחית.

 בזמן שאני כותב את המאמר הזה תשומת הלב העולמית מתמקדת באליפויות בענפי ספורט שונים. ליגת הפוטבול האמריקאית בדרך לסופרגול (משחק ההכרעה של אליפות ליגת הפוטבול האמריקנית). הקבוצות האלופות של הוקי וכדורסל יבחרו בקרוב. ובינתיים לדרמות האלה יש אוהדי צפון אמריקה מרותקים, שאר העולם מרוכז על כנף הטניס הפתוח. ותמיד יש גם כדורגל, משחקים ואליפויות.

אפילו שכל תשומת הלב מרוכזת על האליפויות האלה, הן עדיין ישכחו בעוד 6 חודשים בערך. ממה שהעולם מתלהב עכשיו ישכח מהר מאוד איך שתשומת ליבנו עוברת לדברים אחרים, אליפויות או אירועיים פוליטיים. יום אחד גולת הכותרת הופכת להיסטוריה נשכחת במהרה.

ראינו במאמר הקודם שלנו כי זה גם נכון בימי אברהם. המאבקים החשובים והמרהיבים, ההישגים והדרמה שהחזיקה את תשומת ליבם של אנשים לפני 4000 שנים, נשכחה לגמרי היום. אבל ההבטחה הקדושה מדברת בשקט לכל אחד מאיתנו, אפילו שאז התעלם העולם לחלוטין, היא גדלה ומתרחשת לנגד עינינו.

החשבון של אברהם בתנ"ך ממשיך עם מפגשים נוספים עם ההבטחה שאלוהים הבטיח לו,ברוך הוא. אברהם (וגם אנחנו שהולכים אחרי המסע שלו) לומד אפילו יותר מההיסטוריה אל הנצח. הסיפור של אברהם לא טרנדי אך אירוע נשכח מהר כמו אלה היום, זה אחד מהאנשים שלקח נצח כדי שאנחנו נהיה נבונים ללמוד על זה.

"אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ–שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד".

מה שאומר "אל תפחד אברהם, אני המגן שלך, שכרך גדול מאוד"

וַיֹּאמֶר אַבְרָם: "אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם–הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי.  וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה:  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ". (בראשית 15:1-3)

מה שאומר: "הו אלוהים, מה אתה יכול לתת לי אני נשאר עררי ומי שיירש את הרכוש שלי הוא דמשק אליעזר, לא נתת לי ילדים, אז משרת ביתי יהיה היורש שלי".

ההבטחה של אלוהים       

אברהם המתין בארץ לתחילת "העם הגדול" מה שהובטח לו. שום דבר לא קרה, גילו של אברהם היה משהו כמו 85. הוא התלונן כי אלוהים, ברוך הוא, לא שמר על ההבטחה שהוא נתן לו. השיחה שלהם המשיכה כך:

"וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה:  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". (בראשית 15:4-5)

מה שאומר: "האיש הזה לא יהיה יירשך, יהיה לך בן מגופך שיהיה ייירשך. אלוהים אמר לאברהם, הבט נא על השמיים ותספור את הכוכבים-אם תוכל לספור אותם, כך יהיה זרעך"

פה אלוהים, ברוך הוא, בעיקרון חוזר על עצמו עם ההבטחה שהכריז שלאברהם יהיה בן שיתחיל את העם הגדול, אינספור אנשים כמו הכוכבים שבשמיים-רבים בוודאות אבל קשה למספר. בזמננו היום, אנחנו יודעים שזה באמת קרה אצל היהודיים. אך באותו הזמן, ההבטחה הזו הייתה בלתי יאומנת.

התגובה של אברהם: אפקט נצחי

איך אברהם הגיב להבטחה הזאת? מה שבא אחרי זה המשפט שהתנ"ך עצמו מתייחס כמו אחד מהמשפטים החשובים ביותר בתנ"ך. (המשפט היה מצוטט הרבה פעמים בהמשך). זה עוזר לנו להבין איך מתקבל שלום עם אלוהים.

"וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (בראשית 15:6)

מה שאומר: "אברהם האמין לאלוהים, ואלוהים הביא את זה לאברהם בצדק". זה משפט כזה קטן וצנוע. זה בא והולך ללא תרועת אליפות ולכן אנחנו עשויים לפספס את זה. אבל זה באמת משפט חשוב מאוד בגלל שבמשפט הקטן הזה אברהם משיג צדק. זהו המשפט האחד והיחידי שאנחנו צריכים בשביל שלום עם אלוהים, ברוך הוא.

הבעיה שלנו היא: שחיתות

אם האנושות נעשתה בצלם אלוהים (בראשית 1:26-27) קרה משהו פגום בתמונה.

אלוהים מסתכל למטה מגן העדן על הבני האדם כדי לראות אם מישהו מבין, כל מבקשי אלוהים. הכל התהפך לצד, הם הסתאבו כולם ביחד, אין אף אחד שעושה טוב, אפילו לא אחד . (תהילים 14:2-3)

האבחנה מכסה את כל האנשים: יהודי וגוי, ערבי וישראלי, זכר ונקבה, מחונך ופשוט. השחיתות של גמדים לאורקים בסרט שר הטבעות ואיך שהתנ"ך משתמש במילה "עלמה" עזר לי להבין מה הכוונה "להסתאב" בתהילים 14. התוצאה בסוף זה שמצאנו את עצמנו מופרדים מיהוה האדון, ברוך הוא, כי אין לנו צדק. השחיתות שלנו השיקה אותנו אל אוטונומיה ומנטייה אל הרע-קצירת חוסר תוחלת ומוות בתוצאה. אם קשה לכם להאמין, פשוט תסתכלו על כותרות החדשות ותראו מה אנשים עשו ב24 שעות אחרונות-וזה פחות או יותר אותו הדבר בכל העולם. מה עוד אלוהים הצדיק יכול לעשות אלא להכריז את כולנו כעוולה?

למעשה אנחנו מופרדים ממקור החיים וכך גם המילים של הנביא ישעיהו שהתגשם לכולנו הפכו במי טמא, וכל הצדקנות שלנו היא כמו שטיחים מזוהמים, כולנו מצומקים כמו עלה נידף, וכמו הרוח חטאינו שלנו טואטאו. (ישעיהו 64:6)

אברהם והצדק

אבל כאן השיחה בין אברהם לאלוהים, ברוך הוא, אנחנו רואים שאנחנו כמעט מפספסים את זה, ההכרזה כי אברהם זכה בצדק-מהסוג שאלוהים מקבל. אז מה אברהם "עושה" כדי לקבל את הצדק? זה לא היה נימול-מי שבא בשלב מאוחר יותר (בבראשית 17). עשרת הדיברות והחוקים של משה שבאו מאות שנים מאוחר יותר, אז זה לא היה אורח חייו באוכל כשר ותקנות רבות אחרות מסדירי חיים ותזונה-טוב שכך. התנ"ך אומר במילים פטושות שאברהם "האמין". זהו זה? כאשר אתה חושב על הקיום המשוכלל של הרבה יהודים, ואפילו אם נסתכל רחוק ורחב יותר על המצוות של אנשים בדתות אחרות, ונקרא שאברהם זכה בפרס של הצדק בזכות "אמונה" זה נראה לגמרי לא יאומן-טוב מדי וקל מדי כדי להיות אמין.

אבל מה המשמעות של "אמונה"? ומה אנחנו יכולים ללמוד בשביל הצדק שלנו? אנחנו נהרהר במאמר הבא.

 

עלייה של אברהם: לפני 4000 שנים אבל עדיין נשמע בכל העולם היום

למרות שישראל היא מדינה קטנה, היא עדיין משודרת בחדשות רחבי העולם. בדרך כלל החדשות האלה מדווחים על הקונפליקט הבלתי מופסק בין הישראלים היהודיים לשכנים שלהם, והחיפוש אל השלום. גם אם אין לוחמה בפועל יש מתח מתמשך. איך הכל התחיל? אנשים רבים מסתכלים אחורה, מיום הולדתה של ישראל בשנת 1948. אבל אם אנחנו רוצים להבין את הסיטואציה, אנחנו צריכים להביט אחורה הרבה יותר. אנחנו צריכים ללכת אחורה להיסטוריה העתיקה של ישראל שכתובה בתורה. מבט על ההיסטוריה של ישראל בספר בראשית של התנ"ך מגלה כי לפני 4000 שנים, בן אדם שכיום ידוע מאוד, הלך לטיול מחנאות בחלק הזה של המזרח התיכון. התנ"ך אומר שהסיפור שלו משפיע על העתיד שלנו. האדם הקדמון הזה הוא אברהם (או אברם). כולנו צריכים להיות מודעים לסיפורו כדי שנוכל להבין את מצבנו בזמנים המודרניים הקשים.

ההבטחה לאברהם – בנו של תרח

בתנ ך בבראשית 12 אלוהים מבטיח לאברהם הבטחה:

"וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ספר בראשית פרק 12 פסוקים 2-3).

אלוהים אומר לאברהם: אני אעשה אותך לגוי גדול ואני אברך אותך, אני אהפוך את שמך לגדול, ואתה תהיה ברכה. אני אברך את אלה שמברכים אותך, וכל מי שמקלל אותך, אני אקלל אותו, וכל העמים על פני האדמה יהיו מבורכים דרכך (בראשית 12: 2-3).

שמו של אברהם אבינו נהיה גדול

רבים מאיתנו תוהים אם אלוהים באמת קיים ואם הוא האלוהים של התנ"ך. ההיסטוריה היהודית הייתה כל כך ארוכה וקשה שלאנשים רבים נראה כי אין אלוהים שהדריך אותה. אבל בהבטחה שאלוהים מבטיח הוא אומר לאברהם "אני אהפוף את שמך לגדול…" והיום שמו של אברהם\אברם גדול וידוע בכל העולם. זה לא פשוט כי אברהם ידוע בקרב היהודים, צאצאיו. כיום מליוני אנשים על פני כדור הארץ מכירים את סיפורו של אברהם אבינו. האנשים האלה הם ממדינות שונות בכל רחבי העולם. ההבטחה הזאת באמת התגשמה. העותק של ספר בראשית נמצא במגילות ים המלח מאז 200-100 לפני הספירה. מה שאומר שההבטחה הייתה כתובה כבר בזמן הזה. בזמן הזה שמו של אברהם היה ידוע רק בקרב שרדי היהודים שהיו מפוזרים. ההבטחה הקטנה הזאת התגשמה יותר מאוחר, אחרי שהיא כבר נכתבה.

…במצעות הגוי הגדול הזה

באופן מפתיע אברהם לא עשה שם דבר חשוב בחייו. הוא לא היה סופר גדול, מלך, ממציא או מנהיג צבאי. הוא לא עשה דבר חוץ מללכת להקים אוהלים איפה שניתנה לו ההוראה וגידל כמה ילדים. השם שלו גדול רק בגלל שהילדים הפכו לאומה מה ששמר על התיעוד של חייו, אז האנשים והעמים שבאו ממנו היו גדולים. היהודים הם ידועים בעיקר בתור צאצאיו של אברהם. זה בדיוק איך שהובטח בספר בראשית ("וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ…"). אין אף אחד בכל ההיסטוריה כל כך ידוע רק בגלל צאצאיו ולא מתוך הישגים גדולים בחייו.

באמצעות הרצון של יוצר ההבטחה

היהודים שהיו צאצאיו של אברהם לא היו אומה הקשורים עם גדולתו. היהודים לא כבשו אימפריות גדולות כמו הרומאים או בנו מונומנטים גדולים כמו שהמצרים עשו את הפרמידות. התהילה שלהם מגיעה מהחוק ומהספר שהם כתבו, מכמה אנשים מרשימים שהיו יהודיים, ושהם שרדו כקבוצת אנשים שונה במשך אלפי שנים. הגדולה שלהם זה לא בגלל משהו שהם עשו, אלא מה שנגרם על ידם ודרכם. ההבטחה אומרת שוב ושוב "אני אעשה…". גדולתם המיוחדת קרתה בגלל שאלוהים עשה שזה יקרה ולא יכולת כלשהי, כיבוש או כוח כלשהו משלהם. ההבטחה לאברהם אבינו התגשמה בגלל שהוא סמך על הבטחה ובחר לחיות שונה מאחרים. תחשבו מה הסבירות שההבטחה הזאת הייתה נכשלת, אבל במקום זה התגשם, וממשיך להתפתח כמו שזה נאמר לפני אלפי שנים. המקרה הוא אמיתי, שההבטחה התגשמה רק בגלל הכוח והסמכות של יוצר ההבטחה.

הגירה של אברהם – המסע שעדיין מטלטל את העולם

המפה מראה את המסע של אברהם אבינו
המפה מראה את המסע של אברהם אבינו

התנ"ך אומר "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה…" (פסוק 4). אברהם החל מסע, המוצג על המפה שעדיין עושה היסטוריה.

ברכה לנו

יש עוד משהו שהובטח. הברכה לא הייתה רק בשביל אברהם. זה אומר "…וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (כל העמים על פני האדמה יהיו מבורכים דרך אברהם). אנחנו צריכים לשים לב לזה בגלל שאני ואתם חלק "מכל העמים על פני האדמה". למעשה זה נכון ללא קשר אם אנחנו יהודיים או לא. לא משנה מה הדת שלנו, צבע, רקע, לאום, מעמד חברתי או באיזה שפה אנחנו מדברים-אנחנו חלק "מכל העמים" ההבטחה הזאת לברכה כוללת את כל מי שבחיים. היום! איך? איפה? איזה סוג של ברכה? זה לא נאמר בבירור כאן, אבל אנחנו יודעים שהחלקים הראשונים של הברכה התגשמו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהחלק האחרון הזה גם יתגשם. אנחנו יכולים להתחיל למצוא את המפתח כדי לפתור את התעולה על ידי המסע של אברהם במאמר הבא שלנו.