הברית החדשה – איך לגשת לכתיבה היהודית הזו?

המלאי של כתבי הקודש היהודיים מאפיל על עים אחרים. אפילו כתבים רומיים ויוונים קלאסיים קטנים בהשוואה לכתבים היהודיים. התלמוד עצמו (הושלם בסביבות ה- 500 לפנה"ס) הוא באורך של כ-6200 עמודים מודפסים. באתר earlyjewishwritings.com מופיעים גם התנ"ך, כתבי המכבים (המכונה לעיתים קרובות האפוקריפה), כתבי הרבים של יוסוף (המאה הראשונה לספירה), וכתביו של פילון בקטלוג 'הכתבים היהודיים העתיקיים'. בימי הביניים, המשיכו חוקרי ישראל, כמו הרמב"ם להוסיף לרשימת הכתבים הזו. היום סופרים יהודיים מוציאים עמדות ומציבים קרקע חדשה כמעט בכל תחום של המחשבה האנושית. לעתים קרובות הם מסוכסכים זה עם זה, חולקים על חילופי דעות פוליטיים, אתיקה, פילוסופיה וכיוונים לעם ישראל. לא רק שיש את הגודל העצום של הכתבים, אלא גם מגוון נקודות מבט וויכוחים כמעט מכל הכיוונים.

זה נהיה בולט יותר שהכתבים היהודיים המגוונים והרחבים, שהופכים את היכרותם של היהודים, מרחיקים אותם מהכתבים של הברית החדשה. יתר על כן, זה אירוני שהברית החדשה היא האוסף המובהק ביותר של הכתבים מחוץ לעולם היהודי. מה לעשות עם זה? לפני שנתעמק בזה, הנה כמה עובדות על הברית החדשה- הידוע גם כברית החדשה של התנ"ך.

•  הברית החדשה, כמו התנ"ך הוא אוסף של כתבים (27 בסך הכל) וכולם נכתבו על ידי יהודים דתיים.
•  הברית החדשה מחולקת ל-3 קבוצות. התנ"ך למשל מקובץ בתורה, נביאים וכתובים. 5 ספרי הבשורה והמעשים תואמים לתורה, 21 האותיות מתאימות לכתובים, וספר ההתגלות מתאים לנביאים, הם נכתבו בשנים 90-50 לפנה"ס.
•  הדמות הראשית בברית החדשה הוא ישו (או ישוע) של נצרת, גם הוא היה יהודי אדוק. אף על פי שהוא עצמו לא כתב אף אחד מהספרים בברית החדשה, חסידיו כתבו. הם הציגו את ישו כמשיח יהודי מיוחל.

כמובן, כאשר ישוע או ישו גדל, אנחנו יכולים להבין למה  היהודים מתעלמים מהכתבים היהודיים על ישו, מתעלמים מהברית החדשה. בין הסיבות הרבות שעולות על הדעת:

•  ישו לא היה המשיח, היה העמדת פנים ושקר.
•  דוקטרינות הקשורות לחסידיו הנוצריים של ישו, כגון אלוהותו של המשיח והשילוש של אלוקים אינו עולה בקנה אחד עם היהדות.
•  חסדוי של ישו, הנוצרים, רדפו את היהודים בגלל שהם ראו ביהודים אשמים בהוצאתו להורג של ישו התמים.
•  יש אי-התאמה בין הברית החדשה לבין היהודים, המהות התרבותית של היהדות מאוימת על ידיה- כל כך טוב כדי לסלק את זה.
•  בין אם אנחנו יהודים שומרי מצוות ובין אם לא, הסוגיות שהתרחשו מסביב ישו התרחשו לפני זמן רב כל כך, שאין טעם לפתוח צלקות ישנות.

יכול להיות שישו לא היה משיח אמיתי. אבל הויקיפדיה מביאה לנו רשימה ארוכה של יהודים שטענו שהם היו המשיחים לאורך ההיסטוריה, כולל בר כוכבא, מי שמרד ברומא בשנים 135-132 לפנה"ס וזה היה אסון יהודי, הקיסר הרומי אספסיאנוס (מי שהוביל את המלחמה שבה החריבו את בית המקדש השני) נטען כמשיח על ידי יוסף בן מתתיהו, עד המאה ה-20 שניאורוסון (נפטר ב-1994) היה משיח חב"ד. למרות שאנחנו דוחים את הטענות האלה (ורבים אחרים) התובעים אינם נדחים כבלתי יהודים, אבל הם עדיין בתוך המשפחה היהודית. למה זה שונה עם ישו?

זה נכון שהנוצרים רדפו את היהודים במאות השנים האחרונות. אבל האנטישמיות הרבה יותר מורכבת מרדפיות נוצריות. כמעט לכל האימפריות ולאידיאולוגיות היו פרקים של אנטישמיות. האנטישמיות המופיעה בתנ"ך (רצח תינוקות מצריים בימי משה, השמדת אשור בשומרון, חורבן בבל ירושלים, רדיפות תחת המן), המלחמות היווניות, האלימות של תקופת המכבים, חורבן רומא של ירושלים (66 – 135 לפנה"ס), היריבות האיסלאמית עם ישראל כיום, בעיקר על הכותל, חושפת שורש מורכב יותר של אנטישמיות.
אלפיים שנות הנצרות עשו גם טביעת רגל לא יהודית כבדה על ישו והכנסייה הנוצרית סיננה אותו, כך שרוב היהודים בקושי מכירים את יהדותו. אבל הנה היתרון של הברית החדשה. בראש ובראשונה הם כתבים יהודיים. המילה "נוצרי" מופיעה רק 3 פעמים בכל הברית החדשה, ופעמיים מהמילה הזו נרשמו מתוך עבודות אלילים. "הברית החדשה" מעניקה לקורא גישה מידית לישו ולתומכים היהודים שלו, לכן אנחנו לא צריכים לראות אותו בתור מקור שני דרך המסנן הנוצרי.

נכון גם שישו, דרך עטי הסופרים של ברית החדשה, ביקורתי במיוחד על המנהיגים היהודים של ימיו, ושיש סכסוך חריף ביניהם, שהגיע לשיאו במותו. אבל האם זה הופך את הברית החדשה לאנטישמית או לא יהודית? הנביאים גם היו ביקורתיים לפעמים על העם היהודי. לדוגמה, לא בטון הקשוב של אלוהים, אלא כלפי העם היהודי בפסוקים הבאים:

יט  "וְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם; וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה"
כא  "וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי–וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא 21,19:26)
כ  "יְשַׁלַּח יְהוָה בְּךָ אֶת-הַמְּאֵרָה אֶת-הַמְּהוּמָה, וְאֶת-הַמִּגְעֶרֶת, בְּכָל-מִשְׁלַח יָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה–עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד-אֲבָדְךָ מַהֵר, מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי" (ספר דברים 20:28)
כ  "אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה, מֵרֵעָהּ; כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו 20:3)

הביקורת על היהודים בתנ"ך ובברית החדשה שימשה את האנטישמים כעילה להעלאת שנאה כלפי יהודים, אבל זה לא הופך את הכתבים האלה נגד יהודים או לא יהודים. שימו לב לתשוקה שהובעה ליהודים על ידי ישו ועל ידי פול בפסוקים הבאים מהברית החדשה:

"כאשר התקרב ישוע לירושלים, הביט בה בעצב ובכה עליה " "הלוואי שידעת גם את כיצד לעשות שלום! אולם הדבר נסתר ממך," אמר ישוע בצער ובדמעות." (לוק 19: 41-42)

"אני אומר את האמת במשיח ומצפוני ברוח הקודש מאשר שדברי נכונים : אני עצוב כל-כך ומדוכא. הלוואי שיכולתי אני להיות מוחרם ומנודה מהמשיח, למען אחי בני-ישראל. אלוהים בחר בהם לעמו, הוא עצמו שכן ביניהם, הוא העניק להם את לוחות-הברית ואת התורה המדריכה אותם בחיי היום-יום, הוא אפשר להם לעבדו ולשרתו ונתן להם את הבטחותיו." (פול ברומאים 9: 1-4)

הנוצרים כפו ורדפו את היהודים במרוצת הדורות, אך ישו וחברי הברית החדשה נקטו גישה יהודית מאוד – הם טענו, התווכחו, כתבו והביעו את דעתם.  גם אם לא נקבל את טענתם, הגישה שלהם היתה ראויה לשבח – לתת לכל אדם לבחור על פי המצפון אם הם שוכנעו או לא.

בסיס טענותיהם היה גם יהודי מאוד.  ספרי הבשורה רשמו את דבריו של ישו:

"אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים גם לי, שהרי הוא כתב עלי." (ג'ון 46:5)

גישה זו מאפשרת לנו גם היום לבחון את חייו ואת טענותיו נגד רמת התורה. פשוט לא צריך להיות מונע על ידי רמה דתית עזה של נושאים יהודיים, אלא עבור תובנה לגבי דאגות היום. מאז 1967, עם שובי ירושלים, היא הפכה למוקד לכל סוגי המתח. דבריו של ישו, שנכתבו אכשהו לפני שהרומיים הרסו את ירושלים בשנת 70 לפנה"ס רלוונטים ומעורבים בינינו כיום, בין אם דתיים, שמרנים או חילוניים. בבשורות ישו מנבא את החורבן הרומי הקרוב של ירושלים, אבל גם נראה הרבה מעבר כשהוא אומר:

"רבים ייהרגו בחרב האויב או יוגלו לכל קצוות תבל, וירושלים תיפול בידי גויים אשר ידכאו אותה עד שתסתיים תקופת שלטון הגויים במועד שקבע ה'." (לוק 24:21)

ישו ניבא שהזמן לגויים "לרמוס" את ירושלים יסתיים יום אחד, שמצביע על כך שיהודים יחזרו באותו יום אחד. מאז שזה קרה ב-1967, ההשפעה של זה משפיעה על כל חיינו, אולי כדאי להמשיך ולחקור אם יש אזהרות אחרות. אחרי הכל, זה חיזוי אחד שקרה אחרי כמעט 2000 שנים, והוא כן עבר את מבחן התורה לנבואה אשר נתן משה כדי להפריד בין האמת לשקר.

כא  "וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ:  אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה." כב  "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא–הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה:  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ. " (ספר דברים 22-21:18)

זו הגישה שהתחלתי לקחת לפני שנים רבות. לבחון את ישו ואת הברית החדשה לפי רמת התורה, הנביאים והכתובים, בשניהם יש מידע ממקור ראשון עליו ועל הדוגמה של שבט יששכר מי שבספר האחרון בתנ"ך תואר כ:

לג  "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר, יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, לָדַעַת, מַה-יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל–רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם, וְכָל-אֲחֵיהֶם עַל-פִּיהֶם." (דברי הימים א 33:12)

אין ספק שאין לנו מה להפסיד ורק לזכות אם ניגש לברית החדשה בצורה הזו.

3…ומפספסים את היעד שלנו

ראינו שאלוקים ברא את האנושות בצלמו, אבל הדימוי הזה היה פגום.איך זה קרה? התורה אומרת שאדם וחווה אכלו מתוך 'עץ הדעת של הטוב והרע'. עץ זה מייצג בחירה חופשית להישאר נאמן לאלוקים או לא. הם נבראו על ידי אלוקים ואלוקים שם אותם בגינה. אבל לא הייתה להם ברירה, ולכן אלוהים הרשה להם לבחור בנוגע לידידותם איתו, בדיוק כמו הבחירה אם לעמוד היא בחירה אמיתית אם ישיבה היא בלתי אפשרית, הידידות והאמון של אדם וחוה לאלוקים היו צריכים להיבחר. בחירה זו התמקדה על הפקודה לא לאכול מהעץ הזה.

איך זה קרה? בראשית בספר תורה מתאר את השיחה שלהם עם ה'נחש'. הנחש תמיד נתפס להיות השטן- רוח יריב לאלוקים. בתנ"ך, השטן בדרך כלל מדבר באמצעות מישהו, במקרה זה הוא דיבר דרך הנחש.

והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר הנחש אל האישה, "האם אלוהים באמת אמר שלא תאכלו מכל עץ בגן?"

"אנחנו יכולים לאכול מכל עץ חוץ ומפרי העץ אשר בתוך הגן" ענתה האישה, "אלוהים אמר לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו או שנמות".

"אתם לא תמותו" אמר הנחש אל האישה, "אלהים יודע כי ביום שתרכלו ממנו עיניכם יהיו פקוחות ותהיו כאלוהים תדעו טוב ורע"

האשה היתה משוכנעת. היא ראתה שהעץ יפה והפירות נראו טעים, והיא רצתה את החוכמה שתקבל אם תאכל את הפרי. אז היא לקחה חלק מהפרי ואכלה אותו.  אחר כך נתנה קצת לבעלה, שהיה איתה, וגם הוא אכל אותו. באותו רגע נפקחו עיניהם, ולפתע הם חשו בושה על עירומם. אז הם תפרו עלי תאנה כדי לכסות את עצמם. (בראשית 3: 1-7)

הפיתוי שלהם (והבחירה) היה 'להיות כמו אלוהים'. עד הנקודה הזאת הם סמכו על אלוהים בהכל, אבל עכשיו הם יכלו לבחור להיות 'כמו אלוהים'- לבטוח בעצמם ולהיות האל העצמאי שלהם.

בבחירה של להיות עצמאים הם השתנו. מיד אחרי שאכלו את התפוח, הם הרגישו בושה וניסו להתכסות. החשבון מדגיש שינויים נוספים:

ואז האיש ואשתו שמעו את קול ה' מתהלך בגן אל רוח היום והם התחבאו מן ה' בין עצי הגן. אך אלוהים קרא אל האיש, "איפה אתה?"

הוא ענה, "שמעתי אותך בגינה, ופחדתע כי אני עירום, אז התחבאתי".

והוא אמר, "מי אמר לך שאתה עירום? אכלת מן העץ אשר ציוויתי לך לא אכול?".

האיש אמר, "האישה שהכנסת איתי – היא נתנה לי פרי מהעץ, ואני אכלתי אותו".

אז ה' אמר לאישה, "מה עשית?".

ואמרה האישה, "הנחש רימה אותי, ואני אכלתי". (בראשית 3: 8-13)

החשבון מרמז כי הקב"ה בא בקביעות להיפגש עם אדם וחווה כפי שחברים עושים, אבל הפעם הם התחבאו ממנו. כאשר אלוהים התעמת עם אדם, הוא האשים את חווה (ואת אלוקים מי שעשה אותה) והיא האשימה את הנחש, אף אחד לא לקח אחריות על המעשה.

 כצאצאיו של אדם יש לנו את אותה הנטייה. חלק לא הבינו את התנ"ך נכון וחושבים שאנחנו מואשמים בגלל בחירתו של אדם. היחיד שמואשם הוא אדם אבל אנחנו חיים בהשלכות של החלטתו. ירשנו את הטבע העצמאי הזה של אדם. אנחנו אולי לא רוצים להיות האלוהים של כל היקום, אבל אנחנו רוצים להיות אלים בהגדרות שלנו, במופרד מאלוקים.

זה מסביר כל כך הרבה מהחיים האנושיים: אנחנו נועלים את הדלתות שלנו, אנחנו צריכים משטרה, ויש לנו סיסמאות למחשבים- כי אחרת אנחנו נגנוב זה מזה. זו הסיבה שחברות מתמוטטת בסופו של דבר- כי לתרבויות יש נטייה להתפורר. זו הסיבה מדוע כל צורות של מערכות ממשלתיות וכלכליות, אפילו שיש כאלה שעובדות יותר טוב מאחרים, כולם בסופו של דבר מתמוטטות. משהו בדרך שבה אנחנו עשויים גורם לנו להחמיץ את הדרך שבה הדברים צריכים להיות.

המילה 'יחטא' מסכמת את המצב שלנו. פסוק מן התנ"ך נותן לנו תמונה להבין את זה טוב יותר:

"מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו כל זה קלע באבן אל השערה ולא יחטא". (שופטים 20:16)

הפסוק הזה מתאר חיילים שהיו מומחים במקלעות ולעולם לא החמיצו. המילה 'החמיצו' מתוארת בעברית העתיקה כ'יחטא'.

רק לאחר מתן של 10 הדיברות, התורה קובעת כי:

"ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". (ספר שמות 20:20)

המילה העברית הקדומה המתרגמת "חטא" היא 'תחטאו'. למילה הזו יש את אותו השורש כמו למילה "יחטא" מהפסוק של החיילים המומחים. החייל יורה כדי לפגוע במטרה, אם הוא מחמיץ הוא נכשל במטרתו. באותו אופן, אנחנו נבראנו בצלם אלוקים כדי לפגוע במטרה באיך שאנחנו מתייחסים אליו ובטיפול באחרים. "לחטוא" זה להחמיץ את הכוונה או המטרה הזאת, זה היה מיועד לנו.

התמונה הזו שלנו של החמצת המטרה אינה שמחה או אופטימית. לפעמים אנשים מגיבים בחוזקה נגד ההוראה של התנ"ך על החטא. סטודנט באוניברסיטה אמר לי פעם, "אני לא מאמין בזה כי אני לא אוהב את מה שזה אומר". אבל מה 'חיבה' קשורה לאמת? אני לא אוהב מיסים, מלחמות או רעידות אדמה- אף אחד לא אוהב- אבל זה לא הופך אותם לדברים לא אמיתיים. אנחנו לא יכולים להתעלם מהם. כל המערכת של המשפט, משטרה, מנעולים, בטחון, הסכמי השלום הכושלים שבנינו בחברה כדי להגן על עצמנו זה מזה, מראים שמשהו לא בסדר.  לפחות ההוראה המקראית הזו על החטא שלנו צריכה להיחשב בצורה פתוחה.

למין האנושי יש בעיה. אנחנו מושחתים מהתמונה הראשונה שבה נבראנו, ועכשיו אנחנו מחמיצים את המטרה כשמדובר בפעולות המוסריות שלנו. אבל אלוהים לא השאיר אותנו במצב הזה. במשפטים הבאים בתורה, בחשבון של הגן, ישראל מתנבאת בחידה. הבנת החידה הזאת תעזור לנו להבין את התנ"ך ולהבין את תפקיד האלוהים לאנשים שאיתם הוא עשה "ברית נצחית". אנחנו נסתכל על זה בהמשך.

2. אך פגום…כמו אורקים בשר הטבעות

התנ"ך מפליא בכך שאף על פי שהוא הבסיס למורשת, לתרבות ולהיסטוריה היהודית, הוא כולל גם את כל העמים והאנשים בתחום. כאשר התנ"ך מתחיל בבריאה ומצהיר שהאדם נברא "בצלם אלוקים"  זה כולל את כל העמים, היהודים והגויים. זה מסביר למה כל חיי האדם הם יקרים. עם זאת, התנ"ך ממשיך מבריאה לחשיפה של בעיה רצינית- המודגשת בתהילים של דוד.

 "יהוה משמים השקיף על בני אדם לראות האם יש מישהו שמבין, כל המחפשים את אלוהים" "כולם פנו הצידה מחיפוש אלוקים, כולם ביחד הפכו להיות מושחתים  אין מי שעושה טוב, אפילו לא אחד" (תהילים 14:2-3).

מאז שזה אומר "שכל" אחד מאיתנו הפך "להיות מושחת" זה כולל גם את כל העמים ואת כל האנשים. למרות שכולנו נבראנו "בצלם אלוקים", משהו הרס לנו את התמונה, כך שמנוקדת המבט של אלוקים אנחנו מושחתים עכשיו. השחיתות מוצגת בעצמאות הנבחרת מאלוקים ("כולם פנו הצידה מחיפוש אלוקים") וגם- "אין מי שעושה טוב, אפילו לא אחד!".

דמיינו את האלפים ואת האורקים

אורקים הם מכוערים בכל כך הרבה דרכים, אבל הם פשוט היו שדים פגומים

כדי להבין את זה, אתם יכולים להשוות את האלפים והאורקים מהסרט שר הטבעות. אורקים הם מכוערים ורעים. האלפים הם יפים ושלווים (למשל לגולס), אבל האורקים היו פעם אלפים שסאורון השחית בעבר. התמונה האלפית המקורית נהרסה באורקים. באופן דומה תהילים אומר שכל האנשים הפכו לפגומים. אלוהים ברא אלפים אבל הפכנו להיות אורקים.

האלפים, כמו לגולאס, היו אצילים ומלכותיים. תמונה זאת הושחתה באורקים

למשל, אנחנו מבינים התנהגות "נכונה" ו"לא נכונה". אבל אנחנו לא חיים באופן עקבי לפי מה שאנחנו יודעים. כמו וירוס במחשב שפוגע בפעולה הנכונה של המחשב, הקוד המוסרי שלנו נמצא שם- אבל הוא נגוע. ההשקפה המקראית על האנושות מתחילה עם כל האנשים כטובים ומוסריים, אך גם מושחתים. .זה מתאים למה שאנחנו רואים על עצמנו, ועל העולם מסבבנו. כל העמים והלאה בהיסטוריה, כל האנושות נכשלה בעקביות עד לדרך המוסרית הגבוהה שאנחנו חשים במצפון שלנו. אבל זה מעלה את השאלה: למה אלוהים עשה לנו ככה? אנחנו יודעים שטוב ורע מושחתים מזה. כמו האתאיסט כריסטופר היצ'נס מתלונן על הדיבר העשירי האוסר חמדנות:

"… אם אלוהים באמת רצה שאנשים יהיו חופשיים ממחשבות כאלה [כלומר, חמדנים], הוא היה צריך לדאוג יותר להמציא מין אחר". כריסטופר היצ'נס. 2007. אלוהים אינו גדול: איך הדת מרעילה את העולם. עמוד. 100

אבל הוא מפספס שהתנ"ך לא אומר שאלוקים עשה לנו ככה, אלא משהו נורא קרה אחרי שנבראנו. בני האדם הראשונים התקוממו נגד אלוהים ובמרד שלהם הם השתנו ונפגעו.

נפילת האנושות

האירוע הזה נקרא לפעמים הנפילה. אדם, האדם הראשון, נברא על ידי אלוקים והיה הסכם ביניהם, כמו חוזה נישואין של נאמנות. ספר הושע בתנ"ך מתאר זאת כך:

"כמו אדם, הם שברו את החוזה ובגדו בי" (הושע 6:7).

אדם שבר את הברית או ההסכם שהוא עשה עם אלוהים. ההשלכות של זה משפיעות על כל העמים, גם יהודיים וגם גויים, אפילו היום. ההבטחות של אלוקים לישראל, התנ"ך, ואפילו ישראל עצמה אינן ניתנות להבנה אם נתעלם ממה שעשה אדם והתוצאות שבאו בעקבותיו. למעשה, למרות שהאירועים של אדם קרו הרבה זמן לפני שאברהם היה חי, הזרעים של ישראל עצמה קשורים באירועים של אדם, כדי להבין מדוע עלינו להתבונן במה שקרה עם אדם.

הנביא היהודי מול הספקן היהודי (חלק שלישי)

במאמר הקודם טענתי כי יחזקאל חזה את הגלות היהודית ואת אובדן הריבונות בארץ ישראל , 606 לפנה"ס -> 537 לפנה"ס -> 1948 לספירה כששכב על צדדיו במשך 430 ימים. זה התאים לבקשתו של סם האריס שהנביאים התנ"כיים יחשבו על משהו ספציפי עבור זמננו.

לוח הזמנים הנבואי עבור ירושלים

הרצף הזה נכון גם לגבי ירושלים והכותל- זה פשוט זז מהתאריכים שלמעלה. כדי לראות את זה אנחנו צריכים לדעת כמה פרטים על ההיסטוריה של היהודים. ממלכת היהודים של יהודה איבדה את עצמאותה לבבלים בשנת 606\605 לפנה"ס כאשר היא הייתה בכיפוף לבבל, והגל הראשון של הגירושים לבבל התרחש. דניאל היה בקבוצה הזו של הגולים. זה התחיל את הספירה לאחור של 70 שנות הגלות של ירמיהו. עם זאת, רק לאחר כמה שנים מאוחר יותר, לאחר המרד הכושל, מלך בבל נבוכדנאצר צר על ירושלים, הרס ושרף את העיר ואת בית המקדש הראשון. התאריך המקובל לזה הוא 586 לפנה"ס. זה התחיל את הגלות וחורבן ירושלים.

בית המקדש בירושלים- גם הוא חרב במשך 70 שנים

היהודים חזרו תחת שלטונו של הקיסר הפרסי, כורש, בשנת 537 לפנה"ס, אשר מילאו את 70 שנות הגלות שירמיהו חזה. אבל לאחר שהם חזרו הם לא היו מסוגלים (בגלל חוסר עניין והתנגדות מקומית) לבנות מחדש את בית המקדש שלהם. העבודה הזו לא החלה ברצינות עד שנת 520 לפנה"ס תחת הנחייתם של הנביאים חגי וזכריה. בית המקדש השני סוף סוף נפתח סופית בשנת 516 לפנה"ס. כך שמשנת 586 לפנה"ס עד שנת 516 לפנה"ס בית המקדש גם היה מוחרב, במשך 70 שנים. משך הזמן הזה היה אותו משך הזמן של הגלות הרשמית, אך תאריכי ההתחלה והסיום זזו במשך 19 שנים.

ירושלים בשנת 1967

אני הצעתי שלידתה מחדש של ישראל בשנת 1948 היא המסקנה לנבואה של יחזקאל, אבל זה לא כולל את ירושלים. במלחמת העצמאות בשנת 1948 ישראל לא קיבלה את ירושלים כי היא לא הייתה מסוגלת להחזיק את העיר ירושלים או את הכותל, והם איבדו אותה לירדן. מאוחר יותר,  במלחמת ששת הימים בשנת 1967, ירושלים והכותל הוחזרו על ידי ישראל. יישום לוח הזמנים הנבואי שבו השתמשנו עבור ישראל שעכשיו אנחנו משתמשים בתאריכים ירושלמיים (נהרסו בשנת 586 לפנה"ס, בית המקדש נבנה מחדש בשנת 516 לפנה"ס, הוחזר בשנת 1967 לספירה) אנחנו מקבלים את התוצאה הבאה:

586 לפנה"ס+ [70+(360*7)] *360\365.24 + 1 => 1967 לספירה [1]

יחזקאל מנבא את ההתפזרות וההתכנסות מחדש לירושלים, בתזמון של לוח הזמנים של ישראל
יחזקאל מנבא את ההתפזרות וההתכנסות מחדש לירושלים, בתזמון של לוח הזמנים של ישראל

במילים אחרות, לוח הזמנים הנבואי שניתן על ידי יחזקאל (וויקרא) יכול להשתנות כך שירושלים תהיה גם תואמת ללוח הזמנים הנבואי של הגלות הלאומית. התאריכים 586 לפנה"ס (חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון) -> 516 לפנה"ס (שחזור בית המקדש השני) -> 1967 לספירה (החזרת ירושלים והכותל לישראל) תואם לנבואות של יחזקאל בדיוק כמו התאריכים של 605\606 לפנה"ס (גלות בבל הראשונה של היהודים, ממלכת יהודה תחת שלטון בבל) -> 537 לפנה"ס (החזרה הראשונה של היהודים מהגלות תחת כורש) -> 1948 לספירה (לידתה מחדש של ישראל המודרנית). שני האירועים עוקבים אחרי אותם פרקי זמן, וכך יחד שניהם מתקיימים עם הדרמה של יחזקאל של שכיבה על צידו. כפי שאומרים, "הרג שתי ציפורים באבן אחת".

צירוף מקרים או נבואה?

אז מה אנחנו עושים עם זה? מצד אחד זה לא מזיק להיות זהירים. אם תסתכלו רחוק מספיק אתם יכולים להתאים כמה רצפים של מספרים שתואמים לאירועים היסטוריים שונים. לדוגמה, המרווח של 2300 ימים בולטים בדניאל 8. מלחמת העולם השנייה היתה קרובה מאוד להיות 2300 ימים. האם זה אפשרי שמלחת העולם השנייה היא "הגשמה" של 2300 ימים של דניאל בגלל ההתאמה הקרובה? היינו רואים את זה כצירוף מקרים בגלל שהקשר של דניאל 8 לא מתאים למלחמת העולם השנייה. למה שנתייחס אחרת לנבואה של יחזקאל?

נושא מתמשך של הפיזור והאיסוף מחדש

הנבואה "שוכב על צדדיו" של יחזקאל לא מתאימה עם כל אירוע, היא 'מתאימה' אבל עם ההסבר שלו על זה. הנה למה שיחזקאל התכוון וכתב על 430 ימים בצדדיו:

"ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל" (יחזקאל 4:5).

"לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים" (יחזקאל 5:8).

"שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל רוח אזרה וחרב אריק אחריהם" (יחזקאל 5:12).

כדי להקצות את המשמעות של 430 שנים של גלות והעונש של ישראל וירושלים אינו מקצה שום משמעות לנבואה, אלא המשמעות שהנביא עצמו שם עליה. הנבואה הזו של הגלות והעונש היא חלק מנושא מקיף העובר בתורה ובתנ"ך- זה הנושא של הפיזור והאיסוף מחדש של היהודים. זה מתחיל עם משה וממשיך דרך ספרים אחרים של הברית הישנה כולל ישעיהו והחזון של יחזקאל על העצמות היבשות.

זה מבטיח לנו שאנחנו לא רק תופסים כל קבוצה של מספרים שהוצגו ביחזקאל ומחפשים כל קבוצה של אירועים התואמים למספרים האלה. משה ויחזקאל (יחד עם עמוס, ישעיהו, ירמיהו, ועוד כמה) ביחד מפתחים נושא עקבי עם כמה אלמנטים מדויקים מדהימים בתוך הנושא הזה. יחזקאל תואם את האירועים הישראליים המודרניים עם כרונולוגיה מדויקת וניתנת למדידה. אני לא מכיר שום כתבים אחרים, מודרנים או עתיקים, שעושים זאת בצורה דומה.

כמו בלוח הזמנים הקודם היו 430 שנות גלות, 70 ששולמו בגלות הראשונה אבל כל השאר (430-70=360) הוכפל ב-7 לפי ויקרא. זה החלק '[70+(360*7)]' של החישוב. אנחנו, כמו קודם ובדומה לדניאל, מהמרים ל-360 ימי השנה (360\365.24). את ה'+1' מוספים בגלל שאין שנה-0 ההולכת מלפנה"ס-> לספירה. הגורמים האלה הם בדיוק אותם הדברים ששימשו בחישוב הקודם של גלות ישראל. מה ששונה עכשיו זה שאנחנו מתחילים עם 586 לפנה"ס במקום 606 לפנה"ס בגלל שאנחנו מתחילים מחורבן ירושלים ובית המקדש. 586 לפנה"ס זה כמו- שהמשוואה כולה תהיה -586 + [70+(360*7)]*360\365.24=1967, מה שתואם ל-1967 לספירה.

הנביא היהודי מול הספקן היהודי (חלק שני)

דרמת המצור הביזארית של יחזקאל

ראינו כיצד החזון של יחזקאל על העצמות היבשות שחוזרות לחיים, ניבא את הלידה של ישראל המודרנית מחדש. כמו כן ראינו כיצד הספקן היהודי סם האריס לא התרשם מנבואות המקרא. הוא רצה לראות זמן ספציפי בהסתמכות על התורה. כאילו חזה מראש את האתגר הזה, יחזקאל גם נצטווה לעשות משהו ביזארי. הנה מה שהקדוש ברוך הוא, ציווה עליו לעשות בנבואה:

4 "ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם"

5 "ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל"

6 "וכלית את אלה ושכבת על צדך הימוני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך"

7 "ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה"

8 " והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך עד כלותך ימי מצורך". (יחזקאל 4: 4-8)

יחזקאל נצטווה להישאר כבול בצד אחד ולאחר מכן בצד השני במשך יותר משנה! כדי לתת קצת רקע, יחזקאל היה כותב מבבל ממש לפני של הבבלים צרו את ירושלים (כך התייחסו למצור). המצור הזה נמשך חודשים רבים, אבל לבסוף נכבשה ירושלים בשנת 586 לפנה"ס על ידי הבבלים, העיר נשרפה, בית המקדש הראשון נהרס והיהודים נשלחו לגלות בבבל. בקרוב, יחאקזל נפגש עם השבויים שהובאו מן המצור בירושלים לאחר שהוא ביצע את הנבואה.

אבל למה הבבלים צרים את ירושלים? הם הביסו את העם היהודי במלחמה בשנת 606 לפנה"ס, ולכן היהודים איבדו את עצמאותם באותה השנה. רובם הורשו להישאר ביהודה, אך כמה מהם, כמו דניאל, נשלחו לבבל בגל הראשון של הגירוש שהתרחש בשנת 606 לפנה"ס. בהתחלה היהודים בירושלים נשבעו באומץ לב ושילמו כבוד לבבלים, אך מאוחר יותר התקוממו נגדם. אז באו הבבלים והניחו מצור על ירושלים, ומחצו אותה ללא רחמים בשנת 586 לפנה"ס. מלכי דוד מעולם לא שלטו מאז.

שימו לב איך יחזקאל התייחס ל'בית ישראל' ול'בית יהודה'. אחרי שלמה, בסביבות 900 לפנה"ס, התפצלו בני ישראל לשתי מדינות פוליטיות- יהודה וישראל. זה היה מצב דומה לקוריאנים היום- עם אחד חולק פוליטית לשתי המדינות של צפון ודרום קוריאה. 'בית ישראל' שכבר נכבשה כישות פוליטית סביב 722 לפנה"ס על ידי אשור. אתם יכולים לראות פרטים נוספים על ההיסטוריה של ישראל כאן.

נבואת יחאזקל

בדרמה זו ניבא יחזקאל תקופה של 390 ימים + 40 ימים = 430 ימים, כאשר כל יום מייצג שנה. אז הוא ניבא 430 ימים כדי לשלם "על החטא". מאיפה הרעיון הזה, שהיה צורך בתשלום כזה עבור חטא? הברכות והקללות של משה נאמרו כי אם היהודים הם ישלמו על חטאם בגלות מארצם. אז יחזקאל ניבא מתוך עיקרון זה המשורש בספר דברים שהם היו עומדים להיכנס ל-430 שנים של גלות.

יום השנה 360

היום אנחנו בדרך כלל משתמשים ב-365.244 יום השנה (לוח השנה הגרגוריאני) ולוח השנה העברי המסורתי המבוסס על חודשי הירח עם תוספת "זינוק חודשים" שהוסף כדי לשמור על שנת הירח מן ההתרחקות של שנת השמש. בתרבויות מצריות, בבליות, הודיות ויווניות עתיקות, לוח השנה 360 היה נפוץ, וזה היה אורך השנה שדניאל השתמש והוא הבסיס של שנת נבואה שמשתמשים בתורה. אנחנו נצטרך להמיר את ה-360 ימיו של יחזקאל לשנות השמש שלנו כדי להבין את נבואתו בלוח השנה שלנו. אבל יש עוד טוויסט לשקול קודם.

70 שנות נבואת הגלות של ירמיהו

בעוד יחזקאל היה בבבל וניבא 430 שנים של גלות, ירמיהו, שחי במצור בירושלים כתב:

8 " לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא שמעתם את דברי"… 11 " והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה" 12 " והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאם יהוה את עונם ועל ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם". (ירמיהו 25: 8-12)

ירמיהו ניבא 70 שנים… לא 430. אז מה זה היה- 70 או 430? מתברר כי בשנת 539 לפנה"ס נכבשו הבבלים על ידי מדיס והפרסים. מלך פרס הותר ליהודים לחזור לירושלים מגלות בבל.

אז גולי בבל הגיעו בחזרה לירושלים בשנת 537 לפנה"ס. מהגירוש הראשוני בשנת 606 לפנה"ס ועד שנת 537 לפנה"ס, הנבואה של ירמיהו על חורבן הבבלים וחזרה לירושלים אחרי 70 שנים התגשמה. עכשיו זה מדויק אבל לא מרשים. סם האריס היה בהחלט מצביע על כך שזה היה קל לעורכים המאוחרים של ספר ירמיהו להכניס את "הנבואה" כדי להבטיח "הגשמה". מאחר שהעותקים המוקדמים ביותר של ספרי הנבואה הם מגילות ים המלח מ 100-200 לפנה"ס, אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שזה לא קרה כך. אם זה כל מה שהיה לנו, היינו חייבים להסכים עם האריס כי אין מספיק ראיות לנבואה.

עקרון ויקרא

אבל האם אין גם סתירה בין ירמיהו ויחזקאל? נראה שהם מנבאים דברים הדדיים- אחד הגולה 70 שנים והשני גולה 430 שנים. זה בלתי אפשרי ששניהם יהיו צודקים. או שכן? כי אם תלכו ל'עקרונות בויקרא' שהארי ביקש, אתם תראו את הדברים הבאים:

14 " ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה"

15 " ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי"

16 " אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם"

17 " ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם"

18 " ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם"

19 " ושברתי את גאון עזכם ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה…"

21 " ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם…"

23 " ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי"

24 " והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם…"

27 " ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי"

28 " והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם…"

40 "והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי"

41 " אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם"

42 " וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר"

43 " והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם" (ויקרא 26: 14-43).

הקדוש ברוך הוא, אמר כי אם לא יצייתו לחוק הם יובסו על ידי אויביהם שישלטו בהם (פסוק 17). אזהרה זו סימנה את הרקע להכרזתו של ירמיהו על ה-70 שנות גלות שהחלה עם הגירוש הבבלי הראשון (606 לפנה"ס) והסתיים כאשר שריד יהודי חזר אל אדמתם בשנת 537 לפנה"ס.

לאחר מכן, פסוק 18 אומר ' ואם עד אלה לא תשמעו…' (כלומר רצף האירועים מאי-ציות, כיבוש, גלות וחזרה) הם עדיין נשארים 'עוינים' לאלוקים ואם לא 'יקשיבו' לפקודות שלו אז העונש על החטאים יהיה כפול שבע פעמים. זה חוזר על עצמו ישירות בפסוקים 21,23,28. האירועים התגלגלו בדיוק כך. היהודים היו אמורים לחזור לארץ כדי לחדש את ליבם-דבר שמעולם לא עשו. רק שריד קטן חזר…הם נאבקו במשך שנים כדי למצוא מוטיבציה לבנות מחדש את בית המקדש השני אשר הם עשו באי רצון אך מעטים עשו זאת עם רצון…נחמיה הביא קבוצה אחרת 80 שנים מאוחר יותר, כאשר ניתנה הרשות לבנות מחדש את ירושלים. אבל כעם הם המשיכו לרדוף אחרי האינטרסים שלהם והם ניזפו על ידי נחמיה על ניצולם של העניים ונישואי התערובת. מלאכי, הספר האחרון של התנ"ך שנכתב, טוען שהם יישארו נאמנים באמנות הנישואין שלהם ואת הצעותיהם לאלוקים- אשר הם לא עשו. הם נשארו עוינים כלפיו.

אז העונש על פי עיקרון ויקרא, הוא הוכפל בשבע פעמים. רק לאחר תשלום מלא של שבע פעמים, האם הקדוש ברוך הוא זוכר את הברית שנעשתה עם יצחק, אברהם והארץ (פסוק 42). מה היתה הברית הזאת? אלוקים הבטיח לאברהם שהוא ייתן לצאצאיו את הארץ. במילים אחרות, רק לאחר תשלום מלא של שבע פעמים היה מותר ליהודים להרשות לעצמם לתבוע ולשלוח את האדמה שאלוקים הבטיח לאבות הקדמונים. כשהם חזרו על ידי הצו של כורש, מלך פרס, הם עשו זאת רק כמחוז ואסלי בתוך האימפריה הפרסית. הפרסים עדיין שלטו בארץ. השלטון היהודי יצטרך להמתין עד שיבוצע תשלום פי שבעה.

ויקרא, ירמיהו ויחזקאל נפגשים- בהיסטוריה של ימינו

עם התובנה מן 'עקרון בויקרא' אנחנו יכולים להבין את נבואתו של יחזקאל. הוא חזה 430 שנות גלות על חטאיהם. הם שילמו 70 שנים (לפי ירמיהו) שהביא את 'החוב' למטה: 430-70=360 שנים. השאר הוכפל בשבע (לפי ויקרא) כדי לקבל: 360*7=2520

עכשיו אנחנו נהמר את השנים האלו לשנות השמש שלנו ונשים את זה על ציר הזמן:

  • גלות בבל נמשכה מ-606 לפנה"ס –> 537 לפנה"ס = 69 שנים. זה היה בדיוק כפי שצויין לפי ירמיהו אם אנחנו נהמר את מסגרת הזמן שלנו לתוך שנות השמש (70 * 360\365.2422 = 69 שנות השמש הגרגוריאניות של גלות ירמיהו).

שבע השנים הנותרות של יחזקאל יהיו:

  • 2520 שנים * 360\365.2422 = 2484 שנות השמש הגרגוריאניות של גלות יחזקאל.
  • אם נוסיף 2484 שנים ל-537 לפנה"ס (כאשר הגולים חזרו ותקופת שבע הפעמים התחילה) אנחנו מגיעים לשנת 1948. [1]
ציר הזמן ההיסטורי של היהודים ממשה ועד ימינו, מראה את יחזקאל ואת נבואת גלותו
ציר הזמן ההיסטורי של היהודים ממשה ועד ימינו, מראה את יחזקאל ואת נבואת גלותו

מה קרה בשנת 1948? זו הייתה השנה שבה נולדה ישראל כמדינה אחת- מדינה יהודית עצמאית בשליטה עצמית. ראוי לציון, יחזקאל, עם כמה עקרונות "ויקרא", ראה את זה לפני 2500 שנים- מדויק לשנה!

אז בואו נשקף. סם האריס איתגר את התנ"ך כדי לחזות משהו עבור "המחצית השנייה של המאה ה-20" באמצעות "העקרונות של ויקרא" ובכך זה ייראה "תוצר של יידע". האריס נתן את האתגר הזה כי הוא חשב שזה בלתי אפשי, אבל הוא מעולם לא באמת חיפש. הוא חשב שתוך 'חצי ממאה שנה' היה כל כך קשה שאף אחד לא ינסה זאת. יחזקאל, עם כמה עקרונות מסוימים מן ויקרא,  פגע בול לשנה שהחלה לפני ב-2500 שנים, בחיזוי הולדתה מחדש של ישראל בשנת 1948, ותוך כדי כך הצליח לפתור סתירה לכאורה עם ירמיהו. הייתי אומר שזה די טוב. לכל הפחות אם אנחנו ציונים, אנטי-ציונים, חרדים רפורמים, או נוצרים, מוסלמים, אתאיסטים או משהו אחר, זה משהו ששווה להיות מעודכן לגביו אפילו שאנחנו יכולים לשקול את ההשלכות בצורה שונה. במאמר הבא אני אראה איך ירושלים והר הבית (הכותל) מתאימים לנבואות הרחוקות של יחזקאל (עם כמה עקרונות מתוך ויקרא).

537 לפנה"ס זה כמו -537. אז- 537+2484+1=1948 [ה +1 הוא בגלל שאין 0 על הקו הזה, זה הולך מ 1- עד 1+  (1 לפנה"ס-> 1 בימינו) רווח של 1].

הנביא העברי מול הספקן היהודי (חלק ראשון)

אנחנו ראינו איך משה בתורה ואיך ישעיהו בנביאים ניבאו את הפיזור, הגירוש והאיסוף מחדש של היהודים לארץ ישראל-אירועים שהם עובדות של של ההיסטוריה היהודית, גם כן אירועים מודרניים. בכך, הם עברו את המבחן להשראה אלוהית שנקבעה מזמן בתורה.

כא  "וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ:  אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה". כב  "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא–הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה:  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" (דברים 18: 21-22)

כא "איך נדע את הדבר, כשהמסר לא הועבר על ידי יהוה?" כב "אם מה שהנביא אמר בשם יהוה והמסר אינו מתרחש או מתגשם, זהו מסר שה' לא דיבר, הנביא הזה דיבר ביומרות, אז אל תבהלו" (עברית מודרנית -דברים 18: 21-22)

זה כך בגלל שהנבואות מתמשכות לאורך כל התנ"ך המוסיפות אמינות לראיות. לדוגמה, קחו את ספר יחזקאל. יחזקאל היה חי בתקופת הגלות הראשונה (550 לפנה"ס) בבבל כפי שמוצג על ציר הזמן.

יחזקאל בציר הזמן ההיסטורי של תקופת בית המקדש
יחזקאל בציר הזמן ההיסטורי של תקופת בית המקדש

בספרו הוא מתאר חזון מוזר מאוד.

א  "הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת" ב  "וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד" ג  "וַיֹּאמֶר אֵלַי–בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ" ד  "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם–הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה" ה  "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה:  הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ וִחְיִיתֶם"  ו  "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה" ז  "וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ" ח  "וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם" ט  "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ" י  "וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם–חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד" (יחזקאל 37: 1-10)

(עברית מודרנית – יחזקאל 37:  1-10)

היתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות ׃37:1

37:2 והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד׃

37:3 ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃

37:4 ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יהוה׃

37:5 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃

37:6 ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה׃

37:7 ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו׃

37:8 וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃

37:9 ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃

37:10 והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד׃

אדם שהועבר אל עמק מלא עצמות אשר מתחילים לטרטר כאשר הם מצטרפים אחד לשני כדי להרכיב שלדים, ולאחר מכן בשר מת ועור עוטפים סביב שלדים חסרי חיים כך שהם הופכים לגוויות. ואז הרוח נושבת בפראות מכל הכיוונים והגופות מתעוררות לחיים, והם עומדים להיות צבא גדול מאוד. זה נשמע כמו תסריט לסרט אימה עבור ליל כל הקדושים! אך יחזקאל לא היה מעוניין לשלוח לנו צמרמורות על עמודי השדרה שלנו. הוא טען כי המסר הוא מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. כדי להסיר כל ניחוש, הוא כתב במפורש את משמעות החזון שלו.

יא  "וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ–נִגְזַרְנוּ לָנוּ" יב  "לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" יג  "וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה:  בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי" יד  "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי–נְאֻם-יְהוָה".

עם אחד תחת מלך אחד

טו  "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר" טז  "וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" יז  "וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ–לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ" יח  "וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר:  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ" יט  "דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי" כ  "וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם" כא  "וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם" כב  "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד" כג  "וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל 37: 11-23).

(יחזקאל 37: 11-23 – עברית מודרנית)

37:11 ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו׃

37:12 לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל׃

37:13 וידעתם כי אני יהוה בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי׃

37:14 ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני יהוה דברתי ועשיתי נאם יהוה׃

37:15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

37:16 ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו׃

37:17 וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃

37:18 וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא תגיד לנו מה אלה לך׃

37:19 דבר אלהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי׃

37:20 והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם׃

37:21 ודבר אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם׃

37:22 ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד׃

37:23 ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

בימי יחזקאל, היהודים חזרו מגלות בבל  כמה עשורים אחרי החזון שלו, אבל זה היה רק החזרה מבבל, והם נשארו רק פרובינציה בתוך האימפריה הפרסית. יחזקאל כתב על חזרתם מכל 'העמים מסביב' בחזרה לישראל איפה שהם יהיו 'עם אחד' עם 'המלך' או הממשלה שלהם. זה לא קרה רק עד אלפי שנים לאחר מכן, כאשר הוקמה מדינת ישראל המודרנית ב-1948. עבור עם של 8 מיליון אנשים, כאשר 40% עושים עלייה כמעט ממחצית מדינות העולם ב-70 השנים שחלפו מאז העצמאות, לאחר גלות של 1900 שנים, הוא דבר יוצא דופן. מה שעוד יותר מפתיע הוא כי יחזקאל 'ראה' אותו חזון לפני 2500 שנים. אבל כמה שהשתקפו בזה לא השתכנעו. הבולט בינהם הוא סם האריס, אתיאיסט יהודי אמריקני ידוע. הנה התנגדותו:

"אבל רק דמיינו לעצמכם עד כמה מרהיב היה מעשה נבואה, אם אכן היה זה תוצר של ידע. אם התנ"ך היה כזה ספר, זה היה עושה תחזיות מדויקות לחלוטין על אירועים אנושיים. היית מצפה שזה יכלול קטע כמו 'במחצית השנייה של המאה ה -20, האנושות תפתח מערכת מחשבים מקושרת גלובלית – העקרונות שבהם הנחתי את ספר ויקרא – ומערכת זו תיקרא האינטרנט' התנ"ך אינו מכיל דבר כזה. למעשה, הוא אינו מכיל משפט אחד שלא יכול היה להיכתב על ידי גבר או אישה החיים במאה הראשונה. זה צריך להטריד אותך." (סם האריס, מכתב לאומה הנוצרית. עמוד.60)

האריס לועג לנבואה בתנ"ך כמו סתם צירוץ מקרים. לדעתו, אם אתה 'מנבא' משהו מעורפל מספיק (האיסוף של היהודים לארץ המובטחת של אברהם), בסופו של דבר זה יקרה רק במקרה. הוא היה מתרשם אם יחזקאל היה מנבא את התזמון עד המאה ה-20 ויקשר את הנבואה בחזרה לספר ויקרא. זה יהיה סימן אמיתי של אלוקים!

לרוע מזלו של האריס, יחזקאל עדיין לא סיים. בגלל שיחזקאל, בעוד נבואה דרמטית מאוד באמת מנבא את הזמן עד המאה ה-20, וכמעט כאילו יש איזה הומור אלוהי בהתמודדות עם ההתגרות של האריס, מקשרת אותו בחזרה…לספר ויקרא. אנחנו נראה את זה בהמשך.

ישעיהו והאיסוף של היהודים לארץ ישראל

כנראה שהספר המשפיע ביותר הנביאים בתנ"ך הוא ספר ישעיהו, שמו של אדם-ישעיהו- שהיה מחבר בתקופת בית המקדש הראשון בסביבות 750 לפני הספירה. האיור למטה מראה היכן הוא יושב בציר הזמן ההיסטורי. ציר זמן זה נלקח מתוך ההיסטוריה של היהודים המכסה את שתי תקופות בית המקדש.

ציר זמן היסטורי עם ישעיהו וסופרים אחרים בתנ"ך בתקופת בית המקדש הראשון והשני
ציר זמן היסטורי עם ישעיהו וסופרים אחרים בתנ"ך בתקופת בית המקדש הראשון והשני

המאמר "ברוכים הבאים" מדגיש את העובדה המסקרנת שההיסטוריה היהודית היא כמו ריקוד בין הספר (תנ"ך), הארץ (ישראל), בני ישראל (יהודים) ועמים אחרים. אין שום עם אחר עם ריקוד מורכב כזה. עם הברכות והקללות של משה בתורה היו שולטים בתנועות הרחבות של הריקוד הזה במשך 3500 השנים האחרונות, הנבואות של ישעיהו היו מנחים בצעדים מדויקים לתוך זמננו. ישעיהו גם הוסיף שותף חדש לריקוד הזה (אם כי הוא לא היה הראשון לעשות זאת, אבל השותף החדש הזה לוקח לגדולה בישעיהו). הדבר בא לידי ביטוי בחזונו המרחיק לכת של ההיסטוריה בישעיהו 11.

א  "וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה."

ב  "וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה." (ישעיהו 11:1-2)

"ויצא חטר מגדם ישי, משורשיו סניף יישאו פרי, רוח יהוה תנוח על אותה-הרוח של חוכמת הבנה, רוח עצת עצמה, הרוח של ידע פחד יהוה" (ישעיהו 11:1-2)

ישי (ג'סי) היה אביו של דוד המלך מי שייסד את העיר ירושלים בסביבות ה-1000 לפני הספירה. כאשר ישעיהו כתב את המילים האלה ישי כבר היה מת 300 שנים אבל דרך שושלת דוד המלכותית ישי שלט בירושלים בימי חייו של ישעיהו. ישעיהו ניבא כי שושלת זו, כמו עץ כרות על ידי גרזן, יום אחד תצטמצם ל'גדם', כלומר, הממלכה תיפול. אך אז, אחרי השושלת הזו 'נצר יפרה' החל מאותו גדם בדיוק. הנצר הזה היה 'אותו' (אדם) אשר 'נָשָׂא פְּרִי' מי יהיה הנצר הזה? איזה סוג של 'פרי'?

כפי שישעיהו המשיך לא ברור באופן מיידי אם הוא דיבר באופן מטפורי או מילולי. אך אז הוא כתב משהו בשבילנו, שבמאה ה-21 יגרום לנו לשבת ולשים לב:

י  "וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶש יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד."

יא  "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ–אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם."

יב  "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.")ישעיהו 11:10-12)

ישעיהו ניבא מחדש איסוף של היהודים (כמו שמשה חזה בברכותיו ובקללותיו) אבל ישעיהו כתב שזה יהיה ב'פעם השנייה'. בציר הזמן למטה מההיסטוריה של היהודים עם האיסוף של היהודים לישראל (בירוק) וישעיהו באדום. אפשר לראות שהיו שם שני איסופים שונים של היהודים מן העמים בחזרה לישראל, שניהם כאשר ישעיהו היה חי. מהזמן של ישעיהו (750 לפני הספירה) אתם אולי תחשבו שהוא כתב על האיסוף של היהודים לישראל מגלות בבל, אבל בגלל שהוא כתב במיוחד ב'פעם שנייה' אנחנו יודעים שהוא מחפש מעבר לאיסוף הזה. האיסוף ה'שני' זה האיסוף שקורה עכשיו, כחלק מהלידה החדשה של ישראל המודרנית. תיאורו של האיסוף מחדש מן 'ארבעת הרבעונים של כדור הארץ' (כלומר מהצפון, דרום, מזרח, מערב) דווקא מתאר את מה שקורה היום, כיהודים מכל היבשות על פני כדור הארץ שעושים עלייה לישראל בתוך הגשמה מילולית מדויקת של מה שישעיהו כתב לפני 2700 שנים.

ציר הזמן ההיסטורי של היהודים-כולל את שתי תקופות הגלות שלהם
ציר הזמן ההיסטורי של היהודים-כולל את שתי תקופות הגלות שלהם

חלק מהמדינות שהוא מפרט הם מעורפלים כי הוא נתן שמות למדינות 750 שנים לפני הספירה. המדינות שהוא מפרש במפורט: עילם(איראן היום), כוש(אתיופיה היום), בבל(עיראק היום) יחד עם מצרים הן כל המדינות הכמעט מרוקנות מתושבים יהודים שעשו עלייה לישראל משנת 1948.

ישעיהו ממשיך עם פרטים נוספים המקיפים את האיסוף ה'שני'. כדי לעזור לנו לזהות את המדינות שישעיהו מזכיר, יש מפה שמשווה את השמות בפיסקה שלו לאלה שהיום. ישעיהו ממשיך:

יג  "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם."

יד  "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת-בְּנֵי-קֶדֶם; אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם."

(ישעיהו 11:13-14)

מפת ארץ ישראל+יהודה והמדינות הסובבות ב-750 לפני הספירה (תקופת בית ראשון) לעומת מפת ארץ ישראל והמדינות של היום
מפת ארץ ישראל+יהודה והמדינות הסובבות ב-750 לפני הספירה (תקופת בית ראשון) לעומת מפת ארץ ישראל והמדינות של היום

אפשר לראות שבתקופת בית ראשון היהודים חולקו פוליטית לשני ממלכות יריבות- ישראל ויהודה. המצב הזה היה כמו הקוריאנים היום, עם אחד מחולק לשתי מדינות מתנגדות-צפון ודרום קוריאה. היריבות בין שתי המדינות היהודיות בתקופת בית ראשון מפורטות בתנ"ך בספר מלכים ודברי הימים.

האיסוף מחדש לעם אחד

כאשר ישעיהו הביט לעתיד וכתב: יג  "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם." (פסוק 13) הוא התכוון שכאשר היהודים התאספו מחדש בפעם השניה מגלות בכל רחבי העולם הם לא יהיו מחולקים פוליטית יותר אף פעם, אלא התאחדו לעם אחד. זה לא היה מובן מאליו כאשר הוא כתב את זה ב-750 לפני הספירה, אך זה קרה בשנת 1948 כאשר נולדה מדינה יהודית מודרנית אחת ויחידה: ישראל.

ישראל ומלחמת ששת הימים

במבט מקרוב במפה  הזו של האומות בימי ישעיהו אנחנו רואים פלשת על רצועת החוף שבין יהודה, הים התיכון, מואב, אדום ועמון ישירות למזרח. שימו לב למדינות המקבילות היום ואנחנו יכולים לראות כי הם עזה, בגדה המערבית(יהודה ושומרון) וירדן. הגדה המערבית(יהודה ושומרון) נכבשה מירדן במלחמת ששת הימים בשנת 1967. בידיעה הזו, הנבואה של ישעיהו הגיונית לאוזניים המודרניות שלנו.

יד  "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת-בְּנֵי-קֶדֶם; אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם" (פסוק 14)

"הם יעטו על מורדות הפלשתי (למשל עזה) מהמערב; יחד הם יוכלו לבזוז את העם מהמזרח. הם יכניעו את אדום ומואב, ובני עמון יהיו כפופים להם." (פסוק 14)

ישעיהו חזה את בני ישראל חוזרים בפעם השניה בעתיד הרחוק, וחזה לידתה של מדינה יהודית אחת. לאחר מכן, הוא חזה שבני ישראל 'יעטו על המורדות של הפלשתים לכיוון מערב'. הוא חזה פלישה מאוד מהירה ('ועפו בכתף') של ישראל לעזה – בדיוק כפי שקרה במלחמת ששת הימים. באותה מלחמה בגדה המערבית(יהודה ושומרון) זכתה מירדן, וכתוצאה מכך "מלאכת הרגעה" של העם אדום, מואב ועמון-השליטה הישראלית המודרנית של הגדה המערבית. זה כאילו שישעיהו הקדים 2700 שנים של אירועים בימינו.

אולי אתם מסכימים איתי, או אולי אתם חושבים שאני קורא יותר מדי אל תוך ישעיהו, אבל העובדה היא שישעיהו היה חלק מקבוצה מובחרת מאוד שכתביהם נמצאים בתנ"ך. הנושא הזה של חיזוי העתיד של יהודים, בארץ ישראל וסביבת האומות רץ דרך כתבים אחרים בתנ"ך ומצביע על כך שישעיהו הוא לא רק צירוף מקרים היסטורי בעל מזל. הנושא שהחל עם אברהם, שהתפתח על ידי משה, מתרחב כעת על ידי ישעיהו. נביאי התנ"ך כמעט ולא נפגשו מאז שהם חיו כמה מאות שנים זה מזה. אתם יכולים  לדמיין את הקושי העצום בתיאום נושא שעולה בקנה אחד עם אחרים שמעולם לא נפגשתם איתם. תראו את קשיי המנהיגים הפוליטיים שלנו בתיאום תגובה עקבית לכל האירועים של היום – הם מתקשרים באופן קבוע.

אבל אז מה? אז מה אם ישעיהו ניבא פרטים של הלידה החדשה של ישראל. אז מה אם הוא וסופרים אחרים של התנ"ך חזו מחדש את האיסוף של היהודים מכל רחבי העולם? מה זה משנה לך ולי?

ישעיהו והסופרים האחרים של התנ"ך מעולם לא טענו שהם בעל סמכויות הטבועה של ראיית נולד. הוא טען שהקדוש ברוך הוא, מי שיצר את כדור הארץ והיקום, שהוא ריבון על כל מדינות, יהודים ולא יהודים-גילה לו את זה. ואם הוא היה צודק בדברים הגלויים האלה היום אז יש לנו סיבה לקחת אותו ברצינות בקשר למקור שלו.

למרות זאת הרבה נשאר עדיין כדי להבין על מה כתב ישעיהו. הוא התחיל את המעבר הזה עם 'הרבב מהגדם של ישי' במקביל עם 'האיסוף השני החדש של היהודים לישראל'. איך אפשר להבין את המילה 'רבב'? לפני שאנחנו תופסים ספק שזה יהיה, כדאי לראות מה סופר אחר של התנ"ך כתב על הריקוד בין היהודים וארץ ישראל. הנביא יחזקאל, שחי 200 שנים אחרי ישעיהו תיאר  בפירוט מדויק את הזמן של האיסוף החדש הזה. מאיפה שאנחנו יושבים, במהלך האיסוף הזה, אנחנו יכולים לבדוק אם מה שהוא ניבא נחזה במדויק. אנחנו נעשה זאת בשלב הבא.

1. נברא בצלם אלוקים

 למרות שהתנ"ך הוא ספר יהודי, זה מדהים כי זה מתחיל לא בספר בראשית 12 עם הסיפור של אברהם, אלא עם בריאת העולם וכל האנושות. בדרך זו, זה שונה מכתבים עתיקים אחרים בגלל שזה לא מתחיל עם האנשים של עצמו. מאוחר יותר בתנ"ך, הקשר בין צאצאיו של אברהם (בני ישראל\ היהודים) ובין עמים אחרים מתחיל להתפתח. אך מה אנחנו יכולים ללמוד מהתנ"ך שמשותף לכל האנושות? האם אנחנו יכולים להשתמש בתורה כדי להבין מאיפה האנושות מגיעה? רבים אומרים ש'לא', אך יש הרבה דברים עלינו שנראים הגיוניים לאור מה שהתנ"ך אומר. לדוגמה, תשקלו את מה שהתנ"ך מלמד על התחלת האנושות. בפרק הראשון התנ"ך אומר:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנו…" " וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם." (בראשית 1:26-27)

"בצלם אלוהים"

מה הפירוש לכך שהאנושות נבראה 'בצלם אלוהים'? זה לא אומר שלקדוש ברוך הוא, יש שתי ידיים וראש. זה אומר כי המאפיינים הבסיסיים באים ממנו. בתנ"ך אלוקים יכול להיות עצוב, פגוע, עצבני או שמח-אותם הרגשות שיש לנו. אנחנו עושים בחירות והחלטות כל יום. אלוקים גם עושה בחירות והחלטות. אנחנו יכולים לחשוב, וגם אלוקים חושב. להיות 'נברא בצלם אלוהים' אומר שיש לנו מחשבות, רגשות ורצון בגלל שלאלוקים יש מחשבות, רגשות ורצון והוא ברא אותנו כדי להיות כמוהו בדרכים האלו. הוא המקור למה שאנחנו מוצאים בתוך עצמנו.

אנחנו מודעים לעוצמה של 'אני' ו'אתה', לא ל'זה'. אנחנו בדרך הזו בגלל שהקדוש ברוך הוא, בדרך הזו.  האלוקים של התנ"ך הוא לא ללא-אישיות כמו ה'כוח' בסרט מלחמת הכוכבים וגם לא אנחנו בגלל שאנחנו נוצרנו בצלמו.

למה אנחנו אוהבים יופי?

אנחנו גם מעריכים את האומנות, הדרמה והיופי. אנחנו צריכים יופי בסביבה, במוזיקה ובספרים שלנו. המוזיקה מעשירה את החיים שלנו וגורמת לנו לרקוד. אנחנו אוהבים סיפורים טובים בגלל שבסיפורים יש גיבורים, נבלים, דרמה, והסיפורים הגדולים האלה שמים את הגיבורים האלה, הנבלים ואת הדרמה בתוך הדימיונות שלנו. אנחנו משתמשים באומנות בצורותיה השונות כדי להירגע, לרענן את עצמנו, בגלל שאלוהים הוא אמן ואנחנו בתוך התמונה שלו. זו שאלה ששווה לשאול: למה אנחנו מחפשים יופי באומנות, דרמה, מוזיקה, ריקוד, טבע או ספרות? דניאל דנט, אתאיסט גלוי ובעל סמכות הבנת המוח, עונה מנקודת מבט לא תנ"כית:

"…המחקר הזה עדיין לוקח מוסיקה כמובן מאליו. לעתים רחוקות נשאל: למה מוסיקהה קיימת? יש תשובה קצרה, וזה נכון, עד כמה זה ממשיך: המוסיקה קיימת כי אנחנו אוהבים את זה, ולכן אנחנו ממשיכים להביא אותה יותר לידי קיום. אבל למה אנחנו אוהבים אותה? מכיוון שאנו חושבים שזה יפה. אבל למה זה יפה לנו? זו שאלה ביולוגית טובה בהחלט, אך עדיין אין תשובה טובה לכך." (דניאל דנט. שבירת הכישוף: דת כתופעה טבעית. עמוד 43)

חוץ מאלוקים אין תשובה ברורה לשאלה מדוע כל צורות האומנות כל כך חשובות לנו. מנקודת המבט של התנ"ך הסיבה לכך היא בגלל שאלוקים יצר את הדברים יפים ונהנה מהיופי. אנחנו, נוצרו בצלמו, אותו הדבר. ההוראה המקראית הזו הגיונית לאהבה שלנו לאומנות.

למה אנחנו מוסריים?

להיות 'נברא בצלם אלוקים' מסביר את היכולת המוסרית שלנו. אנחנו מבינים מה זאת התנהגות 'לא נכונה' ומה זאת התנהגות 'טובה' אפילו שהשפות והתרבויות של האדם שונות מאוד. חשיבה מוסרית היא 'ב'תוכנו. כפי שהאתאיסט המפורסם ריצ'רד דוקינס מנסח זאת:

"נהיגת השיפוטים המוסריים שלנו כוללת דקדוק מוסר אוניוורסלי … כמו עם שפה, העקרונות שמרכיבים את הדקדוק המוסרי שלנו טס מתחת לרדאר של המודעות שלנו." (ריצ'רד דוקינס, יש אלוהים? עמוד 223)

דוקינס מסביר כי המודעות שלנו לטוב ולרע נבנתה לתוכנו כמו היכולת שלנו לשפה, אבל קשה לו להסביר רק מהמקורות הפיזיים למה יש לנו את זה. אי הבנות קורות כשאנחנו לא מודים לאלוהים שנתן לנו את המצפן המוסרי שלנו. קחו לדוגמה את ההתנגדות של עוד אתאיסט יהודי מפורסם, סם האריס:

"אם אתה מאמין שאמונה דתית מציעה את הבסיס האמיתי רק למוסר, אז אתיאיסטים צריכים להיות פחות מוסריים מהמאמינים." (סם האריס.2005. מכתב לאומה נוצרית עמודים 38-39)

סם האריס לא הבין נכון. מבחינה תנ"כית, חוש המוסר שלנו מגיע מלהיות 'נברא בצלם אלוקים', לא מלהיות דתי. וזה למה לאתאיסטים, כמו לכל שאר האנשים, יש חוש מוסרי ויכולים לפעול באופן מוסרי. אתאיסטים לא מבינים למה אנחנו ככה.

למה אנחנו כל כך יחסיים?

תנ"כית, נקודת ההתחלה של ההבנה של עצמנו היא להכיר בזאת שנבראנו בצלם אלוקים. זה לא קשה להבחין שהחשיבות של האנשים ניצבת על מערכות יחסים. זה בסדר לצפות בסרט טוב, אבל זה הרבה יותר טוב לצפות בסרט הזה עם חבר. באופן טבעי אנחנו מחפשים חברים ובני משפחה כדי לחלוק איתם את החוויות שלנו ולשפר את בריאותנו איתם. לעומת זאת, בדידות ויחסים שבורים עם בני המשפחה או חברים מלחיצה ומדכאת אותנו. אם אנחנו בצלם אלוקים, אז היינו מצפים למצוא דגש עם אלוהים, ואנחנו מוצאים אותו. לדוגמה תשקלו את הדברים הבאים מהתנ"ך:

"וְיָדַעְתָּ, כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים:  הָאֵל, הַנֶּאֱמָן–שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר." (ספר דברים 7:9)

"וידע כי יהוה אלהיכם הוא אלוהים, האל הנאמן, שומר את ברית אהבתו לאלף דורות לאלה שאוהבים אותו ושומרים על מצוותיו." (ספר דברים 7:9)

הרבה נכתב בתנ"ך מחשיבות האהבה שלנו עבור הקדוש ברוך הוא, ועבור מקומות שונים. כשאתה חושב על זה, האהבה חייבת להיות יחסית ודורשת שני אנשים לפחות.

אז אנחנו יכולים לחשוב על אלוקים כמאהב. רבים מן הכתבים הנבואיים בתנ"ך משתמשים בתמונה של 'מאהב'. אם אנחנו רק חושבים עליו כ'נדיב' אנחנו לא חושבים על האל המקראי, במקום זה יצרנו אל במוחנו. הוא זה, הוא גם תשוקה במערכת יחסים. 'אין' לו אהבה. הוא 'ה'אהבה. שתי תמונות המקרא הבולטות של מערכות היחסים של אלוקים עם העם היהודי הן בין אב לבנו (ישעיהו 63) ובין בעל לאישתו (הושע). היחסים האלה הם אינם רחוקים אלא הכי עמוקים והכי אינטימיים של היחסים האנושיים. התנ"ך אומר שאלוקים הוא כזה.

אז זה מה שלמדנו עד עכשיו. האנושות נוצרה בצלם אלוקים כלומר מוח, רגשות ורצון. אנחנו מודעים לעצמנו ולאחרים. אנחנו יודעים את ההבדלים בין טוב לרע. אנחנו יכולים להעריך יופי, דרמה, אומנות וסיפור בכל צורותיה, באופן טבעי אנחנו נחפש ונפתח קשרים וחברויות עם אנשים אחרים. אנחנו כל זה בגלל שאלוקים הוא כל זה ואנחנו נוצרנו מהצלם של אלוקים. החל וזה מגיע מבראשית 1, זה נכון לגבי כל בני האדם-יהודים וכל העמים האחרים. בהמשך אנחנו נראה את ההסבר של התנ"ך מדוע מערכות היחסים שלנו כמעט תמיד מאכזבות אותנו ומדוע האלוקים נראה כל כך רחוק. למה נראה שהגעגועים העמוקים שלנו אף פעם לא מסתדרים.

שאלות על פסח, ישו והיהדות

"טיימס אוף ישראל" (אתר חדשות ישראלי חדש בשפה הנאגלית) פרסם מאמר מרתק המתאר כיצד הנוצרים מתחילים לחגוג את חג הפסח-עם הארוחה המסורתית (סדר פסח). המאמר קובע כי ההתכנסויות של ליל הסדר הגדולות ביותר נחגגות על ידי הנוצרים יחד עם היהודים, נטיה שהתפתחה "במשך ה-20 או ה-30 השנים האחרונות". לדעתי זה מעלה כמה שאלות ראויות:

מדוע הנוצרים חוגגים את חג הפסח?

לפי הכתבה, אלו חגיגות הפסח "שבהם הכוכבים של ישו הם כמו כבש כשר". אבל למה שישו יהיה נחגג כמו כבש כשר? אם נביט לתוך הבשורות (עדויות הראייה שנכתבו על ידי חסידיו של ישו) אנחנו נלמד מתי ישו נעצר, הועמד למשפט והומת.

כח "ויוליכו את ישוע מבית קיפא אל בית המשפט ויהי בבקר השכם והמה לא נכנסו אל בית המשפט למען אשר לא יטמאו כי אם יאכלו את הפסח" לט " הן מנהג הוא בכם כי אשלח לכם איש אחד חפשי בפסח היש את נפשכם כי אשלח לכם את מלך היהודים" מ " ויוסיפו ויצעקו לאמר לא את האיש הזה אלא את בר אבא ובר אבא היה מרצח" (ג'ון 18:28,39-40)

כל זה קרה ביום חג הפסח. למעשה, הסעודה האחרונה של ישו הייתה סעודת ליל הסדר שלו עם תלמידיו-גם בפסח מכיוון שחג הפסח החל ביום חמישי בערב. עם הסדר האחרון של ישו, המעצר, המשפט וההוצאה להורג, כולם מתרחשים בפסח, יש קשר היסטורי ישיר בין ישו לפסח.

משה, פסח וישו

אבל כשמביטים לאחור על הסיפור של הפסח הראשון, בתורה, כאשר משה הוביל את היהודים ממצרים, אז הקשר הזה מקבל משמעות מיוחדת. תאור התורה המלא הוא כאן (בעברית עתיקה מסורית), אבל כאשר הקדוש ברוך הוא הסביר למשה איך פסח יתגלה הוא קובע:

יב "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה" יג "והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים" (ספר שמות 12: 12-13)

הדם של הכבשים הכשרים היה סימן לעם לא לאלוקים. אם כן אלוקים יחפש את הדם, וכאשר הוא ראה אותו המוות יעבור (פסח), הדם היה סימן 'לשרת אותך'-העם, ועל ידי הרחבה לנו לאלה שקראו את התאור בתורה. אבל באיזה אופן היה הדם סימן לאנשים? תחשבו איזה סימנים, וקחו בחשבון את הסימנים האלו.

שלטים מצביעים במוחנו כדי לגרום לנו לחשוב על מה שהסימן מצביע
שלטים מצביעים במוחנו כדי לגרום לנו לחשוב על מה שהסימן מצביע

כשאנחנו רואים את 'הגולגולת והעצמות' הסימן הזה גורם לנו לחשוב על מוות וסכנה. הסימן של 'קשתות הזהב' גורם לנו לחשוב על מקדונלדס. ה'ווי' על הבנדנה של נדאל הוא סימן עבור נייק, נייק רוצה שאנחנו נחשוב עליהם כשאנחנו רואים את זה על נדאל. הסימנים נוצרו כדי לכוון את החשיבה שלנו לא לשלט עצמו אלא למה שהוא מצביע עליו. בפסח הראשון, המוות היה תלוי בכל בית במצרים, על כל בית עברי וגם על הבתים הנוצריים. אבל הדם של הכבש הכשר, צבוע על המשקוף, יגרום למוות לעבור (לפסוח-פסח). המוות היום גם תלוי על כל בית-יהודי וגם גוי, כי כולנו נועדנו למות. בעיניהם של חסידיו הראשונים, מותו של ישו היה ניצחון. כפי שאמר אחד:

כי אהבת המשיח דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם מת אחד בעד כלם כלם מתו׃

יד "כי אהבת המשיח דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם מת אחד בעד כלם כלם מתו" , (קורינתים 2 פרק 5:14).

(מה שרומז שכל בני האדם כבר היו מתים)

באותה הדרך שבה הכבש הכשר מת בשמו של כל עברי שהניח את הדם שלו בפתח ביתו, ישו הבין כי מת בשמנו. לכן, לא רק שיש קשר ישיר לפי תאריך לוח השנה בין חג הפסח לישו, אבל המשמעות של מקרי המוות בהתאמה היו זהים. בגלל הסיבה הזו אחת הכותרות שניתנה לישו על ידי בני דורו הייתה:

כט "ויהי ממחרת וירא יוחנן את ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלהים הנשא חטאת העולם" (ג'ון 1:29).

ישו היה מיועד כמו הכבש הכשר לאלוהים. אז זה הגיוני שהנוצרים רואים את השורשים היהודיים באמונתם ורוצים להשתתף בחגיגה של פסח.

מדוע חג הפסחא בתאריכים שונים במקצת מזה של פסח?

ישו מת בפסח. חג הפסחא הוא חגיגה נוצרית של מותו של ישו, ביום שישי הטוב (גוד פריידי) הנוצרים זוכרים את מותו של ישו, וביום ראשון עם חג הפסחא הם זוכרים את תחייתו. במקרה הזה פסח ופסחא לא צריכים להתרחש באותו היום? בהתחלה הם נחגגו באותו יום. אבל בשנת 325 לסה'נ "ס, המועצה הנוצרית של ניקיאה  קבעה כי חג הפסחא יתקיים ביום ראשון אחרי הירח המלא הראשון המתרחש ביום השוויון או אחריו ב-21 למרץ. זה שינה את האופן שבו חג פסחא חושב והועבר מהתאריך של חג פסח. עכשיו, פסח ופסחא הם בדרך כלל קרובים מאוד בלוח השנה, בדרך כלל רק כמה ימים זה מזה.

בגלל שינוי התאריך של חג פסחא, הנוצרים שכחו במידה רבה את שורשי הפסח היהודיים של חג הפסחא. כפי שציין אחד המרואיינים לטיימס אוף ישראל "הרבה פעמים גויים נוצרים בורים בכוונה, לפעמים אפילו מופתעים מהקשרים בין היהדות לנצרות". הלמידה והחגיגה של פסח משמשת ליידוע הנוצרים על שורשים יהודיים לאמונתם. הצד ההפוך גם נכון-עם ההסוואה הנוצרית שצויירה על ישו יותר ויותר, היהודים לא יכלו לראות אותו כיהודי. היהדות שלו הייתה מוסתרת מהם.

האם ישו הוא מרדף יהודי לגיטימי?

יש מגוון רחב של מה זה אומר להיות יהודי. יהודי יכול להיות חילוני, חרדי, רפטרמי, שמרני, ואפילו אתאיסט. אפשר להיות יהודי-ציוני, אבל אפשר גם להיות אנטי-ציוני ועדיין להיות יהודי. רוב היהודים הם הטרוסקסואליים אך יש גם יהודים להט"בים (לסביות, הומואים,טרנסג'נדרים, ביסקסואלים), חלקם שומרי מצוות, אחרים לא ואחרים עדיין חלקית בלבד. לא משנה באיזה קטגוריה משתשמים כי לסווג אנשים: שפה, לבוש, דת, ארץ מגורים, עושר, השכלה, צבע עור, השקפות פוליטיות או נטייה מינית, היהודים ימלאו את כל הקטגוריות ועדיין יחשבו ליהודים. אולי הוא טועה, מוטעה אפילו אבל בכל זאת התקבל כחלק מהמשפחה הרחבה של אברהם.

כתבת הפסח של "טיימס אוף ישראל" הראתה כי המגוון היהודי הזה מרחיב לכת עד כדי כך שהוא כולל גם את 'היהודי המשיחי'. אלה הם היהודים שמאמינים שישו (ישוע כפי שהם קוראים לו) הוא המשיח שהובטח בתנ"ך. במשך מאות שנים זה נחשב לסתירה. אם מישהו היה יהודי, הוא\היא לא חשבו על ישו, בטח שלא האמינו בו, או אם האמינו בו אז זה לא יכול היה להיות יהודי. אבל אלה היו החלטות שהתקבלו מזמן, כמו הניתוק של פסחא מפסח, יצירת גטאות ופוגרומים מימי הביניים באירופה עד לאנטישמיות המאוחרת יותר במערב הנוצרי, שהסיטה את תשומת הלב מעובדות הִיסטוֹרִי מכריעות:

  • ישו מנצרת, שככל הנראה האדם המשפיע ביותר על כדור הארץ, היה יהודי נימול שנולד מאברהם ולמד במלואו בתורה.
  • חסדיו המיידיים היו גם יהודים דתיים, דבקים בתורה.
  • כל ספרי הברית החדשה נכתבו על ידי יהודים (למעט לוק).

בסוף בית המקדש ה-2 ואפילו עד תקופת מרד בר כוכבא (135 לספירה) זה היה עיסוק יהודי שהיה ניתן לדון בו, להתווכח ולדון אם ישו מנצרת היה המשיח או לא. ההיסטוריון הרומי סוטוניוס מתאר את השפעת הוויכוח הזה ברומא.

"בעוד היהודים עושים הפרעות מתמידות בהנהגתו של קרסטוס, הוא גירש אותם מרומא "(חייו של קלאודיוס xxv 4).

במילים אחרות, היהודים בעיר רומא דנו ונדונו על קרסטוס (כלומר ישו המשיח) בעוצמה כה רבה, עד שהקיסר הרומי קלאודיוס התרגז וגירש את כולם (משיחיים או לא) מרומא (בשנת 49 לספירה).

שימו לב איך ההיסטוריון היהודי פלביוס יוספוס (כותב על ה-90 לספירה) כותב על יעקב הצדיק (ג'יימס באנגלית)  אחיו של ישו מנצרת והמנהיג הראשון של חסדיו היהודים של ישו בירושלים (מי שגם כתב את ספר יעקב (ג'יימס) בברית החדשה).

"חנן בן חנן (אנאנוס באנגלית) לקח את הכהונה הגבוהה, היה אדם נועז וחצוף מאוד; הוא היה גם מקדו של צדוקסים, שהיו נוקשים מאוד בשפיטת עבריינים … הרכבו את הסנהדרין של השופטים והביאו לפניהם את אחיו של ישו, אשר נקרא המשיח, ששמו היה יעקב הצדיק (ג'יימס), וכמה אחרים, … נוצרה אשמה נגדם … ומסרו אותם לסקילה. אבל לאלה שנראו הכי שוויוניים מהאזרחים, וכמו אלה שהייתה להם מועקה קשה על ההפרה החוקית, הם לא אהבו את מה שנעשה, הם גם גרמו למלך (אגריפס) לשלוח לחנן (אנאנוס) ולהגיד לו כי הוא לא צריך לפעול כך יותר" (קדמוניות היהודים, ספר XX, פרק IX, 1).

אתם יכולים לראות איך הלך הוויכוח הלוך ושוב בין היהודים לגבי יעקב (ג'יימס), אח של ישו. לא משנה על איזה 'צד' הם היו זה היה ללא ספק עניין יהודי מאוד. יוסף בן מתתיהו אפילו כותב ישירות על ישו, ובדרך המעידה על כך שהוא עצמו הועבר הלוך ושוב בדיון הזה.

"באותו זמן היה איש חכם … ישוע… טוב, ו … מוסרי. אנשים רבים בקרב היהודים והעמים האחרים הפכו לתלמידיו. פילטוס גזר עליו שיצלב וימות. אבל אלה שהפכו לתלמידיו לא נטשו את החניכות שלו. הם דיווחו שהוא הופיע להם שלושה ימים אחרי הצליבה שלו ושהוא חי. .. לפיכך, הוא אולי היה המשיח, שעליו סיפרו הנביאים פלאים. ושבט הנוצרים, שנקרא על שמו, לא נעלם עד עצם היום הזה…"(קדמוניות היהודים, ספר XVIII, III, 3).

אם ישו היה המשיח או לא, את הטענות בעד ונגד אפשר לקחת מאוחר יותר. כמו כן, היהודים והנוצרים לומדים מחדש את השורשים היהודיים של חג הפסחא ואת הקשר בין פסח לישו, זה מספיק כדי להזכיר לנו שזו שאלה יהודית אותנטית, לא להידחק רק לגויים נוצרים כדי לדון בהם. פסח עצמו צועק ליהדות בפזאל של האיש הזה ישו מנצרת.

מה הייתה ההיסטוריה של היהודים?

יהודים הם אחד מהעמים העתיקים ביותר בעולם. ההיסטוריה היהודית מתועדת בתנ"ך, על ידי היסטוריונים מחוץ לתנ"ך ודרך ארכיאולוגיה. יש לנו יותר עובדות על ההיסטוריה היהודית יותר מכל עם אחר- אשר נשתמש כדי לבנות את ציר הזמן שמסכם את ההיסטוריה של היהודים.

אברהם אבינו- העץ היהודי המשפחתי מתחיל

ציר הזמן מתחיל עם אברהם, המייסד של העם היהודי, מי שהיה חי בערך 2000 שנים לפני הספירה. הוא אפילו היה מוכר מחוץ לתנ"ך, שמו היה כתוב על לוחות חרס עתיקים בערך 1950 לפני הספירה, בחוזים בינו לבין מלכי בבל.

"השם של אברם אבו-ראמו האב העליון נמצא בחוזים בבליים קדמונים".

אברהם והאבות בציר הזמן ההיסטורי
אברהם והאבות בציר הזמן ההיסטורי

אברהם היה דמות היסטורית אמיתית, וגם האיש שהאמין בהבטחות של אלוהים, בארץ ובאנשים.  ציר הזמן ממשיך עם פס ירוק איפה שהצאצאים של אברהם היו עבדים במצרים. התקופה הזו התחילה כשיוסף, הנכד של אברהם הוביל את בני ישראל למצרים, איפה שמאוחר יותר הם הפכו לעבדים.

משה: בני ישראל הפכו לעם תחת אלוהים

משה הוביל את בני ישראל ממצרים עם מגיפת הפסח, שהחריב את מצרים ואיפשר יציאה לבני ישראל ממצרים לארץ ישראל. משה כתב את התורה, ובסוף משה ניבא ברכות וקללות על בני ישראל. הם יהיו מבורכים אם הם יצייתו לקדוש ברוך הוא, אבל יחוו קללה אם לא יצייתו. הברכות והקללות האלה יעקבו אחרי העם היהודי לנצח נצחים.

ממשה לדוד בני ישראל חיו בארץ ישראל, אבל ללא ירושלים ובלי מלך
ממשה לדוד בני ישראל חיו בארץ ישראל, אבל ללא ירושלים ובלי מלך

במשך אלפי שנים בני ישראל חיו על אדמתם אבל לא היה להם מלך, וגם לא היה להם את עיר הבירה של ירושלים- זה היה שייך לאנשים אחרים באותו הזמן. למרות זאת, בערך 1000 לפני הספירה זה השתנה בגלל דוד המלך.

חיים בארץ ישראל עם מלכי דוד ששולטים מירושלים
חיים בארץ ישראל עם מלכי דוד ששולטים מירושלים

דוד המלך הקים שושלת מלוכה בירושלים

דוד כבש את ירושלים והפך אותה לעיר הבירה שלו. הוא קיבל את הבטחת  בואו של 'המשיח' ומאז היהודים מחכים לבואו של המשיח. בנו של דוד, שלמה, לוקח את מקומו של דוד ובונה את בית המקדש היהודי הראשון בירושלים. צאצאיו של דוד המלך ממשיכים לשלוט במשך כ-400 שנים והתקופה הזו מופיעה בצבע תכלת (1000-586 לפני הספירה). זאת הייתה תקופת הזוהר של בני ישראל- היה להם את הברכות שהובטחו. הם היו עם בעל כוח רב, הייתה חברה מתקדמת, תרבות, ואת בית המקדש שלהם. אבל התנ"ך גם מתאר את השחיתות הגוברת שלהם ועבודת האלילים במהלך הזמן הזה. בני ישראל התפצלו לשני ארצות שונות. בזמן הזה הרבה נביאים הזהירו את בני ישראל שהקללות של משה יבואו עליהם אם הם לא השתנו. אך ההזהרות האלה סוננו.

הגלות הראשונה של היהודים לבבל

בסביבות ה-600 לפני הספירה הקללות קרו. נבוכדנצר, מלך בבל חזק בא- בדיוק כמו שמשה חזה 900 לפני  שנים כשהוא כתב בתורה:

"יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר:  גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ.גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן. וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ–עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, בְּכָל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ (ספר דברים 28:49-52).

"אלוהים יביא עם נגדכם ממקום רחוק מאוד…עם מראה פראי ללא כבוד לאנשים הזקנים וללא רחמים לצעירים…הם ישימו מצור על כל הערים בכל רחבי האדמה…"(ספר דברים 28:49-52).

נבוכדנצר כבש את ירושלים, שרף אותה, והרס את בית המקדש ששלמה בנה. לאחר מכן הוא גירש את בני ישראל לבבל. זה מילא את הנבואות של משה

 "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם–כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ–עֵץ וָאָבֶן" (ספר דברים 28:63-64).

"אתם תועקרו מהאדמה שאתם מנסים לקבל בירושה. אחר כך אלוהים יפזר אותכם בין כל העמים, מקצה אחד של כדור הארץ עד הקצה השני שלו" (ספר דברים 28:63-64).

כבשו וגורשו לבבל
כבשו וגורשו לבבל

במשך 70 שנים, התקופה מסומנת באדום, בני ישראל חיו בגלות מחוץ לארץ שהייתה מובטחת לאברהם וצאצאיו.

 חוזרים מהגלות תחת הפרסים

לאחר מכן, הקיסר הפרסי סיירוס כבש את בבל, ונהיה הכוח של העולם. הוא הרשה ליהודים לחזור לארצם.

חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הפרסית, תקופת בית המקדש השני מתחילה
חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הפרסית, תקופת בית המקדש השני מתחילה

למרות זאת הם כבר לא היו מדינה עצמאית, הם היו פרובינציה באימפרייה הפרסית. התקופה הזו המשיכה 200 שנים כמו שמסומן בורוד בציר הזמן. בזמן הזה בית המקדש היהודי (ידוע כמו בית המקדש השני) והעיר ירושלים נבנו מחדש. אסתר (מאיפה שחוגגים פורים) עזרא ונחמיה חיו בפרק זמן הזה.

תקופת היוונים

אלכסנדר מוקדון כבש את האימפרייה הפרסית והיהודים היו פרובינציה באימפריות היווניות במשך עוד 200 שנים. אפשר לראות את תקופת הזמן הזו בכחול כהה. יותר מאוחר שליטים יווניים ניסו להכריח פולחן יווני על היהודים, כתוצאה מכך מרד המכבים, ועצמאות חלקית עד שהרומאים באו. חוגגים חנוכה מתקופת הזמן הזו.

חיים בארץ כחלק מהאימפרייה היוונית
חיים בארץ כחלק מהאימפרייה היוונית

תקופת הרומאים

הרומאים הפכו לכוח הדומיננטי בעולם.  בני ישראל שוב הפכו לפרובינציה באימפרייה, אפשר לראות את התקופה הזו בצהוב בהיר. זו התקופה בה ישו היה חי, ממי שהתקווה של בואו של המשיח התפשטה בעיקר לגויים מה שידוע כיום כנצרות. זה מסביר למה הרומאים והממשל הרומי כל כך בברית החדשה- בגלל שרומא הייתה השלטון העליון באותה העת.

חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הרומית
חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הרומית

הגירוש השני של היהודים תחת הרומאים

מתקופת הזמן של הבבלים (600 לפני הספירה) בני ישראל (או יהודים איך שהם נקראים היום) לא היו עצמאיים כפי שם היו תחת מלכי דוד. הם נשלטו על ידי אימפריות אחרות. הטינה הזאת סוף סוף פגעה ביהודים והם החליטו למרוד בשלטון הרומי. הרומאים הגיעו והרסו את ירושלים (70 שנים אחרי הספירה), הם שרפו את בית המקדש השני (רק הכותל נשאר עד היום), וסילקו את היהודים בתור עבדים בכל רחבי האימפרייה הרומית. זאת הייתה הגלות השנייה של היהודים. בגלל שהאימפרייה הרומית הייתה כל כך גדולה היהודים היה מפוזרים מסביב לכל העולם. הטרגדיה של מצדה התרחשה במרד הזה. מרד נוסף שהונהג על ידי שמעון בר כוכבא 135 אחרי הספירה, הביא שוב בתבוסה ואסור היה ליהודים להישאר בארץ. רומא שינו את השם אזור יהודה לסוריה פלשתינה (מאיפה שאנחנו לוקחים את השם המודרני פלסטין) ושינו את ירושלים (עדיין בהריסות מ70 אחרי הספירה) לאיליה קפיטולינה.

ירושלים ובית המקדש נהרסו על ידי הרומאים ב70 אחרי הספירה. היהודים נשלחו לגלות לנצח.
ירושלים ובית המקדש נהרסו על ידי הרומאים ב70 אחרי הספירה. היהודים נשלחו לגלות לנצח.

וכך היהודים חיו במשך כמעט 2000 שנים: התפזרו בארצות זרות ואף פעם לא קיבלו אותם בארצות האלה. בעמים השונים האלה הם סבלו מרדיפות אנטישמיות באופן קבוע. רדיפת היהודים הייתה בעיקר באירופה הנוצרית. מספרד (כל היהודים גורשו מספרד בשנת 1492), ברחבי מערב אירופה , לרוסיה (פוגרומים אינטמסיביים על ידי הצארים בשנות ה-80) לעיתים קרובות היהודים חיו במצבים מסוכנים בממלכות האלה וגם בח'ליפות האסלאמית. הקללות של משה מ1500 לפני הספירה היו תיאורים מדויקים לאיך שהם חיו.

 "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" (ספר דברים 28:65).

בין המדינות הללו לא תמצא רוגע, לא תמצא מנוחה לנשמה של כף רגלך. אלוהים יביא לך נפש לא רגוע, עיניים עייפות, ולב מיואש (ספר דברים 28:65).

 הקללות נגד בני ישראל ניתנו כדי לגרום לאנשים לשאול:

כל העמים ישאלו: "למה אלוהים עשה זאת לאדמה הזו?למה העז הזה בוער מכעס?"

והתשובה הייתה:

"…אלוהים עקר אותם מאדמתם ודחף אותם לאדמה אחרת…" (ספר דברים 29:24-25)

ציר הזמן שנמצא מתחת מראה את ה-1900 שנים האלו. התקופה הזאת מופיעה בקו האדום הארוך שנמשכת עד היום.

ציר הזמן של יהודים בני ישראל- מציג את שתי תקופות הגלות
ציר הזמן של יהודים בני ישראל- מציג את שתי תקופות הגלות

אתם יכולים לראות שהיהודים עברו דרך שני גירושים אבל הגירוש השני היה הרבה יותר ארוך מהגירוש הראשון.

המאה ה-20 השואה

האנטישמיות הגיעה לשיאה כשהיטלר, דרך גרמניה הנאצית, ניסה להשמיד את כל היהודים שהיו חיים באירופה, מה שנקרא השואה. הוא כמעט הצליח בזה אבל הוא הובס והיהודים שרדו.

הולדת ישראל מחדש

העובדה שהיו אנשים שהזדהו 'כיהודים' אחרי מאות שנים עם רדיפות אנטישמיות ללא מולדת וללא שפה היה יוצא דופן. אבל זה הרשה את המילים האחרונות של משה בתורה, שנכתבו לפני 3500 שנים, כדי להתגשם. בשנת 1948 היהודים, באמצעות האו"ם, ראו מחדש את הלידה המדהימה של מדינת ישראל המודרנית, כמו שמשה כתב לפני מאות שנים:

"וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם–מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ" (ספר דברים 30:3-4).

ושוב האלוהים שלך ישחזר את שובך, וירחם עליך ויאסוף אותכם מכל העמים בהם הוא שם אותכם. אפילו אם היית מגורש לארץ הכי רחוקה צתחת לשמיים, גם מהמקום הזה האלוהים שלך יאסוף אותך (ספר דברים 30:3-4).

עוד דבר מדהים שקרה, אפילו שאנשים התנגדו להולדתה של ישראל בכל זאת היא קמה. רוב העמים מסביב ניהלו מלחמה נגד ישראל בשנת 1948…בשנת 1956…ב1967 ועוד פעם בשנת 1973. ישראל לעתים קרובות הייתה במלחמה עם 5 עמים באותו הזמן. ישראל לא רק שרדה במלחמות, אלא השטחים גדלו גם כן. במלחמה בשנת 1967 ישראל קיבלה בחזרה את ירושלים, עיר הבירה ההיסטורית שלהם שדוד המלך מצא לפני 3000 שנים. הקונפליקטים המתמשכים עם האנשים מסביב יצרו את בעיית הביטחון הקשה ביותר בעולם היום. למרות זאת לצאצאים של אברהם יש עכשיו מדינה עצמאית, הברכה שהובטחה לאברהם לפני כל כך הרבה זמן ניראת עדיין חמקמקה.