קטגוריה: מחשבות על מָשִׁיחַ

"טיימס אוף ישראל" (אתר חדשות ישראלי חדש בשפה הנאגלית) פרסם מאמר מרתק המתאר כיצד הנוצרים מתחילים לחגוג את חג הפסח-עם הארוחה המסורתית (סדר פסח). המאמר קובע כי ההתכנסויות של ליל הסדר הגדולות ביותר נחגגות על ידי הנוצרים יחד עם היהודים, נטיה שהתפתחה "במשך ה-20 או ה-30 השנים האחרונות". לדעתי זה מעלה כמה שאלות ראויות:

מדוע הנוצרים חוגגים את חג הפסח?

לפי הכתבה, אלו חגיגות הפסח "שבהם הכוכבים של ישו הם כמו כבש כשר". אבל למה שישו יהיה נחגג כמו כבש כשר? אם נביט לתוך הבשורות (עדויות הראייה שנכתבו על ידי חסידיו של ישו) אנחנו נלמד מתי ישו נעצר, הועמד למשפט והומת.

כח "ויוליכו את ישוע מבית קיפא אל בית המשפט ויהי בבקר השכם והמה לא נכנסו אל בית המשפט למען אשר לא יטמאו כי אם יאכלו את הפסח" לט " הן מנהג הוא בכם כי אשלח לכם איש אחד חפשי בפסח היש את נפשכם כי אשלח לכם את מלך היהודים" מ " ויוסיפו ויצעקו לאמר לא את האיש הזה אלא את בר אבא ובר אבא היה מרצח" (ג'ון 18:28,39-40)

כל זה קרה ביום חג הפסח. למעשה, הסעודה האחרונה של ישו הייתה סעודת ליל הסדר שלו עם תלמידיו-גם בפסח מכיוון שחג הפסח החל ביום חמישי בערב. עם הסדר האחרון של ישו, המעצר, המשפט וההוצאה להורג, כולם מתרחשים בפסח, יש קשר היסטורי ישיר בין ישו לפסח.

משה, פסח וישו

אבל כשמביטים לאחור על הסיפור של הפסח הראשון, בתורה, כאשר משה הוביל את היהודים ממצרים, אז הקשר הזה מקבל משמעות מיוחדת. תאור התורה המלא הוא כאן (בעברית עתיקה מסורית), אבל כאשר הקדוש ברוך הוא הסביר למשה איך פסח יתגלה הוא קובע:

יב "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה" יג "והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים" (ספר שמות 12: 12-13)

הדם של הכבשים הכשרים היה סימן לעם לא לאלוקים. אם כן אלוקים יחפש את הדם, וכאשר הוא ראה אותו המוות יעבור (פסח), הדם היה סימן 'לשרת אותך'-העם, ועל ידי הרחבה לנו לאלה שקראו את התאור בתורה. אבל באיזה אופן היה הדם סימן לאנשים? תחשבו איזה סימנים, וקחו בחשבון את הסימנים האלו.

כשאנחנו רואים את 'הגולגולת והעצמות' הסימן הזה גורם לנו לחשוב על מוות וסכנה. הסימן של 'קשתות הזהב' גורם לנו לחשוב על מקדונלדס. ה'ווי' על הבנדנה של נדאל הוא סימן עבור נייק, נייק רוצה שאנחנו נחשוב עליהם כשאנחנו רואים את זה על נדאל. הסימנים נוצרו כדי לכוון את החשיבה שלנו לא לשלט עצמו אלא למה שהוא מצביע עליו. בפסח הראשון, המוות היה תלוי בכל בית במצרים, על כל בית עברי וגם על הבתים הנוצריים. אבל הדם של הכבש הכשר, צבוע על המשקוף, יגרום למוות לעבור (לפסוח-פסח). המוות היום גם תלוי על כל בית-יהודי וגם גוי, כי כולנו נועדנו למות. בעיניהם של חסידיו הראשונים, מותו של ישו היה ניצחון. כפי שאמר אחד:

כי אהבת המשיח דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם מת אחד בעד כלם כלם מתו׃

יד "כי אהבת המשיח דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם מת אחד בעד כלם כלם מתו" , (קורינתים 2 פרק 5:14).

(מה שרומז שכל בני האדם כבר היו מתים)

באותה הדרך שבה הכבש הכשר מת בשמו של כל עברי שהניח את הדם שלו בפתח ביתו, ישו הבין כי מת בשמנו. לכן, לא רק שיש קשר ישיר לפי תאריך לוח השנה בין חג הפסח לישו, אבל המשמעות של מקרי המוות בהתאמה היו זהים. בגלל הסיבה הזו אחת הכותרות שניתנה לישו על ידי בני דורו הייתה:

כט "ויהי ממחרת וירא יוחנן את ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלהים הנשא חטאת העולם" (ג'ון 1:29).

ישו היה מיועד כמו הכבש הכשר לאלוהים. אז זה הגיוני שהנוצרים רואים את השורשים היהודיים באמונתם ורוצים להשתתף בחגיגה של פסח.

מדוע חג הפסחא בתאריכים שונים במקצת מזה של פסח?

ישו מת בפסח. חג הפסחא הוא חגיגה נוצרית של מותו של ישו, ביום שישי הטוב (גוד פריידי) הנוצרים זוכרים את מותו של ישו, וביום ראשון עם חג הפסחא הם זוכרים את תחייתו. במקרה הזה פסח ופסחא לא צריכים להתרחש באותו היום? בהתחלה הם נחגגו באותו יום. אבל בשנת 325 לסה'נ "ס, המועצה הנוצרית של ניקיאה  קבעה כי חג הפסחא יתקיים ביום ראשון אחרי הירח המלא הראשון המתרחש ביום השוויון או אחריו ב-21 למרץ. זה שינה את האופן שבו חג פסחא חושב והועבר מהתאריך של חג פסח. עכשיו, פסח ופסחא הם בדרך כלל קרובים מאוד בלוח השנה, בדרך כלל רק כמה ימים זה מזה.

בגלל שינוי התאריך של חג פסחא, הנוצרים שכחו במידה רבה את שורשי הפסח היהודיים של חג הפסחא. כפי שציין אחד המרואיינים לטיימס אוף ישראל "הרבה פעמים גויים נוצרים בורים בכוונה, לפעמים אפילו מופתעים מהקשרים בין היהדות לנצרות". הלמידה והחגיגה של פסח משמשת ליידוע הנוצרים על שורשים יהודיים לאמונתם. הצד ההפוך גם נכון-עם ההסוואה הנוצרית שצויירה על ישו יותר ויותר, היהודים לא יכלו לראות אותו כיהודי. היהדות שלו הייתה מוסתרת מהם.

האם ישו הוא מרדף יהודי לגיטימי?

יש מגוון רחב של מה זה אומר להיות יהודי. יהודי יכול להיות חילוני, חרדי, רפטרמי, שמרני, ואפילו אתאיסט. אפשר להיות יהודי-ציוני, אבל אפשר גם להיות אנטי-ציוני ועדיין להיות יהודי. רוב היהודים הם הטרוסקסואליים אך יש גם יהודים להט"בים (לסביות, הומואים,טרנסג'נדרים, ביסקסואלים), חלקם שומרי מצוות, אחרים לא ואחרים עדיין חלקית בלבד. לא משנה באיזה קטגוריה משתשמים כי לסווג אנשים: שפה, לבוש, דת, ארץ מגורים, עושר, השכלה, צבע עור, השקפות פוליטיות או נטייה מינית, היהודים ימלאו את כל הקטגוריות ועדיין יחשבו ליהודים. אולי הוא טועה, מוטעה אפילו אבל בכל זאת התקבל כחלק מהמשפחה הרחבה של אברהם.

כתבת הפסח של "טיימס אוף ישראל" הראתה כי המגוון היהודי הזה מרחיב לכת עד כדי כך שהוא כולל גם את 'היהודי המשיחי'. אלה הם היהודים שמאמינים שישו (ישוע כפי שהם קוראים לו) הוא המשיח שהובטח בתנ"ך. במשך מאות שנים זה נחשב לסתירה. אם מישהו היה יהודי, הוא\היא לא חשבו על ישו, בטח שלא האמינו בו, או אם האמינו בו אז זה לא יכול היה להיות יהודי. אבל אלה היו החלטות שהתקבלו מזמן, כמו הניתוק של פסחא מפסח, יצירת גטאות ופוגרומים מימי הביניים באירופה עד לאנטישמיות המאוחרת יותר במערב הנוצרי, שהסיטה את תשומת הלב מעובדות הִיסטוֹרִי מכריעות:

• ישו מנצרת, שככל הנראה האדם המשפיע ביותר על כדור הארץ, היה יהודי נימול שנולד מאברהם ולמד במלואו בתורה.
• חסדיו המיידיים היו גם יהודים דתיים, דבקים בתורה.
• כל ספרי הברית החדשה נכתבו על ידי יהודים (למעט לוק).

בסוף בית המקדש ה-2 ואפילו עד תקופת מרד בר כוכבא (135 לספירה) זה היה עיסוק יהודי שהיה ניתן לדון בו, להתווכח ולדון אם ישו מנצרת היה המשיח או לא. ההיסטוריון הרומי סוטוניוס מתאר את השפעת הוויכוח הזה ברומא.

"בעוד היהודים עושים הפרעות מתמידות בהנהגתו של קרסטוס, הוא גירש אותם מרומא "(חייו של קלאודיוס xxv 4).

במילים אחרות, היהודים בעיר רומא דנו ונדונו על קרסטוס (כלומר ישו המשיח) בעוצמה כה רבה, עד שהקיסר הרומי קלאודיוס התרגז וגירש את כולם (משיחיים או לא) מרומא (בשנת 49 לספירה).

שימו לב איך ההיסטוריון היהודי פלביוס יוספוס (כותב על ה-90 לספירה) כותב על יעקב הצדיק (ג'יימס באנגלית)  אחיו של ישו מנצרת והמנהיג הראשון של חסדיו היהודים של ישו בירושלים (מי שגם כתב את ספר יעקב (ג'יימס) בברית החדשה).

"חנן בן חנן (אנאנוס באנגלית) לקח את הכהונה הגבוהה, היה אדם נועז וחצוף מאוד; הוא היה גם מקדו של צדוקסים, שהיו נוקשים מאוד בשפיטת עבריינים … הרכבו את הסנהדרין של השופטים והביאו לפניהם את אחיו של ישו, אשר נקרא המשיח, ששמו היה יעקב הצדיק (ג'יימס), וכמה אחרים, … נוצרה אשמה נגדם … ומסרו אותם לסקילה. אבל לאלה שנראו הכי שוויוניים מהאזרחים, וכמו אלה שהייתה להם מועקה קשה על ההפרה החוקית, הם לא אהבו את מה שנעשה, הם גם גרמו למלך (אגריפס) לשלוח לחנן (אנאנוס) ולהגיד לו כי הוא לא צריך לפעול כך יותר" (קדמוניות היהודים, ספר XX, פרק IX, 1).

אתם יכולים לראות איך הלך הוויכוח הלוך ושוב בין היהודים לגבי יעקב (ג'יימס), אח של ישו. לא משנה על איזה 'צד' הם היו זה היה ללא ספק עניין יהודי מאוד. יוסף בן מתתיהו אפילו כותב ישירות על ישו, ובדרך המעידה על כך שהוא עצמו הועבר הלוך ושוב בדיון הזה.

"באותו זמן היה איש חכם … ישוע… טוב, ו … מוסרי. אנשים רבים בקרב היהודים והעמים האחרים הפכו לתלמידיו. פילטוס גזר עליו שיצלב וימות. אבל אלה שהפכו לתלמידיו לא נטשו את החניכות שלו. הם דיווחו שהוא הופיע להם שלושה ימים אחרי הצליבה שלו ושהוא חי. .. לפיכך, הוא אולי היה המשיח, שעליו סיפרו הנביאים פלאים. ושבט הנוצרים, שנקרא על שמו, לא נעלם עד עצם היום הזה…"(קדמוניות היהודים, ספר XVIII, III, 3).

אם ישו היה המשיח או לא, את הטענות בעד ונגד אפשר לקחת מאוחר יותר. כמו כן, היהודים והנוצרים לומדים מחדש את השורשים היהודיים של חג הפסחא ואת הקשר בין פסח לישו, זה מספיק כדי להזכיר לנו שזו שאלה יהודית אותנטית, לא להידחק רק לגויים נוצרים כדי לדון בהם. פסח עצמו צועק ליהדות בפזאל של האיש הזה ישו מנצרת.