דרמת המצור הביזארית של יחזקאל
ראינו כיצד החזון של יחזקאל על העצמות היבשות שחוזרות לחיים, ניבא את הלידה של ישראל המודרנית מחדש. כמו כן ראינו כיצד הספקן היהודי סם האריס לא התרשם מנבואות המקרא. הוא רצה לראות זמן ספציפי בהסתמכות על התורה. כאילו חזה מראש את האתגר הזה, יחזקאל גם נצטווה לעשות משהו ביזארי. הנה מה שהקדוש ברוך הוא, ציווה עליו לעשות בנבואה:
4 "ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם"
5 "ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל"
6 "וכלית את אלה ושכבת על צדך הימוני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך"
7 "ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה"
8 " והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך עד כלותך ימי מצורך". (יחזקאל 4: 4-8)
יחזקאל נצטווה להישאר כבול בצד אחד ולאחר מכן בצד השני במשך יותר משנה! כדי לתת קצת רקע, יחזקאל היה כותב מבבל ממש לפני של הבבלים צרו את ירושלים (כך התייחסו למצור). המצור הזה נמשך חודשים רבים, אבל לבסוף נכבשה ירושלים בשנת 586 לפנה"ס על ידי הבבלים, העיר נשרפה, בית המקדש הראשון נהרס והיהודים נשלחו לגלות בבבל. בקרוב, יחאקזל נפגש עם השבויים שהובאו מן המצור בירושלים לאחר שהוא ביצע את הנבואה.
אבל למה הבבלים צרים את ירושלים? הם הביסו את העם היהודי במלחמה בשנת 606 לפנה"ס, ולכן היהודים איבדו את עצמאותם באותה השנה. רובם הורשו להישאר ביהודה, אך כמה מהם, כמו דניאל, נשלחו לבבל בגל הראשון של הגירוש שהתרחש בשנת 606 לפנה"ס. בהתחלה היהודים בירושלים נשבעו באומץ לב ושילמו כבוד לבבלים, אך מאוחר יותר התקוממו נגדם. אז באו הבבלים והניחו מצור על ירושלים, ומחצו אותה ללא רחמים בשנת 586 לפנה"ס. מלכי דוד מעולם לא שלטו מאז.
שימו לב איך יחזקאל התייחס ל'בית ישראל' ול'בית יהודה'. אחרי שלמה, בסביבות 900 לפנה"ס, התפצלו בני ישראל לשתי מדינות פוליטיות- יהודה וישראל. זה היה מצב דומה לקוריאנים היום- עם אחד חולק פוליטית לשתי המדינות של צפון ודרום קוריאה. 'בית ישראל' שכבר נכבשה כישות פוליטית סביב 722 לפנה"ס על ידי אשור. אתם יכולים לראות פרטים נוספים על ההיסטוריה של ישראל כאן.
נבואת יחאזקל
בדרמה זו ניבא יחזקאל תקופה של 390 ימים + 40 ימים = 430 ימים, כאשר כל יום מייצג שנה. אז הוא ניבא 430 ימים כדי לשלם "על החטא". מאיפה הרעיון הזה, שהיה צורך בתשלום כזה עבור חטא? הברכות והקללות של משה נאמרו כי אם היהודים הם ישלמו על חטאם בגלות מארצם. אז יחזקאל ניבא מתוך עיקרון זה המשורש בספר דברים שהם היו עומדים להיכנס ל-430 שנים של גלות.
יום השנה 360
היום אנחנו בדרך כלל משתמשים ב-365.244 יום השנה (לוח השנה הגרגוריאני) ולוח השנה העברי המסורתי המבוסס על חודשי הירח עם תוספת "זינוק חודשים" שהוסף כדי לשמור על שנת הירח מן ההתרחקות של שנת השמש. בתרבויות מצריות, בבליות, הודיות ויווניות עתיקות, לוח השנה 360 היה נפוץ, וזה היה אורך השנה שדניאל השתמש והוא הבסיס של שנת נבואה שמשתמשים בתורה. אנחנו נצטרך להמיר את ה-360 ימיו של יחזקאל לשנות השמש שלנו כדי להבין את נבואתו בלוח השנה שלנו. אבל יש עוד טוויסט לשקול קודם.
70 שנות נבואת הגלות של ירמיהו
בעוד יחזקאל היה בבבל וניבא 430 שנים של גלות, ירמיהו, שחי במצור בירושלים כתב:
8 " לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא שמעתם את דברי"… 11 " והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה" 12 " והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאם יהוה את עונם ועל ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם". (ירמיהו 25: 8-12)
ירמיהו ניבא 70 שנים… לא 430. אז מה זה היה- 70 או 430? מתברר כי בשנת 539 לפנה"ס נכבשו הבבלים על ידי מדיס והפרסים. מלך פרס הותר ליהודים לחזור לירושלים מגלות בבל.
אז גולי בבל הגיעו בחזרה לירושלים בשנת 537 לפנה"ס. מהגירוש הראשוני בשנת 606 לפנה"ס ועד שנת 537 לפנה"ס, הנבואה של ירמיהו על חורבן הבבלים וחזרה לירושלים אחרי 70 שנים התגשמה. עכשיו זה מדויק אבל לא מרשים. סם האריס היה בהחלט מצביע על כך שזה היה קל לעורכים המאוחרים של ספר ירמיהו להכניס את "הנבואה" כדי להבטיח "הגשמה". מאחר שהעותקים המוקדמים ביותר של ספרי הנבואה הם מגילות ים המלח מ 100-200 לפנה"ס, אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שזה לא קרה כך. אם זה כל מה שהיה לנו, היינו חייבים להסכים עם האריס כי אין מספיק ראיות לנבואה.
עקרון ויקרא
אבל האם אין גם סתירה בין ירמיהו ויחזקאל? נראה שהם מנבאים דברים הדדיים- אחד הגולה 70 שנים והשני גולה 430 שנים. זה בלתי אפשרי ששניהם יהיו צודקים. או שכן? כי אם תלכו ל'עקרונות בויקרא' שהארי ביקש, אתם תראו את הדברים הבאים:
14 " ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה"
15 " ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי"
16 " אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם"
17 " ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם"
18 " ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם"
19 " ושברתי את גאון עזכם ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה…"
21 " ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם…"
23 " ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי"
24 " והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם…"
27 " ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי"
28 " והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם…"
40 "והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי"
41 " אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם"
42 " וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר"
43 " והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם" (ויקרא 26: 14-43).
הקדוש ברוך הוא, אמר כי אם לא יצייתו לחוק הם יובסו על ידי אויביהם שישלטו בהם (פסוק 17). אזהרה זו סימנה את הרקע להכרזתו של ירמיהו על ה-70 שנות גלות שהחלה עם הגירוש הבבלי הראשון (606 לפנה"ס) והסתיים כאשר שריד יהודי חזר אל אדמתם בשנת 537 לפנה"ס.
לאחר מכן, פסוק 18 אומר ' ואם עד אלה לא תשמעו…' (כלומר רצף האירועים מאי-ציות, כיבוש, גלות וחזרה) הם עדיין נשארים 'עוינים' לאלוקים ואם לא 'יקשיבו' לפקודות שלו אז העונש על החטאים יהיה כפול שבע פעמים. זה חוזר על עצמו ישירות בפסוקים 21,23,28. האירועים התגלגלו בדיוק כך. היהודים היו אמורים לחזור לארץ כדי לחדש את ליבם-דבר שמעולם לא עשו. רק שריד קטן חזר…הם נאבקו במשך שנים כדי למצוא מוטיבציה לבנות מחדש את בית המקדש השני אשר הם עשו באי רצון אך מעטים עשו זאת עם רצון…נחמיה הביא קבוצה אחרת 80 שנים מאוחר יותר, כאשר ניתנה הרשות לבנות מחדש את ירושלים. אבל כעם הם המשיכו לרדוף אחרי האינטרסים שלהם והם ניזפו על ידי נחמיה על ניצולם של העניים ונישואי התערובת. מלאכי, הספר האחרון של התנ"ך שנכתב, טוען שהם יישארו נאמנים באמנות הנישואין שלהם ואת הצעותיהם לאלוקים- אשר הם לא עשו. הם נשארו עוינים כלפיו.
אז העונש על פי עיקרון ויקרא, הוא הוכפל בשבע פעמים. רק לאחר תשלום מלא של שבע פעמים, האם הקדוש ברוך הוא זוכר את הברית שנעשתה עם יצחק, אברהם והארץ (פסוק 42). מה היתה הברית הזאת? אלוקים הבטיח לאברהם שהוא ייתן לצאצאיו את הארץ. במילים אחרות, רק לאחר תשלום מלא של שבע פעמים היה מותר ליהודים להרשות לעצמם לתבוע ולשלוח את האדמה שאלוקים הבטיח לאבות הקדמונים. כשהם חזרו על ידי הצו של כורש, מלך פרס, הם עשו זאת רק כמחוז ואסלי בתוך האימפריה הפרסית. הפרסים עדיין שלטו בארץ. השלטון היהודי יצטרך להמתין עד שיבוצע תשלום פי שבעה.
ויקרא, ירמיהו ויחזקאל נפגשים- בהיסטוריה של ימינו
עם התובנה מן 'עקרון בויקרא' אנחנו יכולים להבין את נבואתו של יחזקאל. הוא חזה 430 שנות גלות על חטאיהם. הם שילמו 70 שנים (לפי ירמיהו) שהביא את 'החוב' למטה: 430-70=360 שנים. השאר הוכפל בשבע (לפי ויקרא) כדי לקבל: 360*7=2520
עכשיו אנחנו נהמר את השנים האלו לשנות השמש שלנו ונשים את זה על ציר הזמן:
- גלות בבל נמשכה מ-606 לפנה"ס –> 537 לפנה"ס = 69 שנים. זה היה בדיוק כפי שצויין לפי ירמיהו אם אנחנו נהמר את מסגרת הזמן שלנו לתוך שנות השמש (70 * 360\365.2422 = 69 שנות השמש הגרגוריאניות של גלות ירמיהו).
שבע השנים הנותרות של יחזקאל יהיו:
- 2520 שנים * 360\365.2422 = 2484 שנות השמש הגרגוריאניות של גלות יחזקאל.
- אם נוסיף 2484 שנים ל-537 לפנה"ס (כאשר הגולים חזרו ותקופת שבע הפעמים התחילה) אנחנו מגיעים לשנת 1948. [1]
מה קרה בשנת 1948? זו הייתה השנה שבה נולדה ישראל כמדינה אחת- מדינה יהודית עצמאית בשליטה עצמית. ראוי לציון, יחזקאל, עם כמה עקרונות "ויקרא", ראה את זה לפני 2500 שנים- מדויק לשנה!
אז בואו נשקף. סם האריס איתגר את התנ"ך כדי לחזות משהו עבור "המחצית השנייה של המאה ה-20" באמצעות "העקרונות של ויקרא" ובכך זה ייראה "תוצר של יידע". האריס נתן את האתגר הזה כי הוא חשב שזה בלתי אפשי, אבל הוא מעולם לא באמת חיפש. הוא חשב שתוך 'חצי ממאה שנה' היה כל כך קשה שאף אחד לא ינסה זאת. יחזקאל, עם כמה עקרונות מסוימים מן ויקרא, פגע בול לשנה שהחלה לפני ב-2500 שנים, בחיזוי הולדתה מחדש של ישראל בשנת 1948, ותוך כדי כך הצליח לפתור סתירה לכאורה עם ירמיהו. הייתי אומר שזה די טוב. לכל הפחות אם אנחנו ציונים, אנטי-ציונים, חרדים רפורמים, או נוצרים, מוסלמים, אתאיסטים או משהו אחר, זה משהו ששווה להיות מעודכן לגביו אפילו שאנחנו יכולים לשקול את ההשלכות בצורה שונה. במאמר הבא אני אראה איך ירושלים והר הבית (הכותל) מתאימים לנבואות הרחוקות של יחזקאל (עם כמה עקרונות מתוך ויקרא).
537 לפנה"ס זה כמו -537. אז- 537+2484+1=1948 [ה +1 הוא בגלל שאין 0 על הקו הזה, זה הולך מ 1- עד 1+ (1 לפנה"ס-> 1 בימינו) רווח של 1].