מחלוקת נח: האם המבול הזה יכול היה באמת לקרות?

כשהסרט "המבול" יצא לאור ב-2014 היה הרבה הייפ ומחלוקות. המבקרים הטילו ספק בקו העלילה על כך שלא עקבו אחר התיאור המקראי. בעולם המוסלמי מספר מדינות אסרו את הסרט מכיוון שהוא מתאר חזותית נביא, נביא שאסור בתכלית המוסלמית. אבל הנושאים המחלוקות האלה הם כל כך קטנים בהשוואה למחלוקת הרבה יותר עמוקה וגדולה יותר

האם המבול הזה באמת קרה? זו שאלה ששווה לשאול ולחקור

תרבויות רבות בכל רחבי העולם משמרות אגדות רבות על מבול גדול שקרה בהיסטוריה שלהן. אין מיתוסים דומים של אסונות אחרים כמו רעידות אדמה, הרי געש, שריפות או מגפות בכל כך הרבה תרבויות בתפוצה רחבה כמו השיטפונות האלו. אז קיימות עדויות אנתרופולוגיות לזיכרונות של שיטפון עולמי בעבר. אך האם קיימות היום עדויות פיזיות המצביעות על כך שהמבול של נח התרחש בעבר

כוחם של מי השיטפונות זזים שנראה בצונאמי

נתחיל בזה שנחשוב מה מבול כזה היה עושה לכדור הארץ, אילו היה קורה. אין ספק, שיטפון כזה יכלול כמויות בלתי נתפסות של מים הנעים במהירות ובעומקים גדולים על פני מרחקים יבשתיים. לכמויות גדולות של מים הנעות במהירויות גבוהות יש הרבה אנרגיה קינטית. זו הסיבה שהשטפונות כה הרסניים. תסתכלו על התמונות האלו של צונאמי בשנת 2011 שהרס את יפן. שם ראינו את הנזק הרב שגרמה אנרגיית המים הקינטית. הצונאמי הרים בקלות ונשא חפצים גדולים כמו מכוניות, בתים וסירות. זה אפילו נכה כורים גרעיניים בדרכו

משקעים וסלע משקע

לפיכך, כאשר מהירות המים גודלת, היא תאסוף ותעביר משקעים גדולים יותר ויותר. חלקיקי עפר, אחר כך חול, ואז סלעים, סלעים אפילו נישאים עם עליית מהירות המים

זו הסיבה שנהרות נפוחים ושוצפים הם חומים. הם עמוסים במשקעים (אדמה וסלע) שנאספו מהמשטחים עליהם עברו המים

כאשר המים מתחילים להאט ומאבדים את האנרגיה הקינטית שלהם, אז הם מפילים את המשקעים האלה. זה הופך למשקע בשכבות למינריות, הנראות כמו שכבות של פנקייק, וכתוצאה מכך נוצר סוג מסוים של סלע – סלע משקע

סלע משקע נוצר בהיסטוריה

אתה יכול לזהות בקלות סלע משקע לפי השכבות שלהם שלו שדומה לפנקייק. האיור שלהלן מציג שכבות משקע בעובי של כ-20 ס"מ (מסרט המדידה) שהושקעו במהלך הצונאמי ההרסני של יפן בשנת 2011

צונאמי ושיטפונות משאירים את חתימותיהם מאחור בסלעי המשקע הללו הרבה אחרי שהשיטפון נסוג והדברים חוזרים לקדמותם

אז, האם אנו מוצאים סלעי משקע שהם, באופן דומה, סימנים חותמים לשיטפון עולמי שהתנ"ך טוען שקרה? כשתשאלו את השאלה הזו ותסתכלו סביב תראו שסלע משקע ממש מכסה את כדור הארץ שלנו. אתה יכול להבחין בסוג זה של סלע שכבת פנקייק בצירי כביש מהיר. ההבדל עם סלע משקע זה, בהשוואה לשכבות שנוצרו על ידי הצונאמי של יפן, הוא הגודל העצום. הן לרוחב על פני כדור הארץ והן בעובי אנכי של שכבות משקעים, הם מגמדים את שכבות משקעי הצונאמי. תסתכלו על כמה תמונות שצולמו של סלעי משקע שבהם טיילתי

שכבות משקע ברחבי העולם

אז, צונאמי אחד גרם להרס ביפן אך הותיר שכבות משקע הנמדדות בסנטימטרים ומשתרעות פנימה כמה קילומטרים. אז מה גרם לתצורות המשקעים הענקיות ולרוחב היבשת שנמצאו כמעט על כל פני כדור הארץ (כולל על קרקעית האוקיינוס)? אלה מודדים אנכית במאות מטרים ולרוחב באלפי קילומטרים. מים נעים יצרו את השכבות העצומות הללו בשלב מסוים בעבר. האם סלעי המשקע הללו יכולים להיות החתימה של המבול של נח

שקיעה מהירה של תצורות משקעים

אף אחד לא טוען שסלע משקע בהיקף מסיבי מכסה את כדור הארץ. השאלה מתמקדת בשאלה האם אירוע אחד, המבול של נח, הניח את רוב סלעי המשקע הללו. לחלופין, האם סדרה של אירועים קטנים יותר (כמו הצונאמי ב-2011 ביפן), בנו אותם עם הזמן? האיור שלהלן ממחיש מושג זה

במודל זה של היווצרות משקע, מרווחי זמן גדולים מפרידים בין סדרה של אירועים משקעים בעלי השפעה רבה. אירועים אלו מוסיפים שכבות משקעים לשכבות הקודמות. ואז, לאורך זמן, אירועים אלה בונים את התצורות העצומות שאנו רואים ברחבי העולם כיום

היווצרות קרקע ושכבות משקע

האם יש לנו מספיק נתונים מהעולם האמיתי שיכולים לעזור לנו להעריך בין שני הדוגמאות הללו? זה לא כל כך קשה לזהות. על גבי הרבה מתצורות משקעים אלו, אנו יכולים לראות שנוצרו שכבות אדמה. לפיכך, היווצרות קרקע היא אינדיקטור פיזי וניכר לזה שעבר הזמן מאז שהמשקע נוצר. אדמה נוצרת לשכבות הנקראות אופקים

ביטורבציה בקרקעית הים וסלעי משקע

ביטורבציה היא עיבוד מחדש של משקעים על ידי בעלי חיים או צמחים

באוקיינוס גם יש שכבות משקע היוצרות את קרקעית האוקיינוס ​​עם סימני פעילותן. חורי תולעת, מנהרות, צדפות וסימני חיים אחרים. מכיוון שזה לוקח המון זמן לביטורבציה להתרחש, נוכחותו מראה על חלוף הזמן מאז הנחת השכבות

קרקעות וביטורבציה? מה אומרים הסלעים?

חמושים בתובנות אלו נוכל לחפש עדויות להיווצרות קרקע או לביטורבציה בגבולות השכבות האלה 'הזמן חולף'. אחרי הכל הקטסטרופיזם אומר שהגבולות הללו נחשפו ביבשה או מתחת למים במשך תקופות משמעותיות. במקרה זה, עלינו לצפות שלחלק מהמשטחים הללו יהיו אינדיקטורים של אדמה או ביטורבציה מפותחים. כאשר שיטפונות שלאחר מכן קברו את  משטחי הגבול של הזמן,  הקרקע או ההפרעה הביולוגית היו נקברים גם הם. תסתכלו על התמונות למעלה ולמטה. האם אתם רואים עדות כלשהי להיווצרות קרקע או ביטורבציה בשכבות?

אין עדות לשכבות קרקע או לביטורבציה בתמונה שלמעלה או בתמונה למטה. צפו בתצלום של מתלול המילטון ולא תראו שום עדות לביטורבציה או להיווצרות אדמה בתוך השכבות. אנו רואים תצורות קרקע רק על המשטחים העליונים המעידים על חלוף הזמן רק לאחר הפקדת השכבה האחרונה. נראה שהשכבות התחתונות נוצרו כמעט במקביל לחלק העליון. אולם התצורות הללו משתרעות כולן אנכית למעלה בערך 50-100 מטרים

שביר או גמיש: קיפול סלעי המשקע

מים חודרים לסלע משקע כאשר הם מטילים בתחילה שכבות משקע. לפיכך, שכבות משקע טריות מתכופפות בקלות רבה. הם גמישים. אבל זה לוקח רק כמה שנים עד ששכבות המשקעים הללו מתייבשות ומתקשות. כשזה קורה, סלע המשקע הופך לשביר. מדענים למדו זאת מאירועי התפרצות הר סנט הלנס בשנת 1980 ולאחר מכן פריצת האגם בשנת 1983. לקח רק שלוש שנים עד שהסלעים המשקעים האלה הפכו לשבירים

סלע שביר נצמד תחת לחץ כיפוף. תרשים זה מציג את העיקרון המתואר

מתלול הניאגרה השביר

אנחנו יכולים לראות סוג זה של כשל סלע במתלול הניאגרה. לאחר הנחת המשקעים הללו הם הפכו לשבירים. כאשר הם נדחפו מלמעלה מאוחר יותר משכבות שמקעים אחרים, הם נשברו תחת מתח הגזירה. זה יצר את מתלול הניאגרה שנמשך מאות קילומטרים 

לכן אנו יודעים שהדחף שיצר את מתלול הניאגרה התרחש לאחר ששכבות משקע אלו הפכו לשבירות. היה לפחות מספיק זמן בין האירועים הללו כדי שהשכבות יתקשו ויהפכו שבירות. זה לא לוקח עידנים של זמן, אבל לוקח כמה שנים כפי שהראה הר סנט הלנס

תצורות משקע גמישות במרוקו

התמונה למטה מציגה תצורות משקע גדולות שצולמו במרוקו. ניתן לראות כיצד תצורת השכבות מתכופפת כיחידה. אין עדות לקרע של השכבות בלחץ (מתפרק) או בגזירה (קרע לרוחב). לכן כל המבנה האנכי הזה חייב להיות עדיין גמיש כשהוא כופף. אבל לוקח רק כמה שנים עד שסלע המשקע הופך לשביר. המשמעות היא שלא יכול להיות מרווח זמן משמעותי בין השכבות התחתונות של התצורה לשכבות העליונות שלו. אם היה מרווח 'מעבר זמן' בין השכבות הללו אז השכבות המוקדמות יותר היו הופכות לשבירות. אז הם היו נשברים ונקרעים במקום להתכופף

התצורות הגמישות של גרנד קניון

אנחנו יכולים לראות את אותו סוג של כיפוף בגרנד קניון. מתישהו בעבר, התרחשה דחיפה, בדומה למה שקרה למפל הניאגרה. זה הרים צד אחד של המבנה 1.6 ק"מ, אנכית למעלה. אתם יכולים לראות את זה מהגובה של 7000 רגל לעומת 2000 רגל בצד השני של הדחף. (זה נותן הפרש גובה של 5000 רגל, שביחידות מטריות הוא 1.5 ק"מ). אבל השכבה הזו לא נפלה כמו מתלול הניאגרה. במקום זאת, הוא התכופף גם בחלק התחתון וגם בחלק העליון של המבנה. זה מצביע על כך שהוא עדיין היה גמיש לאורך כל המבנה. לא חלף מספיק זמן בין שקיעת השכבה התחתונה והעליונה כדי שהשכבות התחתונות יהפכו לשבירות

לפיכך מרווח הזמן מהחלק התחתון לחלק העליון של השכבות הללו הוא לכל היותר כמה שנים. (הזמן שלוקח לשכבות המשקעים להפוך לקשות ושבירות)

כך שאין מספיק זמן בין השכבות התחתונות לעליונות לסדרה של אירועי הצפה או שיטפונות. שכבות סלע ענקיות אלו הונחו – על פני שטח של אלפי קילומטרים רבועים – בתצהיר אחד. הסלעים מעידים על המבול של נח

המבול של נח מול המבול על מאדים

הרעיון שהמבול של נח התרחש בפועל הוא לא קונבנציונלי וייקח הרהור מסוים

אבל לכל הפחות, צריך להתייחס לאירוניה של ימינו המודרניים. כוכב הלכת מאדים מציג תקשור ועדויות לשקיעה. לכן מדענים מניחים שמאדים הוצף פעם על ידי שיטפון ענק 

הבעיה הגדולה עם התיאוריה הזו היא שאיש מעולם לא גילה מים על הכוכב האדום. אבל מים מכסים 2/3 משטח כדור הארץ. כדור הארץ מכיל מספיק מים כדי לכסות כדור מוחלק ומעוגל עד לעומק של 1.5 ק"מ. תצורות משקע בגודל יבשתי שנראה כאילו הושקעו במהירות בקטקליזמה הרסנית מכסות את כדור הארץ. עם זאת, רבים רואים בכפירה להניח שמבול כזה התרחש אי פעם על כדור הארץ הזה. אבל עבור מאדים אנו שוקלים זאת באופן פעיל. זה לא מוסר כפול? 

אנו עשויים להסתכל על הסרט נח כעל שחזור של מיתוס שנכתב כתסריט הוליוודי בלבד. אבל אולי עלינו לשקול מחדש אם הסלעים עצמם אינם זועקים על המבול הזה שנכתב על כתבי אבן