ראינו כיצד ישעיהו החל את הנושא הנבואי של "הצמח". אדם (גבר) מסוים משושלת המלוכה הנפולה של בית דויד, אשר לו חכמה וגבורה עתיד לקום. ירמיהו המשיך משם בהצהרה שאותו ה"צמח" יהיה ידוע כ"יהוה" בכבודו ובעצמו.
זכריה ממשיך את הענף
זכריה חי בתקופה שבה העם היהודי שב לירושלים מן הגלות הראשונה שלהם (גלות בבל) והחלו לבנות מחדש את בהמ"ק ההרוס שלהם. מדובר בתקופה שבסביבות השנה 520 לפנה"ס. באותה העת הכהן הגדול היה אדם בשם יהושוע, והוא הוביל את הייסוד והכינון מחדש של עבודת הכהונה בקרב העם. זכריה הנביא עבד בשיתוף פעולה עם יהושוע, הכהן הגדול (זרובבל היה המנהיג הפוליטי – מדיני) בהנהגת העם היהודי. הנה הדבר שאלוהים אמר דרך זכריה אודות יהושוע:
שְׁמַע-נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ–כִּי-אַנְשֵׁי מוֹפֵת, הֵמָּה: כִּי-הִנְנִי מֵבִיא אֶת-עַבְדִּי, צֶמַח. כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ–עַל-אֶבֶן אַחַת, שִׁבְעָה עֵינָיִם; הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, וּמַשְׁתִּי אֶת-עֲוֹן הָאָרֶץ-הַהִיא, בְּיוֹם אֶחָד.
זכר' ג' 8-9
הצמח! נובא בראשונה על ידי ישעיהו כ-200 שנים לפי כן, הומשך על ידי ירמיהו כ-70 שנים לפני כן, וזכריה כאן מפתח הלאה את הנבואה אודות הצמח. כעת נקרא האיש ההוא, הצמח, "עבדי" (עבד ה'). באופן מסוים היה יהושוע הכהן הגדול, שם בירושלים בעת ההיא – בסביבות השנה 520 לפנה"ס, מופת\דוגמא לביאתו של הצמח. אבל כיצד? בנוסף, כתוב ש"ביום אחד" ימחו חטאי הארץ על ידי ה'. באיזה אופן זה הולך לקרות?
הצמח: איך של המלוכה והכהונה
על מנת להבין זאת עלינו להבין תחילה שתפקידי המלוכה והכהונה היו מופרדים זה מזה בנוקשות בתקופת בהמ"ק הראשון. אף אחד ממלכי בית דויד לא היו יכולים להיות כוהנים, ומצד שני הכוהנים לא יכלו להיות מלכים. תפקידו של הכהן היה להיות מגשר\מתווך בין בני אדם לאלוהים על ידי הקרבת קורבנות לכפרת חטאים, ואילו תפקיד המלך היה לשלוט ולמשול בצדק. שני התפקידים היו חיוניים. שני התפקידים היו ייחודיים ושונים זה מזה. ההבדל הזה עוגן על ידי העובדה שהכוהנים יכלו להיות רק משבט לוי מצאצאי אהרון, בעוד המלכים היו משושלת דויד מתוך שבט יהודה. אף על פי כן, זכריה כותב ביומו, אודות העתיד, כי:
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. …וְלָקַחְתָּ כֶסֶף-וְזָהָב, וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת; וְשַׂמְתָּ, בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק–הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר: הִנֵּה-אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ, וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח, וּבָנָה, אֶת-הֵיכַל יְהוָה. וְהוּא יִבְנֶה אֶת-הֵיכַל יְהוָה, וְהוּא-יִשָּׂא הוֹד, וְיָשַׁב וּמָשַׁל, עַל-כִּסְאוֹ; וְהָיָה כֹהֵן, עַל-כִּסְאוֹ, וַעֲצַת שָׁלוֹם, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם.
זכר' ו' 9-13
ובכן, כאן, על אף כל החוקים הקודמים, הכהן הגדול, יהושוע בו יהוצדק, בשנת 520 לפנה"ס היה צריך לענוד על ראשו באופן סמלי כתר כ"צמח" (יש לזכור שאלוהים אמר על יהושוע שהוא "איש דוגמא\מופת" לדברים עתידיים). כאשר יהושוע הכהן הגדול ענד לראשו את כתר המלוכה הוא ביטא באופן סמלי את האיחוד העתידי של תפקידי המלוכה המלוכה זכר' ו13והכהונה על ידי אדם אחד – כהן היושב על כס
ישוע מנצרת הוא מ"שורש ישי", מכיוון שישי ודויד הם מאבותיו הקדמוניים. ישוע ניחן בדעת ובבינה ברמה שהבדילה אותו מאחרים. חכמתו, יציבותו והבחנתו המתוארים בברית החדשה ממשיכים להרשים הן את מבקריו והן את מעריציו ותלמידיו עד עצם היום הזה. כוחו, הבא לידי ביטוי דרך ניסים שחולל, כמתואר בבשורות, אינו ניתן להכחשה. אמנם ניתן להחליט שלא להאמין להם, אך לא ניתן להתעלם מהם. אישיותו של ישוע מתאימה למעלות הכוח והחכמה הבלתי רגילים אשר ישעיהו ניבא שיבואו לידי ביטוי יום אחד באישיותו של ה"צמח".
כעת, חשבו על חייו של ישוע מנצרת כמתואר בבשורות. הוא טען להיות מלך – למען האמת הוא טען להיות "המלך". הרי, זה מה שהכותרת משיח מבטאת. עם זאת, מה שהוא עשה בחייו הארציים היה למעשה בעל טבע כהונתי. היה זה תפקידו של הכהן להקריב לאלוהים זבחים רצויים לאלוהים למען העם היהודי. מותו של ישוע בברית החדשה הינו בעל חשיבות רבה מכיוון שזה היה קרבן לאלוהים למעננו. כך, חטאי הארץ, באופן ישיר מילולי, "נמחו ביום אחד", כפי שניבא זכריה – ביום שבו ישוע מת וכיפר עבור חטאי העולם. במותו הוא מילא את דרישות התפקיד הפונקציונאליות של כהן, אם כי הוא ידוע בעיקר כ"משיח" או "המלך". כך, כפי שניבא זכריה, הוא איחד, באישיותו ובפועלו, את שני התפקידים האלו.
המזמור המשיחי (כלומר, מתאר את ביאתו ופועלו של המשיח), תהל' ק"י, מנבא איחוד שכזה של תפקידי המלוכה והכהונה, שבו בא כהן שאינו משבט לוי. אנו קוראים שנאמר:
נְאֻם יְהוָה, לַאדֹנִי–שֵׁב לִימִינִי; עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ, הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. מַטֵּה-עֻזְּךָ–יִשְׁלַח יְהוָה, מִצִּיּוֹן; רְדֵה, בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ… נִשְׁבַּע יְהוָה, וְלֹא יִנָּחֵם – אַתָּה-כֹהֵן לְעוֹלָם;עַל-דִּבְרָתִי, מַלְכִּי-צֶדֶק.
תהל' ק"י 1-2,4
מלכיצדק מוצג לראשונה בתורה כאשר אברהם הביא לו מתנות. בספר בראשית מתואר כיצד, לאחר שניצח בקרב שבו הציל את לוט משבי, אברהם הודה לאלוהים דרך מלכיצדק הכהן משלם – ירושלים:
וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.
ברא' י"ד 18-20
ובכן, מזמור ק"י מביט בוא זמנית אחורה למלכיצדק שבא לפני מתן התורה (ואיתה הכהונה מבית לוי) וקדימה לעבר המשיח העתידי (שהוא נצר לשושלת המלוכה מבית דויד) וקובע כי המשיח יהיה כהן, אך לא מצאצאי לוי. ישוע מנצרת, אשר לא היה מצאצאי לוי, אך תפקד ככהן לאלוהים אל עליון, הוא הגשמה של הנבואה המשיחית הזו שבמזמור ק"י.
עם זאת, זוהי נקודת המבט של הברית החדשה לגבי מותו של ישוע. האם התנ"ך תומך בנקודת מבט זו? אנו נחקור עניין זה על ידי חקר המאפיין הנוסף שזכריה ניבא אודות אישיותו של ה"צמח" – היותו "עבד", או משרת.