ביקורת ספרותית והתנ"ך
בעידן המדעי והמשכיל שלנו היום, אנו מפקפקים באמונות רבות לא מדעיות שהיו לדורות הקודמים. ספקנות זו נכונה במיוחד לגבי המקרא (תנ"ך). רבים מאיתנו מטילים ספק בכמה התנ"ך הוא אמין ממה שאנו יודעים עליו. הרי התנ"ך נכתב לפני יותר מאלפיים שנים. אבל במשך רוב אלפי השנים הללו לא היו ביתי דפוס, מכונות צילום או חברות הוצאה לאור. אז כתבי היד המקוריים הועתקו ביד, דור אחר דור. במקביל, שפות גוועו וקמו שפות חדשות, אימפריות השתנו וכוחות חדשים עלו
מאחר שכתבי היד המקוריים אבדו זה מכבר, כיצד אנו יודעים שמה שאנו קוראים היום בתנ"ך הוא מה שהכותבים המקוריים כתבו בפועל? אולי התנ"ך השתנה או הושחת. אולי מנהיגי כנסייה, כמרים, בישופים או נזירים עשו זאת משום שרצו לשנות את המסר של התנ"ך למטרותיהם
עקרונות של ביקורת ספרותית
מטבע הדברים, שאלה זו נכונה לכל כתיבה עתיקה. ביקורת ספרותית היא הדיסציפלינה האקדמית הקובעת אם טקסט עתיק השתנה מהחיבור המקורי שלו ועד היום. מכיוון שזו דיסציפלינה אקדמית היא חלה על כל כתיבה עתיקה מכל שפה. מאמר זה מסביר כמה עקרונות בסיסיים של ביקורת ספרותית ומיישם אותם על התנ"ך כדי לקבוע את האמינות של התנ"ך
תרשים זה מציג דוגמה למסמך היפותטי שנכתב 500 שנים לפני הספירה. הטקסט המקורי לא החזיק מעמד זמן רב. אז לפני שהוא מתפרק, יאבד או ייהרס, יש ליצור עותק כתב יד (עותק 1). כיתה מקצועית של אנשים בשם לבלר עשתה את ההעתקה הזו. ככל שהשנים עוברות, הלברלים יוצרים עותקים (עותק שני ושלישי) של העותק הראשון. בשלב מסוים עותק נשמר כך שהוא קיים היום (העותק השלישי)
ציר הזמן של המסמך לדוגמה שלנו
עקרון מספר 1: מרווחי הזמן של הכתב יד
במסמך דוגמה שלנו, הלברלים (סופרים) יצרו את העותק הקיים בשנת 500 לספירה. זאת אומרת שהמוקדם ביותר שאנחנו יכולים לדעת על מצב הטקסט הוא רק אחרי 500 לספירה. לכן הזמן מ-500 לפנה"ס עד 500 לספירה (מסומן באיקס בדוגמה למעלה) יוצר את תקופת אי הוודאות הספרותית. למרות שהמקור נכתב הרבה לפני כן, כל כתבי היד לפני 500 לספירה נעלמו. לכן איננו יכולים לבדוק עותקים מתקופה זו
לפיכך, העיקרון הראשון המשמש בביקורת ספרותית הוא מדידת מרווח הזמן הזה. ככל שהמרווח הזה קצר יותר כך נוכל לתת אמון רב יותר בשימור נכון של המסמך לתקופתנו, בגלל שתקופת אי הוודאות מצטמצמת
עקרון מספר 2: מספר כתבי היד הקיימים
העיקרון השני המשמש בביקורת ספרותית הוא לספור את מספר כתבי היד הקיימים כיום. הדוגמה שלנו למעלה מראה רק כתב יד אחד זמין (העותק השלישי), אבל בדרך כלל קיימים היום יותר מעותק כתב יד אחד. ככל שקיימים יותר כתבי יד בימינו, כך נתוני כתב היד טובים יותר. אז, היסטוריונים היו יכולים להשוות עותקים מול עותקים אחרים כדי לראות אם ועד כמה עותקים אלה חורגים זה מזה. כך שמספר העותקים של כתבי היד הזמינים הופך למדד השני הקובע את הביקורת והאמינות הספרותית של כתבים עתיקים
ביקורת ספרותית על כתבים יוונים-רומיים קלאסיים בהשוואה לברית החדשה
עקרונות אלה חלים על כל כתב עתיק. אז בואו נשווה כעת את כתבי היד של הברית החדשה מול כתבי יד עתיקים אחרים שהחוקרים מקבלים כאמינים. כאן אנחנו עושים את אותו הדבר עם התנ"ך. הטבלה למטה מפרטת כמה ידועים
| מְחַבֵּר | מתי נכתב | העותק המוקדם ביותר | טווח זמן | # |
| קיסר | שנת 50 לפנה"ס | שנת 900 לספירה | טווח של 950 שנים | 10 |
| אפלטון | שנת 350 לפנה"ס | שנת 900 לספירה | טווח של 1250 שנים | 7 |
| אריסטו* | שנת 300 לפנה"ס | שנת 1100 לספירה | טווח של 1400 שנים | 5 |
| תוקידידס | שנת 400 לפנה"ס | שנת 900 לספירה | טווח של 1300 שנים | 8 |
| הרודוטוס | שנת 400 לפנה"ס | שנת 900 לספירה | טווח של 1300 שנים | 8 |
| סופוקלס | שנת 400 לפנה"ס | שנת 1000 לספירה | טווח של 1400 שנים | 100 |
| טקיטוס | שנת 100 לספירה | שנת 1100 לספירה | טווח של 1000 שנים | 20 |
| פליני | שנת 100 לספירה | שנת 850 לספירה | טווח של 750 שנים | 7 |
סופרים אלה מייצגים את הסופרים הקלאסיים הגדולים של העת העתיקה. בעיקרון, כתביהם עיצבו את התפתחות הציוויליזציה האירופית והמערבית. אבל בממוצע, הם הועברו אלינו רק על ידי 10-100 כתבי יד. יותר מזה, העותקים הקדומים ביותר הקיימים נשמרים החל מ-1000 שנים לאחר כתיבת המקור. אנו מתייחסים לאלה כאל ניסוי הבקרה שלנו מכיוון שהם מורכבים מכתבים המהווים את הבסיס להיסטוריה ולפילוסופיה. אז אקדמאים ואוניברסיטאות ברחבי העולם מקבלים אותם, משתמשים בהם ומלמדים אותם
כתבי יד של הברית חדש
הטבלה הבאה משווה את כתבי היד של הברית חדשה לפי אותם עקרונות של ביקורת ספרותית. לאחר מכן נשווה את זה לנתוני הבקרה שלנו, בדיוק כמו בכל חקירה מדעית
| הסופר | מתי נכתב | תאריך כתב היד | טווח זמן |
| ג'ון ריילן | שנת 90 לספירה | שנת 130 לספירה | טווח של 40 שנים |
| פפירוס בודמר | שנת 90 לספירה | שנת 150-200 לספירה | טווח של 110 שנים |
| צ'סטר ביטי | שנת 50-60 לספירה | שנת 200 לספירה | טווח של 20 שנים |
| קודקס ותיקן | שנת 50-90 לספירה | שנת 325 לספירה | טווח של 265 שנים |
| קודקס סיניטיקוס | שנת 50-90 לספירה | שנת 350 לספירה | טווח של 290 שנים |
עם זאת, טבלה זו נותנת רק הדגשה קצרה של כמה מכתבי היד הקיימים של הברית חדשה. מספר כתבי היד של הברית חדשה כל כך עצום שאי אפשר להכניס אותם בטבלה
עדות המלגה
את הדברים הבאים אמר חוקר אחד שבילה שנים בלימוד סוגיה זו
"יש לנו יותר מ-24000 עותקים של חלקים מהברית החדשה שקיימים היום… שום מסמך אחר מהעת העתיקה אפילו לא מתחיל להתקרב למספרים והוכחות כאלה"
מקדואל, ג'יי. ראיות הדורשות פסק דין. 1979. עמ' 40
חוקר מוביל במוזיאון הבריטי מאשר זאת
"החוקרים מרוצים מכך שהם בעלי הטקסט האמיתי של הסופרים היוונים והרומאים העיקריים… אך הידע שלנו על כתביהם תלוי בקומץ של כתבים"
קניון, (לשעבר מנהל המוזיאון הבריטי) התנ"ך שלנו וכתבי היד העתיקים. 1941 עמ' 23
נתונים אלו מתייחסים במיוחד לכתבי היד של הברית חדשה. מאמר זה מסתכל על הביקורת הספרותית של התנ"ך
ביקורת ספרותית וקונסטנטינוס של הברית החדשה
באופן משמעותי, מספר רב של כתבי יד אלה הם עתיקים ביותר. לדוגמה, תשקלו את ההקדמה של הספר המתעד את מסמכי הברית החדשה היווניים המוקדמים ביותר
"ספר זה מספק עותקים של 69 מכתבי היד המוקדמים ביותר של הברית החדשה… מתוארכים מראשית המאה ה-2 לתחילת המאה ה-רביעית (100-300 לספירה) מכיר בערך 66 אחוזים מהטקסט של הברית החדשה"
"הטקסט של כתבי היד היווניים הראשונים של הברית החדשה". ע. 17. 2001
זה משמעותי מאוד מכיוון שכתבי היד הללו מגיעים לפני הקיסר הרומי קונסטנטינוס (בערך 325 לספירה). הם גם מקדימים את עלייתה לשלטון של הכנסייה הקתולית. יש התוהים אם קונסטנטינוס או הכנסייה הקתולית שינו את הטקסט של הברית החדשה. אנו יכולים למעשה לבדוק זאת על ידי השוואת כתבי היד מלפני קונסטנטינוס (325 לספירה) עם אלה שמגיעים מאוחר יותר. עם זאת, אנו מגלים שהם לא השתנו. כתבי היד משנת 200 לספירה, למשל, זהים לאלה שמגיעים מאוחר יותר
לפיכך, לא הכנסייה הקתולית, וגם קונסטנטינוס לא שינו את הברית החדשה. זו אינה אמירה דתית, אלא מבוססת אך ורק על נתוני כתב היד. האיור שלהלן ממחיש את ציר הזמן של כתבי היד שמהם מגיעה ברית חדשה של היום
ההשלכות של הביקורת הספרותית של המקרא
אז מה אנחנו יכולים להסיק מכך? וודאי, לפחות במה שאנו יכולים למדוד באופן אובייקטיבי,זה שהברית החדשה מאומתת במידה הרבה יותר גבוהה מכל יצירה קלאסית אחרת. ניתן לסכם את פסק הדין בצורה הטובה ביותר על ידי הדברים הבאים
"להיות סקפטי לגבי הטקסט הנוצר של הברית החדשה פירושו לאפשר לכל העת העתיקה הקלאסית לחמוק, שכן אין מסמכים אחרים מהתקופה העתיקה שהוכחו ביבליוגרפית כמו הברית החדשה"
מונטגומרי, היסטוריה ונצרות. 1971. עמ' 29
כוונתו היא שאם אנו מפקפקים באמינות השימור של התנ"ך, עלינו להשליך את כל מה שאנו יודעים על ההיסטוריה הקלאסית. אולם אף היסטוריון לא עשה זאת מעולם. אנו יודעים שהטקסטים התנ"כיים לא שונו ככל שתקופות, שפות ואימפריות באו והלכו. אנו יודעים זאת מכיוון שכתבי היד הקיימים הקדומים ביותר קודמים לאירועים אלו. לדוגמה, אנו יודעים שאף נזיר מימי הביניים, או אפיפיור זומם, לא הוסיף את הניסים של ישו לברית החדשה. יש לנו כתבי יד שמגיעים לפני כל הנזירים והאפיפיורים מימי הביניים. בגלל שכל כתבי היד המוקדמים האלה מכילים את הניסים של ישו אז אף אחד לא יכל להכניס או לשנות את כתבי היד
מה לגבי תרגום התנ"ך?
אבל מה לגבי השגיאות הכרוכות בתרגום? מדוע יש היום כל כך הרבה גרסאות שונות של התנ"ך? האם הגרסאות הרבות מראות שאי אפשר לקבוע במדויק מה באמת כתבו המחברים המקוריים?
ראשית, הבה נבהיר תפיסה מוטעית נפוצה. רבים חושבים שהתנ"ך בימינו עבר שורה ארוכה של שלבי תרגום. הם מדמיינים כל שפה חדשה שתורגמה מהקודמת. אז הם מדמיינים סדרה דומה לזו: יוונית -> לטינית -> אנגלית מימי הביניים -> אנגלית שייקספיר -> אנגלית מודרנית -> שפות מודרניות אחרות
למעשה, בלשנים מתרגמים את התנ"ך לשפות המגוונות כיום ישירות משפת המקור שלו. אז לברית החדשה התרגום הולך כך: יוונית -> שפה מודרנית. עבור התנ"ך התרגום הולך כך: עברית -> שפה אחרת ( פרטים נוספים כאן ). אבל הטקסט היווני והעברית הבסיסית הם סטנדרטים. אז גרסאות התנ"ך השונות נובעות מהאופן שבו בלשנים בוחרים לתרגם לשפה המודרנית
אמינות התרגום
בשל הספרות הקלאסית העצומה שנכתבה ביוונית (שפת המקור של הברית החדשה), ניתן לתרגם במדויק את מחשבותיהם ומילותיהם המקוריים של המחברים המקוריים. למעשה, הגרסאות המודרניות השונות מעידות על כך. לדוגמה, תקראו את הפסוק הידוע הזה בגרסאות הנפוצות ביותר, ושימו לב לשונות הקלה בניסוח, אך לעקביות ברעיון ובמשמעות
23 כי לחטא יש שכר – מוות. ואילו אלוהים מעניק למאמינים בו ולמשרתים אותה מתנה: חיי נצח בישוע המשיח אדוננו
אגרת פולוס השליח אל-הרומיים, פרק 6, פסוק 23 (גרסה בינלאומית חדשה)
כי שכר החטא הוא מוות, אבל מתנת האל היא חיי נצח במשיח ישוע אדוננו
אגרת פולוס השליח אל-הרומיים, פרק 6, פסוק 23 (נוסח תקן אמריקאי חדש)
כי שכר החטא הוא מוות, אבל מתנת האל היא חיי נצח במשיח ישוע אדוננו
אגרת פולוס השליח אל-הרומיים, פרק 6, פסוק 23 (תרגום חי חדש)
אפשר לראות שאין מחלוקת בין התרגומים כי הם אומרים בדיוק את אותו הדבר תוך שימוש במילים מעט שונות
סיכום
לסיכום, לא הזמן ולא התרגום השחיתו את הרעיונות והמחשבות המובעים בכתבי היד המקוריים של התנ"ך. הרעיונות האלה לא נסתרים מאיתנו היום. אנו יודעים שהמקרא כיום מעביר במדויק את מה שכותביו כתבו אז
אבל חשוב להבין מה המחקר הזה לא מראה. זה לא בהכרח מוכיח שהתנ"ך הוא דבר אלוהים
אבל הבנת המהימנות הספרותית של התנ"ך מספקת נקודת התחלה שממנה נוכל להתחיל לחקור את התנ"ך. אנחנו יכולים לראות אם ניתן לענות גם על שאלות אחרות . אנחנו יכולים גם לקבל מידע לגבי המסר שלו . מאחר שהתנ"ך טוען שהמסר שלו הוא ברכה מאלוקים עבורך, מה אם זה אולי נכון? אולי כדאי להקדיש זמן כדי ללמוד כמה מהאירועים החשובים של התנ"ך. מקום טוב להתחיל בו הוא בהתחלה