Skip to content

הנביא העברי מול הספקן היהודי (חלק ראשון)

אנחנו ראינו איך משה בתורה ואיך ישעיהו בנביאים ניבאו את הפיזור, הגירוש והאיסוף מחדש של היהודים לארץ ישראל-אירועים שהם עובדות של של ההיסטוריה היהודית, גם כן אירועים מודרניים. בכך, הם עברו את המבחן להשראה אלוהית שנקבעה מזמן בתורה.

כא  "וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ:  אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה". כב  "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא–הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה:  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" (דברים 18: 21-22)

כא "איך נדע את הדבר, כשהמסר לא הועבר על ידי יהוה?" כב "אם מה שהנביא אמר בשם יהוה והמסר אינו מתרחש או מתגשם, זהו מסר שה' לא דיבר, הנביא הזה דיבר ביומרות, אז אל תבהלו" (עברית מודרנית -דברים 18: 21-22)

זה כך בגלל שהנבואות מתמשכות לאורך כל התנ"ך המוסיפות אמינות לראיות. לדוגמה, קחו את ספר יחזקאל. יחזקאל היה חי בתקופת הגלות הראשונה (550 לפנה"ס) בבבל כפי שמוצג על ציר הזמן.

יחזקאל בציר הזמן ההיסטורי של תקופת בית המקדש

יחזקאל בציר הזמן ההיסטורי של תקופת בית המקדש

בספרו הוא מתאר חזון מוזר מאוד.

א  "הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת" ב  "וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד" ג  "וַיֹּאמֶר אֵלַי–בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ" ד  "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם–הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה" ה  "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה:  הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ וִחְיִיתֶם"  ו  "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה" ז  "וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ" ח  "וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם" ט  "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ" י  "וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם–חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד" (יחזקאל 37: 1-10)

(עברית מודרנית – יחזקאל 37:  1-10)

היתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות ׃37:1

37:2 והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד׃

37:3 ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃

37:4 ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יהוה׃

37:5 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃

37:6 ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה׃

37:7 ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו׃

37:8 וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃

37:9 ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃

37:10 והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד׃

אדם שהועבר אל עמק מלא עצמות אשר מתחילים לטרטר כאשר הם מצטרפים אחד לשני כדי להרכיב שלדים, ולאחר מכן בשר מת ועור עוטפים סביב שלדים חסרי חיים כך שהם הופכים לגוויות. ואז הרוח נושבת בפראות מכל הכיוונים והגופות מתעוררות לחיים, והם עומדים להיות צבא גדול מאוד. זה נשמע כמו תסריט לסרט אימה עבור ליל כל הקדושים! אך יחזקאל לא היה מעוניין לשלוח לנו צמרמורות על עמודי השדרה שלנו. הוא טען כי המסר הוא מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. כדי להסיר כל ניחוש, הוא כתב במפורש את משמעות החזון שלו.

יא  "וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ–נִגְזַרְנוּ לָנוּ" יב  "לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" יג  "וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה:  בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי" יד  "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי–נְאֻם-יְהוָה".

עם אחד תחת מלך אחד

טו  "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר" טז  "וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" יז  "וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ–לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ" יח  "וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר:  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ" יט  "דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי" כ  "וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם" כא  "וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם" כב  "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד" כג  "וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל 37: 11-23).

(יחזקאל 37: 11-23 – עברית מודרנית)

37:11 ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו׃

37:12 לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל׃

37:13 וידעתם כי אני יהוה בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי׃

37:14 ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני יהוה דברתי ועשיתי נאם יהוה׃

37:15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

37:16 ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו׃

37:17 וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃

37:18 וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא תגיד לנו מה אלה לך׃

37:19 דבר אלהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי׃

37:20 והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם׃

37:21 ודבר אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם׃

37:22 ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד׃

37:23 ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

בימי יחזקאל, היהודים חזרו מגלות בבל  כמה עשורים אחרי החזון שלו, אבל זה היה רק החזרה מבבל, והם נשארו רק פרובינציה בתוך האימפריה הפרסית. יחזקאל כתב על חזרתם מכל 'העמים מסביב' בחזרה לישראל איפה שהם יהיו 'עם אחד' עם 'המלך' או הממשלה שלהם. זה לא קרה רק עד אלפי שנים לאחר מכן, כאשר הוקמה מדינת ישראל המודרנית ב-1948. עבור עם של 8 מיליון אנשים, כאשר 40% עושים עלייה כמעט ממחצית מדינות העולם ב-70 השנים שחלפו מאז העצמאות, לאחר גלות של 1900 שנים, הוא דבר יוצא דופן. מה שעוד יותר מפתיע הוא כי יחזקאל 'ראה' אותו חזון לפני 2500 שנים. אבל כמה שהשתקפו בזה לא השתכנעו. הבולט בינהם הוא סם האריס, אתיאיסט יהודי אמריקני ידוע. הנה התנגדותו:

"אבל רק דמיינו לעצמכם עד כמה מרהיב היה מעשה נבואה, אם אכן היה זה תוצר של ידע. אם התנ"ך היה כזה ספר, זה היה עושה תחזיות מדויקות לחלוטין על אירועים אנושיים. היית מצפה שזה יכלול קטע כמו 'במחצית השנייה של המאה ה -20, האנושות תפתח מערכת מחשבים מקושרת גלובלית – העקרונות שבהם הנחתי את ספר ויקרא – ומערכת זו תיקרא האינטרנט' התנ"ך אינו מכיל דבר כזה. למעשה, הוא אינו מכיל משפט אחד שלא יכול היה להיכתב על ידי גבר או אישה החיים במאה הראשונה. זה צריך להטריד אותך." (סם האריס, מכתב לאומה הנוצרית. עמוד.60)

האריס לועג לנבואה בתנ"ך כמו סתם צירוץ מקרים. לדעתו, אם אתה 'מנבא' משהו מעורפל מספיק (האיסוף של היהודים לארץ המובטחת של אברהם), בסופו של דבר זה יקרה רק במקרה. הוא היה מתרשם אם יחזקאל היה מנבא את התזמון עד המאה ה-20 ויקשר את הנבואה בחזרה לספר ויקרא. זה יהיה סימן אמיתי של אלוקים!

לרוע מזלו של האריס, יחזקאל עדיין לא סיים. בגלל שיחזקאל, בעוד נבואה דרמטית מאוד באמת מנבא את הזמן עד המאה ה-20, וכמעט כאילו יש איזה הומור אלוהי בהתמודדות עם ההתגרות של האריס, מקשרת אותו בחזרה…לספר ויקרא. אנחנו נראה את זה בהמשך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *