שני אירועים מיוחדים השפיעו באופן דרמטי על רווחת היהודים בעת החדשה. הלידה מחדש של עם ישראל וההצלחה הגדולה שלה, וכמובן שכיום ההצלחה בולטת יותר משני האירועים הללו. אבל רק עד לפני כמה שנים לפני האירוע השני – השואה קרתה. הרוע הבלתי ברור הזה ראה רצח של 6 מיליון יהודים בידי הנאצים ועוזריהם. יד ושם הוא המקור הטוב ביותר לשואה. כאן אנחנו רוצים לחקור אם לתנ"ך היה משהו לומר על זה. זה אולי נשמע אבסורדי בגלל שהספר האחרון בתנ"ך נכתב לפני 2400 שנים. איך ספרים יכולים להיות כתובים לפני 2400 שנים ולומר משהו על מה שקרה לפני דור?  נביאי התנ"ך טענו כי אלוקים נתן להם השראה לכתביהם, וכראיה, נעשו הרבה נבואות מפורטות מאוד על העתיד עלי ידי אלוקים. את לידתה מחדש של ישראל ואפילו הזמן, ואת מלחמת ששת הימים שקרתה בשנת 1967, ניבאו נביאי התנ"ך. אז האם יכול להיות שהם גם חזו את השואה?

משה ניבא את גירוש היהודים מארץ ישראל, וזה קרה פעמיים. אפילו שהנבואות האלו מתאימות לגירושים האלו, הם אינם מתארים את השואה.

אבל תהילים פרק קב (102) כן מתאר זאת. אנחנו אולי לא יכולים לראות את זה כי זה כתוב בגוף ראשון אז אנחנו מניחים שזה רק מתאר את חייו של הסופר. אבל גם קטעים אחרים בתנ"ך נכתבים בגוף ראשון אך אינם מתייחסים לסופר. לדוגמה, תהילים 16 נכתב על ידי דוד המלך, ואומר כי הקדוש ברוך הוא "כִּי, לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל; לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ, לִרְאוֹת שָׁחַת" – לא תכלה נפשי בקבר עם הגוף על הנפש יאמר וכפל הדבר במ"ש (פסוק 10). אבל דוד קבור בירושלים כבר 3000 שנים, כך שה"נפשי" (אני) מתייחס למישהו אחר. מהסיבה הזו רבים חושבים שזה משיחי תהילים ולא על דוד עצמו, גם כאשר הוא נכתב דרך עיניו.

ה'אני' בתהילים קב (102) מתאר את הקהילה. כך שה'אני' יכול בהחלט לתאר את היהודים. אז בואו נראה אם תהילים פרק קב (102) מתאר את השואה.

תהילים פרק קב (102)

א תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֝הוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ׃

ב יְ֭הוָה שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י אֵלֶ֥יךָ תָבֽוֹא׃

ג אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮ בְּי֪וֹם צַ֫ר לִ֥יהַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָזְנֶ֑ךָ בְּי֥וֹם אֶ֝קְרָ֗א מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃

ד כִּֽי־כָל֣וּ בְעָשָׁ֣ן יָמָ֑י וְ֝עַצְמוֹתַ֗י כְּמוֹקֵ֥ד נִחָֽרוּ׃

ה הוּכָּֽה־כָעֵ֣שֶׂב וַיִּבַ֣שׁ לִבִּ֑י כִּֽי־שָׁ֝כַ֗חְתִּי מֵֽאֲכֹ֥ל לַחְמִֽי

הסופר הוא במצוקה גדולה. מצוקתו מתמקדת בחייו הנעלמים בעשן בעוד עצמותיו בוערות- וזה מזכיר לנו את התנורים של מחנות ההשמדה באושוויץ, שם העשן עלה ללא הרף כשהגופות והעצמות נשרפו. קורבנות השואה, שהם שלדים כחושים מתאימים לתיאור של הסופר כ"עשבים ויבשים".

ו מִקּ֥וֹל אַנְחָתִ֑י דָּֽבְקָ֥ה עַ֝צְמִ֗י לִבְשָׂרִֽי׃

ז דָּ֭מִיתִי לִקְאַ֣ת מִדְבָּ֑ר הָ֝יִ֗יתִי כְּכ֣וֹס חֳרָבֽוֹת (שם של עוף)

בטקס השואה האחרון שהייתי בו שמעתי ניצול שואה שמתאר את הבדידות שלו כשהסתתר במשך שנתיים מאחורי קיר בעליית הגג של בית חרושת. והוא הרגיש כמו "ציפור בודדה על הגג", גם הסופר מספר חוויה דומה של בידוד. הינשוף היא חיה טמא (שם עוף כמו ( ויקרא יא ) את הכוס ואת השלך ואת הינשוף). הסרט "אשתו של שומר גן החיות" מתאר איך האכילו את היהודים בבשר חזיר בגן החיות ורשה, ואיך הוברח החזיר אל הריסות הגטו כדי להאכיל את העם. הבחירה שלהם הייתה להיות טמא או להישאר רעבים בגטו ההרוס שלהם.

ח  שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה–    כְּצִפּוֹר, בּוֹדֵד עַל-גָּג:

ט  כָּל-הַיּוֹם, חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי; מְהוֹלָלַי, בִּי נִשְׁבָּעוּ:

תחת הנאצים ועוזריהם, המונח 'יהודי' שימש כקללה, אנשים התגרו ביהודים בכל רחבי אירופה בעוד שמיליונים הופחתו לאפר.

י  כִּי-אֵפֶר, כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי; וְשִׁקֻּוַי, בִּבְכִי מָסָכְתִּי:

יא  מִפְּנֵי-זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ- כִּי נְשָׂאתַנִי, וַתַּשְׁלִיכֵנִי:

המסקנה הבלתי נמנעת לאלה שעברו את השואה הייתה שאלוקים זרק אותם בזעם גדול. השקיעה המתקרבת (נְשָׂאתַנִי, וַתַּשְׁלִיכֵנִי) מתארת את תחושתו הנואשת של הסופר שחייו יסתיימו בקרוב, וזה אותו הייאוש שהעם הרגיש בשואה בידיעה שהימים שלהם יסתיימו בקרוב.

יב  יָמַי, כְּצֵל נָטוּי;    וַאֲנִי, כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ:

יג  וְאַתָּה יְהוָה, לְעוֹלָם תֵּשֵׁב;    וְזִכְרְךָ, לְדֹר וָדֹר:

יד  אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן:    כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי-בָא מוֹעֵד:

טו  כִּי-רָצוּ עֲבָדֶיךָ, אֶת-אֲבָנֶיהָ;    וְאֶת-עֲפָרָהּ, יְחֹנֵנוּ:

טז  וְיִירְאוּ גוֹיִם, אֶת-שֵׁם יְהוָה;    וְכָל-מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֶת-כְּבוֹדֶךָ:

יז  כִּי-בָנָה יְהוָה צִיּוֹן–    נִרְאָה, בִּכְבוֹדוֹ:

הטון והפרספקטיבה של ספר תהילים משתנה עכשיו. הדגש הוא על אלוהים מי 'שיבנה מחדש את ציון' ב'זמן המיועד' וישתמש בעם כדי לעשות זאת. למרות שזה היה בלתי אפשרי לדמיין את זה במעמקי השואה, בקושי שלוש שנים לאחר תום המלחמה, ישראל נולדה, באמצעות המנדט של העם באו"ם. זמן קצר לאחר מכן, ציון עצמה שוחזרה ליהודים והם בנו אותה מחדש. המעבר הפתאומי והבלתי צפוי הזה מזוועות מצוקתו של הסופר לשיקום ציון, חוזה את אותו המעבר הבלתי צפוי מאימי השואה לבניית מדינת ישראל.

יח  פָּנָה, אֶל-תְּפִלַּת הָעַרְעָר; וְלֹא-בָזָה, אֶת-תְּפִלָּתָם:

יט  תִּכָּתֶב זֹאת, לְדוֹר אַחֲרוֹן; וְעַם נִבְרָא, יְהַלֶּל-יָהּ:

כ  כִּי-הִשְׁקִיף, מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ; יְהוָה, מִשָּׁמַיִם אֶל-אֶרֶץ הִבִּיט:

כא  לִשְׁמֹעַ, אֶנְקַת אָסִיר; לְפַתֵּחַ, בְּנֵי תְמוּתָה:

כב  לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן, שֵׁם יְהוָה; וּתְהִלָּתוֹ, בִּירוּשָׁלִָם:

הסופר אומר בבירור כי תהילים לא נכתב לעצמו או לדור שלו. זה נכתב עבור 'דור העתיד'- עבור אלה שעדיין לא היו עם. ספר תהילים נכתב לדור שהיה לפני יום העצמות של ישראל ("תִּכָּתֶב זֹאת, לְדוֹר אַחֲרוֹן; וְעַם נִבְרָא, יְהַלֶּל-יָהּ" – תכתב הישועה הזאת לספר אותה לדור אחרון:  שנעשה בריה חדשה לצאת מעבדות לחרות מאופל לאור גדול) שיראה את בריאת העם המתרכז בציון (ירושלים). זה היה הדור שחווה את השואה, אלה ש"נועדו למוות", אבל "שוחררו" כדי שיהיה ניתן לשבח את אלוהים בציון. אנחנו רואים פה את ההתמקדות של ספר תהילים על העתיד, כמו כן גם הדגש הקהלתי. זה כבר לא 'אני' זה ה'עם' ששוחרר מהמוות. הוא צופה את הדור היהודי ששרד את השואה כדי לראות את הולדתה של מדינת ישראל.

כג  בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו; וּמַמְלָכוֹת, לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה:

כד  עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו (כֹּחִי); קִצַּר יָמָי:

כה  אֹמַר–אֵלִי, אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי: בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ:

כו  לְפָנִים, הָאָרֶץ יָסַדְתָּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם:

כז  הֵמָּה, יֹאבֵדוּ- וְאַתָּה תַעֲמֹד: וְכֻלָּם, כַּבֶּגֶד יִבְלוּ; כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ:

כח  וְאַתָּה-הוּא; וּשְׁנוֹתֶיךָ, לֹא יִתָּמּוּ:

הסופר סוגר עם תזכורת על הטבע הלא משתנה של אלוהים, אפילו כשכל הדברים בעולם הפיזי נרקבים ומתפוררים. ואז זה מובטח ש"הילדים המשרתים" שעברו את כל הכאב הגדול הזה (כלומר היהודים שנולדו אחרי השואה) יהיו "מיוסדים" לפני אלוהים.

התיאור של הסבל, המעבר הפתאומי לבנייה מחדש של ציון, ושזה נכתב במיוחד עבור "דור העתיד" ושאלוהים "שיחרר את אלה שנועדו למוות" מראה שהסופר של ספר תהילים חזה לפני אלפי שנים את הנגע בשואה. כמובן שרבים מאיתנו היום מתקשים לקבל את הרעיון של הנבואה. אבל בהתחשב בעובדה שהאזהרות בתנ"ך על הגירוש לארצות שונות, החזרה לישראל ולירושלים, ואפילו הזמן, הם נבואות. אנחנו צריכים לפחות להיות עם ראש פתוח בקשר לזה.

אם יש אפשרות כזאת שספר תהילים פרק קב (102) ניבא את השואה ולאחר מכן את הבנייה מחדש של ציון אז זה משאיר לנו שאלה חשובה מאוד. אחרי הכל הסופר מסכם עם:

כט  בְּנֵי-עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ; וְזַרְעָם, לְפָנֶיךָ יִכּוֹן:

זה נחוץ מאוד ל"בְּנֵי-עֲבָדֶיךָ" (שהם בני הצדיקים, הדור אחרי השואה) להבין מה המשמעות של "יִשְׁכּוֹנוּ" ו" וְזַרְעָם, לְפָנֶיךָ יִכּוֹן". אחרי הכל ספר תהילים פרק קב הולך למסקנה הזו. אולי המחבר האלוהי מעורר השראה והוא קורא לאלה שבצד השני אחרי הסטורית השואה כדי לחפש את נכוחותו. והנה ההבטחה שלו למי שיעשה זאת:

יא  תּוֹדִיעֵנִי, אֹרַח חַיִּים: שֹׂבַע שְׂמָחוֹת, אֶת-פָּנֶיךָ; נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.(תהילים 16:11)

אולי המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא עם אברהם.

יהודים הם אחד מהעמים העתיקים ביותר בעולם. ההיסטוריה היהודית מתועדת בתנ"ך, על ידי היסטוריונים מחוץ לתנ"ך ודרך ארכיאולוגיה. יש לנו יותר עובדות על ההיסטוריה היהודית יותר מכל עם אחר- אשר נשתמש כדי לבנות את ציר הזמן שמסכם את ההיסטוריה של היהודים.

אברהם אבינו- העץ היהודי המשפחתי מתחיל

ציר הזמן מתחיל עם אברהם, המייסד של העם היהודי, מי שהיה חי בערך 2000 שנים לפני הספירה. הוא אפילו היה מוכר מחוץ לתנ"ך, שמו היה כתוב על לוחות חרס עתיקים בערך 1950 לפני הספירה, בחוזים בינו לבין מלכי בבל.

"השם של אברם אבו-ראמו האב העליון נמצא בחוזים בבליים קדמונים".

AH Sayce. The 'Higher Criticism' and the Verdict of the Monuments. 1894 SSPCK  p. 159 (English source)

אברהם היה דמות היסטורית אמיתית, וגם האיש שהאמין בהבטחות של אלוהים, בארץ ובאנשים.  ציר הזמן ממשיך עם פס ירוק איפה שהצאצאים של אברהם היו עבדים במצרים. התקופה הזו התחילה כשיוסף, הנכד של אברהם הוביל את בני ישראל למצרים, איפה שמאוחר יותר הם הפכו לעבדים.

משה: בני ישראל הפכו לעם תחת אלוהים

משה הוביל את בני ישראל ממצרים עם מגיפת הפסח, שהחריב את מצרים ואיפשר יציאה לבני ישראל ממצרים לארץ ישראל. משה כתב את התורה, ובסוף משה ניבא ברכות וקללות על בני ישראל. הם יהיו מבורכים אם הם יצייתו לקדוש ברוך הוא, אבל יחוו קללה אם לא יצייתו. הברכות והקללות האלה יעקבו אחרי העם היהודי לנצח נצחים.

במשך אלפי שנים בני ישראל חיו על אדמתם אבל לא היה להם מלך, וגם לא היה להם את עיר הבירה של ירושלים- זה היה שייך לאנשים אחרים באותו הזמן. למרות זאת, בערך 1000 לפני הספירה זה השתנה בגלל דוד המלך.

דוד המלך הקים שושלת מלוכה בירושלים

דוד כבש את ירושלים והפך אותה לעיר הבירה שלו. הוא קיבל את הבטחת  בואו של 'המשיח' ומאז היהודים מחכים לבואו של המשיח. בנו של דוד, שלמה, לוקח את מקומו של דוד ובונה את בית המקדש היהודי הראשון בירושלים. צאצאיו של דוד המלך ממשיכים לשלוט במשך כ-400 שנים והתקופה הזו מופיעה בצבע תכלת (1000-586 לפני הספירה). זאת הייתה תקופת הזוהר של בני ישראל- היה להם את הברכות שהובטחו. הם היו עם בעל כוח רב, הייתה חברה מתקדמת, תרבות, ואת בית המקדש שלהם. אבל התנ"ך גם מתאר את השחיתות הגוברת שלהם ועבודת האלילים במהלך הזמן הזה. בני ישראל התפצלו לשני ארצות שונות. בזמן הזה הרבה נביאים הזהירו את בני ישראל שהקללות של משה יבואו עליהם אם הם לא השתנו. אך ההזהרות האלה סוננו.

הגלות הראשונה של היהודים לבבל

בסביבות ה-600 לפני הספירה הקללות קרו. נבוכדנצר, מלך בבל חזק בא- בדיוק כמו שמשה חזה 900 לפני  שנים כשהוא כתב בתורה:

"יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר:  גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ.גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן. וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ–עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, בְּכָל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ (ספר דברים 28:49-52).

"אלוהים יביא עם נגדכם ממקום רחוק מאוד…עם מראה פראי ללא כבוד לאנשים הזקנים וללא רחמים לצעירים…הם ישימו מצור על כל הערים בכל רחבי האדמה…"(ספר דברים 28:49-52).

נבוכדנצר כבש את ירושלים, שרף אותה, והרס את בית המקדש ששלמה בנה. לאחר מכן הוא גירש את בני ישראל לבבל. זה מילא את הנבואות של משה

 "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם–כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ–עֵץ וָאָבֶן" (ספר דברים 28:63-64).

"אתם תועקרו מהאדמה שאתם מנסים לקבל בירושה. אחר כך אלוהים יפזר אותכם בין כל העמים, מקצה אחד של כדור הארץ עד הקצה השני שלו" (ספר דברים 28:63-64).

במשך 70 שנים, התקופה מסומנת באדום, בני ישראל חיו בגלות מחוץ לארץ שהייתה מובטחת לאברהם וצאצאיו.

 חוזרים מהגלות תחת הפרסים

לאחר מכן, הקיסר הפרסי סיירוס כבש את בבל, ונהיה הכוח של העולם. הוא הרשה ליהודים לחזור לארצם.

למרות זאת הם כבר לא היו מדינה עצמאית, הם היו פרובינציה באימפרייה הפרסית. התקופה הזו המשיכה 200 שנים כמו שמסומן בורוד בציר הזמן. בזמן הזה בית המקדש היהודי (ידוע כמו בית המקדש השני) והעיר ירושלים נבנו מחדש. אסתר (מאיפה שחוגגים פורים) עזרא ונחמיה חיו בפרק זמן הזה.

תקופת היוונים

אלכסנדר מוקדון כבש את האימפרייה הפרסית והיהודים היו פרובינציה באימפריות היווניות במשך עוד 200 שנים. אפשר לראות את תקופת הזמן הזו בכחול כהה. יותר מאוחר שליטים יווניים ניסו להכריח פולחן יווני על היהודים, כתוצאה מכך מרד המכבים, ועצמאות חלקית עד שהרומאים באו. חוגגים חנוכה מתקופת הזמן הזו.

תקופת הרומאים

הרומאים הפכו לכוח הדומיננטי בעולם.  בני ישראל שוב הפכו לפרובינציה באימפרייה, אפשר לראות את התקופה הזו בצהוב בהיר. זו התקופה בה ישו היה חי, ממי שהתקווה של בואו של המשיח התפשטה בעיקר לגויים מה שידוע כיום כנצרות. זה מסביר למה הרומאים והממשל הרומי כל כך בברית החדשה- בגלל שרומא הייתה השלטון העליון באותה העת.

הגירוש השני של היהודים תחת הרומאים

מתקופת הזמן של הבבלים (600 לפני הספירה) בני ישראל (או יהודים איך שהם נקראים היום) לא היו עצמאיים כפי שם היו תחת מלכי דוד. הם נשלטו על ידי אימפריות אחרות. הטינה הזאת סוף סוף פגעה ביהודים והם החליטו למרוד בשלטון הרומי. הרומאים הגיעו והרסו את ירושלים (70 שנים אחרי הספירה), הם שרפו את בית המקדש השני (רק הכותל נשאר עד היום), וסילקו את היהודים בתור עבדים בכל רחבי האימפרייה הרומית. זאת הייתה הגלות השנייה של היהודים. בגלל שהאימפרייה הרומית הייתה כל כך גדולה היהודים היה מפוזרים מסביב לכל העולם. הטרגדיה של מצדה התרחשה במרד הזה. מרד נוסף שהונהג על ידי שמעון בר כוכבא 135 אחרי הספירה, הביא שוב בתבוסה ואסור היה ליהודים להישאר בארץ. רומא שינו את השם אזור יהודה לסוריה פלשתינה (מאיפה שאנחנו לוקחים את השם המודרני פלסטין) ושינו את ירושלים (עדיין בהריסות מ70 אחרי הספירה) לאיליה קפיטולינה.

וכך היהודים חיו במשך כמעט 2000 שנים: התפזרו בארצות זרות ואף פעם לא קיבלו אותם בארצות האלה. בעמים השונים האלה הם סבלו מרדיפות אנטישמיות באופן קבוע. רדיפת היהודים הייתה בעיקר באירופה הנוצרית. מספרד (כל היהודים גורשו מספרד בשנת 1492), ברחבי מערב אירופה , לרוסיה (פוגרומים אינטמסיביים על ידי הצארים בשנות ה-80) לעיתים קרובות היהודים חיו במצבים מסוכנים בממלכות האלה וגם בח'ליפות האסלאמית. הקללות של משה מ1500 לפני הספירה היו תיאורים מדויקים לאיך שהם חיו.

 "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" (ספר דברים 28:65).

בין המדינות הללו לא תמצא רוגע, לא תמצא מנוחה לנשמה של כף רגלך. אלוהים יביא לך נפש לא רגוע, עיניים עייפות, ולב מיואש (ספר דברים 28:65).

 הקללות נגד בני ישראל ניתנו כדי לגרום לאנשים לשאול:

כל העמים ישאלו: "למה אלוהים עשה זאת לאדמה הזו?למה העז הזה בוער מכעס?"

והתשובה הייתה:

"…אלוהים עקר אותם מאדמתם ודחף אותם לאדמה אחרת…" (ספר דברים 29:24-25)

ציר הזמן שנמצא מתחת מראה את ה-1900 שנים האלו. התקופה הזאת מופיעה בקו האדום הארוך שנמשכת עד היום.

אתם יכולים לראות שהיהודים עברו דרך שני גירושים אבל הגירוש השני היה הרבה יותר ארוך מהגירוש הראשון.

המאה ה-20 השואה

האנטישמיות הגיעה לשיאה כשהיטלר, דרך גרמניה הנאצית, ניסה להשמיד את כל היהודים שהיו חיים באירופה, מה שנקרא השואה. הוא כמעט הצליח בזה אבל הוא הובס והיהודים שרדו.

הולדת ישראל מחדש

העובדה שהיו אנשים שהזדהו 'כיהודים' אחרי מאות שנים עם רדיפות אנטישמיות ללא מולדת וללא שפה היה יוצא דופן. אבל זה הרשה את המילים האחרונות של משה בתורה, שנכתבו לפני 3500 שנים, כדי להתגשם. בשנת 1948 היהודים, באמצעות האו"ם, ראו מחדש את הלידה המדהימה של מדינת ישראל המודרנית, כמו שמשה כתב לפני מאות שנים:

"וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם–מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ" (ספר דברים 30:3-4).

ושוב האלוהים שלך ישחזר את שובך, וירחם עליך ויאסוף אותכם מכל העמים בהם הוא שם אותכם. אפילו אם היית מגורש לארץ הכי רחוקה צתחת לשמיים, גם מהמקום הזה האלוהים שלך יאסוף אותך (ספר דברים 30:3-4).

עוד דבר מדהים שקרה, אפילו שאנשים התנגדו להולדתה של ישראל בכל זאת היא קמה. רוב העמים מסביב ניהלו מלחמה נגד ישראל בשנת 1948…בשנת 1956…ב1967 ועוד פעם בשנת 1973. ישראל לעתים קרובות הייתה במלחמה עם 5 עמים באותו הזמן. ישראל לא רק שרדה במלחמות, אלא השטחים גדלו גם כן. במלחמה בשנת 1967 ישראל קיבלה בחזרה את ירושלים, עיר הבירה ההיסטורית שלהם שדוד המלך מצא לפני 3000 שנים. הקונפליקטים המתמשכים עם האנשים מסביב יצרו את בעיית הביטחון הקשה ביותר בעולם היום. למרות זאת לצאצאים של אברהם יש עכשיו מדינה עצמאית, הברכה שהובטחה לאברהם לפני כל כך הרבה זמן ניראת עדיין חמקמקה.