Skip to content

הנביא היהודי מול הספקן היהודי (חלק שלישי)

במאמר הקודם טענתי כי יחזקאל חזה את הגלות היהודית ואת אובדן הריבונות בארץ ישראל , 606 לפנה"ס -> 537 לפנה"ס -> 1948 לספירה כששכב על צדדיו במשך 430 ימים. זה התאים לבקשתו של סם האריס שהנביאים התנ"כיים יחשבו על משהו ספציפי עבור זמננו.

לוח הזמנים הנבואי עבור ירושלים

הרצף הזה נכון גם לגבי ירושלים והכותל- זה פשוט זז מהתאריכים שלמעלה. כדי לראות את זה אנחנו צריכים לדעת כמה פרטים על ההיסטוריה של היהודים. ממלכת היהודים של יהודה איבדה את עצמאותה לבבלים בשנת 606\605 לפנה"ס כאשר היא הייתה בכיפוף לבבל, והגל הראשון של הגירושים לבבל התרחש. דניאל היה בקבוצה הזו של הגולים. זה התחיל את הספירה לאחור של 70 שנות הגלות של ירמיהו. עם זאת, רק לאחר כמה שנים מאוחר יותר, לאחר המרד הכושל, מלך בבל נבוכדנאצר צר על ירושלים, הרס ושרף את העיר ואת בית המקדש הראשון. התאריך המקובל לזה הוא 586 לפנה"ס. זה התחיל את הגלות וחורבן ירושלים.

בית המקדש בירושלים- גם הוא חרב במשך 70 שנים

היהודים חזרו תחת שלטונו של הקיסר הפרסי, כורש, בשנת 537 לפנה"ס, אשר מילאו את 70 שנות הגלות שירמיהו חזה. אבל לאחר שהם חזרו הם לא היו מסוגלים (בגלל חוסר עניין והתנגדות מקומית) לבנות מחדש את בית המקדש שלהם. העבודה הזו לא החלה ברצינות עד שנת 520 לפנה"ס תחת הנחייתם של הנביאים חגי וזכריה. בית המקדש השני סוף סוף נפתח סופית בשנת 516 לפנה"ס. כך שמשנת 586 לפנה"ס עד שנת 516 לפנה"ס בית המקדש גם היה מוחרב, במשך 70 שנים. משך הזמן הזה היה אותו משך הזמן של הגלות הרשמית, אך תאריכי ההתחלה והסיום זזו במשך 19 שנים.

ירושלים בשנת 1967

אני הצעתי שלידתה מחדש של ישראל בשנת 1948 היא המסקנה לנבואה של יחזקאל, אבל זה לא כולל את ירושלים. במלחמת העצמאות בשנת 1948 ישראל לא קיבלה את ירושלים כי היא לא הייתה מסוגלת להחזיק את העיר ירושלים או את הכותל, והם איבדו אותה לירדן. מאוחר יותר,  במלחמת ששת הימים בשנת 1967, ירושלים והכותל הוחזרו על ידי ישראל. יישום לוח הזמנים הנבואי שבו השתמשנו עבור ישראל שעכשיו אנחנו משתמשים בתאריכים ירושלמיים (נהרסו בשנת 586 לפנה"ס, בית המקדש נבנה מחדש בשנת 516 לפנה"ס, הוחזר בשנת 1967 לספירה) אנחנו מקבלים את התוצאה הבאה:

586 לפנה"ס+ [70+(360*7)] *360\365.24 + 1 => 1967 לספירה [1]

יחזקאל מנבא את ההתפזרות וההתכנסות מחדש לירושלים, בתזמון של לוח הזמנים של ישראל

יחזקאל מנבא את ההתפזרות וההתכנסות מחדש לירושלים, בתזמון של לוח הזמנים של ישראל

במילים אחרות, לוח הזמנים הנבואי שניתן על ידי יחזקאל (וויקרא) יכול להשתנות כך שירושלים תהיה גם תואמת ללוח הזמנים הנבואי של הגלות הלאומית. התאריכים 586 לפנה"ס (חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון) -> 516 לפנה"ס (שחזור בית המקדש השני) -> 1967 לספירה (החזרת ירושלים והכותל לישראל) תואם לנבואות של יחזקאל בדיוק כמו התאריכים של 605\606 לפנה"ס (גלות בבל הראשונה של היהודים, ממלכת יהודה תחת שלטון בבל) -> 537 לפנה"ס (החזרה הראשונה של היהודים מהגלות תחת כורש) -> 1948 לספירה (לידתה מחדש של ישראל המודרנית). שני האירועים עוקבים אחרי אותם פרקי זמן, וכך יחד שניהם מתקיימים עם הדרמה של יחזקאל של שכיבה על צידו. כפי שאומרים, "הרג שתי ציפורים באבן אחת".

צירוף מקרים או נבואה?

אז מה אנחנו עושים עם זה? מצד אחד זה לא מזיק להיות זהירים. אם תסתכלו רחוק מספיק אתם יכולים להתאים כמה רצפים של מספרים שתואמים לאירועים היסטוריים שונים. לדוגמה, המרווח של 2300 ימים בולטים בדניאל 8. מלחמת העולם השנייה היתה קרובה מאוד להיות 2300 ימים. האם זה אפשרי שמלחת העולם השנייה היא "הגשמה" של 2300 ימים של דניאל בגלל ההתאמה הקרובה? היינו רואים את זה כצירוף מקרים בגלל שהקשר של דניאל 8 לא מתאים למלחמת העולם השנייה. למה שנתייחס אחרת לנבואה של יחזקאל?

נושא מתמשך של הפיזור והאיסוף מחדש

הנבואה "שוכב על צדדיו" של יחזקאל לא מתאימה עם כל אירוע, היא 'מתאימה' אבל עם ההסבר שלו על זה. הנה למה שיחזקאל התכוון וכתב על 430 ימים בצדדיו:

"ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל" (יחזקאל 4:5).

"לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים" (יחזקאל 5:8).

"שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל רוח אזרה וחרב אריק אחריהם" (יחזקאל 5:12).

כדי להקצות את המשמעות של 430 שנים של גלות והעונש של ישראל וירושלים אינו מקצה שום משמעות לנבואה, אלא המשמעות שהנביא עצמו שם עליה. הנבואה הזו של הגלות והעונש היא חלק מנושא מקיף העובר בתורה ובתנ"ך- זה הנושא של הפיזור והאיסוף מחדש של היהודים. זה מתחיל עם משה וממשיך דרך ספרים אחרים של הברית הישנה כולל ישעיהו והחזון של יחזקאל על העצמות היבשות.

זה מבטיח לנו שאנחנו לא רק תופסים כל קבוצה של מספרים שהוצגו ביחזקאל ומחפשים כל קבוצה של אירועים התואמים למספרים האלה. משה ויחזקאל (יחד עם עמוס, ישעיהו, ירמיהו, ועוד כמה) ביחד מפתחים נושא עקבי עם כמה אלמנטים מדויקים מדהימים בתוך הנושא הזה. יחזקאל תואם את האירועים הישראליים המודרניים עם כרונולוגיה מדויקת וניתנת למדידה. אני לא מכיר שום כתבים אחרים, מודרנים או עתיקים, שעושים זאת בצורה דומה.

כמו בלוח הזמנים הקודם היו 430 שנות גלות, 70 ששולמו בגלות הראשונה אבל כל השאר (430-70=360) הוכפל ב-7 לפי ויקרא. זה החלק '[70+(360*7)]' של החישוב. אנחנו, כמו קודם ובדומה לדניאל, מהמרים ל-360 ימי השנה (360\365.24). את ה'+1' מוספים בגלל שאין שנה-0 ההולכת מלפנה"ס-> לספירה. הגורמים האלה הם בדיוק אותם הדברים ששימשו בחישוב הקודם של גלות ישראל. מה ששונה עכשיו זה שאנחנו מתחילים עם 586 לפנה"ס במקום 606 לפנה"ס בגלל שאנחנו מתחילים מחורבן ירושלים ובית המקדש. 586 לפנה"ס זה כמו- שהמשוואה כולה תהיה -586 + [70+(360*7)]*360\365.24=1967, מה שתואם ל-1967 לספירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *