מים חיים ליד ים המלח

ארץ ישראל התנ"כית נמצאת על פני התעתוע הגדול בעולם, ונותנת אשליה של חיים כשבאמת אין שם חיים. זה אילץ את תושביה להוביל את החיפוש האנושי אחר אותו חומר חיוני ומעניק חיים – מים. זה גם נותן רקע מאיר עיניים לכמה מהחוכמות העמוקות ביותר, התקוות הפרועות ביותר וההבטחות הראויות ביותר בתנ"ך. הבטחות אלו מגיעות אליכם ואלי, ומציעות לנו חיים בסיפוק מלא. אבל כדי שנציץ בזה אנחנו צריכים לראות את המיראז'. אנחנו צריכים לראות מה האנשים שחיים שם נאלצו ללמוד בגלל זה

ים המלח הייחודי

ים המלח הוא המאפיין הגיאוגרפי הבולט ביותר בארץ ישראל. הוא ממוקם בגובה הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, 431 מטר מתחת לפני הים באמצע מדבר. כדי שיהיה גוף מים כה יפה וגדול באמצע אדמה מיובשת נראה כמזל גדול עבור התושבים שמסביב. אולם עם תכולת מלח של 35% זהו האגם מים שמכיל את ריכוז המלח הגדול  בעולם. לכן הוא אינו תומך בחיים – ומכאן מגיע השם ים המלח, שמתורגם באנגלית "הים המת". אתה לא יכול לשתות את המים האלה, אפילו אם יכנס לך קצת מים בעיניים, או על כל פצע פתוח זה גורם לגירוי חזק מאוד

התנ"ך מזכיר לראשונה את ים המלח כאשר מדבר על אברהם לפני כ-4000 שנים. ים המלח סיפק את הרקע לכל הסופרים, המלכים והנביאים הבאים לאורך ההיסטוריה המקראית, במרחק קילומטרים ספורים מירושלים. הסופרים האלו השתמשו במַיִם, דבר שהוא כל כך נחוץ לחיים, דבר שהוא כמו חיים או מוות באזור ההוא. כדי להמחיש אמיתות על עצמנו. הם השתמשו במים כנושא כדי להעניק לנו הבטחות

ירמיהו מאבחן את הצמאון שלנו

ירמיהו חי בסיום תקופת המלכים  (600 לפנה"ס), כאשר השחיתות והרוע התפשטו בחברה הישראלית. הוא גינה את הרעות שלהם, אותו הרוע הנפוץ גם היום בחברה שלנו. אבל ירמיהו התחיל את המסר שלו בזה

כִּי-שְׁתַּיִם רָעוֹת, עָשָׂה עַמִּי:  אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת–בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם

ירמיהו, פרק ב, פסוק יג

ירמיהו השתמש במים כמטאפורה כדי לעזור להם להבין טוב יותר את החטא. הוא הכריז שהם כמו אנשים צמאים שמחפשים מים. אין שום דבר רע בלהיות צמא, אבל הם היו צריכים לשתות מים טובים ממקור אמין. אלוקים עצמו היה המים החיים הטובים שיכולים לספק את צימאונם. אולם במקום לבוא אליו כדי שיספק את צימאונם, סמכו בני ישראל על מקורות אחרים כדי לשתות מהם. אבל בורות המים השבורים שלהם לא החזיקו מים לאורך זמן ובכך ישאירו אותם צמאים עוד יותר

במילים אחרות, ניתן לסכם את כל חטאם כפנייה לדברים אחרים מלבד לאל אלוהים כדי להשביע את צימאונם. אבל הדברים האחרים האלה לא יוכלו לספק את צימאונם בדיוק כפי שאי אפשר לסמוך על כוס שנוזלים ממנה מים ושעדיין תספק רענון מתמשך. בסופו של דבר, אחרי כל העיסוקים הריקים שלהם, נותרו בני ישראל צמאים. הם נותרו עם בורות שבורים – כלומר כל הבעיות והקשיים שנגרמו מחטאיהם. שלמה, האדם העיר והמוצלח ביותר בכל ההיסטוריה, פירט בדרכים מופתיות, את המעשים שעשה ולקח על עצמו כדי להרוות את צימאונו

אנשים צמאים בים של מקורות מים רעים

זה תקף גם היום בעידן שלנו של עושר, בידור, הגשמה עצמית והנאה. החברה המודרנית היא ללא ספק העשירה ביותר,הכי משכילה, ביקרה הכי הרבה ברחבי העולם, מבודרת, מונחת אושר, והכי מתקדמת טכנולוגית מכל תקופה אחרת. אנחנו פונים בקלות לדברים הללו ולדברים אחרים בתקופה שלנו: פורנוגרפיה, מערכות יחסים אסורות, סמים, אלכוהול, חמדנות, כסף, כעס, קנאה. אנחנו מקווים שאולי אלה ישביעו את צימאוננו. אבל כמו שים המלח הוא "הזייה" (תעתוע) שאין בו חיים כשהוא נראה כמו מים יפים ומתוקים מרחוק, גם הדברים האלה הם תעתועים. הם לא יכולים להרוות את הצמא בצורה מתמשכת ורק יגרמו למוות

האזהרה של ירמיהו ודברי הימים של שלמה צריכים לעורר אותנו ולשאול את עצמנו כמה שאלות כנות

מדוע בעידן המודרני שלנו עם כל כך הרבה דברים אנחנו עדיין נאבקים בדיכאון, התאבדות, השמנת יתר, גירושים, קנאה, שנאה, פורנוגרפיה?

באילו 'בורות מים' אתה משתמש כדי לספק את צימאונך? האם באמת יש בהם מים?

האם אתה חושב שאי פעם תקבל מספיק כדי לספק את הצמא שלך? אם לא ניתן היה להרוות את צימאונו של שלמה עם כל מה שהשיג, איך אתה תעשה זאת?

ישו לימד על אותן שאלות, והבטיח להרוות את צימאוננו. הוא עשה זאת בכך שהוא טען שהוא מייצג את ישראל. הבטחתו בנוגע למים בולטת במיוחד כאשר אנו רואים שעם ישראל מוביל את העולם בטכנולוגיית המים. עם ישראל וישו בתור אחד שמייצג את ישראל, שניהם מציעים לנו מים, גם אם מסוגים שונים, לעולם צמא

ישראל מציעה מים מדהימים לעולם

בגלל התנאים הצחיחים שלהם, הישראלים נאלצו להפוך למובילים בעולם בטכנולוגיית מים, חיוני להישרדותם הלאומית. הם פיתחו ובנו מתקני התפלת מים בקנה מידה תעשייתי, מובילים בעולם באוסמוזה הפוכה, הממירים מי ים למי שתייה. טכנולוגיה זו חסכונית באנרגיה ולכן זולה יותר משיטות התפלה אחרות המאיידות מים. בישראל יש חמישה מתקני התפלה כאלה שנותנים כל כך הרבה מים מי שתייה שהם היו יכולים למלא את הכנרת במי שתייה. מדינות ברחבי מזרח התיכון חותמות על הסכמים עם ישראל כדי שניתן יהיה לפתח עבורן את טכנולוגיית המים הזו

טכנולוגיה ישראלית נוספת יכולה לייצר מי שתייה מלחות באוויר. החלה בסיוע לצבא כדי לספק מי שתייה לחיילים, הטכנולוגיה הורחבה כדי להרוות את 'הצמא העולמי'. יצרניי הרכב פורד, הוסיפו לאחרונה את הטכנולוגיה הזו לכמה מהדגמים שלהם, כך שתוכל לשתות "מהאוויר" בזמן שאתה נוהג

סודהדטרים שהוא מכשיר שמאפשר לך להכין משקאות מוגזים, גם הוא המצאה ישראלית עם תפוצה עולמית

באמת הארץ הצחיחה הזו עם ים המלח שלה הפכה למנהיגה המובילה בעולם בלהרוות את צימאונו של העולם

ישראל מציעה מים חיים לעולם

זה מרתק שישראל "האחרת", ישו, מציע גם מים – מים חיים – לעולם. על רקע האבחנה של ירמיהו על הצמא שלנו, ראה שיחה זו מתועדת בברית החדשה

ישו מדבר עם אישה שומרונית

הפרושים שמעו שישוע מושך אליו אנשים רבים, ושהטביל תלמידים רבים יותר משהטביל יוחנן (למעשה, תלמידי ישוע הם שהטבילו, ולא הוא עצמו). כשנודע הדבר לישוע, הוא עזב את אזור יהודה וחזר לגליל. לשם כך היה עליו לעבור דרך שומרון

בשעת הצהריים הגיע ישוע לעיר השומרונית סוכר, השוכנת מול חלקת האדמה שנתן יעקב אבינו ליוסף בנו, ובה באר יעקב. ישוע עייף מהדרך הארוכה ומהחום הכבד, וישב לנוח ליד הבאר. הוא ישב שם לבדו, כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אוכל. עד מהרה הגיעה לבאר אישה שומרונית שרצתה לשאוב מים

"אנא, תני לי לשתות," ביקש ישוע. האישה תמהה על בקשתו הבלתי-רגילה וקראה: "הרי יהודי אתה, ואילו אני שומרונית! אתה יודע שהיהודים אינם מתערבים עם השומרונים. כיצד אתה מבקש ממני לתת לך לשתות?"

"אילו ידעת מהי מתנתו של אלוהים ומי הוא האומר לך 'תני לי לשתות', היית מבקשת ממני מים חיים והייתי נותן לך אותם!" השיב ישוע

"מאין לך מים חיים?" תמהה האישה. "הבאר הזאת עמוקה מאוד ואין לך דלי או חבל. מלבד זאת, האם גדול אתה מיעקב אבינו שנתן לנו את הבאר? יעקב עצמו, בני-ביתו וצאנו שתו מהמים האלה! כיצד תוכל להציע מים טובים יותר?"

"כל השותה מהמים האלה ישוב ויצמא, אולם מי שישתה מהמים שאני נותן, לא יצמא יותר לעולם! כי מים אלה יהיו בקרבו למעיין של מים חיים לחיי נצח."

"באמת?" קראה האישה בהתפעלות. "אנא, תן לי מן המים האלה, כדי שלא אצמא יותר לעולם, ולא אצטרך ללכת את הדרך הארוכה הזאת לשאוב מים

"ברצון," אמר ישוע. "לכי קראי לבעלך, ושובו אלי שניכם." "אולם אין לי בעל," השיבה האישה, "נכון הדבר," אמר ישוע. "כי חמישה בעלים היו לך, והגבר שאתו את חיה עכשיו אינו בעלך!"

 "אדוני," קראה האישה בתימהון הולך וגובר, "אני רואה שאתה נביא! אולי תוכל לומר לי מדוע אתם, היהודים, עומדים על כך שירושלים היא המקום היחיד לעבודת האלוהים, בעוד שאנחנו, השומרונים, טוענים שאבותינו עבדו אותו בהר (גריזים) הזה?"

"האמיני לי," השיב ישוע, "המקום אינו חשוב! יבוא יום שלא תשתחוו לאלוהים כאן ולא בירושלים. החשוב הוא לעבוד את האלוהים באמת ובתמים – מכל הלב ובהשראת רוח הקודש, כי זהו מה שאלוהים רוצה מאתנו. אלוהים הוא רוח, והמשתחווה לו צריך להשתחוות בהשראת רוח הקודש. אולם אתם, השומרונים, משתחווים בחוסר דעת כאשר אנחנו, היהודים, משתחווים למה שאנחנו יודעים. כי הישועה באה דרך היהודים. "

"אני יודעת שהמשיח עומד לבוא, ושהוא יסביר לנו הכל," אמרה האישה

"אני המדבר אליך, אני הוא!" השיב ישוע. בינתיים חזרו תלמידיו של ישוע מהעיר, והתפלאו לראות אותו מדבר עם אישה, אך איש מהם לא העיר דבר ולא שאל שאלות. האישה השאירה את כדה ליד הבאר ומיהרה חזרה העירה. היא קראה לכולם בהתלהבות: "בואו לראות את האיש שסיפר לי את כל אשר עשיתי! אני חושבת שהוא המשיח!" אנשים באו מהעיר אל הבאר כדי לראות אותו

לפני שהגיע אליהם ההמון האיצו התלמידים בישוע לאכול דבר מה.  "יש לי מזון אחר שאינכם יודעים עליו" השיב ישוע "מי הביא לו אוכל?" שאלו התלמידים איש את רעהו

"מאכלי הוא לעשות את רצון האלוהים אשר שלחני ולהשלים את עבודתו," הסביר ישוע "אתם באמת חושבים שמלאכת הקציר תחל רק בעוד ארבעה חודשים? הביטו סביבכם, הקמה כבר בשלה ומוכנה לקציר! הקוצרים יקבלו שכר טוב, והם יאספו קציר לחיי נצח כדי שגם הזורע וגם הקוצר ישמחו יחדיו. כך תתאמת האמרה: האחד זורע והשני קוצר.  שלחתי אתכם לקצור את מה שלא זרעתם; אחרים עבדו וטרחו, ואתם קוצרים את פרי עמלם."

שומרונים רבים מהעיר האמינו שישוע הוא המשיח, כי האישה אמרה: "הוא סיפר לי את כל מה שעשיתי!"

הקהל הרב ביקש מישוע להאריך את שהותו אצלם, והוא נשאר שם יומיים נוספים. בזמן הקצר הזה האמינו בו עוד אנשים רבים לאחר ששמעו את דבריו. "הוא באמת מושיע העולם!" אמרו השומרונים לאישה. "עתה אנחנו מאמינים בו מפני ששמענו אותו בעצמנו, ולא רק משום הדברים שאת סיפרת לנו."

הבשורה על-פי יוחנן, פרק 4, פסוקים 1-42

ישו ביקש ממנה משקה משתי סיבות. ראשית, הוא היה צמא. אבל הוא גם ידע שהיא צמאה לפי האבחנה של ירמיהו. היא חשבה שתוכל לספק את הצמאון שלה באמצעות מערכות יחסים עם גברים. אז היו לה כמה בעלים והיא הייתה עם גבר שהוא לא בעלה. לכן שכניה ראו בה לא מוסרית. זה מסביר מדוע היא הלכה לבדה להביא מים בצהריים. נשות הכפר לא רצו אותה יחד כשהן הלכו לבאר בקרירות הבוקר. היא הרחיקה את עצמה מנשות הכפר האחרות 

בעקבות הנהגתו של ירמיהו, ישו השתמש בצמא כנושא כדי שהיא שתוכל להבין שיש לה צמאון עמוק בחייה – צמאון שצריך להרוות. הוא הצהיר בפניה (ולנו) שרק הוא יוכל בסופו של דבר להרוות את צימאונה הפנימי

להאמין – להתוודות על האמת

אבל הצעתו של ישו על "מים חיים" הכניסה אותה למשבר. כאשר ישו אמר לה ללכת לבעלה הוא התגרה בה בכוונה להכיר ולהודות בבור השבור שלה. הוא דחף אותה להודות בזה. אנו נמנעים מכך בכל מחיר! אנחנו מעדיפים להסתיר את החטאים שלנו, בתקווה שאף אחד לא יראה. או שאנחנו עושים רציונליזציה, מתרצים על חטאנו. אבל אם אנחנו רוצים לחוות את ה'מים החיים' שלו אז עלינו להיות כנים ולהודות ב'בורות המים השבורים' שלנו, כי הברית החדשה מבטיחה ש

חזרו בתשובה והאמינו באלוהים, כדי שיסלח לחטאיכם, ייתן לכם ימי שגשוג ורווחה, ויחזיר לכם את המשיח המיועד – ישוע המשיח

מעשי השליחים, פרק 3, פסוק 19

מסיבה זו, ישו אמר לאישה השומרונית ש

אלוהים הוא רוח, והמשתחווה לו צריך להשתחוות בהשראת רוח הקודש. אולם אתם, השומרונים, משתחווים בחוסר דעת כאשר אנחנו, היהודים, משתחווים למה שאנחנו יודעים. כי הישועה באה דרך היהודים

הבשורה על-פי יוחנן, פרק 4, פסוק 24

ב'אמת' הוא התכוון להיות כנים לגבי עצמנו, לא לנסות להסתיר או להמציא תירוצים על המעשים הרעים שלנו. החדשות הנפלאות הן שהקב"ה 'מחפש' ולא ירחיק את מי שבא עם היושר הגלוי הזה – לא משנה מה הם שתו.

הסחת הדעת של טיעונים דתיים

אבל זה דורש פגיעות כנה. שינוי הנושא מעצמנו לסכסוך דתי יוצר כיסוי מושלם להסתרה. לעולם יש תמיד מחלוקות דתיות רבות. באותו היום הייתה מחלוקת דתית בין השומרונים ליהודים לגבי מקום הפולחן הראוי. בהפניית השיחה לסכסוך הדתי הזה היא קיוותה להסיט את תשומת הלב מבור המים הדולף שלה. כעת היא יכלה להסתיר את הפגיעות שלה מאחורי הדת.

באיזו קלות ובאופן טבעי אנחנו עושים את אותו הדבר – במיוחד אם יש לנו איזושהי השתייכות דתית. אז נוכל לשפוט כיצד אחרים טועים או כיצד אנו צודקים. אנחנו יכולים להתעלם מהצורך שלנו להיות כנים לגבי הצמאון שלנו

ישו לא הלך במחלוקת זו איתה. הוא התעקש שהכנות שלה לגבי עצמה בפולחן זה מה שחשוב. היא הייתה זקוקה למימוש עצמי כנה לפני שתוכל לקבל את 'המים החיים' שלו

ההחלטה שכולנו חייבים לקבל

אז הייתה לה החלטה חשובה לקבל. היא יכולה להמשיך להסתתר מאחורי סכסוך דתי או פשוט לעזוב אותו. אבל לבסוף היא בחרה להודות במצאון שלה – להתוודות. היא לא התחבאה יותר, ובכך היא הפכה ל'מאמינה'. היא ערכה טקסים דתיים בעבר, אבל עכשיו היא – והאנשים בכפר שלה – הפכו למאמינים אמיתיים

להיות מאמין זה לא רק הסכמה נפשית עם הדוקטרינה הדתית הנכונה – שזה גם חשוב,אלא מדובר באמונה שניתן לסמוך על ההבטחה שלו לרחמים, ולכן אינך צריך עוד לכסות על חטא. זה מה שאברהם הראה לנו לפני כל כך הרבה זמן – הוא בטח בהבטחה

שאלות פגיעות לשאול את עצמו

האם אתה מתרץ או מסתיר את הצמאון שלך? האם אתה מסתיר את זה בתרגול דתי אדוק או במחלוקת דתית? או שאתה מודה? מה עוצר אותך מלהתוודות בפני בורא עולם? בורות המים השבורים גורמים לאשמה ובושה?

הפתיחות הכנה של האישה לצורך שלה הובילה להבנה של ישו כ"משיח". לאחר שנשאר שם יומיים, הבינו תושבי הכפר שהוא "כמושיע העולם". הם הבינו שישו שנתן להם מים חיים חייב להיות גם אלוקים, כי היה כתוב ש

יג מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה, כָּל-עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה

ירמיהו, פרק י"ז, פסוק י"ג

נ"ב – ים המלח יתעורר לחיים

ישו מבטיח להרוות את הצמאון הפנימי שלנו במים חיים היום. כך גם התנ"ך מבטיח שיום אחד בעתיד ים המלח, אותה תמונה נוכחת תמידית של מצבנו הרוחני המת, אומר ש

ח וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל-הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה, וְיָרְדוּ, עַל-הָעֲרָבָה; וּבָאוּ הַיָּמָּה, אֶל-הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם. ט וְהָיָה כָל-נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר-יִשְׁרֹץ אֶל כָּל-אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם, יִחְיֶה, וְהָיָה הַדָּגָה, רַבָּה מְאֹד:  כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה, וְיֵרָפְאוּ וָחָי–כֹּל אֲשֶׁר-יָבוֹא שָׁמָּה, הַנָּחַל. י וְהָיָה יעמדו (עָמְדוּ) עָלָיו דַּוָּגִים, מֵעֵין גֶּדִי וְעַד-עֵין עֶגְלַיִם–מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים, יִהְיוּ; לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם, כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד

יחזקאל, פרק מ"ז, פסוקים ח-י

זה יקרה כאשר

ח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן:  בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. ט וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד–וּשְׁמוֹ אֶחָד

זכריה, פרק יד, פסוקים ח-ט

התנ"ך חוזה שישו המשיח יחזור. כשהוא יעשה זאת, בממלכה שלו, הוא יהפוך את ים המלח לאחד ששוקק חיים. אז כבר לא יהיה צורך בדימוי הזה של המוות (דד סי). ים המלח יראה במדויק את המים החיים הזורמים משני "הישראלים", גם העם וגם המשיח

במאמר הבא אנחנו רואים איך ישו מלמד על השקעות, והוא עושה זאת בהרשעות סותרות