היהודים חוגגים המון פסטיבלים וחגים שונים המגיעים מאירועים ייחודיים להיסטוריה שלהם. אחד החגים היותר ידועים שלהם הוא חג פסח. יהודים חוגגים את החג הזה לזכר הצלתם מעבדות במצרים לפני כ-3500 שנים. תועד ב סֵפֶר שֵׁמוֹת, פסח הגיע לשיאו של עשר המכות על פרעה ומצרים. לקראת חג הפסח הורה משה לכל משפחה מישראל להרוג כבש ולצבוע את דמו על משקוף ביתם, ובגלל זה המוות יפסח מעל הבית שלהם. אבל בתים בלי הדם על המשקופים יראו את הבן הבכור מת
הפסח הראשון חל ביום ספציפי בלוח השנה היהודי – י"ד בניסן. אלוקים, באמצעות משה, הורה לבני ישראל לחגוג את הפסטיבל הזה מדי שנה ב-י"ד בניסן. כעת חלק מהתרבות, היהודים ממשיכים לחגוג את חג הפסח בכל י"ד בניסן. מכיוון שלוח השנה היהודי הוא לוח ירחי-שמשי, י"ד בניסן נע בלוח השנה המודרני, בדרך כלל מתרחש במרץ-אפריל
ישו בפסח
הסתכלנו על ישו דרך העדשה היהודית שלו, ועוברים כל יום בשבוע הפסיון שלו. יום מספר 6 של אותו השבוע, יום שישי, היה י"ד בניסן – חג הפסח היהודי. סקירה קטנה לפני שאנחנו עוברים על האירועים של אותו יום שישי
כשנכנס לירושלים ביום ראשון, יום מספר 1 של שבוע הפסיון, הוא עמד על ראש הר המוריה, שבאותו מקום 2000 שנים קודם לכן ניבא אברהם ש'יהיה' קורבן גדול (בזמן עתיד). ואז לאחר כניסתו, הכריז ישו את הדברים הבאים
31 "עכשיו הגיע מועד משפטו של העולם, ושר העולם הזה (השטן) יגורש
הבשורה על פי יוחנן, פרק 12, פסוק 31
העולם היה סובב סביב המאבק שעומד להתרחש על ההר ההוא, בינו לבין השטן, שנכנס ליהודה ביום החמישי כדי להכות את המשיח
הסעודה האחרונה
27 אחר כך לקח כוס יין, ברך, הגיש לתלמידיו ואמר: "שתו ממנה כולכם, 28 כי זהו דמי החותם את הברית החדשה בין אלוהים לבין בני-האדם; זהו דמי הנשפך כדי לסלוח לחטאיהם של אנשים רבים
הבשורה על פי מתי, פרק 26, פסוקים 27-28
אחר כך הוא הסביר באמצעות דוגמה והוראה כיצד לאהוב אחד את השני ועל אהבתו הגדולה של ה' אלינו. כל זה מתועד כאן מהברית החדשה. לאחר מכן הוא התפלל עבור כל חסידיו
בגן גת שמנים
לאחר מכן, הוא החל את משמרת כל הלילה שלו בגן גת שמנים, ממש מחוץ לירושלים
36 לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו לחורשת גת-שמני ואמר להם: "חכו לי כאן. אני הולך להתפלל." 37 הוא לקח איתו את פטרוס ואת יעקב ויוחנן בני זבדי, והתמלא עצב ומועקה. 38 "אני מתייסר עד מוות," אמר להם ישוע. "חכו כאן… הישארו לידי ערים…"
הבשורה על פי מתי, פרק 26, פסוקים 36-38
39 הוא התרחק מהם מעט, נפל על פניו והתפלל: "אבי, אם זה אפשרי, הסר ממני את כוס הייסורים. אולם לא כרצוני כי אם רצונך ייעשה!"
40 לאחר מכן הוא חזר אל שלושת התלמידים ומצא אותם ישנים. "פטרוס," קרא ישוע, "האם לא יכולת להישאר ער שעה אחת בלבד? 41 עמוד על המשמר והתפלל, כדי שלא תיפול לידי ניסיון. הרוח אמנם חפצה, אך הגוף חלש כל כך!"
42 ישוע עזב אותם שוב והתפלל: "אבי, אם עלי לשתות את הכוס הזאת, אז שרצונך ייעשה!"
43 הוא חזר אל תלמידיו, וגם הפעם מצא אותם ישנים, כי עיניהם היו כבדות. 44 הוא שוב עזב אותם וחזר על תפילתו בפעם השלישית
45 לאחר מכן הוא חזר אל תלמידיו ואמר: "האם אתם עדיין ישנים? הגיעה השעה שבן-האדם יימסר לידי אנשים חוטאים. 46 קומו, הבה נלך מכאן. הביטו, הנה מתקרב האיש שיסגיר אותי."
הבשורה על פי מתי, פרק 26, פסוקים 39-46
התלמידים לא יכלו להישאר ערים והמשמרת רק החלה! לאחר מכן הברית החדשה מתארת כיצד יהודה בגד בו
המעצר בגן
2 יהודה, התלמיד שבגד בישוע, הכיר היטב את המקום, כי ישוע נפגש שם עם תלמידיו פעמים רבות
3 ראשי הכוהנים והפרושים העמידו לרשות יהודה קבוצה של חיילים ושוטרים מצוידים בלפידים ובכלי נשק, והם הלכו אל אותה החורשה
4 ישוע ידע היטב מה עומד לקרות לו. הוא צעד קדימה ושאל: "את מי אתם מחפשים?"
5 "את ישוע מנצרת," השיבו לו "אני הוא," אמר ישוע. גם יהודה המסגיר אותו היה שם. 6 לשמע מילים אלה הם נסוגו ונפלו על הארץ
7 ישוע חזר על שאלתו: "את מי אתם מחפשים?" "את ישוע מנצרת," השיבו בשנית
8 "אמרתי לכם, אני הוא," אמר ישוע. "אם אותי אתם מחפשים, עיזבו את החבורה הזאת והניחו להם ללכת." 9 ישוע אמר זאת כדי לקיים את הנבואה שניבא: "מכל אלה שנתת לי לא אבד אף אחד!"
10 לפתע שלף שמעון פטרוס את חרבו וקיצץ את אוזנו הימנית של מלכוס, עבד הכהן הגדול
11 "השב את החרב לנדן!" פקד עליו ישוע. "הרי עלי לשתות את הכוס שנתן לי אבי."
12 החיילים, השוטרים ומפקדם תפסו את ישוע, קשרו את ידיו, 13 הוליכו אותו תחילה אל חנן – חותנו של קייפא שהיה הכהן הגדול באותה שנה
הבשורה על פי יוחנן, פרק 18, פסוקים 2-13
ישו הלך לגן להתפלל. לשם הביא יהודה חיילים לעצור אותו. אם המעצר מאיים עלינו אולי ננסה להילחם, לברוח או להסתתר. אבל ישו לא עשה שום דבר מהדברים האלה. הוא הודה שהוא האדם שהם חיפשו. הווידוי הברור שלו ("אני הוא") הבהיל את החיילים ולכן תלמידיו נמלטו. ישו הגיש מעצר והם לקחו אותו לחקירה
החקירה הראשונה
הברית החדשה מתעדת כיצד הם חקרו אותו
19 בתוך הבית החל הכהן הגדול לחקור את ישוע על תלמידיו ועל מה שלימד אותם
20 "כל מה שהיה לי לומר אמרתי בציבור, באוזני המנהיגים והעם. תמיד לימדתי בבתי-הכנסת או בבית-המקדש, וכולם יודעים מה שלימדתי," השיב ישוע. 21 "אל תשאל אותי, אלא את שומעי, הם יודעים את מה שאמרתי." 22 אחד המשרתים שעמד שם הכה את ישוע על פניו. "ככה אתה מתחצף לכהן הגדול?" שאל בזעם
23 "אם אני משקר הוכח זאת." השיב ישוע. "אולם אם אני אומר את האמת, מדוע אתה מכה אותי?". 24 חנן שלח את ישוע, אסור באזיקים, אל קייפא הכהן הגדול
הבשורה על פי יוחנן, פרק 18, פסוקים 19-24
אז הם שלחו את ישו אל הכהן הגדול לחקירה שנייה
החקירה השנייה
שם הם חקרו אותו לעיני כל המנהיגים. הברית החדשה תיעדה גם את החקירה השנייה הזו
53 ישוע נלקח אל בית הכוהן הגדול, ועד מהרה התאספו שם כל ראשי הכוהנים, הזקנים והסופרים. 54 פטרוס הלך אחריהם במרחק מה ונכנס לחצר הכוהן הגדול. הוא התיישב בין המשרתים והתחמם ליד המדורה
55 ראשי הכוהנים וחברי בית המשפט הגבוה (הסנהדרין) ניסו למצוא סיבה מספקת כדי להוציא את ישוע להורג, אך מאמציהם היו לשווא. 56 עדי שקר רבים התנדבו להעיד נגדו, אולם עדויותיהם סתרו זו את זו
57 לבסוף קמו עדי שקר נוספים שהעידו: 58 "שמענו אותו אומר: 'אני אהרוס את המקדש הזה שנבנה בידי אדם, ותוך שלושה ימים אקים מקדש אחר שאינו מעשה ידי אדם!" 59 אולם עדות זאת גם לא הייתה מספקת
60 הכהן הגדול עמד באמצע החדר ושאל את ישוע: "מה יש לך לומר להגנתך? מה יש לך לומר על כל ההאשמות נגדך?" 61 ישוע לא פצה את פיו, והכהן הגדול המשיך לשאול אותו: "האם אתה המשיח בן-האלוהים?"
62 "אני הוא," השיב ישוע, "אתם עוד תראו את בן-האדם יושב לימין האלוהים, ובא בענני השמים."
הכהן הגדול התרגז מאוד וקרע את בגדיו מעליו. "למה אנו זקוקים עוד?" שאל בכעס. "איננו זקוקים להוכחות נוספות! שמעתם את הגידופים שלו. מהו פסק-דינכם?" הם הצביעו פה אחד בעד הוצאתו להורג.
65 לאחר השמעת פסק-הדין החל קהל הנוכחים לירוק על ישוע ולהתעלל בו. הם קשרו את עיניו והכו אותו בכל גופו. "נחש מי הכה אותך, נביא שכמותך?" לעגו לו. גם השומרים שלקחו אותו משם הכו אותו באגרופים
הבשורה על פי מרקוס, פרק 14, פסוקים 53-65
המנהיגים הוציאו את ישו למוות. אבל מכיוון שהרומאים שלטו בהם, רק המושל הרומי יכל לאשר הוצאה להורג. אז הם לקחו את ישו למושל הרומי פונטיוס פילטוס
ישו נחקר על ידי המושל הרומי
11 ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: "האם אתה מלך (משיח) היהודים?"
"אתה אומר" השיב ישוע
12 אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר. 13 "האם אינך שומע את מה שהם אומרים?" שאל פילטוס. 14 אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר
15 כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם. 16 באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם בר-אבא. 17 כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: "את מי אשחרר לכם, את בר-אבא, או את ישוע הנקרא משיח?" 18 כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה
19 באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית-הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: "עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא."
20 בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע. 21 וכך כשחזר המושל ושאל: "את מי מהשניים אשחרר לכם?" צעק הקהל: "את בר-אבא!"
22 "אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?" שאל פילטוס
"צלוב אותו!" הם צעקו
23 "מדוע?" שאל פילטוס
אולם הם המשיכו לצעוק: "צלוב אותו! צלוב אותו!"
24 כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!"
25 וההמון השיב בצעקה: "דמו עלינו ועל בנינו!"
26 אז שחרר להם פילטוס את בר-אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיחקו אותו לצליבה
הבשורה על פי מתי, פרק 27, פסוקים 11-26
הצליבה, המוות והקבורה של ישו
לאחר מכן, הברית החדשה מתעדת את פרטי צליבתו
27 אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר. 28 הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן. 29 לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: "יחי מלך היהודים!" 30 הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו. 31 לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה
הבשורה על פע מתי, פרק 27, פסוקים 27-31
צליבתו של ישו
21 החיילים פגשו בדרך את שמעון הקוריני (אביהם של אלכסנדר ורופוס), שחזר מהשדה, ואילצוהו לשאת את הצלב של ישוע למקום הצליבה. 22 ישוע הובא למקום הנקרא "גלגלתא", כלומר "מקום הגולגולת". 23 הם הגישו לו יין מסומם, אך הוא סרב לשתות. 24 לאחר מכן הם צלבו אותו וערכו הגרלה על בגדיו
25 בשעה תשע בבוקר צלבו את ישוע. 26 מעל ראשו היה תלוי שלט שאשמתו כתובה עליו: "מלך היהודים"
27 באותו בוקר נצלבו איתו שני פושעים: אחד לימינו ואחד לשמאלו, 28 וכך התקיים הפסוק[a]: "ואת פושעים נמנה.". העוברים והשבים קיללו אותו ולעגו לו: "הבה נראה אותך כעת הורס את בית-המקדש ובונה אותו מחדש תוך שלושה ימים! אם אתה גיבור כזה, מדוע אינך מציל את עצמך ויורד מהצלב?" 31 גם ראשי הכוהנים והסופרים עמדו סביבו ולעגו לו. "הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!" צחקו. 32 "משיח שכמוך!" קראו לעברו. "מלך ישראל, הבה נראה אותך יורד מהצלב, ואז נאמין למה שאתה אומר!" גם שני הפושעים שנצלבו איתו קיללו אותו
מותו של ישו
33 בשעה שתים עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות. 34 בשעה שלוש זעק ישוע זעקת שבר: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?"[b]) 35 אחדים מהאנשים שעמדו שם חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 36 איש אחד רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מוט ארוך והגיש אותו לישוע. "הבה נראה אם אליהו באמת יציל אותו!" קרא האיש
37 באותו רגע זעק ישוע זעקת שבר נוספת ונפח את נשמתו
38 בבית-המקדש, הפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים נקרעה לשניים מלמעלה למטה
39 קצין רומאי אחד, שעמד בין הצופים וראה כיצד נפח ישוע את נשמתו, קרא: "הוא באמת היה בן-אלוהים!"
הבשורה על פי מרקוס, פרק 15, פסוקים 21-39
חיררו את הצד של ישו
הברית החדשה מתעדת פרט מרתק של הצליבה
31 הואיל והיה ערב שבת, לפני שבת של פסח, לא רצו מנהיגי היהודים להשאיר את הגופות על הצלבים למשך השבת. על כן ביקשו מפיליטוס לשבור את עצמות רגליהם של הנצלבים, כדי להחיש את מותם וכדי שאפשר יהיה להוריד את הגופות. 32 החיילים באו ושברו את רגלי השניים שנצלבו לצדי ישוע. 33 כשניגשו אל ישוע הוכחו שהוא כבר מת, ולכן לא שברו את עצמות רגליו. 34 אחד החיילים דקר את צידו בחנית, ומיד יצאו דם ומים מגופו. 35 זה שראה את כל זאת יודע שדבריו נכונים, והוא מספר לכם אותם כדי שתאמינו גם אתם
הבשורה על פי יוחנן, פרק 19, פסוקים 31-35
יוחנן ראה את החיילים הרומאים מחוררים את הצד של ישו בחנית. יצא המון דם ומים נפרדים, מה שמעיד שהוא מת מאי ספיקת לב
קבורת ישו
הברית החדשה מתעדת את האירוע האחרון באותו היום – קבורתו
59 יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן, 60 הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו. 61 מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו
הבשורה על פי מתי, פרק 27, פסוקים 57-61
יום מספר 6 – יום שישי הטוב
כל יום בלוח השנה היהודי התחיל עם השקיעה. אז היום השישי התחיל עם ישו שחלק את ארוחת הערב האחרונה שלו עם תלמידיו. עד סוף אותו יום הוא נעצר, הועמד למשפט פעמים רבות במהלך הלילה, נצלב, נוקב בחנית ונקבר. כאב, צער, השפלה ומוות ציינו את היום הזה ולכן אנשים זוכרים אותו בהתבוננות חגיגית. אבל היום הזה נקרא 'יום שישי הטוב'. אבל איך אפשר לכנות יום של בגידה, עינויים ומוות 'טוב'?
למה יום שישי הטוב ולא שישי הרע?
שתיית ישו מה'כוס' שנתן לו ה' הצילה את העולם. זה נפל ביום י"ד בניסן, אותו יום פסח שבו כבשים שהוקרבו הצילו את העם ממוות 1500 שנים קודם לכן. זה אותו יום שבו נזכרו היהודים בהצלתם מאותו מוות. עיתוי צליבתו של ישו תואם לפסח. הוא היה כבש הפסח של אלוקים. זו הסיבה שפסח חל סמוך מאוד ליום שישי הטוב, עם השונות המוסברת בהערת השוליים למטה
השלט בהר מוריה בחג בפסח
מקום צליבתו, היה בהר המוריה ממש מחוץ לשערי ירושלים. זה היה המקום שבו 2000 שנים קודם לכן, כבש החליף את יצחק כאשר אברהם הציע אותו לאלוקים. צליבתו של ישו תואמת בצורה כה ברורה לפי תאריך לכבשי פסח המוקרבים ולפי מיקום לכבש שהוקרב בשביל יצחק. זהו סימן לכך שצליבתו מהווה את מרכז התוכנית של אלוקים. זו אינה אמונה חסרת שכל להאמין בכך, אלא היא פשוט מאפשרת לעובדות ההיסטוריות הללו לומר את משמעותן. התרשים ליום שישי, יום 6 של שבוע התשוקה מציג את התיאום הזה לאורך מאות שנים
חשבונות של גברים מסתיימים במותם, אבל לא ישו. לאחר שהגיע יום שבת – יום מספר 7 של שבוע הפסיון
ישו נצלב בפסח, י"ד בניסן בלוח השנה היהודי. אבל הלוח שנה הסטנדרטי בשימוש בינלאומי הוא הלוח הגרגוריאני עם 365.24 ימים בשנה. אז במאה ה-3 לספירה, פקידי הכנסייה המציאו דרך נוספת לחישוב יום שישי הטוב וחג הפסחא עבור לוח השנה הזה. יום ראשון של חג הפסחא נקבע ליום ראשון – הראשון הראשון לאחר הירח המלא הראשון לאחר שוויון ה-21 במרץ. מכיוון שחודשים יהודיים הם ירחיים, י"ד בניסן תמיד ינחת על ירח מלא. בשיטה המתוקנת לחישוב תאריך חג הפסחא, חגי הפסח והפסחא קרובים זה לזה בדרך כלל. אבל הם בדרך כלל לא באותו יום