יום 3 : ישו משמיע את הקללה הנובלת

בשנת 1876 הסופר האמריקאי המהולל מארק טוויין ביקר בארץ ישראל (שאז נקראה פלשתינה) הוא נסע ברחבי הארץ, וכתב את תצפיותיו בספר רב המכר שלו "התמימים בחוץ לארץ". הוא השתמש במילים "לא ציורי", "מכוער" ו"שומם" כדי לתאר את מה שראה. טוויין כתב

פלסטין יושבת בשק ואפר… שומם ולא יפה

התמימים בחוץ לארץ

על עמק יזרעאל, כתב טוויין

"סצינות מרגשות… לא מתרחשות בעמק יותר. אין כפר בודד לאורך כל היקפו – לא במשך שלושים קילומטרים לאף כיוון. ישנם שניים או שלושה מקבצים קטנים של אוהלים בדואים, אך אין ולו בית קבע אחד. אפשר לרכוב עשרה קילומטרים מכאן ולא לראות עשרה בני אדם" 

התמימים בחוץ לארץ

הוא תיאר את הגליל כ

"סוג הבדידות כדי להפוך לאדם משעמם… בוא לגליל בשביל זה… המדבריות הבלתי מאוכלסות האלה, התליים החלודים האלה של עקרות, שלעולם, לעולם לא מטלטלות את הזוהר מקווי המתאר הקשים שלהם, ודועכים ומתעלפים לפרספקטיבה מעורפלת; החורבה המלנכולית ההיא של כפר נחום: הכפר המטופש הזה של טבריה, מנמנם מתחת לששת כפות ההלוויה שלו…"

התמימים בחוץ לארץ

את הר תבור הוא תיאר כ

"עומד בודד … [במישור] דומם … שממה … מעולם לא ראינו בן אדם על כל המסלול … בקושי עץ או שיח בשום מקום. אפילו עץ הזית והקקטוס, אותם חברים מהירים של אדמה חסרת ערך, כמעט נטשו את הארץ"

התמימים בחוץ לארץ

ארץ שוממת או ארץ זבת חלב ודבש

מארק טווין היה מבולבל במיוחד משום שמה שראה לא תאם כלל למה שהוא קרא בתנ"ך, שם מלכים רבי עוצמה שלטו על עמים, המוני אנשים התגודדו סביב ישו, ומה שתואר פעמים רבות בתנ"ך כ

כב וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם–אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ

ירמיהו, פרק ל"ב, פסוק כב

אז מה קרה לארץ?

זה מה שישו אמר ועשה ביום שלישי – יום 3 של שבוע הפסיון – שמסביר את זה. ישו השתמש במַנְיֶרִיזְם בסמליות ובביקורת קמלה כלפי העם בימיו. בכך הוא הפגין כישרון לדרמה שאנו עדים לה בקביעות מצד כמה יהודים בעלי כישרון דומה כיום

מבקרים שנונים ומחוננים בהווה ובעבר

בין המוכשרים והידועים כיום לבימוי ביקורת נוקבת, דרמה עמוסה באירוניה והוקעה סמלית הם: ביל מאהר, סת' רוגן, איוואן אורגנט, וסשה ברון כהן

ביל מאהר, מארח של זמן אמת עם ביל מאהר, אחת מתוכניות הלילה המאוחרות הפופולריות ביותר בארה"ב, העוסקת בקביעות פוליטית ובפרשנות חברתית, ואינה מותירה אף אחת מהביקורת הקמלה שלו

סת' רוגן, קומיקאי וקולנוען קנדי, זכה למוניטין ייחודי עם הסרט שלו ראיון סוף, מציג עיתונאים שמבצעים ניסיון התנקשות בדיקטטור צפון קוריאה קים ג'ונג-און. צפון קוריאה איימה בתגמול "חסרת רחמים" אלא אם כן הסרט יוסר. המחלוקת יצרה פרסום רחב והביאה את רוגן להיות בולט בזכות היכולת שלו לחטוף את הדיקטטור הצפון קוריאני

סשה ברון כהן, הסאטיריקן הבריטי הידוע שבאמצעות הדמויות האלטר-אגו הפרועות שלו: בוראט – העיתונאי הקזקי, ברונו – כתב האופנה האוסטרי ההומו, גנרל אלאדין ב"הדיקטטור" הרגיז כל כך הרבה קבוצות שכהן נאלץ להגביר את כוח ההבטחה שלו

איוואן אורגנט, מנחה תוכנית הטלוויזיה הרוסית הפופולרית ביותר בשעות הערב המאוחרות, בוטל וביטלו לו את התוכנית מכיוון שביקר את הפלישה הרוסית לאוקראינה

מלבד היותם ידועים בביקורת הסאטירית שלהם, הדבר המשותף בינהם הוא המורשת היהודית המשותפת שלהם. הם ממחישים זאת, שלמרות שמספרם קטן, סאטיריקנים יהודים הם מהמובילים בז'אנר הדרמה הזה

ישו היה גם מבקר אמן. אבל הביקורת שהוא נתן באותו יום השפיעה על ההיסטוריה האנושית הרבה יותר מאשר יכולתם של המבקרים המודרניים לעורר סאטירה שנמשכת רק במהלך מחזור החדשות הבא. זה עורר את הפליאה של מארק טווין מאות שנים מאוחר יותר

הסכסוך של ישו מתממש ובא

קודם כל נסקור את השבוע ואז נראה מה הוא עשה באותו היום

ישו נכנס לירושלים ביום ראשון כפי שנובא ואז סגר את בית המקדש ביום שני. אז המנהיגים היהודים תכננו להרוג אותו. אבל זה לא היה כל כך פשוט

אלוקים בחר בישו ככבש הפסח שלו כאשר ישו נכנס לבית המקדש ביום שני, י' ניסן. התורה הסדירה מה לעשות עם הכבשים הנבחרים של פסח

ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל–בֵּין הָעַרְבָּיִם

שמות, פרק יב, פסוק ו

כמו שהעם דאג לכבשי הפסח שלהם, כך גם ה' דאג לכבש הפסח שלו. כך לא יכלו אויביו של ישו להגיע אליו (עדיין). הברית החדשה מתעדת את מה שישו עשה למחרת, יום שלישי, היום השלישי של שבוע הפסיון

ישו מקלל עץ תאנים

¹⁷ ישוע עזב אותם והלך לבית-עניה – שם נשאר ללון באותו לילה

¹⁸ כשחזר בבוקר לירושלים היה רעב. ¹⁹ הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, אבל כשניגש לחפש תאנים מצא עלים בלבד. "לעולם לא תישאי פרי!" אמר ישוע לתאנה, ומיד התייבש העץ

הבשורה על פי מתי, פרק 21, פסוקים 17-19

למה הוא עשה את זה?  

מה המשמעות?

התלמידים נדהמו, והובילו לאמירה תמוהה של ישו על השלכת הרים לים

²⁰ התלמידים נדהמו ושאלו: "כיצד יבשה התאנה לפתע?"

²¹ וישוע ענה: "אני אומר לכם: אם באמת תאמינו ולא תטילו ספק, תוכלו גם אתם לעשות דברים כאלה ואף גדולים מאלה. אפילו תוכלו לומר להר הזה: 'זוז, הזרק לים!' והוא ישמע בקולכם. ²² תוכלו לקבל כל דבר שתבקשו בתפילה – אם רק תאמינו."

הבשורה על פי מתי, פרק 21, פסוקים 20-22

המשמעות של עץ התאנה

הנביאים הקודמים מסבירים לנו את זה. שימו לב כאן איך הנביאים העיבריים השתמשו בעץ התאנה כדי לתאר את הדין על ישראל

הנביא הושע הלך רחוק יותר, השתמש בעץ התאנה כדי לתאר ולאחר מכן לקלל את ישראל

י כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר, מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל–כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם; הֵמָּה בָּאוּ בַעַל-פְּעוֹר, וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת, וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים, כְּאָהֳבָם

הושע, פרק ט, פסוק י

טז  הֻכָּה אֶפְרַיִם–שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בלי- בַל- יַעֲשׂוּן; גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם יז יִמְאָסֵם אֱלֹהַי, כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ; וְיִהְיוּ נֹדְדִים, בַּגּוֹיִם

הושע, פרק ט, פסוקים טז-יז (אפרים=ישראל)

חורבן ירושלים בשנת 586 לפנה"ס הגשים את הקללות האלו ואת הקללות של משה רבנו

כשישו קילל את עץ התאנה, הוא ביטא באופן סמלי עוד חורבן בואכה של ירושלים וגלות יהודים מהארץ. הוא קילל אותם לגלות שוב

לאחר שקלל את עץ התאנה, נכנס ישו שוב לבית המקדש, לימד, והבהיר את קללתו, בעיקר על המנהיגים היהודים

הקללה תופסת אחיזה

אנו יודעים מההיסטוריה שהחורבן הזה של ירושלים ובית המקדש, יחד עם גירוש היהודים לגלות עולמית, התרחש בשנת 70 לספירה

עם חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה חלה קמלה של ישראל. לאחר מכן, היא נשארה קמלה במשך אלפי שנים

קללה זו אינה שוכנת רק בדפי סיפור הברית החדשה. אנחנו יכולים לאמת שזה קרה בהיסטוריה. הקללה הקמלה הזושהביע ישו נמשכה דורות רבים. אנשי ימיו התעלמו ממנו עד להשמדתם

הקללה שתפוג

מאוחר יותר הבהיר ישו כיצד תגיע הקללה הזו וכמה זמן היא תימשך

²⁴ רבים ייהרגו בחרב האויב או יוגלו לכל קצוות תבל, וירושלים תיפול בידי גויים אשר ידכאו אותה עד שתסתיים תקופת שלטון הגויים במועד שקבע ה'

הבשורה על פי לוקס, פרק 21, פסוק 24

הוא לימד שקללתו (גלות ושליטה של ​​גויים על ירושלים) תימשך רק 'עד שיתגשמו זמני הגויים (הלא יהודים)'. לכן הוא רמז שהקללה שלו תפוג, והסביר זאת ביום מספר 4

הקללה הוסרה

ציר זמן זה מציג את ההיסטוריה של העם היהודי עם פרטים נוספים כאן. כשמגיעים לימינו המודרניים, ציר הזמן מראה את סופה של הגלות. בשנת 1948, מתוך הצהרת האו"ם, נוסדה מדינת ישראל המודרנית. במלחמת ששת הימים בשנת 1967 העיר ירושלים, כיום בירת ישראל, הוחזרה. אנו רואים את 'זמני הגויים' מסתיימים באירועי חדשות של ימינו

תחילתה ותפוגתה של הקללה של ישו, שנאמרה באופן סמלי לעץ התאנה ולאחר מכן הוסברה לשומעיו, לא נותרה רק בדיונית בדפי הברית החדשה. אירועים אלה ניתנים לאימות, ועוברים היום לכותרות חדשות (לדוגמה, ארה"ב העבירה את השגרירות שלה לירושלים). ישו לימד עמוקות, השמיע סמכות על הטבע, ועכשיו אנו רואים שהקללה שלו הותירה את חותמה על עמו במשך אלפי שנים

סיכום יום מספר 3

הטבלה המעודכנת מציגה את ישו מקלל את עץ התאנה ביום מספר 3, יום שלישי, בעודו מטופל ככבש הנבחר של אלוקים. אנו רואים ביום מספר 4, יום רביעי שהוא מנבא את שובו הקרוב ובא לתקן עוולות רבות

נ"ב על יום מספר 3 – קללה קמלה

ליהודים יש מוניטין של מובילים בתחומים רבים של עשייה אנושית. זה לא משנה אם הם ישראלים או חלק מהפזורה העולמית של יהודים. אבל זה לא נכון בחקלאות. רק יהודים ישראלים נושאים את הייחוד הזה. ישראל יצרה מוניטין שהיה קשה לצבור כמובילה בטכנולוגיה חקלאית. זה התחיל כאשר לראשונה היהודים עשו עלייה לפלשתינה לפני למעלה ממאה שנים. אחר מכן הם הקימו קיבוצים ומושבים לאחר מכן הם הקימו קיבוצים ומושב (סוגים שונים של חוות שיתופיות). הצפון הגלילי היה ביצתי, הרי יהודה היהסלעתי והדרום מדברי. הארץ הייתה בדיוק כפי שמארק טווין חווה ותיאר אותה. אז המתיישבים הראשונים נאלצו לנקז ביצות שורצות מלריה, לפנות אדמה וללמוד להשקות

הירוק פורח במדבר של היום

כיום ישראל היא מובילה עולמית בטכנולוגיית השקיה בטפטוף, גידול וייצוא פירות, ירקות, דגנים ומוצרי חלב רבים. יותר ממחצית האדמה היא מדבר טבעי. בגלל שהמחסור במים היא הבעיה המרכזית והמתמשכת שם, חקלאים ישראלים הפכו למובילים בעולם בטכנולוגיית השקיה

חקלאים ישראלים רק בדור האחרון הזה הצליחו להפוך את האדמה מנוף עקר וקמל לפנורמה ירוקה. תצוגת הלוויין במפות של גוגל מציגה זאת, ומשווה את הגבולות שהם חולקים עם שכניהם. ביום מספר 4, ישו ניבא שזה יקרה, בעל משמעות מיוחדת