המילה גורו מגיעה מ-"גו" (חושך)ומ-"רו" (אור) משפת המקור סנסקריט. גורו הוא מישהו שמלמד להפיג את אפלת אי הידיעה על ידי אור הידע האמיתי. כשדיבר מחופי הגליל, ישו הדגים זאת על ידי למידה עם השפעה כל כך חזקה שהיא תורגש אפילו 1900 שנים מאוחר יותר הרחק בהודו באמצעות השפעתו על מהאטמה גנדי
הנאום של גנדי וישו על ההר
באנגליה, 1900 שנים לאחר הולדתו של ישו, תלמיד צעיר למשפטים מהודו שכיום מכונה מהאטמה גנדי, קיבל את התורה. כשהוא קרא את תורתו של ישו (את הלימודים וההוראות שלו) המכונת דרשת (נאום) ההר, הוא אמר
"דרשת ההר שעלתה ישר ללבי"
חבר הכנסת גנדי, אוטוביוגרפיה או סיפור הניסויים שלי עם האמת. 1927 עמ' 63
תורתו של ישו על 'להפנות את הלחי השנייה' נתנה לגנדי תובנה על התפיסה ההינדית העתיקה של אי פציעה ואי ההרג. מאוחר יותר חידד גנדי את ההוראה הזו לכוח פוליטי בסאטיאגרהא, השימוש שלו באי שיתוף פעולה לאלימות עם השליטים הבריטים. כמה עשורים כבר שסאטיאגרהא הביאה לעצמאותה של הודו מבריטניה הגדולה, בדרך שלווה. תורתו של ישו אפשרה את כל זה
אז מה ישו לימד?
דרשת ההר של ישו
לאחר שהשטן בדק את ישו, ישו התחיל ללמד. המסר הארוך ביותר של ישו בברית החדשה נקרא דרשת ההר. קרא את הדרשה המלאה כאן בזמן שהדגשים נמצאים למטה. לאחר מכן אנו מסתכלים אחורה אל משה רבנו לקבלת תובנה מעמיקה יותר
ישו לימד את הדברים הבאים
תורת משה אומרת: 'לא תרצח', והרוצח יחויב לדין. אולם אני אומר לכם שאם אדם אף כועס על אחיו, עליו לעמוד לדין. גם מי שיקרא לחברו 'אידיוט!' עליו לעמוד לדין, ואם יקלל את חברו הריהו בסכנת גיהינום
לכן אם אתה עומד לפני המזבח בבית-המקדש ומביא קורבן לה', ולפתע אתה נזכר שלאחד מחבריך יש דבר מה נגדך, השאר את קורבנך לפני המזבח, מהר אל חברך ובקש את סליחתו. לאחר מכן חזור לבית-המקדש והקרב את הקרבן לאלוקים
התפייס מהר עם אויבך, אחרת יהיה מאוחר מדי והוא יסגירך לידי החוק, ואז ישליכו אותך לכלא – שם תישאר עד שתשלם את האגורה האחרונה
ניאוף
תורת משה אומרת: 'לא תנאף'. אולם אני אומר לכם: כל מי שמסתכל על אישה בתאווה, כאילו נאף אותה בלבו. משום כך, אם עינך גורמת לך לחשוק ולחמוד, עקור והשלך אותה. מוטב שתאבד חלק מגופך, מאשר שיושלך כל גופך לגיהינום. ואם ידך – ולו גם הימנית – גורמת לך לחטוא, קצץ והשלך אותה! מוטב כך, מאשר למצוא את עצמך בגיהינום
גירושים
"תורת משה אומרת שאם איש רוצה לגרש את אשתו, עליו לתת לה ספר כריתות, וזה הכל. אולם אני אומר שאיש המגרש את אשתו מלבד במקרה שבגדה בו, גורם לכך שתנאף אם תינשא בשנית. גם מי שיתחתן איתה לאישה נחשב לנואף
שבועה
"התורה אומרת שאם נשבעת, עליך לקיים את שבועתך. ואילו אני אומר: אל תישבע כלל! אל תאמר: 'אני נשבע בשמים', כי כסא ה' נמצא בשמים. אם אתה נשבע 'בארץ', אתה נשבע למעשה בהדום רגליו של אלוהים. כמו כן אל תישבע 'בירושלים', כי היא "קרית מלך רב". גם אל תישבע על ראשך, כי אפילו שערה אחת אין ביכולתך לשנות ללבן או שחור. אמור פשוט: 'כן', או 'לא'. יותר מזה מן הרע הוא
עין תחת עין
"התורה אומרת "עין תחת עין, שן תחת שן". ואילו אני אומר לכם: אל תתקוממו נגד מי שעושה רע נגדכם. אם מישהו סוטר לך על הלחי, הושט לו גם את הלחי השנייה. אם דורשים ממך בבית המשפט לתת את חולצתך, תן להם גם את מעילך. אם חייל כופה עליך לשאת את תרמילו קילומטר אחד, שא אותו שני קילומטרים. תן למי שמבקש ממך, ואל תדחה את מי שרוצה ללוות ממך כסף
אהבה לאויבים
שמעתם שנאמר: 'ואהבת לרעך, ושנאת את אויבך.' אולם אני אומר: אהבו את שונאיכם והתפללו בעד אלה שרודפים אתכם, כי כך תהיו בנים לאביכם שבשמים. שהרי אלוהים נותן את אור השמש גם לטובים וגם לרעים, ואף את הגשם הוא מוריד על צדיקים ועל רשעים כאחד. אם אתם אוהבים רק את אלה שאוהבים אתכם, מה מיוחד בכך? גם הפושעים נוהגים כך! ואם אתם חברים רק לחבריכם, במה שונים אתם מכל האחרים? הלא גם עובדי אלילים נוהגים כך! שאפו להיות שלמים כשם שאביכם שבשמים שלם
הבשורה על פי מתי, פרק 5, פסוקים 21-48
הדרשה על ההר מגלה סמכות
ישו לימד בנוסח "שמעתם שנאמר… אבל אני אומר לכם…". במבנה זה ציטט תחילה את משה , ולאחר מכן הרחיב את היקף הציווי למניעים פנימיים, מחשבות ומילים. ישו לימד על ידי לקיחת פקודות קפדניות שניתנו באמצעות משה ועשה אותם אפילו הרבה יותר קשה לעשייה !
אבל מה שמדהים הוא האופן שבו הרחיב את מצוות תורת משה. הוא עשה זאת על סמך עצמו. הוא פשוט אמר 'אבל אני אומר לך…' ובכך הגדיל את היקף הפקודה. הסמכות הזו שהוא פשוט נטל על עצמו היא מה שהפתיע את שומעיו.
ההמונים נדהמו מאוד כששמעו את הדרשות של ישוע, כי הוא דיבר אליהם בסמכות רבה ולא כמו הסופרים
הבשורהעל פי מתי, פרק 7, פסוקים 28-29
ישו לימד כאדם בעל סמכות רבה. נביאי התנ"ך הקודמים העבירו מסרים מאלוקים לאנשים, אבל כאן זה היה שונה. למה שישו ילמד ככה? תהילים ב', שבו ה'משיח' נראה לראשונה, תיאר את ה' מדבר אל המשיח כך.
שְׁאַל מִמֶּנִּי–וְאֶתְּנָה גוֹיִם, נַחֲלָתֶךָ; וַאֲחֻזָּתְךָ, אַפְסֵי-אָרֶץ
תהילים, פרק ב, פסוק ח
ה' נתן ל'משיח' סמכות על האומות, אפילו עד סוף העולם. אז מכיוון שהוא דיבר בצורה כזו, ישו גם לקח את הסמכות ללמד כמוהו
הנביא והדרשה על ההר
למעשה, הרבה לפני כן, משה חזה את בואו של 'הנביא', שיהיה ייחודי באופן שלימד. משה כתב בתורה
נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר, בִּשְׁמִי–אָנֹכִי, אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ
דברים, פרק יח, פסוקים יח-יט
בדרך שהוא לימד, ישו הפעיל את סמכותו כמשיח והגשים את נבואת משה על הנביא הקרוב שילמד בסמכות 'דברי אלוקים בפיו'. הוא היה גם המשיח וגם הנביא.
ישו ומשה
למעשה, ישו ניסה לערוך השוואה וניגוד למשה על ידי כל האופן שבו נשא את דרשת ההר. כדי לתת את הדרשה הזו…
יום אחד, כשהתאסף סביבו קהל גדול, עלה ישוע עם תלמידיו על מדרון הגבעה, התיישב שם והחל ללמד
הבשורה על פי מתי, פרק 5, פסוק 1
מדוע ישו עלה אל ההר? שימו לב למה שעשה משה כדי לקבל את עשרת הדיברות
וַיֵּרֶד יְהוָה עַל-הַר סִינַי, אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה
שמות, פרק יט, פסוק כ
משה 'עלה' להר כדי לקבל את עשרת הדיברות. ישו גם כן עשה זאת ועלה אל ההר ולקח על עצמו את תפקיד משה. זה הגיוני כי הנביא מי שעתיד לבוא יהיה
נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ
דברים, פרק יח, פסוק יח
הנביא היה צריך להיות כמו משה, ומאחר שמשה עלה להר כדי לתת את תורתו, כך עשה גם ישו
תוכנית אלוקים מופגנת בהרמוניה ובאחדות
זה מראה על אחדות במחשבה ובכוונה המתפרשת על פני אלף שנים. רק מוח אחד יכול להשתרע על מרווח זמן כה ארוך – אלוקים. זה מראה עדות לכך שזו התוכנית שלו. תוכניות שמקורן באנשים מתנגשות עם זו של אנשים אחרים. תראו את שלל התוכניות הפוליטיות והכלכליות הסותרות זו את זו. אבל תוכנית זו מדגימה אחדות והרמוניה הנמשכת לאורך ההיסטוריה – אינדיקטור לכך שהאלוקים הניע את התוכנית
יוזם עידן חדש עבורנו
למרות שישו ומשה מזכירים זה את זה בעלייה להר, התלמידים שלהם לא מזכירים זה את זה. ישו נתן לתלמידיו לעלות ממש על ההר כדי להיות קרובים אליו כאשר ישב ולימד. אבל כאשר משה קיבל את עשרת הדיברות
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם: פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב
וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ: פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה
שמות, פרק יט, פסוקים כא-כב
האנשים שקיבלו את עשרת הדיברות לא יכלו להתקרב להר מרוב כאב ומוות, אבל התלמידים של ישו יכלו לשבת ממש איתו על ההר כשהוא לימד. זה הדגים את שחר עידן חדש, המאופיין בקרבה לאלוקים, ולא בריחוק ממנו. כמו שאומרת הברית חדשה
עתה באמצעותו ובזכותו יכולים כולנו, יהודים וגויים, לבוא אל אלוהים האב בעזרת רוח הקודש
אם כן, עתה אינכם זרים ונחותים, אלא בני-משפחתו של אלוהים ואזרחים בממלכת אלוהים, יחד עם כל המאמינים האחרים
אגרת פולוס השליח אל-האפסים, פרק 2, פסוקים 18-19
ישו הראה בכך שהסכים לתלמידיו לשבת עמו על ההר שהדרך עכשיו נפתחת לכולם להיות בני ביתו
אבל המסר שלו גם הסביר למה הוא מצפה מבני ביתו
אתם & אני והדרשה על ההר
הדרשה הזו עלולה לבלבל אותך. איך מישהו יכול לחיות פקודות מסוג זה הפונות ללבנו ולמניעים שלנו? מה הייתה כוונתו של ישו? אנחנו יכולים לראות את התשובה מהמשפט המסכם שלו
שאפו להיות שלמים כשם שאביכם שבשמים שלם
הבשורה על פי מתי, פרק 5, פסוק 48
שימו לב שזו פקודה, לא הצעה. הוא דרש מאיתנו להיות "שלם" (מושלם)
למה?
כי ה' מושלם ואם נהיה בני ביתו אז לא פחות ממושלם יעבוד. לעתים קרובות אנו חושבים שאולי פשוט מעשים טובים יותר מרעים – זה יספיק. אבל אם זה היה המצב, וה' היה נותן לנו להצטרף לביתו, היינו הורסים את שלמות ביתו והופכים אותו לבלאגן שיש לנו בעולם הזה. התשוקה, החמדנות, הכעס שלנו הם שהורסים את חיינו כאן היום. אם נצטרף לבני ביתו שעדיין משועבדים לאותה תאווה, חמדנות וכעס, אז משק הבית הזה יהפוך במהירות לעולם הזה – מלא בבעיות שנעשו על ידינו.
למעשה, חלק ניכר מתורתו של ישו התמקד בלב הפנימי שלנו ולא בטקס החיצוני. חשבו כיצד, במקומות אחרים, הוא מתמקד בלבנו הפנימי.
ישוע הוסיף ואמר: "המחשבות הן המטמאות את האדם. כי מקרב לב האדם יוצאות מחשבות רעות של ניאוף, גניבה, רצח, בגידה, רדיפת בצע, רשעות, רמאות, פריצות, קנאה, הוצאת-דיבה, גאווה, ניבול-פה וכדומה. כל הדברים הנתעבים האלה יוצאים מתוך לב האדם, והם המטמאים והמרחיקים אותנו מאלוהים."
הבשורה על פי מרקוס, פרק 7, פסוקים 20-23
בית מושלם בשבילנו
אז טוהר פנימי מושלם הוא הסטנדרט הנדרש עבור בני ביתו. אלוקים יכניס רק את אלה ה'מושלמים' לביתו המושלם. אבל זה מעורר בעיה עצומה
איך אנחנו ניכנס אל הבית המושלם הזה אם אנחנו לא מושלמים?
חוסר האפשרות המוחלטת להיות מושלמים עלולה לגרום לנו לייאוש
אבל זה מה שהוא רוצה! כאשר אנו מתייאשים מאי פעם להיות טובים מספיק, כאשר אנו מפסיקים לסמוך על היתרונות שלנו, אנו הופכים ל'עניי רוח'. וישו, כשפתח את כל הדרשה הזאת, אמר
אשרי האנשים המודים בעניותם הרוחנית, כי להם שייכת מלכות השמים
הבשורה על פי מתי, פרק 5, פסוק 3
תחילתה של החוכמה עבורנו היא לא לפטור את התורות הללו כלא חלות עלינו. הם כן! הסטנדרט הוא 'להיות מושלם'. כשאנחנו נותנים לתקן הזה לשקוע, ומבינים שאנחנו לא מסוגלים לזה, אז אולי נהיה מוכנים לקבל את עזרה שהוא רוצה לתת, במקום להסתמך על הכשרון שלנו.
זהו הצעד שתורתו דוחפת אותנו לעשות. במאמר הבא אנחנו מסתכלים על איך ישו מפגין את הסמכות שהוראתו קיבלה