אני רוצה לשתף כיצד הבשורה הפכה למשמעותית עבורי. זה היה מסע שהושפע מסולומון ומרדיפתו המלאה אחר תענוג וחוכמה. זה יאפשר לך לקבל תובנה אישית טובה יותר על המאמרים באתר זה. (אה והמידע הבסיסי… שמי רגנאר אובורן – שוודי – ואני גר בקנדה. אני נשוי ויש לנו בן. למדתי באוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת ניו ברונסוויק ואוניברסיטת אקדיה)

חוסר שקט בנוער מיוחס

נולדתי למשפחה מקצועית מהמעמד הבינוני הגבוה. במקור משוודיה, היגרנו לקנדה כשהייתי צעיר. אחר כך גדלתי כשגרתי בחו"ל בכמה מדינות – אלג'יריה, גרמניה וקמרון. לבסוף חזרתי לקנדה לאוניברסיטה. כמו כולם רציתי (ועדיין רוצה) לחוות חיים מלאים. כזה המאופיין בסיפוק, בתחושת שלווה ובמשמעות ותכלית – יחד עם קשרים משמעותיים לזולת.

החיים בחברות שונות אלה, דתות וחילונים, והיותי קורא נלהב, חשפו אותי לרעיונות רבים ושונים על 'אמת' ועל המשמעות של 'חיים מלאים'. ראיתי שיש לי (ולרוב במערב) עושר חסר תקדים, טכנולוגיה והזדמנות להשיג את המטרות הללו. אבל הפרדוקס היה שהחיים המלאים האלה נראו כל כך חמקמקים.

שמתי לב שמערכות יחסים חד פעמיות וזמניות יותר מאלו של הדורות הקודמים. מונחים כמו 'מרוץ חולדות' שימשו כדי לתאר את חיינו. אמרו לי שאם נוכל לקבל רק 'עוד קצת' אז נגיע. אבל כמה יותר? ועוד ממה? כֶּסֶף? ידע מדעי? טֶכנוֹלוֹגִיָה? הנאה?

חיים בשביל מה?

כאדם צעיר הרגשתי חרדה כנראה כאי שקט מעורפל. אבי היה מהנדס יועץ גולה באפריקה. אז הסתובבתי עם בני נוער מערביים עשירים, מיוחסים ומשכילים אחרים. אבל החיים שם היו די פשוטים עם מעט מה לשעשע אותנו. לכן, חברי ואני חלמנו לחזור לארצות הבית שלנו וליהנות מטלוויזיה, אוכל טוב, הזדמנויות ומקלות החיים במערב. אז נהיה 'מרוצים'.

אבל כשהייתי מבקר בקנדה או באירופה, אחרי קצת ההתרגשות הראשון חוסר השקט היה חוזר. וחמור מכך, שמתי לב לזה גם באנשים שחיו שם כל הזמן. מה שהיה להם (שהיה הרבה בכל קנה מידה) תמיד היה צורך בעוד. חשבתי שאמצא 'זה' כשתהיה לי חברה פופולרית. ולזמן מה נראה שזה ממלא משהו בתוכי, אבל אחרי כמה חודשים חוסר השקט יחזור. חשבתי שכשאצא מהתיכון אז אני 'אגיע'. ואז זה היה כשיכולתי להוציא רישיון נהיגה ולקבל עצמאות – אז החיפוש שלי היה נגמר.

עכשיו כשאני מבוגר יותר, אני שומע אנשים מדברים על פרישה בתור הכרטיס לסיפוק. האם זה זה? האם אנו מבלים את כל חיינו במרדף אחר דבר אחר. אנחנו ממשיכים לחשוב שהדבר הבא מעבר לפינה ייתן לנו אותו, ואז… נגמרו החיים שלנו? זה נראה כל כך חסר תועלת!

חכמת שלמה

During these years the writings of Solomon made a deep impact on me. Solomon (950 BCE), a king of ancient Israel famous for his wisdom, wrote several books in the Bible. In קהלת, הוא תיאר את אותו חוסר שקט שאני חווה.

האיש שהיה לו הכל…

הוא כתב:

אמרתי לעצמי, "בוא עכשיו, אני אבחן אותך בהנאה כדי לגלות מה טוב." אבל זה גם התברר כחסר משמעות.² "צחוק," אמרתי, "זה טירוף. ומה משיגה הנאה?" ³ ניסיתי לעודד את עצמי ביין, ולחבק את האיוולת – מוחי עדיין מנחה אותי בחוכמה. רציתי לראות מה טוב לאנשים לעשות מתחת לשמים במהלך הימים המעטים של חייהם.

עשיתי פרויקטים גדולים: בניתי לעצמי בתים ושתלתי כרמים. ⁵ עשיתי גנים ופארקים ושתלתי בהם כל מיני עצי פרי. ⁶ הכנתי מאגרי מים לחורשות מים של עצים פורחים. ⁷ קניתי עבדים ועבדים והיו לי עוד עבדים שנולדו בביתי. גם היו לי יותר עדרים וצאן מכל אחד בירושלים שלפניי. ⁸ צברתי לעצמי כסף וזהב, ואוצר מלכים ומחוזות. רכשתי זמרים וזמרים, וגם הרמון – תענוגות לבו של גבר. ⁹ הפכתי לגדול בהרבה מכל אחד בירושלים לפניי. בכל זה חכמתי נשארה איתי.

¹⁰ לא מנעתי מעצמי שום דבר שעיניי רצו;
    סירבתי לליבי שום הנאה.
לבי התענג על כל עמלי,
    וזה היה השכר על כל עמלי.

קהלת ב :א-י

עושר, תהילה, ידע, פרויקטים, נשים, הנאה, ממלכה, קריירה, יין… לשלמה היה הכל – ויותר מזה מכל אחד אחר בימיו או שלנו. חוכמתו של איינשטיין, העושר של ביל גייטס, חייו החברתיים/מיניים של מיק ג'אגר, יחד עם אילן יוחסין מלכותי כמו זה של הנסיך וויליאם במשפחת המלוכה הבריטית – כולם התגלגלו לאחד. מי יכול לנצח את השילוב הזה? אפשר היה לחשוב ששלמה, מכל האנשים היה מרוצה. אבל הוא סיכם:

אבל אומלל עד כדי טירוף

דברי המורה בן דוד מלך ירושלים:

² "חֲסַר מַשְׁמָעוּת! חֲסַר מַשְׁמָעוּת!"
    אומר המורה.
"חסר משמעות לחלוטין!
    הכל חסר משמעות".

³ מה מרוויחים אנשים מכל עמלם
    שבו הם עמלים תחת השמש?
⁴ דורות באים ודורות הולכים,
    אבל האדמה נשארת לנצח.
⁵ השמש זורחת והשמש שוקעת,
    וממהר לחזור למקום בו הוא עולה.
⁶ הרוח נושבת לדרום
    ופונה צפונה;
סחור סחור זה הולך,
    אי פעם חוזר למסלולו.
⁷ כל הנחלים זורמים לים,
    אבל הים אף פעם לא מלא.
למקום שממנו מגיעים הנחלים,
    לשם הם חוזרים שוב.
⁸ כל הדברים מעייפים,
    יותר ממה שאפשר לומר.
לעין אף פעם אין מספיק לראות,
    ולא האוזן מלאת השמיעה.
⁹ מה שהיה יהיה שוב,
    מה שנעשה ייעשה שוב;
    אין חדש תחת השמש.
¹⁰ האם יש משהו שאפשר לומר עליו,
    "תראה! זה משהו חדש"?
זה כבר היה כאן, מזמן;
    זה היה כאן לפני זמננו.
¹¹ אף אחד לא זוכר את הדורות הקודמים,
    ואפילו אלה שעוד יבואו
לא ייזכר
    על ידי הבאים אחריהם.

¹² אני, המורה, מלך על ישראל בירושלים. ¹³ החלתי את דעתי ללמוד ולחקור על ידי חוכמה את כל הנעשה מתחת לשמים. איזה נטל כבד הטיל אלוהים על האנושות! ¹⁴ ראיתי את כל הנעשה תחת השמש; כולם חסרי משמעות, מרדף אחרי הרוח.

קהלת 1: 1-14

החיים… איוולת ורדיפה אחרי הרוח

אבל כשסקרתי את כל מה שעשו ידיי
    ומה שעמלתי להשיג,
הכל היה חסר משמעות, מרדף אחרי הרוח;
    שום דבר לא הושג תחת השמש.

¹² ואז הפניתי את מחשבותי לשקול חוכמה,
    וגם טירוף ואיוולת.
מה עוד יכול יורשו של המלך לעשות
    ממה שכבר נעשה?
¹³ ראיתי שחכמה עדיפה על שטות,
    כשם שהאור עדיף על החושך.
¹⁴ לחכמים יש עיניים בראש,
    בעוד השוטה הולך בחושך;
אבל הבנתי
    שאותו גורל משתלט על שניהם.

¹⁵ ואז אמרתי לעצמי,

"גורל השוטה יעקוף גם אותי.
    אז מה אני מרוויח מלהיות חכם?"
אמרתי לעצמי,
    "גם זה חסר משמעות".
¹⁶ כי החכם, כמו השוטה, לא ייזכר זמן רב;
    הימים כבר הגיעו ששניהם נשכחו.
כמו השוטה, גם החכם חייב למות!

¹⁷ אז שנאתי את החיים, כי העבודה הנעשית תחת השמש הייתה קשה לי. כל זה חסר משמעות, מרדף אחרי הרוח. ¹⁸ שנאתי את כל הדברים שעמלתי עליהם תחת השמש, כי אני חייב להשאיר אותם למי שבא אחרי. ¹⁹ ומי יודע אם אותו אדם יהיה חכם או שוטה? ובכל זאת תהיה להם שליטה על כל פרי עמלי שאליהם השקעתי את המאמץ והמיומנות שלי תחת השמש. גם זה חסר משמעות. ²⁰ אז הלב שלי התחיל להתייאש מכל עמלי העמל תחת השמש. ²¹ כי אדם יכול לעמול בחוכמה, בידע ובמיומנות, ואז עליו להשאיר את כל שבבעלותו לאחר שלא עמל על כך. גם זה חסר משמעות ואומלל גדול. ²² מה מקבלים אנשים על כל העמל וההשתדלות שהם עמלים תחת השמש? ²³ כל ימיהם עבודתם יגון וכאב; גם בלילה אין דעתם נחה. גם זה חסר משמעות.

קהלת 2: 11-23

סולומון ניסה הכל 'תחת השמש'

בקושי שמח! באחד משיריו, שיר השירים , הוא מקליט רומן אהבה ארוטי לוהט שהיה לו. זה יהיה בדיוק הדבר שנראה הכי סביר שיספק סיפוק לכל החיים. אבל בסופו של דבר, פרשת האהבה לא סיפקה לו סיפוק מתמשך.

לאן שלא הסתכלתי, בין החברים שלי או בחברה, נראה היה שהעיסוקים של שלמה לחיים מלאים הם מה שכולם מנסים. אבל הוא כבר אמר לי שהוא לא מצא את זה בשבילים האלה. אז הרגשתי שלא אמצא אותו שם ואצטרך לחפש על כביש פחות נוסע.

יחד עם כל הנושאים האלה הפריע לי היבט אחר של החיים. זה הטריד גם את שלמה.

ודאי שגורלם של בני האדם דומה לגורל החיות; אותו גורל מצפה לשניהם: כמו שאחד מת, כך מת השני. לכולם יש אותה נשימה; לבני אדם אין יתרון על פני בעלי חיים. הכל חסר משמעות. ²⁰ כולם הולכים לאותו מקום; כולם באים מעפר, ולעפר כולם חוזרים. ²¹ מי יודע אם רוח האדם עולה למעלה ואם רוח החיה יורדת אל האדמה?

קהלת ג 3-19

וודי אלן נגד סולומון

המוות הוא סופי לחלוטין ושולט עלינו. כמו שאמר שלמה, זה גורלם של כל האנשים, טובים או רעים, דתיים או לא. וודי אלן ביים והוציא את הסרט אתה תפגוש זר אפל גבוה. זהו מבט מצחיק/רציני על המוות. בראיון לפסטיבל קאן הוא חשף את מחשבותיו על המוות בהומור הידוע שלו.

"היחסים שלי עם המוות נשארים זהים – אני מתנגד לו בתוקף. כל מה שאני יכול לעשות זה לחכות לזה. אין יתרון בלהתבגר – לא מתחכמים, לא מתחכמים, לא נהיים יותר רכים, לא נעשים יותר אדיבים – לא קורה כלום. אבל הגב שלך כואב יותר, אתה מקבל יותר בעיות עיכול, הראייה שלך לא כל כך טובה ואתה צריך מכשיר שמיעה. זה עסק רע להזדקן והייתי ממליץ לך לא לעשות את זה אם אתה יכול להימנע מזה". [1]

לאחר מכן הוא סיכם כיצד צריך להתמודד עם החיים בהתחשב בבלתי נמנע של המוות.

"לאדם חייב להיות האשליות שלו כדי לחיות. אם אתה מסתכל על החיים בכנות וברורה מדי, החיים אכן הופכים לבלתי נסבלים כי זה מפעל די קודר. זו נקודת המבט שלי ותמיד הייתה נקודת המבט שלי על החיים – יש לי השקפה מאוד קודרת, פסימית לגבי זה… אני כן מרגישה שזה [החיים] חוויה קודרת, כואבת, מסויטת וחסרת משמעות, והדרך היחידה שבה אתה יכול להיות שמח זה אם תספר לעצמך כמה שקרים ותרמה את עצמך."

אז האם אלו הבחירות היחידות שלנו? או לקחת את המסלול הכנה של שלמה התפטר עד חוסר תקווה מוחלט וחוסר תוחלת. או קח את זה של וודי אלן ו'ספר לעצמי כמה שקרים ותרמה את עצמי' כדי שאוכל לחיות תחת 'אשליה' שמחה יותר! אף אחד מהם לא נראה אטרקטיבי במיוחד. קשורה קשר הדוק למוות הייתה שאלת הנצח. האם באמת יש גן עדן, או (יותר מדאיג) האם באמת יש מקום של שיפוט נצחי – גיהנום?

בשנה האחרונה שלי בתיכון הייתה לנו משימה לאסוף מאה יצירות ספרות (שירים, שירים, סיפורים קצרים וכו'). רוב האוסף שלי עסק בנושאים האלה. זה אפשר לי 'להיפגש' ולשמוע רבים אחרים שגם הם התחבטו עם אותן שאלות. ולפגוש אותם הכרתי – מכל מיני תקופות, רקע חינוכי, פילוסופיות סגנון חיים וז'אנרים. 

הבשורה – מוכן לשקול אותה

כללתי גם כמה מהאמירות הידועות של ישוע המתועדות בבשורות המקראיות כמו:

הגנב בא רק כדי לגנוב ולהרוג ולהרוס; באתי כדי שיהיו להם חיים ויזכו להם במלואם.

ג'ון 10: 10

צמח לי שאולי, רק אולי, הנה תשובה לשאלות ששאלתי. אחרי הכל, גוספל (שהיתה זה עתה מילה דתית חסרת משמעות פחות או יותר) פשוטו כמשמעו התכוון 'חדשות טובות'. האם הבשורה הייתה באמת חדשות טובות? או שזה היה פחות או יותר שמועה? כדי לענות שידעתי שאני צריך לנסוע בשני כבישים.

מסע הבשורה

ראשית, הייתי צריך להתחיל לפתח מיודע הבנה של הבשורה. שנית, לאחר שחייתי בתרבויות דתיות שונות, פגשתי אנשים וקראתי סופרים שהיו להם התנגדויות רבות לבשורה המקראית והחזיקו ברעיונות מנוגדים לה. אלה היו אנשים מושכלים וחכמים. הייתי צריך לחשוב באופן ביקורתי על הבשורה, מבלי להיות רק מבקר חסר שכל או מאמין ריק ראש.

יש תחושה מאוד אמיתית שכשיוצאים למסע כזה אף פעם לא מגיעים לגמרי, אבל למדתי שהבשורה כן מספקת תשובות לסוגיות האלה ששלמה העלה. כל העניין הוא למעשה לטפל בהם – חיים מלאים, מוות, נצח ודאגות מעשיות כמו אהבה ביחסים המשפחתיים שלנו, אשמה, פחד וסליחה. הטענה של הבשורה היא שזהו בסיס שעליו אנו יכולים לבנות את חיינו. אחד אולי לא בהכרח כמו the answers provided by the Gospel. One may not להסכים איתם או תאמינו them. But given that it addresses these very human questions it would be foolish to remain uninformed of them.

למדתי גם שהבשורה לפעמים גרמה לי לאי נוחות. בתקופה שבה כל כך הרבה מפתה אותנו פשוט לקחת את זה בקלות, הבשורה אתגרה באופן לא מתנצל את לבי, מוחי, נשמתי וחוזק, שלמרות שהיא מציעה חיים, היא לא קלה. אם תקדיש זמן לשקול את הבשורה, אתה עשוי למצוא את אותו הדבר. מקום טוב להתחיל בו הוא לחפש במשפט מפתח אחד המסכם את מסר הבשורה.