במאמר הקודם טענתי כי יחזקאל חזה את הגלות היהודית ואת אובדן הריבונות בארץ ישראל , 606 לפנה"ס -> 537 לפנה"ס -> 1948 לספירה כששכב על צדדיו במשך 430 ימים. זה התאים לבקשתו של סם האריס שהנביאים התנ"כיים יחשבו על משהו ספציפי עבור זמננו.

לוח הזמנים הנבואי עבור ירושלים

הרצף הזה נכון גם לגבי ירושלים והכותל- זה פשוט זז מהתאריכים שלמעלה. כדי לראות את זה אנחנו צריכים לדעת כמה פרטים על ההיסטוריה של היהודים. ממלכת היהודים של יהודה איבדה את עצמאותה לבבלים בשנת 606\605 לפנה"ס כאשר היא הייתה בכיפוף לבבל, והגל הראשון של הגירושים לבבל התרחש. דניאל היה בקבוצה הזו של הגולים. זה התחיל את הספירה לאחור של 70 שנות הגלות של ירמיהו. עם זאת, רק לאחר כמה שנים מאוחר יותר, לאחר המרד הכושל, מלך בבל נבוכדנאצר צר על ירושלים, הרס ושרף את העיר ואת בית המקדש הראשון. התאריך המקובל לזה הוא 586 לפנה"ס. זה התחיל את הגלות וחורבן ירושלים.

בית המקדש בירושלים- גם הוא חרב במשך 70 שנים

היהודים חזרו תחת שלטונו של הקיסר הפרסי, כורש, בשנת 537 לפנה"ס, אשר מילאו את 70 שנות הגלות שירמיהו חזה. אבל לאחר שהם חזרו הם לא היו מסוגלים (בגלל חוסר עניין והתנגדות מקומית) לבנות מחדש את בית המקדש שלהם. העבודה הזו לא החלה ברצינות עד שנת 520 לפנה"ס תחת הנחייתם של הנביאים חגי וזכריה. בית המקדש השני סוף סוף נפתח סופית בשנת 516 לפנה"ס. כך שמשנת 586 לפנה"ס עד שנת 516 לפנה"ס בית המקדש גם היה מוחרב, במשך 70 שנים. משך הזמן הזה היה אותו משך הזמן של הגלות הרשמית, אך תאריכי ההתחלה והסיום זזו במשך 19 שנים.

ירושלים בשנת 1967

אני הצעתי שלידתה מחדש של ישראל בשנת 1948 היא המסקנה לנבואה של יחזקאל, אבל זה לא כולל את ירושלים. במלחמת העצמאות בשנת 1948 ישראל לא קיבלה את ירושלים כי היא לא הייתה מסוגלת להחזיק את העיר ירושלים או את הכותל, והם איבדו אותה לירדן. מאוחר יותר,  במלחמת ששת הימים בשנת 1967, ירושלים והכותל הוחזרו על ידי ישראל. יישום לוח הזמנים הנבואי שבו השתמשנו עבור ישראל שעכשיו אנחנו משתמשים בתאריכים ירושלמיים (נהרסו בשנת 586 לפנה"ס, בית המקדש נבנה מחדש בשנת 516 לפנה"ס, הוחזר בשנת 1967 לספירה) אנחנו מקבלים את התוצאה הבאה:

586 לפנה"ס+ [70+(360*7)] *360\365.24 + 1 => 1967 לספירה [1]

במילים אחרות, לוח הזמנים הנבואי שניתן על ידי יחזקאל (וויקרא) יכול להשתנות כך שירושלים תהיה גם תואמת ללוח הזמנים הנבואי של הגלות הלאומית. התאריכים 586 לפנה"ס (חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון) -> 516 לפנה"ס (שחזור בית המקדש השני) -> 1967 לספירה (החזרת ירושלים והכותל לישראל) תואם לנבואות של יחזקאל בדיוק כמו התאריכים של 605\606 לפנה"ס (גלות בבל הראשונה של היהודים, ממלכת יהודה תחת שלטון בבל) -> 537 לפנה"ס (החזרה הראשונה של היהודים מהגלות תחת כורש) -> 1948 לספירה (לידתה מחדש של ישראל המודרנית). שני האירועים עוקבים אחרי אותם פרקי זמן, וכך יחד שניהם מתקיימים עם הדרמה של יחזקאל של שכיבה על צידו. כפי שאומרים, "הרג שתי ציפורים באבן אחת".

צירוף מקרים או נבואה?

אז מה אנחנו עושים עם זה? מצד אחד זה לא מזיק להיות זהירים. אם תסתכלו רחוק מספיק אתם יכולים להתאים כמה רצפים של מספרים שתואמים לאירועים היסטוריים שונים. לדוגמה, המרווח של 2300 ימים בולטים בדניאל 8. מלחמת העולם השנייה היתה קרובה מאוד להיות 2300 ימים. האם זה אפשרי שמלחת העולם השנייה היא "הגשמה" של 2300 ימים של דניאל בגלל ההתאמה הקרובה? היינו רואים את זה כצירוף מקרים בגלל שהקשר של דניאל 8 לא מתאים למלחמת העולם השנייה. למה שנתייחס אחרת לנבואה של יחזקאל?

נושא מתמשך של הפיזור והאיסוף מחדש

הנבואה "שוכב על צדדיו" של יחזקאל לא מתאימה עם כל אירוע, היא 'מתאימה' אבל עם ההסבר שלו על זה. הנה למה שיחזקאל התכוון וכתב על 430 ימים בצדדיו:

"ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל" (יחזקאל 4:5).

"לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך גם אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים" (יחזקאל 5:8).

"שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך והשלישית לכל רוח אזרה וחרב אריק אחריהם" (יחזקאל 5:12).

כדי להקצות את המשמעות של 430 שנים של גלות והעונש של ישראל וירושלים אינו מקצה שום משמעות לנבואה, אלא המשמעות שהנביא עצמו שם עליה. הנבואה הזו של הגלות והעונש היא חלק מנושא מקיף העובר בתורה ובתנ"ך- זה הנושא של הפיזור והאיסוף מחדש של היהודים. זה מתחיל עם משה וממשיך דרך ספרים אחרים של הברית הישנה כולל ישעיהו והחזון של יחזקאל על העצמות היבשות.

זה מבטיח לנו שאנחנו לא רק תופסים כל קבוצה של מספרים שהוצגו ביחזקאל ומחפשים כל קבוצה של אירועים התואמים למספרים האלה. משה ויחזקאל (יחד עם עמוס, ישעיהו, ירמיהו, ועוד כמה) ביחד מפתחים נושא עקבי עם כמה אלמנטים מדויקים מדהימים בתוך הנושא הזה. יחזקאל תואם את האירועים הישראליים המודרניים עם כרונולוגיה מדויקת וניתנת למדידה. אני לא מכיר שום כתבים אחרים, מודרנים או עתיקים, שעושים זאת בצורה דומה.

כמו בלוח הזמנים הקודם היו 430 שנות גלות, 70 ששולמו בגלות הראשונה אבל כל השאר (430-70=360) הוכפל ב-7 לפי ויקרא. זה החלק '[70+(360*7)]' של החישוב. אנחנו, כמו קודם ובדומה לדניאל, מהמרים ל-360 ימי השנה (360\365.24). את ה'+1' מוספים בגלל שאין שנה-0 ההולכת מלפנה"ס-> לספירה. הגורמים האלה הם בדיוק אותם הדברים ששימשו בחישוב הקודם של גלות ישראל. מה ששונה עכשיו זה שאנחנו מתחילים עם 586 לפנה"ס במקום 606 לפנה"ס בגלל שאנחנו מתחילים מחורבן ירושלים ובית המקדש. 586 לפנה"ס זה כמו- שהמשוואה כולה תהיה -586 + [70+(360*7)]*360\365.24=1967, מה שתואם ל-1967 לספירה.

אנחנו ראינו איך משה בתורה ואיך ישעיהו בנביאים ניבאו את הפיזור, הגירוש והאיסוף מחדש של היהודים לארץ ישראל-אירועים שהם עובדות של של ההיסטוריה היהודית, גם כן אירועים מודרניים. בכך, הם עברו את המבחן להשראה אלוהית שנקבעה מזמן בתורה.

כא  "וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ:  אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה". כב  "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא–הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה:  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" (דברים 18: 21-22)

כא "איך נדע את הדבר, כשהמסר לא הועבר על ידי יהוה?" כב "אם מה שהנביא אמר בשם יהוה והמסר אינו מתרחש או מתגשם, זהו מסר שה' לא דיבר, הנביא הזה דיבר ביומרות, אז אל תבהלו" (עברית מודרנית -דברים 18: 21-22)

זה כך בגלל שהנבואות מתמשכות לאורך כל התנ"ך המוסיפות אמינות לראיות. לדוגמה, קחו את ספר יחזקאל. יחזקאל היה חי בתקופת הגלות הראשונה (550 לפנה"ס) בבבל כפי שמוצג על ציר הזמן.

בספרו הוא מתאר חזון מוזר מאוד.

א  "הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת" ב  "וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד" ג  "וַיֹּאמֶר אֵלַי–בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ" ד  "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם–הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה" ה  "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה:  הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ וִחְיִיתֶם"  ו  "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה" ז  "וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ" ח  "וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם" ט  "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ" י  "וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם–חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד" (יחזקאל 37: 1-10)

(עברית מודרנית – יחזקאל 37:  1-10)

היתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות ׃37:1

37:2 והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד׃

37:3 ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃

37:4 ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יהוה׃

37:5 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃

37:6 ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה׃

37:7 ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו׃

37:8 וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃

37:9 ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃

37:10 והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד׃

אדם שהועבר אל עמק מלא עצמות אשר מתחילים לטרטר כאשר הם מצטרפים אחד לשני כדי להרכיב שלדים, ולאחר מכן בשר מת ועור עוטפים סביב שלדים חסרי חיים כך שהם הופכים לגוויות. ואז הרוח נושבת בפראות מכל הכיוונים והגופות מתעוררות לחיים, והם עומדים להיות צבא גדול מאוד. זה נשמע כמו תסריט לסרט אימה עבור ליל כל הקדושים! אך יחזקאל לא היה מעוניין לשלוח לנו צמרמורות על עמודי השדרה שלנו. הוא טען כי המסר הוא מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. כדי להסיר כל ניחוש, הוא כתב במפורש את משמעות החזון שלו.

יא  "וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ–נִגְזַרְנוּ לָנוּ" יב  "לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" יג  "וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה:  בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי" יד  "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי–נְאֻם-יְהוָה".

עם אחד תחת מלך אחד

טו  "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר" טז  "וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" יז  "וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ–לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ" יח  "וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר:  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ" יט  "דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי" כ  "וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם" כא  "וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם" כב  "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד" כג  "וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל 37: 11-23).

(יחזקאל 37: 11-23 – עברית מודרנית)

37:11 ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו׃

37:12 לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל׃

37:13 וידעתם כי אני יהוה בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי׃

37:14 ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני יהוה דברתי ועשיתי נאם יהוה׃

37:15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

37:16 ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו׃

37:17 וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃

37:18 וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא תגיד לנו מה אלה לך׃

37:19 דבר אלהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי׃

37:20 והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם׃

37:21 ודבר אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם׃

37:22 ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד׃

37:23 ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

בימי יחזקאל, היהודים חזרו מגלות בבל  כמה עשורים אחרי החזון שלו, אבל זה היה רק החזרה מבבל, והם נשארו רק פרובינציה בתוך האימפריה הפרסית. יחזקאל כתב על חזרתם מכל 'העמים מסביב' בחזרה לישראל איפה שהם יהיו 'עם אחד' עם 'המלך' או הממשלה שלהם. זה לא קרה רק עד אלפי שנים לאחר מכן, כאשר הוקמה מדינת ישראל המודרנית ב-1948. עבור עם של 8 מיליון אנשים, כאשר 40% עושים עלייה כמעט ממחצית מדינות העולם ב-70 השנים שחלפו מאז העצמאות, לאחר גלות של 1900 שנים, הוא דבר יוצא דופן. מה שעוד יותר מפתיע הוא כי יחזקאל 'ראה' אותו חזון לפני 2500 שנים. אבל כמה שהשתקפו בזה לא השתכנעו. הבולט בינהם הוא סם האריס, אתיאיסט יהודי אמריקני ידוע. הנה התנגדותו:

"אבל רק דמיינו לעצמכם עד כמה מרהיב היה מעשה נבואה, אם אכן היה זה תוצר של ידע. אם התנ"ך היה כזה ספר, זה היה עושה תחזיות מדויקות לחלוטין על אירועים אנושיים. היית מצפה שזה יכלול קטע כמו 'במחצית השנייה של המאה ה -20, האנושות תפתח מערכת מחשבים מקושרת גלובלית – העקרונות שבהם הנחתי את ספר ויקרא – ומערכת זו תיקרא האינטרנט' התנ"ך אינו מכיל דבר כזה. למעשה, הוא אינו מכיל משפט אחד שלא יכול היה להיכתב על ידי גבר או אישה החיים במאה הראשונה. זה צריך להטריד אותך." (סם האריס, מכתב לאומה הנוצרית. עמוד.60)

האריס לועג לנבואה בתנ"ך כמו סתם צירוץ מקרים. לדעתו, אם אתה 'מנבא' משהו מעורפל מספיק (האיסוף של היהודים לארץ המובטחת של אברהם), בסופו של דבר זה יקרה רק במקרה. הוא היה מתרשם אם יחזקאל היה מנבא את התזמון עד המאה ה-20 ויקשר את הנבואה בחזרה לספר ויקרא. זה יהיה סימן אמיתי של אלוקים!

לרוע מזלו של האריס, יחזקאל עדיין לא סיים. בגלל שיחזקאל, בעוד נבואה דרמטית מאוד באמת מנבא את הזמן עד המאה ה-20, וכמעט כאילו יש איזה הומור אלוהי בהתמודדות עם ההתגרות של האריס, מקשרת אותו בחזרה…לספר ויקרא. אנחנו נראה את זה בהמשך.