הנביא העברי מול הספקן היהודי (חלק ראשון)

אנחנו ראינו איך משה בתורה ואיך ישעיהו בנביאים ניבאו את הפיזור, הגירוש והאיסוף מחדש של היהודים לארץ ישראל-אירועים שהם עובדות של של ההיסטוריה היהודית, גם כן אירועים מודרניים. בכך, הם עברו את המבחן להשראה אלוהית שנקבעה מזמן בתורה.

כא "וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ: אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה". כב "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא–הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה: בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" (דברים 18: 21-22)

כא "איך נדע את הדבר, כשהמסר לא הועבר על ידי יהוה?" כב "אם מה שהנביא אמר בשם יהוה והמסר אינו מתרחש או מתגשם, זהו מסר שה' לא דיבר, הנביא הזה דיבר ביומרות, אז אל תבהלו" (עברית מודרנית -דברים 18: 21-22)

זה כך בגלל שהנבואות מתמשכות לאורך כל התנ"ך המוסיפות אמינות לראיות. לדוגמה, קחו את ספר יחזקאל. יחזקאל היה חי בתקופת הגלות הראשונה (550 לפנה"ס) בבבל כפי שמוצג על ציר הזמן.

יחזקאל בציר הזמן ההיסטורי של תקופת בית המקדש

בספרו הוא מתאר חזון מוזר מאוד.

א "הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת" ב "וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד" ג "וַיֹּאמֶר אֵלַי–בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ" ד "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם–הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה" ה "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ וִחְיִיתֶם" ו "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה" ז "וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ" ח "וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם" ט "וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ" י "וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם–חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד" (יחזקאל 37: 1-10)

(עברית מודרנית – יחזקאל 37: 1-10)

היתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות ׃37:1

37:2 והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד׃

37:3 ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃

37:4 ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יהוה׃

37:5 כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃

37:6 ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה׃

37:7 ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו׃

37:8 וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃

37:9 ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃

37:10 והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד׃

אדם שהועבר אל עמק מלא עצמות אשר מתחילים לטרטר כאשר הם מצטרפים אחד לשני כדי להרכיב שלדים, ולאחר מכן בשר מת ועור עוטפים סביב שלדים חסרי חיים כך שהם הופכים לגוויות. ואז הרוח נושבת בפראות מכל הכיוונים והגופות מתעוררות לחיים, והם עומדים להיות צבא גדול מאוד. זה נשמע כמו תסריט לסרט אימה עבור ליל כל הקדושים! אך יחזקאל לא היה מעוניין לשלוח לנו צמרמורות על עמודי השדרה שלנו. הוא טען כי המסר הוא מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. כדי להסיר כל ניחוש, הוא כתב במפורש את משמעות החזון שלו.

יא "וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ–נִגְזַרְנוּ לָנוּ" יב "לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" יג "וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה: בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי" יד "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי–נְאֻם-יְהוָה".

עם אחד תחת מלך אחד

טו "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר" טז "וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" יז "וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ–לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ" יח "וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר: הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ" יט "דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי" כ "וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם" כא "וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם" כב "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד" כג "וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל 37: 11-23).

(יחזקאל 37: 11-23 – עברית מודרנית)

37:11 ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו׃

37:12 לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל׃

37:13 וידעתם כי אני יהוה בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי׃

37:14 ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני יהוה דברתי ועשיתי נאם יהוה׃

37:15 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

37:16 ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו׃

37:17 וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃

37:18 וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא תגיד לנו מה אלה לך׃

37:19 דבר אלהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי׃

37:20 והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם׃

37:21 ודבר אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם׃

37:22 ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד׃

37:23 ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

בימי יחזקאל, היהודים חזרו מגלות בבל כמה עשורים אחרי החזון שלו, אבל זה היה רק החזרה מבבל, והם נשארו רק פרובינציה בתוך האימפריה הפרסית. יחזקאל כתב על חזרתם מכל 'העמים מסביב' בחזרה לישראל איפה שהם יהיו 'עם אחד' עם 'המלך' או הממשלה שלהם. זה לא קרה רק עד אלפי שנים לאחר מכן, כאשר הוקמה מדינת ישראל המודרנית ב-1948. עבור עם של 8 מיליון אנשים, כאשר 40% עושים עלייה כמעט ממחצית מדינות העולם ב-70 השנים שחלפו מאז העצמאות, לאחר גלות של 1900 שנים, הוא דבר יוצא דופן. מה שעוד יותר מפתיע הוא כי יחזקאל 'ראה' אותו חזון לפני 2500 שנים. אבל כמה שהשתקפו בזה לא השתכנעו. הבולט בינהם הוא סם האריס, אתיאיסט יהודי אמריקני ידוע. הנה התנגדותו:

"אבל רק דמיינו לעצמכם עד כמה מרהיב היה מעשה נבואה, אם אכן היה זה תוצר של ידע. אם התנ"ך היה כזה ספר, זה היה עושה תחזיות מדויקות לחלוטין על אירועים אנושיים. היית מצפה שזה יכלול קטע כמו 'במחצית השנייה של המאה ה -20, האנושות תפתח מערכת מחשבים מקושרת גלובלית – העקרונות שבהם הנחתי את ספר ויקרא – ומערכת זו תיקרא האינטרנט' התנ"ך אינו מכיל דבר כזה. למעשה, הוא אינו מכיל משפט אחד שלא יכול היה להיכתב על ידי גבר או אישה החיים במאה הראשונה. זה צריך להטריד אותך." (סם האריס, מכתב לאומה הנוצרית. עמוד.60)

האריס לועג לנבואה בתנ"ך כמו סתם צירוץ מקרים. לדעתו, אם אתה 'מנבא' משהו מעורפל מספיק (האיסוף של היהודים לארץ המובטחת של אברהם), בסופו של דבר זה יקרה רק במקרה. הוא היה מתרשם אם יחזקאל היה מנבא את התזמון עד המאה ה-20 ויקשר את הנבואה בחזרה לספר ויקרא. זה יהיה סימן אמיתי של אלוקים!

לרוע מזלו של האריס, יחזקאל עדיין לא סיים. בגלל שיחזקאל, בעוד נבואה דרמטית מאוד באמת מנבא את הזמן עד המאה ה-20, וכמעט כאילו יש איזה הומור אלוהי בהתמודדות עם ההתגרות של האריס, מקשרת אותו בחזרה…לספר ויקרא. אנחנו נראה את זה בהמשך.

ישעיהו והאיסוף של היהודים לארץ ישראל

כנראה שהספר המשפיע ביותר הנביאים בתנ"ך הוא ספר ישעיהו, שמו של אדם-ישעיהו- שהיה מחבר בתקופת בית המקדש הראשון בסביבות 750 לפני הספירה. האיור למטה מראה היכן הוא יושב בציר הזמן ההיסטורי. ציר זמן זה נלקח מתוך ההיסטוריה של היהודים המכסה את שתי תקופות בית המקדש.

ציר זמן היסטורי עם ישעיהו וסופרים אחרים בתנ"ך בתקופת בית המקדש הראשון והשני

המאמר "ברוכים הבאים" מדגיש את העובדה המסקרנת שההיסטוריה היהודית היא כמו ריקוד בין הספר (תנ"ך), הארץ (ישראל), בני ישראל (יהודים) ועמים אחרים. אין שום עם אחר עם ריקוד מורכב כזה. עם הברכות והקללות של משה בתורה היו שולטים בתנועות הרחבות של הריקוד הזה במשך 3500 השנים האחרונות, הנבואות של ישעיהו היו מנחים בצעדים מדויקים לתוך זמננו. ישעיהו גם הוסיף שותף חדש לריקוד הזה (אם כי הוא לא היה הראשון לעשות זאת, אבל השותף החדש הזה לוקח לגדולה בישעיהו). הדבר בא לידי ביטוי בחזונו המרחיק לכת של ההיסטוריה בישעיהו 11.

א "וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה."

ב "וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה." (ישעיהו 11:1-2)

"ויצא חטר מגדם ישי, משורשיו סניף יישאו פרי, רוח יהוה תנוח על אותה-הרוח של חוכמת הבנה, רוח עצת עצמה, הרוח של ידע פחד יהוה" (ישעיהו 11:1-2)

ישי (ג'סי) היה אביו של דוד המלך מי שייסד את העיר ירושלים בסביבות ה-1000 לפני הספירה. כאשר ישעיהו כתב את המילים האלה ישי כבר היה מת 300 שנים אבל דרך שושלת דוד המלכותית ישי שלט בירושלים בימי חייו של ישעיהו. ישעיהו ניבא כי שושלת זו, כמו עץ כרות על ידי גרזן, יום אחד תצטמצם ל'גדם', כלומר, הממלכה תיפול. אך אז, אחרי השושלת הזו 'נצר יפרה' החל מאותו גדם בדיוק. הנצר הזה היה 'אותו' (אדם) אשר 'נָשָׂא פְּרִי' מי יהיה הנצר הזה? איזה סוג של 'פרי'?

כפי שישעיהו המשיך לא ברור באופן מיידי אם הוא דיבר באופן מטפורי או מילולי. אך אז הוא כתב משהו בשבילנו, שבמאה ה-21 יגרום לנו לשבת ולשים לב:

י  "וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶש יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד."

יא  "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ–אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם."

יב  "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.")ישעיהו 11:10-12)

ישעיהו ניבא מחדש איסוף של היהודים (כמו שמשה חזה בברכותיו ובקללותיו) אבל ישעיהו כתב שזה יהיה ב'פעם השנייה'. בציר הזמן למטה מההיסטוריה של היהודים עם האיסוף של היהודים לישראל (בירוק) וישעיהו באדום. אפשר לראות שהיו שם שני איסופים שונים של היהודים מן העמים בחזרה לישראל, שניהם כאשר ישעיהו היה חי. מהזמן של ישעיהו (750 לפני הספירה) אתם אולי תחשבו שהוא כתב על האיסוף של היהודים לישראל מגלות בבל, אבל בגלל שהוא כתב במיוחד ב'פעם שנייה' אנחנו יודעים שהוא מחפש מעבר לאיסוף הזה. האיסוף ה'שני' זה האיסוף שקורה עכשיו, כחלק מהלידה החדשה של ישראל המודרנית. תיאורו של האיסוף מחדש מן 'ארבעת הרבעונים של כדור הארץ' (כלומר מהצפון, דרום, מזרח, מערב) דווקא מתאר את מה שקורה היום, כיהודים מכל היבשות על פני כדור הארץ שעושים עלייה לישראל בתוך הגשמה מילולית מדויקת של מה שישעיהו כתב לפני 2700 שנים.

ציר הזמן ההיסטורי של היהודים-כולל את שתי תקופות הגלות שלהם

חלק מהמדינות שהוא מפרט הם מעורפלים כי הוא נתן שמות למדינות 750 שנים לפני הספירה. המדינות שהוא מפרש במפורט: עילם(איראן היום), כוש(אתיופיה היום), בבל(עיראק היום) יחד עם מצרים הן כל המדינות הכמעט מרוקנות מתושבים יהודים שעשו עלייה לישראל משנת 1948.

ישעיהו ממשיך עם פרטים נוספים המקיפים את האיסוף ה'שני'. כדי לעזור לנו לזהות את המדינות שישעיהו מזכיר, יש מפה שמשווה את השמות בפיסקה שלו לאלה שהיום. ישעיהו ממשיך:

יג "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ: אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם."

יד "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת-בְּנֵי-קֶדֶם; אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם."

(ישעיהו 11:13-14)

מפת ארץ ישראל+יהודה והמדינות הסובבות ב-750 לפני הספירה (תקופת בית ראשון) לעומת מפת ארץ ישראל והמדינות של היום

אפשר לראות שבתקופת בית ראשון היהודים חולקו פוליטית לשני ממלכות יריבות- ישראל ויהודה. המצב הזה היה כמו הקוריאנים היום, עם אחד מחולק לשתי מדינות מתנגדות-צפון ודרום קוריאה. היריבות בין שתי המדינות היהודיות בתקופת בית ראשון מפורטות בתנ"ך בספר מלכים ודברי הימים.

האיסוף מחדש לעם אחד

כאשר ישעיהו הביט לעתיד וכתב: יג "וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ: אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם." (פסוק 13) הוא התכוון שכאשר היהודים התאספו מחדש בפעם השניה מגלות בכל רחבי העולם הם לא יהיו מחולקים פוליטית יותר אף פעם, אלא התאחדו לעם אחד. זה לא היה מובן מאליו כאשר הוא כתב את זה ב-750 לפני הספירה, אך זה קרה בשנת 1948 כאשר נולדה מדינה יהודית מודרנית אחת ויחידה: ישראל.

ישראל ומלחמת ששת הימים

במבט מקרוב במפה הזו של האומות בימי ישעיהו אנחנו רואים פלשת על רצועת החוף שבין יהודה, הים התיכון, מואב, אדום ועמון ישירות למזרח. שימו לב למדינות המקבילות היום ואנחנו יכולים לראות כי הם עזה, בגדה המערבית(יהודה ושומרון) וירדן. הגדה המערבית(יהודה ושומרון) נכבשה מירדן במלחמת ששת הימים בשנת 1967. בידיעה הזו, הנבואה של ישעיהו הגיונית לאוזניים המודרניות שלנו.

יד "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת-בְּנֵי-קֶדֶם; אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם" (פסוק 14)

"הם יעטו על מורדות הפלשתי (למשל עזה) מהמערב; יחד הם יוכלו לבזוז את העם מהמזרח. הם יכניעו את אדום ומואב, ובני עמון יהיו כפופים להם." (פסוק 14)

ישעיהו חזה את בני ישראל חוזרים בפעם השניה בעתיד הרחוק, וחזה לידתה של מדינה יהודית אחת. לאחר מכן, הוא חזה שבני ישראל 'יעטו על המורדות של הפלשתים לכיוון מערב'. הוא חזה פלישה מאוד מהירה ('ועפו בכתף') של ישראל לעזה – בדיוק כפי שקרה במלחמת ששת הימים. באותה מלחמה בגדה המערבית(יהודה ושומרון) זכתה מירדן, וכתוצאה מכך "מלאכת הרגעה" של העם אדום, מואב ועמון-השליטה הישראלית המודרנית של הגדה המערבית. זה כאילו שישעיהו הקדים 2700 שנים של אירועים בימינו.

אולי אתם מסכימים איתי, או אולי אתם חושבים שאני קורא יותר מדי אל תוך ישעיהו, אבל העובדה היא שישעיהו היה חלק מקבוצה מובחרת מאוד שכתביהם נמצאים בתנ"ך. הנושא הזה של חיזוי העתיד של יהודים, בארץ ישראל וסביבת האומות רץ דרך כתבים אחרים בתנ"ך ומצביע על כך שישעיהו הוא לא רק צירוף מקרים היסטורי בעל מזל. הנושא שהחל עם אברהם, שהתפתח על ידי משה, מתרחב כעת על ידי ישעיהו. נביאי התנ"ך כמעט ולא נפגשו מאז שהם חיו כמה מאות שנים זה מזה. אתם יכולים לדמיין את הקושי העצום בתיאום נושא שעולה בקנה אחד עם אחרים שמעולם לא נפגשתם איתם. תראו את קשיי המנהיגים הפוליטיים שלנו בתיאום תגובה עקבית לכל האירועים של היום – הם מתקשרים באופן קבוע.

אבל אז מה? אז מה אם ישעיהו ניבא פרטים של הלידה החדשה של ישראל. אז מה אם הוא וסופרים אחרים של התנ"ך חזו מחדש את האיסוף של היהודים מכל רחבי העולם? מה זה משנה לך ולי?

ישעיהו והסופרים האחרים של התנ"ך מעולם לא טענו שהם בעל סמכויות הטבועה של ראיית נולד. הוא טען שהקדוש ברוך הוא, מי שיצר את כדור הארץ והיקום, שהוא ריבון על כל מדינות, יהודים ולא יהודים-גילה לו את זה. ואם הוא היה צודק בדברים הגלויים האלה היום אז יש לנו סיבה לקחת אותו ברצינות בקשר למקור שלו.

למרות זאת הרבה נשאר עדיין כדי להבין על מה כתב ישעיהו. הוא התחיל את המעבר הזה עם 'הרבב מהגדם של ישי' במקביל עם 'האיסוף השני החדש של היהודים לישראל'. איך אפשר להבין את המילה 'רבב'? לפני שאנחנו תופסים ספק שזה יהיה, כדאי לראות מה סופר אחר של התנ"ך כתב על הריקוד בין היהודים וארץ ישראל. הנביא יחזקאל, שחי 200 שנים אחרי ישעיהו תיאר בפירוט מדויק את הזמן של האיסוף החדש הזה. מאיפה שאנחנו יושבים, במהלך האיסוף הזה, אנחנו יכולים לבדוק אם מה שהוא ניבא נחזה במדויק. אנחנו נעשה זאת בשלב הבא.

1. נברא בצלם אלוקים

למרות שהתנ"ך הוא ספר יהודי, זה מדהים כי זה מתחיל לא בספר בראשית 12 עם הסיפור של אברהם, אלא עם בריאת העולם וכל האנושות. בדרך זו, זה שונה מכתבים עתיקים אחרים בגלל שזה לא מתחיל עם האנשים של עצמו. מאוחר יותר בתנ"ך, הקשר בין צאצאיו של אברהם (בני ישראל\ היהודים) ובין עמים אחרים מתחיל להתפתח. אך מה אנחנו יכולים ללמוד מהתנ"ך שמשותף לכל האנושות? האם אנחנו יכולים להשתמש בתורה כדי להבין מאיפה האנושות מגיעה? רבים אומרים ש'לא', אך יש הרבה דברים עלינו שנראים הגיוניים לאור מה שהתנ"ך אומר. לדוגמה, תשקלו את מה שהתנ"ך מלמד על התחלת האנושות. בפרק הראשון התנ"ך אומר:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנו…" " וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם." (בראשית 1:26-27)

"בצלם אלוהים"

מה הפירוש לכך שהאנושות נבראה 'בצלם אלוהים'? זה לא אומר שלקדוש ברוך הוא, יש שתי ידיים וראש. זה אומר כי המאפיינים הבסיסיים באים ממנו. בתנ"ך אלוקים יכול להיות עצוב, פגוע, עצבני או שמח-אותם הרגשות שיש לנו. אנחנו עושים בחירות והחלטות כל יום. אלוקים גם עושה בחירות והחלטות. אנחנו יכולים לחשוב, וגם אלוקים חושב. להיות 'נברא בצלם אלוהים' אומר שיש לנו מחשבות, רגשות ורצון בגלל שלאלוקים יש מחשבות, רגשות ורצון והוא ברא אותנו כדי להיות כמוהו בדרכים האלו. הוא המקור למה שאנחנו מוצאים בתוך עצמנו.

אנחנו מודעים לעוצמה של 'אני' ו'אתה', לא ל'זה'. אנחנו בדרך הזו בגלל שהקדוש ברוך הוא, בדרך הזו. האלוקים של התנ"ך הוא לא ללא-אישיות כמו ה'כוח' בסרט מלחמת הכוכבים וגם לא אנחנו בגלל שאנחנו נוצרנו בצלמו.

למה אנחנו אוהבים יופי?

אנחנו גם מעריכים את האומנות, הדרמה והיופי. אנחנו צריכים יופי בסביבה, במוזיקה ובספרים שלנו. המוזיקה מעשירה את החיים שלנו וגורמת לנו לרקוד. אנחנו אוהבים סיפורים טובים בגלל שבסיפורים יש גיבורים, נבלים, דרמה, והסיפורים הגדולים האלה שמים את הגיבורים האלה, הנבלים ואת הדרמה בתוך הדימיונות שלנו. אנחנו משתמשים באומנות בצורותיה השונות כדי להירגע, לרענן את עצמנו, בגלל שאלוהים הוא אמן ואנחנו בתוך התמונה שלו. זו שאלה ששווה לשאול: למה אנחנו מחפשים יופי באומנות, דרמה, מוזיקה, ריקוד, טבע או ספרות? דניאל דנט, אתאיסט גלוי ובעל סמכות הבנת המוח, עונה מנקודת מבט לא תנ"כית:

"…המחקר הזה עדיין לוקח מוסיקה כמובן מאליו. לעתים רחוקות נשאל: למה מוסיקהה קיימת? יש תשובה קצרה, וזה נכון, עד כמה זה ממשיך: המוסיקה קיימת כי אנחנו אוהבים את זה, ולכן אנחנו ממשיכים להביא אותה יותר לידי קיום. אבל למה אנחנו אוהבים אותה? מכיוון שאנו חושבים שזה יפה. אבל למה זה יפה לנו? זו שאלה ביולוגית טובה בהחלט, אך עדיין אין תשובה טובה לכך." (דניאל דנט. שבירת הכישוף: דת כתופעה טבעית. עמוד 43)

חוץ מאלוקים אין תשובה ברורה לשאלה מדוע כל צורות האומנות כל כך חשובות לנו. מנקודת המבט של התנ"ך הסיבה לכך היא בגלל שאלוקים יצר את הדברים יפים ונהנה מהיופי. אנחנו, נוצרו בצלמו, אותו הדבר. ההוראה המקראית הזו הגיונית לאהבה שלנו לאומנות.

למה אנחנו מוסריים?

להיות 'נברא בצלם אלוקים' מסביר את היכולת המוסרית שלנו. אנחנו מבינים מה זאת התנהגות 'לא נכונה' ומה זאת התנהגות 'טובה' אפילו שהשפות והתרבויות של האדם שונות מאוד. חשיבה מוסרית היא 'ב'תוכנו. כפי שהאתאיסט המפורסם ריצ'רד דוקינס מנסח זאת:

"נהיגת השיפוטים המוסריים שלנו כוללת דקדוק מוסר אוניוורסלי … כמו עם שפה, העקרונות שמרכיבים את הדקדוק המוסרי שלנו טס מתחת לרדאר של המודעות שלנו." (ריצ'רד דוקינס, יש אלוהים? עמוד 223)

דוקינס מסביר כי המודעות שלנו לטוב ולרע נבנתה לתוכנו כמו היכולת שלנו לשפה, אבל קשה לו להסביר רק מהמקורות הפיזיים למה יש לנו את זה. אי הבנות קורות כשאנחנו לא מודים לאלוהים שנתן לנו את המצפן המוסרי שלנו. קחו לדוגמה את ההתנגדות של עוד אתאיסט יהודי מפורסם, סם האריס:

"אם אתה מאמין שאמונה דתית מציעה את הבסיס האמיתי רק למוסר, אז אתיאיסטים צריכים להיות פחות מוסריים מהמאמינים." (סם האריס.2005. מכתב לאומה נוצרית עמודים 38-39)

סם האריס לא הבין נכון. מבחינה תנ"כית, חוש המוסר שלנו מגיע מלהיות 'נברא בצלם אלוקים', לא מלהיות דתי. וזה למה לאתאיסטים, כמו לכל שאר האנשים, יש חוש מוסרי ויכולים לפעול באופן מוסרי. אתאיסטים לא מבינים למה אנחנו ככה.

למה אנחנו כל כך יחסיים?

תנ"כית, נקודת ההתחלה של ההבנה של עצמנו היא להכיר בזאת שנבראנו בצלם אלוקים. זה לא קשה להבחין שהחשיבות של האנשים ניצבת על מערכות יחסים. זה בסדר לצפות בסרט טוב, אבל זה הרבה יותר טוב לצפות בסרט הזה עם חבר. באופן טבעי אנחנו מחפשים חברים ובני משפחה כדי לחלוק איתם את החוויות שלנו ולשפר את בריאותנו איתם. לעומת זאת, בדידות ויחסים שבורים עם בני המשפחה או חברים מלחיצה ומדכאת אותנו. אם אנחנו בצלם אלוקים, אז היינו מצפים למצוא דגש עם אלוהים, ואנחנו מוצאים אותו. לדוגמה תשקלו את הדברים הבאים מהתנ"ך:

"וְיָדַעְתָּ, כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים: הָאֵל, הַנֶּאֱמָן–שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר." (ספר דברים 7:9)

"וידע כי יהוה אלהיכם הוא אלוהים, האל הנאמן, שומר את ברית אהבתו לאלף דורות לאלה שאוהבים אותו ושומרים על מצוותיו." (ספר דברים 7:9)

הרבה נכתב בתנ"ך מחשיבות האהבה שלנו עבור הקדוש ברוך הוא, ועבור מקומות שונים. כשאתה חושב על זה, האהבה חייבת להיות יחסית ודורשת שני אנשים לפחות.

אז אנחנו יכולים לחשוב על אלוקים כמאהב. רבים מן הכתבים הנבואיים בתנ"ך משתמשים בתמונה של 'מאהב'. אם אנחנו רק חושבים עליו כ'נדיב' אנחנו לא חושבים על האל המקראי, במקום זה יצרנו אל במוחנו. הוא זה, הוא גם תשוקה במערכת יחסים. 'אין' לו אהבה. הוא 'ה'אהבה. שתי תמונות המקרא הבולטות של מערכות היחסים של אלוקים עם העם היהודי הן בין אב לבנו (ישעיהו 63) ובין בעל לאישתו (הושע). היחסים האלה הם אינם רחוקים אלא הכי עמוקים והכי אינטימיים של היחסים האנושיים. התנ"ך אומר שאלוקים הוא כזה.

אז זה מה שלמדנו עד עכשיו. האנושות נוצרה בצלם אלוקים כלומר מוח, רגשות ורצון. אנחנו מודעים לעצמנו ולאחרים. אנחנו יודעים את ההבדלים בין טוב לרע. אנחנו יכולים להעריך יופי, דרמה, אומנות וסיפור בכל צורותיה, באופן טבעי אנחנו נחפש ונפתח קשרים וחברויות עם אנשים אחרים. אנחנו כל זה בגלל שאלוקים הוא כל זה ואנחנו נוצרנו מהצלם של אלוקים. החל וזה מגיע מבראשית 1, זה נכון לגבי כל בני האדם-יהודים וכל העמים האחרים. בהמשך אנחנו נראה את ההסבר של התנ"ך מדוע מערכות היחסים שלנו כמעט תמיד מאכזבות אותנו ומדוע האלוקים נראה כל כך רחוק. למה נראה שהגעגועים העמוקים שלנו אף פעם לא מסתדרים.

שאלות על פסח, ישו והיהדות

"טיימס אוף ישראל" (אתר חדשות ישראלי חדש בשפה הנאגלית) פרסם מאמר מרתק המתאר כיצד הנוצרים מתחילים לחגוג את חג הפסח-עם הארוחה המסורתית (סדר פסח). המאמר קובע כי ההתכנסויות של ליל הסדר הגדולות ביותר נחגגות על ידי הנוצרים יחד עם היהודים, נטיה שהתפתחה "במשך ה-20 או ה-30 השנים האחרונות". לדעתי זה מעלה כמה שאלות ראויות:

מדוע הנוצרים חוגגים את חג הפסח?

לפי הכתבה, אלו חגיגות הפסח "שבהם הכוכבים של ישו הם כמו כבש כשר". אבל למה שישו יהיה נחגג כמו כבש כשר? אם נביט לתוך הבשורות (עדויות הראייה שנכתבו על ידי חסידיו של ישו) אנחנו נלמד מתי ישו נעצר, הועמד למשפט והומת.

כח "ויוליכו את ישוע מבית קיפא אל בית המשפט ויהי בבקר השכם והמה לא נכנסו אל בית המשפט למען אשר לא יטמאו כי אם יאכלו את הפסח" לט " הן מנהג הוא בכם כי אשלח לכם איש אחד חפשי בפסח היש את נפשכם כי אשלח לכם את מלך היהודים" מ " ויוסיפו ויצעקו לאמר לא את האיש הזה אלא את בר אבא ובר אבא היה מרצח" (ג'ון 18:28,39-40)

כל זה קרה ביום חג הפסח. למעשה, הסעודה האחרונה של ישו הייתה סעודת ליל הסדר שלו עם תלמידיו-גם בפסח מכיוון שחג הפסח החל ביום חמישי בערב. עם הסדר האחרון של ישו, המעצר, המשפט וההוצאה להורג, כולם מתרחשים בפסח, יש קשר היסטורי ישיר בין ישו לפסח.

משה, פסח וישו

אבל כשמביטים לאחור על הסיפור של הפסח הראשון, בתורה, כאשר משה הוביל את היהודים ממצרים, אז הקשר הזה מקבל משמעות מיוחדת. תאור התורה המלא הוא כאן (בעברית עתיקה מסורית), אבל כאשר הקדוש ברוך הוא הסביר למשה איך פסח יתגלה הוא קובע:

יב "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה" יג "והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים" (ספר שמות 12: 12-13)

הדם של הכבשים הכשרים היה סימן לעם לא לאלוקים. אם כן אלוקים יחפש את הדם, וכאשר הוא ראה אותו המוות יעבור (פסח), הדם היה סימן 'לשרת אותך'-העם, ועל ידי הרחבה לנו לאלה שקראו את התאור בתורה. אבל באיזה אופן היה הדם סימן לאנשים? תחשבו איזה סימנים, וקחו בחשבון את הסימנים האלו.

שלטים מצביעים במוחנו כדי לגרום לנו לחשוב על מה שהסימן מצביע

כשאנחנו רואים את 'הגולגולת והעצמות' הסימן הזה גורם לנו לחשוב על מוות וסכנה. הסימן של 'קשתות הזהב' גורם לנו לחשוב על מקדונלדס. ה'ווי' על הבנדנה של נדאל הוא סימן עבור נייק, נייק רוצה שאנחנו נחשוב עליהם כשאנחנו רואים את זה על נדאל. הסימנים נוצרו כדי לכוון את החשיבה שלנו לא לשלט עצמו אלא למה שהוא מצביע עליו. בפסח הראשון, המוות היה תלוי בכל בית במצרים, על כל בית עברי וגם על הבתים הנוצריים. אבל הדם של הכבש הכשר, צבוע על המשקוף, יגרום למוות לעבור (לפסוח-פסח). המוות היום גם תלוי על כל בית-יהודי וגם גוי, כי כולנו נועדנו למות. בעיניהם של חסידיו הראשונים, מותו של ישו היה ניצחון. כפי שאמר אחד:

כי אהבת המשיח דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם מת אחד בעד כלם כלם מתו׃

יד "כי אהבת המשיח דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם מת אחד בעד כלם כלם מתו" , (קורינתים 2 פרק 5:14).

(מה שרומז שכל בני האדם כבר היו מתים)

באותה הדרך שבה הכבש הכשר מת בשמו של כל עברי שהניח את הדם שלו בפתח ביתו, ישו הבין כי מת בשמנו. לכן, לא רק שיש קשר ישיר לפי תאריך לוח השנה בין חג הפסח לישו, אבל המשמעות של מקרי המוות בהתאמה היו זהים. בגלל הסיבה הזו אחת הכותרות שניתנה לישו על ידי בני דורו הייתה:

כט "ויהי ממחרת וירא יוחנן את ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלהים הנשא חטאת העולם" (ג'ון 1:29).

ישו היה מיועד כמו הכבש הכשר לאלוהים. אז זה הגיוני שהנוצרים רואים את השורשים היהודיים באמונתם ורוצים להשתתף בחגיגה של פסח.

מדוע חג הפסחא בתאריכים שונים במקצת מזה של פסח?

ישו מת בפסח. חג הפסחא הוא חגיגה נוצרית של מותו של ישו, ביום שישי הטוב (גוד פריידי) הנוצרים זוכרים את מותו של ישו, וביום ראשון עם חג הפסחא הם זוכרים את תחייתו. במקרה הזה פסח ופסחא לא צריכים להתרחש באותו היום? בהתחלה הם נחגגו באותו יום. אבל בשנת 325 לסה'נ "ס, המועצה הנוצרית של ניקיאה קבעה כי חג הפסחא יתקיים ביום ראשון אחרי הירח המלא הראשון המתרחש ביום השוויון או אחריו ב-21 למרץ. זה שינה את האופן שבו חג פסחא חושב והועבר מהתאריך של חג פסח. עכשיו, פסח ופסחא הם בדרך כלל קרובים מאוד בלוח השנה, בדרך כלל רק כמה ימים זה מזה.

בגלל שינוי התאריך של חג פסחא, הנוצרים שכחו במידה רבה את שורשי הפסח היהודיים של חג הפסחא. כפי שציין אחד המרואיינים לטיימס אוף ישראל "הרבה פעמים גויים נוצרים בורים בכוונה, לפעמים אפילו מופתעים מהקשרים בין היהדות לנצרות". הלמידה והחגיגה של פסח משמשת ליידוע הנוצרים על שורשים יהודיים לאמונתם. הצד ההפוך גם נכון-עם ההסוואה הנוצרית שצויירה על ישו יותר ויותר, היהודים לא יכלו לראות אותו כיהודי. היהדות שלו הייתה מוסתרת מהם.

האם ישו הוא מרדף יהודי לגיטימי?

יש מגוון רחב של מה זה אומר להיות יהודי. יהודי יכול להיות חילוני, חרדי, רפטרמי, שמרני, ואפילו אתאיסט. אפשר להיות יהודי-ציוני, אבל אפשר גם להיות אנטי-ציוני ועדיין להיות יהודי. רוב היהודים הם הטרוסקסואליים אך יש גם יהודים להט"בים (לסביות, הומואים,טרנסג'נדרים, ביסקסואלים), חלקם שומרי מצוות, אחרים לא ואחרים עדיין חלקית בלבד. לא משנה באיזה קטגוריה משתשמים כי לסווג אנשים: שפה, לבוש, דת, ארץ מגורים, עושר, השכלה, צבע עור, השקפות פוליטיות או נטייה מינית, היהודים ימלאו את כל הקטגוריות ועדיין יחשבו ליהודים. אולי הוא טועה, מוטעה אפילו אבל בכל זאת התקבל כחלק מהמשפחה הרחבה של אברהם.

כתבת הפסח של "טיימס אוף ישראל" הראתה כי המגוון היהודי הזה מרחיב לכת עד כדי כך שהוא כולל גם את 'היהודי המשיחי'. אלה הם היהודים שמאמינים שישו (ישוע כפי שהם קוראים לו) הוא המשיח שהובטח בתנ"ך. במשך מאות שנים זה נחשב לסתירה. אם מישהו היה יהודי, הוא\היא לא חשבו על ישו, בטח שלא האמינו בו, או אם האמינו בו אז זה לא יכול היה להיות יהודי. אבל אלה היו החלטות שהתקבלו מזמן, כמו הניתוק של פסחא מפסח, יצירת גטאות ופוגרומים מימי הביניים באירופה עד לאנטישמיות המאוחרת יותר במערב הנוצרי, שהסיטה את תשומת הלב מעובדות הִיסטוֹרִי מכריעות:

ישו מנצרת, שככל הנראה האדם המשפיע ביותר על כדור הארץ, היה יהודי נימול שנולד מאברהם ולמד במלואו בתורה.
חסדיו המיידיים היו גם יהודים דתיים, דבקים בתורה.
כל ספרי הברית החדשה נכתבו על ידי יהודים (למעט לוק).

בסוף בית המקדש ה-2 ואפילו עד תקופת מרד בר כוכבא (135 לספירה) זה היה עיסוק יהודי שהיה ניתן לדון בו, להתווכח ולדון אם ישו מנצרת היה המשיח או לא. ההיסטוריון הרומי סוטוניוס מתאר את השפעת הוויכוח הזה ברומא.

"בעוד היהודים עושים הפרעות מתמידות בהנהגתו של קרסטוס, הוא גירש אותם מרומא "(חייו של קלאודיוס xxv 4).

במילים אחרות, היהודים בעיר רומא דנו ונדונו על קרסטוס (כלומר ישו המשיח) בעוצמה כה רבה, עד שהקיסר הרומי קלאודיוס התרגז וגירש את כולם (משיחיים או לא) מרומא (בשנת 49 לספירה).

שימו לב איך ההיסטוריון היהודי פלביוס יוספוס (כותב על ה-90 לספירה) כותב על יעקב הצדיק (ג'יימס באנגלית) אחיו של ישו מנצרת והמנהיג הראשון של חסדיו היהודים של ישו בירושלים (מי שגם כתב את ספר יעקב (ג'יימס) בברית החדשה).

"חנן בן חנן (אנאנוס באנגלית) לקח את הכהונה הגבוהה, היה אדם נועז וחצוף מאוד; הוא היה גם מקדו של צדוקסים, שהיו נוקשים מאוד בשפיטת עבריינים … הרכבו את הסנהדרין של השופטים והביאו לפניהם את אחיו של ישו, אשר נקרא המשיח, ששמו היה יעקב הצדיק (ג'יימס), וכמה אחרים, … נוצרה אשמה נגדם … ומסרו אותם לסקילה. אבל לאלה שנראו הכי שוויוניים מהאזרחים, וכמו אלה שהייתה להם מועקה קשה על ההפרה החוקית, הם לא אהבו את מה שנעשה, הם גם גרמו למלך (אגריפס) לשלוח לחנן (אנאנוס) ולהגיד לו כי הוא לא צריך לפעול כך יותר" (קדמוניות היהודים, ספר XX, פרק IX, 1).

אתם יכולים לראות איך הלך הוויכוח הלוך ושוב בין היהודים לגבי יעקב (ג'יימס), אח של ישו. לא משנה על איזה 'צד' הם היו זה היה ללא ספק עניין יהודי מאוד. יוסף בן מתתיהו אפילו כותב ישירות על ישו, ובדרך המעידה על כך שהוא עצמו הועבר הלוך ושוב בדיון הזה.

"באותו זמן היה איש חכם … ישוע… טוב, ו … מוסרי. אנשים רבים בקרב היהודים והעמים האחרים הפכו לתלמידיו. פילטוס גזר עליו שיצלב וימות. אבל אלה שהפכו לתלמידיו לא נטשו את החניכות שלו. הם דיווחו שהוא הופיע להם שלושה ימים אחרי הצליבה שלו ושהוא חי. .. לפיכך, הוא אולי היה המשיח, שעליו סיפרו הנביאים פלאים. ושבט הנוצרים, שנקרא על שמו, לא נעלם עד עצם היום הזה…"(קדמוניות היהודים, ספר XVIII, III, 3).

אם ישו היה המשיח או לא, את הטענות בעד ונגד אפשר לקחת מאוחר יותר. כמו כן, היהודים והנוצרים לומדים מחדש את השורשים היהודיים של חג הפסחא ואת הקשר בין פסח לישו, זה מספיק כדי להזכיר לנו שזו שאלה יהודית אותנטית, לא להידחק רק לגויים נוצרים כדי לדון בהם. פסח עצמו צועק ליהדות בפזאל של האיש הזה ישו מנצרת.

מה הייתה ההיסטוריה של היהודים?

יהודים הם אחד מהעמים העתיקים ביותר בעולם. ההיסטוריה היהודית מתועדת בתנ"ך, על ידי היסטוריונים מחוץ לתנ"ך ודרך ארכיאולוגיה. יש לנו יותר עובדות על ההיסטוריה היהודית יותר מכל עם אחר- אשר נשתמש כדי לבנות את ציר הזמן שמסכם את ההיסטוריה של היהודים.

אברהם אבינו- העץ היהודי המשפחתי מתחיל

ציר הזמן מתחיל עם אברהם, המייסד של העם היהודי, מי שהיה חי בערך 2000 שנים לפני הספירה. הוא אפילו היה מוכר מחוץ לתנ"ך, שמו היה כתוב על לוחות חרס עתיקים בערך 1950 לפני הספירה, בחוזים בינו לבין מלכי בבל.

"השם של אברם אבו-ראמו האב העליון נמצא בחוזים בבליים קדמונים".

AH Sayce. The 'Higher Criticism' and the Verdict of the Monuments. 1894 SSPCK p. 159 (English source)

אברהם היה דמות היסטורית אמיתית, וגם האיש שהאמין בהבטחות של אלוהים, בארץ ובאנשים. ציר הזמן ממשיך עם פס ירוק איפה שהצאצאים של אברהם היו עבדים במצרים. התקופה הזו התחילה כשיוסף, הנכד של אברהם הוביל את בני ישראל למצרים, איפה שמאוחר יותר הם הפכו לעבדים.

משה: בני ישראל הפכו לעם תחת אלוהים

משה הוביל את בני ישראל ממצרים עם מגיפת הפסח, שהחריב את מצרים ואיפשר יציאה לבני ישראל ממצרים לארץ ישראל. משה כתב את התורה, ובסוף משה ניבא ברכות וקללות על בני ישראל. הם יהיו מבורכים אם הם יצייתו לקדוש ברוך הוא, אבל יחוו קללה אם לא יצייתו. הברכות והקללות האלה יעקבו אחרי העם היהודי לנצח נצחים.

ממשה לדוד בני ישראל חיו בארץ ישראל, אבל ללא ירושלים ובלי מלך

במשך אלפי שנים בני ישראל חיו על אדמתם אבל לא היה להם מלך, וגם לא היה להם את עיר הבירה של ירושלים- זה היה שייך לאנשים אחרים באותו הזמן. למרות זאת, בערך 1000 לפני הספירה זה השתנה בגלל דוד המלך.

חיים בארץ ישראל עם מלכי דוד ששולטים מירושלים

דוד המלך הקים שושלת מלוכה בירושלים

דוד כבש את ירושלים והפך אותה לעיר הבירה שלו. הוא קיבל את הבטחת בואו של 'המשיח' ומאז היהודים מחכים לבואו של המשיח. בנו של דוד, שלמה, לוקח את מקומו של דוד ובונה את בית המקדש היהודי הראשון בירושלים. צאצאיו של דוד המלך ממשיכים לשלוט במשך כ-400 שנים והתקופה הזו מופיעה בצבע תכלת (1000-586 לפני הספירה). זאת הייתה תקופת הזוהר של בני ישראל- היה להם את הברכות שהובטחו. הם היו עם בעל כוח רב, הייתה חברה מתקדמת, תרבות, ואת בית המקדש שלהם. אבל התנ"ך גם מתאר את השחיתות הגוברת שלהם ועבודת האלילים במהלך הזמן הזה. בני ישראל התפצלו לשני ארצות שונות. בזמן הזה הרבה נביאים הזהירו את בני ישראל שהקללות של משה יבואו עליהם אם הם לא השתנו. אך ההזהרות האלה סוננו.

הגלות הראשונה של היהודים לבבל

בסביבות ה-600 לפני הספירה הקללות קרו. נבוכדנצר, מלך בבל חזק בא- בדיוק כמו שמשה חזה 900 לפני שנים כשהוא כתב בתורה:

"יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר: גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ.גּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן. וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ–עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, בְּכָל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ (ספר דברים 28:49-52).

"אלוהים יביא עם נגדכם ממקום רחוק מאוד…עם מראה פראי ללא כבוד לאנשים הזקנים וללא רחמים לצעירים…הם ישימו מצור על כל הערים בכל רחבי האדמה…"(ספר דברים 28:49-52).

נבוכדנצר כבש את ירושלים, שרף אותה, והרס את בית המקדש ששלמה בנה. לאחר מכן הוא גירש את בני ישראל לבבל. זה מילא את הנבואות של משה

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם–כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ–עֵץ וָאָבֶן" (ספר דברים 28:63-64).

"אתם תועקרו מהאדמה שאתם מנסים לקבל בירושה. אחר כך אלוהים יפזר אותכם בין כל העמים, מקצה אחד של כדור הארץ עד הקצה השני שלו" (ספר דברים 28:63-64).

במשך 70 שנים, התקופה מסומנת באדום, בני ישראל חיו בגלות מחוץ לארץ שהייתה מובטחת לאברהם וצאצאיו.

חוזרים מהגלות תחת הפרסים

לאחר מכן, הקיסר הפרסי סיירוס כבש את בבל, ונהיה הכוח של העולם. הוא הרשה ליהודים לחזור לארצם.

חיים בארץ כחלק מהאימפרייה הפרסית, תקופת בית המקדש השני מתחילה

למרות זאת הם כבר לא היו מדינה עצמאית, הם היו פרובינציה באימפרייה הפרסית. התקופה הזו המשיכה 200 שנים כמו שמסומן בורוד בציר הזמן. בזמן הזה בית המקדש היהודי (ידוע כמו בית המקדש השני) והעיר ירושלים נבנו מחדש. אסתר (מאיפה שחוגגים פורים) עזרא ונחמיה חיו בפרק זמן הזה.

תקופת היוונים

אלכסנדר מוקדון כבש את האימפרייה הפרסית והיהודים היו פרובינציה באימפריות היווניות במשך עוד 200 שנים. אפשר לראות את תקופת הזמן הזו בכחול כהה. יותר מאוחר שליטים יווניים ניסו להכריח פולחן יווני על היהודים, כתוצאה מכך מרד המכבים, ועצמאות חלקית עד שהרומאים באו. חוגגים חנוכה מתקופת הזמן הזו.

תקופת הרומאים

הרומאים הפכו לכוח הדומיננטי בעולם. בני ישראל שוב הפכו לפרובינציה באימפרייה, אפשר לראות את התקופה הזו בצהוב בהיר. זו התקופה בה ישו היה חי, ממי שהתקווה של בואו של המשיח התפשטה בעיקר לגויים מה שידוע כיום כנצרות. זה מסביר למה הרומאים והממשל הרומי כל כך בברית החדשה- בגלל שרומא הייתה השלטון העליון באותה העת.

הגירוש השני של היהודים תחת הרומאים

מתקופת הזמן של הבבלים (600 לפני הספירה) בני ישראל (או יהודים איך שהם נקראים היום) לא היו עצמאיים כפי שם היו תחת מלכי דוד. הם נשלטו על ידי אימפריות אחרות. הטינה הזאת סוף סוף פגעה ביהודים והם החליטו למרוד בשלטון הרומי. הרומאים הגיעו והרסו את ירושלים (70 שנים אחרי הספירה), הם שרפו את בית המקדש השני (רק הכותל נשאר עד היום), וסילקו את היהודים בתור עבדים בכל רחבי האימפרייה הרומית. זאת הייתה הגלות השנייה של היהודים. בגלל שהאימפרייה הרומית הייתה כל כך גדולה היהודים היה מפוזרים מסביב לכל העולם. הטרגדיה של מצדה התרחשה במרד הזה. מרד נוסף שהונהג על ידי שמעון בר כוכבא 135 אחרי הספירה, הביא שוב בתבוסה ואסור היה ליהודים להישאר בארץ. רומא שינו את השם אזור יהודה לסוריה פלשתינה (מאיפה שאנחנו לוקחים את השם המודרני פלסטין) ושינו את ירושלים (עדיין בהריסות מ70 אחרי הספירה) לאיליה קפיטולינה.

ירושלים ובית המקדש נהרסו על ידי הרומאים ב70 אחרי הספירה. היהודים נשלחו לגלות לנצח.

וכך היהודים חיו במשך כמעט 2000 שנים: התפזרו בארצות זרות ואף פעם לא קיבלו אותם בארצות האלה. בעמים השונים האלה הם סבלו מרדיפות אנטישמיות באופן קבוע. רדיפת היהודים הייתה בעיקר באירופה הנוצרית. מספרד (כל היהודים גורשו מספרד בשנת 1492), ברחבי מערב אירופה , לרוסיה (פוגרומים אינטמסיביים על ידי הצארים בשנות ה-80) לעיתים קרובות היהודים חיו במצבים מסוכנים בממלכות האלה וגם בח'ליפות האסלאמית. הקללות של משה מ1500 לפני הספירה היו תיאורים מדויקים לאיך שהם חיו.

"וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" (ספר דברים 28:65).

בין המדינות הללו לא תמצא רוגע, לא תמצא מנוחה לנשמה של כף רגלך. אלוהים יביא לך נפש לא רגוע, עיניים עייפות, ולב מיואש (ספר דברים 28:65).

הקללות נגד בני ישראל ניתנו כדי לגרום לאנשים לשאול:

כל העמים ישאלו: "למה אלוהים עשה זאת לאדמה הזו?למה העז הזה בוער מכעס?"

והתשובה הייתה:

"…אלוהים עקר אותם מאדמתם ודחף אותם לאדמה אחרת…" (ספר דברים 29:24-25)

ציר הזמן שנמצא מתחת מראה את ה-1900 שנים האלו. התקופה הזאת מופיעה בקו האדום הארוך שנמשכת עד היום.

ציר הזמן של יהודים\בני ישראל- מציג את שתי תקופות הגלות — ציר הזמן של יהודיםבני ישראל- מציג את שתי תקופות הגלות

אתם יכולים לראות שהיהודים עברו דרך שני גירושים אבל הגירוש השני היה הרבה יותר ארוך מהגירוש הראשון.

המאה ה-20 השואה

האנטישמיות הגיעה לשיאה כשהיטלר, דרך גרמניה הנאצית, ניסה להשמיד את כל היהודים שהיו חיים באירופה, מה שנקרא השואה. הוא כמעט הצליח בזה אבל הוא הובס והיהודים שרדו.

הולדת ישראל מחדש

העובדה שהיו אנשים שהזדהו 'כיהודים' אחרי מאות שנים עם רדיפות אנטישמיות ללא מולדת וללא שפה היה יוצא דופן. אבל זה הרשה את המילים האחרונות של משה בתורה, שנכתבו לפני 3500 שנים, כדי להתגשם. בשנת 1948 היהודים, באמצעות האו"ם, ראו מחדש את הלידה המדהימה של מדינת ישראל המודרנית, כמו שמשה כתב לפני מאות שנים:

"וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם–מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ" (ספר דברים 30:3-4).

ושוב האלוהים שלך ישחזר את שובך, וירחם עליך ויאסוף אותכם מכל העמים בהם הוא שם אותכם. אפילו אם היית מגורש לארץ הכי רחוקה צתחת לשמיים, גם מהמקום הזה האלוהים שלך יאסוף אותך (ספר דברים 30:3-4).

עוד דבר מדהים שקרה, אפילו שאנשים התנגדו להולדתה של ישראל בכל זאת היא קמה. רוב העמים מסביב ניהלו מלחמה נגד ישראל בשנת 1948…בשנת 1956…ב1967 ועוד פעם בשנת 1973. ישראל לעתים קרובות הייתה במלחמה עם 5 עמים באותו הזמן. ישראל לא רק שרדה במלחמות, אלא השטחים גדלו גם כן. במלחמה בשנת 1967 ישראל קיבלה בחזרה את ירושלים, עיר הבירה ההיסטורית שלהם שדוד המלך מצא לפני 3000 שנים. הקונפליקטים המתמשכים עם האנשים מסביב יצרו את בעיית הביטחון הקשה ביותר בעולם היום. למרות זאת לצאצאים של אברהם יש עכשיו מדינה עצמאית, הברכה שהובטחה לאברהם לפני כל כך הרבה זמן ניראת עדיין חמקמקה.

משה מנבא את ההיסטוריה היהודית: סימן בשביל היהודיים והגויים.

הברכות והקללות של משה בתורה

השיחה של אלוהים לאברהם בבראשית 12 מתחילה את הנושא שירוץ לאורך התנ"ך לגבי מערכת היחסים של היהודים לבין ישראל הארץ המובטחת שלהם, ובין עמים אחרים. שלושת אלה מתנגשים היום- כפי שאנחנו רואים בכותרות החדשות. התנ"ך יכול לסייע לנו בהבנת הבסיס של מה שקורה.

הספר החמישי של משה בתורה, ספר דברים, מכיל את ההצהרות האחרונות שהוא נתן ממש לפני שהוא מת. אלה היו הברכות לעם ישראל- אך גם הקללות שלו. משה כתב כי הברכות והקללות האלה יעצבו את ההיסטוריה היהודית, ושזה צריך להשתקף לא רק בקרב היהודים אלא גם על ידי כל העמים האחרים. הברכות והקללות נמצאות כאן. אנו מהרהרים על הנקודות העיקריות להלן.

הברכות של משה רבנו

משה מתחיל בתיאור הברכות שבני ישראל יקבלו אם הם יצייתו לחוק- הפקודות בתורה. הברכות היו מהקדוש ברוך הוא, הברכות יהיו כל כך גדולות שכל העמים האחרים יכירו את ברכתו. התוצאה של הברכות האלה תשפיע על מדינות אחרות כמו:

" וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ" – כל העמים על פני כדור הארץ יראו ששם האלוהים נקרא עליך, ויפחדו ממך (דברים 28:10).

…והקללות

למרות זאת, אם בני ישראל יכשלו ולא יצייתו לפקודות בתורה, הם יקבלו קללות שיהיו ההפך מהברכות. הקללות האלה תראינה על ידי העמים שמסביב כדי ש:

"וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה, לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה-בְּכֹל, הָעַמִּים, אֲשֶׁר-יְנַהֶגְךָ יְהוָה, שָׁמָּה" – אתה תהפוך לאימה, לשם נרדף ונושא ללעג בקרב כל העמים איפה שאלוהים ישים אותך (דברים 28:37).

גם המקולל יאריך לאורך ההיסטוריה.

"וְהָיוּ בְךָ, לְאוֹת וּלְמוֹפֵת; וּבְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם" – הם יהיו סימן ופלא אלייך זרעך לנצח (דברים 28:46).

אך אלוהים הזהיר שהחלק הגרוע ביותר של הקללות יגיע מעמים אחרים.

"יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר: גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוגּוֹי, עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ, אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ-עַד הַאֲבִידוֹ, אֹתָךְ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן, בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, בְּכָל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ" – אלוהים יביא עם נגדכם ממקום רחוק, מקצות הארץ, כנשר עט אומה שלא תבינו את שפתם, אומה במבט מור בלי כבוד לזקנים או רחמים על הצעירים. הם יאכלו את גידולי הקרקע שלך עד שאתה נהרס…עד שאתם הרוסים. הם יטילו מצור על כל הערים ברחבי הארץ שלך עד גובה המועשרים שאתה סומך עליהם ותיפול, הם יוכלו להטיל מצור בכל רחבי הארץ (דברים 28:49-52).

זה ילך מרע לרע יותר.

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם–כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ-עֵץ וָאָבֶן וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" – אתם תיעקרו מהארץ שאתם מחזיקים. אז אלוהים יפזר אותכם בין כל העמים מקצה אחד של העולם עד הקצה השני…לא תמצאו מנוחה, לא תמצאו מקום מנוחה לנשמה של כף רגלכם. אלוהים יביא לכם מחשבות מחרידות, עיניים עייפות בערגה, ולב מייואש (דברים 28:63-65).

הברכות וקללות האלה הוקמו על ידי ברית (הסכם) בין אלוהים לבני ישראל:

"לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים–כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם–אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת, כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם, כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם" – …כדי לאשר לך את היום הזה כמו בני עמו, כי הוא עשוי להיות האלוהים שלך כפי שהבטיח לך וכפי שנשבע לאבותיכם, אברהם, יצחק ויעקוב. אני עושה את הברית הזאת עם השבועה שלה…גם עם אלה שאינם עומדים פה היום (דברים 29:12-15).

כך, הברית הזו של הברכות והקללות תחייב את הילדים, או את הדור הבא-יהודים לאורך ההיסטוריה. אבל הברית תהיה משהו אפילו בשביל עמים אחרים.

הילדים שלכם שעוקבים אחריכם בדורות הבאים וזרים שבאים מארצות רחוקות יראו את האסונות שנפלו על הקרקע והמחלה שאלוהים נגוע בה…שום דבר לא נטוע, שום דבר לא צמח אין צמחיה שגודלת…כל העמים ישאלו: "למה אלוהים עשה את זה לארץ הזאת? למה הכעס בוער בניגודיות קיצונית כזאת?"

התשובה תהיה:

"וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם, וְהַנָּכְרִי, אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה; וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ, אֲשֶׁר-חִלָּה יְהוָה, בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ–לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ, כָּל-הַגּוֹיִם, עַל-מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת; מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה, וְאָמְרוּ–עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִםוַיֵּלְכוּ, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לָהֶם: אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם, וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בָּאָרֶץ הַהִוא, לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה, הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְהוָה מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה" – זה בגלל שהעם הזה נוטש את אלוהים, אלוהי אבותיהם, הברית שהוא עשה איתם כשהביא אותם מארץ מצרים…לכן הכעס של הקדוש ברוך הוא שרפה נגד הארץ הזאת, כך שכל הקללות כתובות בספר הזה. אלוהים עקר אותם מאדמתם ודחף אותם לתוך ארץ אחרת, כפי שזה עכשיו (דברים 29:21-27).

מסקנות הברכות והקללות של משה

הנבואה האחרונה של משה לא הסתיימה בקללות. היא המשיכה. הנה המסקנה של מה שמשה נבא.

"וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ, וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה, אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם–מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ, וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ–וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ" – כשהגדרתי את כל הברכות והקללות האלה לפני שהגעת ולקחת אותם ללבך באשר האלוהים שלך פיזר אותך בין העמים, כאשר אתה והילדים שלך תחזרו לאלוהים שלכם ותצייתו לו בכל ליבכם ובכל נשמתכם על פי מה שאני מצווה לכם היום, אז אלוהים ישחזר את הגורל שלכם ויהיה לו חמלה עליכם והוא יאסוף אותכם שוב מכל העמים שהוא פיזר אותכם שם. גם אם גורשת לארץ הרחוקה ביותר מתחת לשמיים, גם משם אלוהים יאסוף אותך ויביא אותך בחזרה. הוא יביא אותך לארץ ששייכת לאבותיך, ותוכל להשתלט על זה. הוא יעשה אותך יותר מוצלח מאבותיך (דברים 30:1-5).

אחרי משה רבינו, נביאים רצופים של התנ"ך המשיכו עם ההבטחה הזו שלראשונה הוצהרה כאן-שיהיה שחזור ואיסוף מחדש אחרי הקללות. הנביאים הבאים הדגישו תחזיות מטרידות ומפורטות, שנבחן מאוחר יותר.

האם הקללות והברכות התגשמו?

הברכות היו מקסימות אך הקללות היו הרסניות. יהודים לאורך ההיסטוריה היו לפעמים אנטי-שמיים בעצמם (קרל מרקס לדוגמא). יהודים אחרים, אפילו היום , צופים ציונות שלילית. אבל הנה משה אפילו שהוא מנבא קללות נוראיות, אינו נושא אנטי-שמיות או אנטי-ציון. הוא מסכם את ההבטחה של הציונות בכך שהיהודים בעתיד הרחוק שלו התאספו ויחזרו אל ארץ ישראל. אך באותו הזמן הוא אמר ישר ובאכזריות על הכישלונות והעתיד הקשה שממתין לעם היהודי. אותה הכנות הישרה על הביקורת של בני ישראל תופיע מחדש בעטים של הנביאים הבאים בתנ"ך. הם מותחים ביקורת על האמת באופן חשוף על הכשלים של העם היהודי. אבל הם עושים זאת כמו חברים של היהודים, כותבים בהתלהבות קדושה כדי להזהיר ולהגנן על האנשים שלהם. הם יכתבו בשם האל וזה מה שיכריע כל רצון שהם אולי היו צריכים להסתיר את החטאים או להסתיר טרגדיות שהיהודים חוו.

מאז שהנבואות האלה ניתנו בשם הקדוש ברוך הוא, האל של ישראל, השאלה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לשאול היא:"האם הם קורים?" התנ"ך מכיל רשומות נרחבות של תולדות ישראל, ויהודים רבים גם הקליטו היסטוריות. בארץ ישראל גם יש ארכיאולוגיה עשירה. כל המקורות האלו מציירים תמונה עקבית של ההיסטוריה היהודית. הסיכום של ההיסטוריה הזאת ניתן כאן.

כשאתה משווה את הנבואות של משה עם ההיסטוריה היהודית, זה ברור שהנבואות התגשמו-ואנחנו עדיין עדים להם בעידן המודרני שלנו. דרך שאלות שנותרו ללא מענה, זה אמור לגרום לנו לשקול בגלוי כי יש אלוהים אשר הדריך את ההיסטוריה היהודית. אם זה כך, אז האירועים הנוכחיים, והעתיד של הגורל הישראלי, עכור ככל שזה נראה לנו, יהיה מודרך עם אותו האלוהים. זה עשוי להביא לנו נחמה, או להכות כאב בליבנו. אבל זה יהיה טיפשי לסנן את מה שהנביאים הבאים ניבאו על היהודים, האדמה שלהם, ועל עמים אחרים-בשם אותו האלוהים שלכאורה יכול לשלוט על גורלו של העם שלו.

6. הבטחה החסרת גיל לאברהם הלא ידועה-שקטה אך ניצחית.

בזמן שאני כותב את המאמר הזה תשומת הלב העולמית מתמקדת באליפויות בענפי ספורט שונים. ליגת הפוטבול האמריקאית בדרך לסופרגול (משחק ההכרעה של אליפות ליגת הפוטבול האמריקנית). הקבוצות האלופות של הוקי וכדורסל יבחרו בקרוב. ובינתיים לדרמות האלה יש אוהדי צפון אמריקה מרותקים, שאר העולם מרוכז על כנף הטניס הפתוח. ותמיד יש גם כדורגל, משחקים ואליפויות.

אפילו שכל תשומת הלב מרוכזת על האליפויות האלה, הן עדיין ישכחו בעוד 6 חודשים בערך. ממה שהעולם מתלהב עכשיו ישכח מהר מאוד איך שתשומת ליבנו עוברת לדברים אחרים, אליפויות או אירועיים פוליטיים. יום אחד גולת הכותרת הופכת להיסטוריה נשכחת במהרה.

ראינו במאמר הקודם שלנו כי זה גם נכון בימי אברהם. המאבקים החשובים והמרהיבים, ההישגים והדרמה שהחזיקה את תשומת ליבם של אנשים לפני 4000 שנים, נשכחה לגמרי היום. אבל ההבטחה הקדושה מדברת בשקט לכל אחד מאיתנו, אפילו שאז התעלם העולם לחלוטין, היא גדלה ומתרחשת לנגד עינינו.

החשבון של אברהם בתנ"ך ממשיך עם מפגשים נוספים עם ההבטחה שאלוהים הבטיח לו,ברוך הוא. אברהם (וגם אנחנו שהולכים אחרי המסע שלו) לומד אפילו יותר מההיסטוריה אל הנצח. הסיפור של אברהם לא טרנדי אך אירוע נשכח מהר כמו אלה היום, זה אחד מהאנשים שלקח נצח כדי שאנחנו נהיה נבונים ללמוד על זה.

"אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ–שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד".

מה שאומר "אל תפחד אברהם, אני המגן שלך, שכרך גדול מאוד"

וַיֹּאמֶר אַבְרָם: "אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם–הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי. וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ". (בראשית 15:1-3)

מה שאומר: "הו אלוהים, מה אתה יכול לתת לי אני נשאר עררי ומי שיירש את הרכוש שלי הוא דמשק אליעזר, לא נתת לי ילדים, אז משרת ביתי יהיה היורש שלי".

ההבטחה של אלוהים

אברהם המתין בארץ לתחילת "העם הגדול" מה שהובטח לו. שום דבר לא קרה, גילו של אברהם היה משהו כמו 85. הוא התלונן כי אלוהים, ברוך הוא, לא שמר על ההבטחה שהוא נתן לו. השיחה שלהם המשיכה כך:

"וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". (בראשית 15:4-5)

מה שאומר: "האיש הזה לא יהיה יירשך, יהיה לך בן מגופך שיהיה ייירשך. אלוהים אמר לאברהם, הבט נא על השמיים ותספור את הכוכבים-אם תוכל לספור אותם, כך יהיה זרעך"

פה אלוהים, ברוך הוא, בעיקרון חוזר על עצמו עם ההבטחה שהכריז שלאברהם יהיה בן שיתחיל את העם הגדול, אינספור אנשים כמו הכוכבים שבשמיים-רבים בוודאות אבל קשה למספר. בזמננו היום, אנחנו יודעים שזה באמת קרה אצל היהודיים. אך באותו הזמן, ההבטחה הזו הייתה בלתי יאומנת.

התגובה של אברהם: אפקט נצחי

איך אברהם הגיב להבטחה הזאת? מה שבא אחרי זה המשפט שהתנ"ך עצמו מתייחס כמו אחד מהמשפטים החשובים ביותר בתנ"ך. (המשפט היה מצוטט הרבה פעמים בהמשך). זה עוזר לנו להבין איך מתקבל שלום עם אלוהים.

"וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (בראשית 15:6)

מה שאומר: "אברהם האמין לאלוהים, ואלוהים הביא את זה לאברהם בצדק". זה משפט כזה קטן וצנוע. זה בא והולך ללא תרועת אליפות ולכן אנחנו עשויים לפספס את זה. אבל זה באמת משפט חשוב מאוד בגלל שבמשפט הקטן הזה אברהם משיג צדק. זהו המשפט האחד והיחידי שאנחנו צריכים בשביל שלום עם אלוהים, ברוך הוא.

הבעיה שלנו היא: שחיתות

אם האנושות נעשתה בצלם אלוהים (בראשית 1:26-27) קרה משהו פגום בתמונה.

אלוהים מסתכל למטה מגן העדן על הבני האדם כדי לראות אם מישהו מבין, כל מבקשי אלוהים. הכל התהפך לצד, הם הסתאבו כולם ביחד, אין אף אחד שעושה טוב, אפילו לא אחד . (תהילים 14:2-3)

האבחנה מכסה את כל האנשים: יהודי וגוי, ערבי וישראלי, זכר ונקבה, מחונך ופשוט. השחיתות של גמדים לאורקים בסרט שר הטבעות ואיך שהתנ"ך משתמש במילה "עלמה" עזר לי להבין מה הכוונה "להסתאב" בתהילים 14. התוצאה בסוף זה שמצאנו את עצמנו מופרדים מיהוה האדון, ברוך הוא, כי אין לנו צדק. השחיתות שלנו השיקה אותנו אל אוטונומיה ומנטייה אל הרע-קצירת חוסר תוחלת ומוות בתוצאה. אם קשה לכם להאמין, פשוט תסתכלו על כותרות החדשות ותראו מה אנשים עשו ב24 שעות אחרונות-וזה פחות או יותר אותו הדבר בכל העולם. מה עוד אלוהים הצדיק יכול לעשות אלא להכריז את כולנו כעוולה?

למעשה אנחנו מופרדים ממקור החיים וכך גם המילים של הנביא ישעיהו שהתגשם לכולנו הפכו במי טמא, וכל הצדקנות שלנו היא כמו שטיחים מזוהמים, כולנו מצומקים כמו עלה נידף, וכמו הרוח חטאינו שלנו טואטאו. (ישעיהו 64:6)

אברהם והצדק

אבל כאן השיחה בין אברהם לאלוהים, ברוך הוא, אנחנו רואים שאנחנו כמעט מפספסים את זה, ההכרזה כי אברהם זכה בצדק-מהסוג שאלוהים מקבל. אז מה אברהם "עושה" כדי לקבל את הצדק? זה לא היה נימול-מי שבא בשלב מאוחר יותר (בבראשית 17). עשרת הדיברות והחוקים של משה שבאו מאות שנים מאוחר יותר, אז זה לא היה אורח חייו באוכל כשר ותקנות רבות אחרות מסדירי חיים ותזונה-טוב שכך. התנ"ך אומר במילים פטושות שאברהם "האמין". זהו זה? כאשר אתה חושב על הקיום המשוכלל של הרבה יהודים, ואפילו אם נסתכל רחוק ורחב יותר על המצוות של אנשים בדתות אחרות, ונקרא שאברהם זכה בפרס של הצדק בזכות "אמונה" זה נראה לגמרי לא יאומן-טוב מדי וקל מדי כדי להיות אמין.

אבל מה המשמעות של "אמונה"? ומה אנחנו יכולים ללמוד בשביל הצדק שלנו? אנחנו נהרהר במאמר הבא.

5. עלייה של אברהם: לפני 4000 שנים אבל עדיין נשמע בכל העולם היום

למרות שישראל היא מדינה קטנה, היא עדיין משודרת בחדשות רחבי העולם. בדרך כלל החדשות האלה מדווחים על הקונפליקט הבלתי מופסק בין הישראלים היהודיים לשכנים שלהם, והחיפוש אל השלום. גם אם אין לוחמה בפועל יש מתח מתמשך. איך הכל התחיל? אנשים רבים מסתכלים אחורה, מיום הולדתה של ישראל בשנת 1948. אבל אם אנחנו רוצים להבין את הסיטואציה, אנחנו צריכים להביט אחורה הרבה יותר. אנחנו צריכים ללכת אחורה להיסטוריה העתיקה של ישראל שכתובה בתורה. מבט על ההיסטוריה של ישראל בספר בראשית של התנ"ך מגלה כי לפני 4000 שנים, בן אדם שכיום ידוע מאוד, הלך לטיול מחנאות בחלק הזה של המזרח התיכון. התנ"ך אומר שהסיפור שלו משפיע על העתיד שלנו. האדם הקדמון הזה הוא אברהם (או אברם). כולנו צריכים להיות מודעים לסיפורו כדי שנוכל להבין את מצבנו בזמנים המודרניים הקשים.

ההבטחה לאברהם – בנו של תרח

בתנ ך בבראשית 12 אלוהים מבטיח לאברהם הבטחה:

"וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ספר בראשית פרק 12 פסוקים 2-3).

אלוהים אומר לאברהם: אני אעשה אותך לגוי גדול ואני אברך אותך, אני אהפוך את שמך לגדול, ואתה תהיה ברכה. אני אברך את אלה שמברכים אותך, וכל מי שמקלל אותך, אני אקלל אותו, וכל העמים על פני האדמה יהיו מבורכים דרכך (בראשית 12: 2-3).

שמו של אברהם אבינו נהיה גדול

רבים מאיתנו תוהים אם אלוהים באמת קיים ואם הוא האלוהים של התנ"ך. ההיסטוריה היהודית הייתה כל כך ארוכה וקשה שלאנשים רבים נראה כי אין אלוהים שהדריך אותה. אבל בהבטחה שאלוהים מבטיח הוא אומר לאברהם "אני אהפוף את שמך לגדול…" והיום שמו של אברהם\אברם גדול וידוע בכל העולם. זה לא פשוט כי אברהם ידוע בקרב היהודים, צאצאיו. כיום מליוני אנשים על פני כדור הארץ מכירים את סיפורו של אברהם אבינו. האנשים האלה הם ממדינות שונות בכל רחבי העולם. ההבטחה הזאת באמת התגשמה. העותק של ספר בראשית נמצא במגילות ים המלח מאז 200-100 לפני הספירה. מה שאומר שההבטחה הייתה כתובה כבר בזמן הזה. בזמן הזה שמו של אברהם היה ידוע רק בקרב שרדי היהודים שהיו מפוזרים. ההבטחה הקטנה הזאת התגשמה יותר מאוחר, אחרי שהיא כבר נכתבה.

…במצעות הגוי הגדול הזה

באופן מפתיע אברהם לא עשה שם דבר חשוב בחייו. הוא לא היה סופר גדול, מלך, ממציא או מנהיג צבאי. הוא לא עשה דבר חוץ מללכת להקים אוהלים איפה שניתנה לו ההוראה וגידל כמה ילדים. השם שלו גדול רק בגלל שהילדים הפכו לאומה מה ששמר על התיעוד של חייו, אז האנשים והעמים שבאו ממנו היו גדולים. היהודים הם ידועים בעיקר בתור צאצאיו של אברהם. זה בדיוק איך שהובטח בספר בראשית ("וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ…"). אין אף אחד בכל ההיסטוריה כל כך ידוע רק בגלל צאצאיו ולא מתוך הישגים גדולים בחייו.

**באמצעות הרצון של יוצר ההבטחה**

היהודים שהיו צאצאיו של אברהם לא היו אומה הקשורים עם גדולתו. היהודים לא כבשו אימפריות גדולות כמו הרומאים או בנו מונומנטים גדולים כמו שהמצרים עשו את הפרמידות. התהילה שלהם מגיעה מהחוק ומהספר שהם כתבו, מכמה אנשים מרשימים שהיו יהודיים, ושהם שרדו כקבוצת אנשים שונה במשך אלפי שנים. הגדולה שלהם זה לא בגלל משהו שהם עשו, אלא מה שנגרם על ידם ודרכם. ההבטחה אומרת שוב ושוב "אני אעשה…". גדולתם המיוחדת קרתה בגלל שאלוהים עשה שזה יקרה ולא יכולת כלשהי, כיבוש או כוח כלשהו משלהם. ההבטחה לאברהם אבינו התגשמה בגלל שהוא סמך על הבטחה ובחר לחיות שונה מאחרים. תחשבו מה הסבירות שההבטחה הזאת הייתה נכשלת, אבל במקום זה התגשם, וממשיך להתפתח כמו שזה נאמר לפני אלפי שנים. המקרה הוא אמיתי, שההבטחה התגשמה רק בגלל הכוח והסמכות של יוצר ההבטחה.

הגירה של אברהם – המסע שעדיין מטלטל את העולם

התנ"ך אומר "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה…" (פסוק 4). אברהם החל מסע, המוצג על המפה שעדיין עושה היסטוריה.

ברכה לנו

יש עוד משהו שהובטח. הברכה לא הייתה רק בשביל אברהם. זה אומר "…וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (כל העמים על פני האדמה יהיו מבורכים דרך אברהם). אנחנו צריכים לשים לב לזה בגלל שאני ואתם חלק "מכל העמים על פני האדמה". למעשה זה נכון ללא קשר אם אנחנו יהודיים או לא. לא משנה מה הדת שלנו, צבע, רקע, לאום, מעמד חברתי או באיזה שפה אנחנו מדברים-אנחנו חלק "מכל העמים" ההבטחה הזאת לברכה כוללת את כל מי שבחיים. היום! איך? איפה? איזה סוג של ברכה? זה לא נאמר בבירור כאן, אבל אנחנו יודעים שהחלקים הראשונים של הברכה התגשמו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהחלק האחרון הזה גם יתגשם. אנחנו יכולים להתחיל למצוא את המפתח כדי לפתור את התעולה על ידי המסע של אברהם במאמר הבא שלנו.

עלייה של אברהם: לפני 4000 שנים אבל עדיין נשמע בכל העולם היום

ההבטחה לאברהם – בנו של תרח

בתנ ך בבראשית 12 אלוהים מבטיח לאברהם הבטחה:

"וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ספר בראשית פרק 12 פסוקים 2-3).

שמו של אברהם אבינו נהיה גדול

…במצעות הגוי הגדול הזה

באופן מפתיע אברהם לא עשה שם דבר חשוב בחייו. הוא לא היה סופר גדול, מלך, ממציא או מנהיג צבאי. הוא לא עשה דבר חוץ מללכת להקים אוהלים איפה שניתנה לו ההוראה וגידל כמה ילדים. השם שלו גדול רק בגלל שהילדים הפכו לאומה מה ששמר על התיעוד של חייו, אז האנשים והעמים שבאו ממנו היו גדולים. היהודים הם ידועים בעיקר בתור צאצאיו של אברהם. זה בדיוק איך שהובטח בספר בראשית ("וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ…"). אין אף אחד בכל ההיסטוריה כל כך ידוע רק בגלל צאצאיו ולא מתוך הישגים גדולים בחייו.

**באמצעות הרצון של יוצר ההבטחה**

הגירה של אברהם – המסע שעדיין מטלטל את העולם

התנ"ך אומר "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה…" (פסוק 4). אברהם החל מסע, המוצג על המפה שעדיין עושה היסטוריה.

ברכה לנו

יש עוד משהו שהובטח. הברכה לא הייתה רק בשביל אברהם. זה אומר "…וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (כל העמים על פני האדמה יהיו מבורכים דרך אברהם). אנחנו צריכים לשים לב לזה בגלל שאני ואתם חלק "מכל העמים על פני האדמה". למעשה זה נכון ללא קשר אם אנחנו יהודיים או לא. לא משנה מה הדת שלנו, צבע, רקע, לאום, מעמד חברתי או באיזה שפה אנחנו מדברים-אנחנו חלק "מכל העמים" ההבטחה הזאת לברכה כוללת את כל מי שבחיים. היום! איך? איפה? איזה סוג של ברכה? זה לא נאמר בבירור כאן, אבל אנחנו יודעים שהחלקים הראשונים של הברכה התגשמו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהחלק האחרון הזה גם יתגשם. אנחנו יכולים להתחיל למצוא את המפתח כדי לפתור את התעולה על ידי המסע של אברהם במאמר הבא שלנו.