הענף: נובט בדיוק בזמן שהוא מוכן לחיתוך

בדקנו את נושא "הענף" בתנ"ך. ראינו שירמיהו בשנת 600 לפני הספירה המשיך את הנושא (שישעיהו התחיל 150 שנה קודם לכן) והכריז שהענף הזה יהיה מלך. לאחר מכן, זכריה הלך בעקבותיו וחזה ששמו של  הענף הזה יהיה ישו. בנוסף, הוא חזה שהענף ישלב באופן ייחודי את תפקידי המלך והכומר

החידה של דניאל על בואו המתוכנן של המשיח

עכשיו לדניאל, הוא חי בגלות בבל , בהיותו פקיד רב עוצמה בממשלות בבל ופרס, וכן נביא עברי

דניאל קיבל את ההודעה הבאה

כא וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר, בַּתְּפִלָּה; וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה, מֻעָף בִּיעָף, נֹגֵעַ אֵלַי, כְּעֵת מִנְחַת-עָרֶב.  כב וַיָּבֶן, וַיְדַבֵּר עִמִּי; וַיֹּאמַר–דָּנִיֵּאל, עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה.  כג בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר, וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד–כִּי חֲמוּדוֹת, אָתָּה; וּבִין, בַּדָּבָר, וְהָבֵן, בַּמַּרְאֶה.  כד שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם וּלְהָתֵם חטאות חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֺן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.

כה וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד–שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק, הָעִתִּים.  כו וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת

דניאל פרק ט, פסוקים כ"א – כ"ו

אלוהים נתן לוח זמנים מתי יבוא "מָשִׁיחַ". לוח הזמנים השתמש במחזור של שביעיות. הנבואה אמרה שספירה לאחור תתחיל ב"הוצאת הצו לשקם ולבנות מחדש את ירושלים" (לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ). אלוהים נתן לדניאל את הנבואה הזו בסביבות שנת 537 לפני הספירה. אבל דניאל לא חי לראות את תחילת הספירה לאחור הזו

הצו להשבת ירושלים

למעשה היה זה נחמיה , שחי כמעט מאה שנים אחרי דניאל, שראה את תחילתה של הספירה לאחור. הוא היה נושא הכוסות של הקיסר הפרסי ארתחששתא וכך חי באיראן של היום. שימו לב מתי הוא חי בציר הזמן שלמעלה. הוא אומר לנו את זה בספרו

א וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ–יַיִן לְפָנָיו; וָאֶשָּׂא אֶת-הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ, וְלֹא-הָיִיתִי רַע לְפָנָיו

ב וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים, וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה–אֵין זֶה, כִּי-אִם רֹעַ לֵב; וָאִירָא, הַרְבֵּה מְאֹד

ג וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה; מַדּוּע לֹא-יֵרְעוּ פָנַי, אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית-קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה, וּשְׁעָרֶיהָ, אֻכְּלוּ בָאֵשׁ

ד וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ, עַל-מַה-זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ; וָאֶתְפַּלֵּל, אֶל-אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם

ה וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ–אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, וְאִם-יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ:  אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל-יְהוּדָה, אֶל-עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי–וְאֶבְנֶנָּה

ו וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ, עַד-מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ–וּמָתַי תָּשׁוּב; וַיִּיטַב לִפְנֵי-הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי, וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן

נחמיה פרק ב, פסוקים א עד ו

יא וָאָבוֹא, אֶל-יְרוּשָׁלִָם; וָאֱהִי-שָׁם, יָמִים שְׁלֹשָׁה

נחמיה פרק ב, פסוק י"א

אז זה מתעד את "לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם" שדניאל ניבא שיבוא יום אחד. זה התרחש בשנת ה-20 של הקיסר הפרסי ארתחששתא. היסטוריונים מזהים אותו כמי שהתחיל את שלטונו בשנת 465 לפני הספירה. כך ששנת ה-20 קובעת גזירה זו בשנת 444 לפנה"ס. אלוקים נתן לדניאל סימן לתחילת הספירה לאחור. כמעט מאה שנים מאוחר יותר, הקיסר הפרסי, שלא ידע על הנבואה הזו של דניאל, הוציא צו זה. הקיסר הפרסי ארתחששתא הניע את הספירה לאחור שהנבואה אמרה שתביא את המשיח

שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם

החידה שניתנה לדניאל ציינה שידרשו "שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם" לפני גילוי המשיח.

מה זה שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם

כתבי משה הקימו מחזור של שבע שנים. כל שנה שביעית האדמה הייתה אמורה לנוח מחקלאות כדי שהאדמה תוכל לחדש את חומרי ההזנה שלה. אז 'שבע' הוא מחזור של 7 שנים. עם זה אנו רואים שמלכתחילה הזמן ייספר בשני חלקים. החלק הראשון היה 'שבע שבעות' או שבע תקופות של 7 שנים. זה יוצא 7*7=49 שנים, היה הזמן שנדרש לבנייה מחדש של ירושלים לאחר הגזירה הראשונית של הקיסר הפרסי. אחרי זה הגיעו שישים ושתיים 'שבעיות', כך שהספירה לאחור הכוללת הייתה 7*7+62*7 = 483 שנים. במילים אחרות, מההתחלה, יעברו 483 שנים עד לגילוי המשיח

שנה של 360 ימים

עלינו לבצע התאמה קטנה של לוח השנה. כפי שעשו עמים רבים בימי קדם, הנביאים השתמשו בשנה של 360 יום. קיימות דרכים שונות לחישוב אורכה של 'שנה' עבור לוח שנה. הלוח שבו השתמש דניאל היה לוח שנה מצרי נפוץ של שנים ארוכות של 360 ימים. אז 483 שנים של '360 יום' הן 483*360/365.24 = 476 שנות שמש בלוח השנה הבינלאומי המשמש כיום

הגעתו המתוכננת של המשיח

עכשיו אנחנו יכולים לחשב מתי נובא המלך לבוא. במעבר מעידן 'לפנה"ס' לעידן 'לספירה' יש רק שנה אחת מ-1 לפנה"ס – 1 לספירה (אין שנה 'אפס'). הטבלה למטה מסכמת את החישובים

ישו הגיע לירושלים רוכב על חמור בשבוע שלפני חג הפסח למה שהפך לחגיגת יום ראשון הדקלים הידוע. באותו יום הכריז על עצמו ורכב לירושלים כמלך. השנה הייתה 33 לספירה

המשיח: האם זה באמת קורה

עכשיו שימו לב למשהו ייחודי בחידה הזו הקשורה למלך הקרוב. דניאל חזה שלאחר הגעתו לאחר מחזור השביעיות כי

כה וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד–שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק, הָעִתִּים.  כו וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת

דניאל פרק ט, פסוקים כ"ה-כ"ו

הוא אומר, די ברור, שהמשיח 'יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ'. ואז אנשים זרים יחריבו את המקדש (בית המקדש השני) ואת העיר (ירושלים) ויהפכו את המקום לשומם. תבדקו את סיכום ההיסטוריה היהודית  כדי לראות שזה אכן קרה. ארבעים שנה לאחר צליבתו של ישו שרפו הרומאים הכובשים את בית המקדש, החריבו את ירושלים וגירשו את היהודים לגלות עולמית. לאחר גלותם הפכה הארץ לשממה. אירועים התרחשו עם בואו של ישו כמו גם בשנת 70 לספירה בדיוק כפי שנובא על ידי דניאל בשנת 537 לפנה"ס. משה גם חזה את האסון הזה בקללות שלו 1500 שנה קודם לכן

ביסודו של דבר, רק אלוקים יכול היה לחזות אירועים במשך מאות השנים הללו בין דניאל, הקיסר ארתחששתא, נחמיה, יום ראשון הדקלים והחורבן הרומי של ירושלים. למרות שהם חיו בהפרש של מאה שנים, הם הכריזו והחלו בספירה לאחור שתגלה את המשיח. כ-570 שנה לאחר שדניאל קיבל את הודעתו, נכנס ישו לירושלים כמלך, בדיוק לפי לוח הזמנים של דניאל. יחד עם ניבוי שמו של זכריה, פיתחו הנביאים הללו קבוצה מפורטת באמת של תחזיות. ה' פרש את אלה בכתב זמן רב לפני כן כדי שלכולם תהיה הזדמנות לראות את טביעות האצבעות של ה' בעבודתו

לאחר מכן, אנחנו מסתכלים על הפרטים שנפרשו דרך ישעיהו מאות שנים מראש בנוגע לאופן ימות המשיח. דוד, דרך התהילים, עשה כך