הפאזל של נבואת תהילים פרק כב

לפני כמה שנים בא אליי לשולחן עמית שלי לעבודה, ג'יי. ג'יי היה חכם ומשכיל – ובוודאי לא חסיד ולא מאמין של הברית החדשה. אבל הוא היה קצת סקרן לגבי זה אז היו לנו כמה שיחות טובות ופתוחות בינינו. הוא מעולם לא באמת הסתכל בתנ"ך אז עודדתי אותו להסתכל לחקור את התנ"ך

יום אחד הוא נכנס למשרד שלי עם תנ"ך כדי להראות לי שהוא מסתכל וקורא אותו. הוא פתח אותו באקראי באמצע. שאלתי אותו מה הוא קורא. השיחה שלנו התנהלה בערך באופן הבא

הוא אמר: אני קורא תהילים פרק כ"ב

אמרתי: באמת? יש לך מושג מה אתה קורא?

הוא השיב: אני מניח שאני קורא על צליבתו של ישו

אמרתי: "זה ניחוש טוב" וצחקתי. "אבל אתה מוקדם מדי באלף שנה". תהילים כ"ב נכתב על ידי דוד המלך בסביבות שנת 1000 לפני הספירה. צליבתו של ישו הייתה בשנות ה-30 לספירה, אלף שנים מאוחר יותר

תהילים

ג'יי לא הבין שהתהילים אינם תיאורי הבשורה על חייו של ישו שנכתבו על ידי בני דורו. תהילים הם מזמורים עבריים קדושים שנכתבו 1000 שנה לפני ישו בעיקר על ידי דוד המלך. ג'יי שמע רק כמה סיפורים על ישו, כולל צליבתו, ופתח באקראי את התנ"ך, קרא את מה שנראה כמתאר את הצליבה. לא ידע טוב יותר, הוא פשוט הניח שזה סיפור הצליבה שרבים ברחבי העולם זוכרים מדי שנה ביום שישי הטוב. צחקנו על הצעד השגוי הראשון שלו בקריאת התנ"ך

ואז שאלתי את ג'יי מה הוא ראה בתהילים כ"ב שגרם לו לחשוב שהוא קורא על צליבתו של ישו. כך התחיל המחקר הקטן שלנו. אני מזמין אותכם לחשוב ולראות מה היה דומה בין צליבתו של ישו לתהילים כ"ב שגרם לג'יי לחשוב זאת, בואו נראה את זה על ידי הצבת הקטעים זה לצד זה בטבלה. תיאורי עדי הראייה של הצליבה המתועדים בברית החדשה נמצאים בצד שמאל. תהילים כ"ב בצד ימין. כדי לעזור לתפוס את הקשרים בתוך המילים הרבות יש לי צבע התאמה לטקסטים הדומים. ( לחץ כאן לגרסת הדפסה מוגדלת )

השוואה בין סיפורי הברית החדשה על הצליבה לבין הפרטים בתהילים כ"ב

העובדה ש-ג', הגיע למסקנה ההגיונית אך שגויה שתהילים כ"ב הוא עדות ראייה של צליבתו של ישו, צריך לגרום לנו לשאול שאלה

כיצד נסביר את הדמיון בין חשבונות הצליבה לבין תהילים כב?

האם זה צירוף מקרים שהפרטים תואמים בצורה כה מדויקת, שגם תהילים כ"ב וגם הברית החדשה מחלקים את הבגדים. אבל שניהם גם הטילו גורל. (קריעת בגד ללא תפרים תהרוס אותו ולכן החיילים הימרו על זה). תהילים כ"ב נכתב לפני המצאת הצליבה, אך הוא מתאר המון פרטים שונים (ניקוב של ידיים ורגליים, עצמות מחוץ למפרק – על ידי מתיחה כשהקורבן תלוי)

בנוסף, בשורת יוחנן מציינת שדם ומים זרמו החוצה כאשר חיילים דחפו חנית לצדו של ישו. זה הצביע על הצטברות נוזלים סביב הלב. ישו מת אם כן מהתקף לב. זה תואם את התיאור של תהילים כ"ב של – הָיָה לִבִּי, כַּדּוֹנָג; נָמֵס, בְּתוֹךְ מֵעָי

תהילים כ"ב נקרא כמו סיפור בגוף ראשון של אדם שעובר צליבה. הבשורות (הברית החדשה) נקראות כמו עדי ראייה בגוף שלישי. ושתי הסטים תואמים

איך זה יכול להיות?

הסבר בהשראת אלוקים לתהילים כ"ב

ישו, בברית החדשה, טען כי קווי הדמיון הללו הם נבואיים. אלוקים נתן השראה לנביאים מאות שנים לפני חייו של ישו לחזות פרטים על חייו ומותו כדי שנוכל לדעת שהכל היה בתוכנית ה'. התגשמות נבואית תהיה כמו השארת טביעות אצבע אלוהיות באירועים אלו של אותו פסח, מכיוון שאף אדם לא יכול היה לצפות את העתיד בפירוט כזה. זוהי עדות לעבודת ה' ולהתערבותו בהיסטוריה

הסבר נטורליסטי לתהילים כ"ב

אחרים טוענים שהדמיון של תהילים כ"ב לאירועי הצליבה נובע מכך שכותבי הברית החדשה המציאו את האירועים כדי 'להתאים' את זה לנבואה. אבל הסבר זה מתעלם לחלוטין מעדויות של היסטוריונים מאותה תקופה מחוץ לתנ"ך. יוסף בן מתתיהו וטקיטוס, היסטוריונים שחיו באותו עידן כמו ישו, אומרים לנו בהתאמה כי

"בזמן הזה היה איש חכם… ישו…. טוב. והרבה אנשים מקרב היהודים ומשאר העמים הפכו לתלמידיו. פילטוס גזר עליו "להיצלב ולמות" יוספוס.90 לספירה. עתיקות.33. יוספוס היה היסטוריון יהודי

כריסטוס, מייסד השם, הומת על ידי פונטיוס פילטוס, פרוקורטור יהודה בתקופת טיבריוס"טקיטוס.שנת 117 לספירה.44. טקיטוס היה היסטוריון רומי

העדות ההיסטורית שלהם מסכימה עם הברית החדשה שישו נצלב. זה חשוב מכיוון שרבים מהפרטים בתהילים כ"ב הם פשוט פרטים על מעשה הצליבה. אם כותבי הבשורה (הברית החדשה) היו מתכוונים להמציא את האירועים בפועל כדי שיתאימו לתהילים כ"ב אז הם היו צריכים להמציא את כל הצליבה. אבל ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו קובע במפורש פונטיוס פילאטוס אכן צלב אותו

_{^{צייר על ידי גוסטב דורה, חרוט על ידי ג'יי גושר ברוניה. נסרק על ידי Michael Gäbler עם Epson Perfection 4490 Photo. , PD-US-פג תוקף , באמצעות ויקימדיה קומונס}}

תהילים כ"ב ומורשת ישו

כו  מֵאִתְּךָ, תְּהִלָּתִי:    בְּקָהָל רָב–נְדָרַי אֲשַׁלֵּם, נֶגֶד יְרֵאָיו.
כז  יֹאכְלוּ עֲנָוִים, וְיִשְׂבָּעוּ–    יְהַלְלוּ יְהוָה, דֹּרְשָׁיו;
יְחִי לְבַבְכֶם    לָעַד.
כח  יִזְכְּרוּ, וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה–    כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ;
וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ,    כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.
כט  כִּי לַיהוָה, הַמְּלוּכָה;    וּמֹשֵׁל, בַּגּוֹיִם.
ל  אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ–    לְפָנָיו יִכְרְעוּ, כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר
וְנַפְשׁוֹ, לֹא חִיָּה
לא  זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ;    יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר.
לב  יָבֹאוּ, וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ:    לְעַם נוֹלָד, כִּי עָשָׂה
תהילים פרק כ"ב, פסוקים כ"ו עד ל"ב

זה לא מדבר על הפרטים של אירועי מותו של האדם הזה. תחילת הפרק של תהילים כ"ב עסקה בפרטים אלו. מחבר התהילים מתייחס כעת למורשת מותו של אותו אדם עם 'כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ' ו'יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר' (פסוקים ל-ל"א)

מי זה יהיה?

תהילים כ"ב חזה את מורשתו של ישו לזמננו

אנחנו חיים 2000 שנים לאחר צליבתו של ישו. בעל התהילים מנבא שהדור הבא שמגיע אחרי ה'מנוקב' הזה שמת מוות נוראית כזו 'יִשְׁתַּחֲווּ' לו ו'יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר' עליו. פסוק כ"ח מנבא את ההיקף הגיאוגרפי של ההשפעה. ילך עד 'כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ' ובין 'כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם' כדי לגרום להם 'וְיָשֻׁבוּ (לשוב) אֶל-יְהוָה'. פסוק ל' מנבא שאלה שאינם יכולים להחזיק את עצמם בחיים (כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר, וְנַפְשׁוֹ, לֹא חִיָּה) יכרע ברך לפניו יום אחד (יִּשְׁתַּחֲווּ). צדקתו של האיש הזה תוכרז לאנשים שעדיין לא היו בחיים (עדיין לא נולד) בזמן מותו

למסקנה של פרק תהילים כ"ב אין שום קשר לשאלה עם תיאורי הבשורה (הברית החדשה) שהושאלו ממנו או הרכיבו את אירועי הצליבה, משום שהצליבה עוסקת כעת בעידן מאוחר בהרבה – זה של זמננו. כותבי הברית החדשה, שחיו במאה ה-1 לא יכלו 'להמציא' את ההשפעה של מותו של ישו עד לתקופתנו. איך הם יכלו לדעת מה תהיה ההשפעה הזו?

כשאלוקים קרא לאברהם הוא הבטיח

ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה
בראשית פרק י"ב פסוק ג

הנביא ישעיהו ניבא שהיהודים יהפכו ל

ו אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם–לְאוֹר גּוֹיִם
ישעיהו פרק מ"ב פסוק ו

ההיקף הנבואי לאורך התנ"ך תמיד היה שהיהודים יברכו את כל העמים. אבל כשההבטחות האלו נכתבו, העמים האלה סגדו לאלילים וחיו תחת אתיקה של 'יכול לעשות-נכון', מאז קמה הציוויליזציה המערבית שאימצה אתוס 'לחיות תחת החוק' המונותאיסטי. וכך, ההבטחות האלו התקיימו. אבל תחשבו איך זה קרה. האומות והעמים מעולם לא התעניינו ישירות במשה והחלו ללמוד את התורה. לא, הם נמשכו לדמותו של ישו, ובהקשר זה נמשכו גם האומות למשה ולחוק. ישו היה ההשפעה ההיסטורית שגרמה להגשמת ההבטחה לאברהם ולישעיהו. כמו ידידי ג'יי, העמים פתחו את התנ"ך רק בגלל ישו

אנו רואים זאת בדומה לחזון המסכם של תהילים כ"ב. ההיקף כולל את כל הפסיפס העולמי של היום ואנו רואים שישו מתאים להיקף הזה

לא ניתן היה לחזות טוב יותר את מורשתו של ישו מאשר תהילים כ"ב. אפילו רק ציון חגיגות יום שישי הטוב השנתיות ברחבי העולם מזכיר לנו את ההשפעה הגלובלית שלו 2000 שנים לאחר מותו. אלה ממלאים את מסקנת תהילים פרק כ"ב בדיוק כפי שהפסוקים המוקדמים חזו את פרטי מותו

מי עוד בהיסטוריה העולמית יכול לטעון שפרטים על מותו כמו גם מורשת חייו לעתיד הרחוק יצפו 1000 שנים לפני שהוא חי?

חלק קטן ממשהו גדול

אולי, כמו ידידי ג'יי, תנצלו את ההזדמנות לשקול את משמעות מותו ותחייתו של ישו. זה ייקח קצת מאמץ נפשי. אבל כדאי לנסות כי האיש מתהילים פרק כ"ב חזה והבטיח את הדברים הבאים

הגנב בא לגנוב, להרוג ולהשמיד, ואילו אני באתי להעניק חיים בשפע
"אני הרועה הטוב, ורועה טוב מקריב את חייו למען צאנו
הבשורה על-פי יוחנן, פרק 10, פסוקים 10-11

כמה דרכים לעשות זאת