הכוח הפנימי במדבר

ההיסטוריה זוכרת את שמעון בר כוכבא (שמעון בן כוסבה) בתור האיש שהוביל והכשיל את המרד היהודי האחרון נגד רומא הקיסרית בשנים 132-135 לספירה. בתור הנסיך העצמי של העם היהודי ביהודה, הוא דרש מכל היהודים ללכת אחריו למלחמת עצמאות נגד האימפריה הרומית. הוא הוביל את המרד הזה משום שהרומאים התכוונו לבנות עיר פגאנית נוספת (איליה קפיטולינה) על חורבות ירושלים (שנהרסו עם המרד הכושל בשנים 66-73  לספירה). בעיר זו רצו לבנות מקדש שיהיה מוקדש ליופיטר, האל הרומי החשוב והמכובד ביותר. 

 למרות שהצליח בהתחלה במדבר יהודה, מזלם התהפך כאשר מלוא הכוח של הלגיונות הרומיים הקיסריים החלו נגדם במתקפה. בר כוכבא ועוד אינספור מתקוממים יהודים נהרגו באכזריות בניצחון הסופי של רומא. לפני תבוסתו, חכמים יהודים רבים, רבי עקיבא בינהם, אחד התורמים המובילים למשנה, הכריזו עליו כמשיח.

בר כוכבא כיוון את הכוח הפנימי שלו והמוטיבציה הדתית נגד אויב זר וחיצוני – רומא הקיסרית. חזונו ראה את השלום המשיחי מגיע רק אם הכוח הצבאי הכובש יגורש וציון תשוחרר מכיבוש זר.

בר כוכבא לעומת יוחנן המטביל

עם המוטיבציה הגדולה שלו, הכוח הפנימי העצום ובהט המשיחי מהמדבר,בר כוכבא דומה לבן ארצו יוחנן המטביל שקדם לו בכ-100 שנים. אולם, אף על פי שלשניהם הייתה מוטיבציה גדולה וכוח פנימי באופן דומה, הם היו שונים באופן שבו הם ראו את הבעיה היסודית וכתוצאה מכך את הפתרון היסודי. השוואה בין שני המהפכנים הללו תעזור לנו להבין דברים חדשים על המצב האנושי והפתרון שהברית החדשה מציגה.

יוחנן המטביל בהיסטוריה החילונית

כמו בר כוכבא, יוחנן המטביל יצר מחלוקות רבות ומשך תשומת לב רבה. יוסף בן מתתיהו, היסטוריון יהודי מהמאה הראשונה, מתייחס אליו במילים הבאות:

עתה חשבו כמה מהיהודים שהשמדת צבאו של הורדוס בא מאלוהים, וכי בצדק רב, כעונש על מה שעשה נגד יוחנן, שנקרא המטביל: כי הורדוס הרג אותו, שהיה איש טוב. הורדוס, שחשש שמא ההשפעה הגדולה שהיתה ליוחנן על העם תכניס בכוחו ובנטייתו לעורר מרד… לפיכך, הוא נשלח אסיר, מתוך מזגו החשוד של הורדוס, אל מאכרו, הטירה שציינתי קודם, והיה שם להוציא להורג. 

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק 5, 2

יוסף בן מתתיהו מזכיר את יוחנן המטביל בהקשר של תבוסתו של הורדוס אנטיפס נגד יריבו. הורדוס אנטיפס הרג את יוחנן, ויוסף בן מתתיהו מודיע לנו שהתבוסה של הורדוס נתפסה בעיני היהודים כמשפט אלוהי נגדו על כך שהוציא להורג של יוחנן המטביל הצדיק. 

יוחנן המטביל בברית החדשה

יוחנן המטביל מופיע באופן בולט כמבשרו של ישו בברית החדשה. לוקס, שגם הוא נמצא בברית חדשה, מעגן בחוזקה את יוחנן המטביל בהיסטוריה על ידי הצלבתו עם דמויות היסטוריות ידועות אחרות מאותה התקופה.

בשנה החמש-עשרה למלכותו של הקיסר טיבריוס, דיבר ה' אל יוחנן בן-זכריה שהתגורר במדבר. באותה שנה היה פונטיוס פילטוס מושל יהודה; הורדוס – מושל הגליל; פיליפוס אחיו – מושל מדינות יטור וטרכונה; לוסניס – מושל אבילין; חנן וקייפא היו הכוהנים הגדולים). יוחנן החל לבקר בכל הערים והכפרים באזור הירדן וקרא לאנשים להיטבל במים, כדי להראות שהם מתחרטים על מעשיהם הרעים ובוחרים להאמין באלוהים, על-מנת שיסלח לחטאיהם

יוחנן קיים את דברי ישעיהו הנביא

קול קורא

במדבר פנו דרך אלוהים

ישרו בערבה מסילה לאלוהינו

כל גיא יינשא, וכל הר וגבעה ישפלו

והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

וראו כל בשר את ישועת אלוהים 

הבשורה על פי לוקס, פרק 3, פסוקים 1-6

כתמיכה בתיאור של לוקס, מתי מסכם את הודעת יוחנן המטביל בצורה הבאה:

בימים ההם, כשישו והוריו גרו בנצרת, החל יוחנן המטביל להטיף במדבר יהודה. חיזרו בתשובה!" קרא יוחנן. "שובו אל ה' כי מלכות השמים קרובה

הבשורה על פי מתי, פרק 3, פסוקים 1-2

נקודת המבט של יוחנן

יוחנן ראה את הבעיה הבסיסית של האדם שהיא בתוכנו ולא חיצונית לנו. לכן, הטפתו כיוונה את השומעים לו לְהִתְחַרֵט ולחזור בתשובה.  

יוחנן לימד את הצורך בשינוי המחשבה שלנו בצורה כל כך דרמטית עד שהוא משנה את הדרך שבה אנו חיים, לא על ידי הפלת ממשלות ולחימה בזרים כפי שחשב בר כוכבא, אלא בהתייחסות לאחרים – באשר הם – באופן חומל וצודק. חרטה זו 'תכין' אותנו לדרך ה'. בראשו של יוחנן, ללא תשובה זו, לא היינו רואים, תופסים או מבינים את מלכות ה', וגם לא נחווה את ה'סליחה' שלו.

וידוי בתשובה שלנו

אינדיקטור של חרטה פנימית אמיתית שיוחנן חיפש היה:

אנשים מירושלים, עמק-הירדן וכל אזור יהודה יצאו למדבר כדי לשמוע את דבריו, ולאחר שהתוודו על חטאיהם, יוחנן הטביל אותם בירדן 

הבשורה על פי מתי, פרק 3, פסוקים 5-6

זה מנוגד לפעולות בתיאור המקראי הקודם של אדם וחוה. לאחר שאכלו את הפירות האסורים, התנ"ך אומר שאדם וחווה

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן–לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן

בראשית פרק ג, פסוק ח

מאז, הנטייה הזו להסתיר את החטאים שלנו, העמדת פנים שלא עשינו דבר רע באה לנו באופן טבעי. קשה לנו מאוד להתוודות, לחזור בתשובה, ולהתחרט על חטאינו, משום שזה חושף את האשמה והבושה שלנו. אנחנו מעדיפים לנסות כל דבר אחר מלבד זה. אף על פי כן, המסר של יוחנן הגדיר את החזרה בתשובה ואת הווידוי כחיוניים להכנת אנשים כדי שיוכלו לחוות את מלכות ה' שמתקרבת.

אזהרה לכל מנהיגי הדת שלא רוצים לחזור בתשובה ולהתוודות

חלק מהאנשים אכן עשו זאת, אך לא כולם יכלו להודות בכנות בחטאיהם בפני עצמם ובפני ה'. הברית החדשה אומרת כי:

אולם כשראה יוחנן שפרושים וצדוקים רבים באים להיטבל, הוא דחה אותם. "בני נחשים אתם!" אמר להם יוחנן. "מי אמר לכם שתוכלו להימלט מהעונש שה' עתיד להביא עליכם? לפני שתיטבלו אתם חייבים להוכיח במעשים שבאמת התחרטתם על חטאיכם. אל תחשבו בלבכם: 'אלוהים לא יעניש אותנו כי אנחנו יהודים, בני אברהם'. הרי אלוהים יכול לעשות מהאבנים האלה בנים לאברהם! כבר עכשיו מוכן גרזן המשפט של אלוהים לכרות כל עץ חסר תועלת שאינו נושא פרי. עצים חסרי תועלת ייכרתו ויישרפו

הבשורה על פי מתי, פרק 3, פסוקים 7-10

הפרושים והצדוקים, מורי ההלכה היהודית, פעלו בחריצות למען קיום כל המצוות (תפילות, צום, קורבנות וכו') כמצוות התורה. כולם חשבו שהמנהיגים האלה, עם כל הלמידה והמאמץ הדתי שלהם, הם אלה שיהיה להם מובטח האישור של אלוקים. אבל יוחנן כינה אותם 'בני נחשים!' והזהיר אותם ממשפט האש הקרוב

למה שיוחנן יטען דבר כזה?

בכך שלא 'הוכיחו במעשים שהם באמת מתחרטים על חטאם' הם הראו שהם לא חזרו בתשובה באמת. הם לא הודו בחטאם, אלא הסתירו את חטאם מאחורי מצוות הדת שלהם. המורשת הדתית שלהם, טובה ככל שתהיה, גרמה להם להתגאות ולא לחזור בתשובה ולהתוודות.

פרי התשובה

עם הווידוי והתשובה באה הציפייה לחיות אחרת. האנשים שאלו את יוחנן המטביל כיצד עליהם להראות את פרי חזרתם בתשובה והוא ענה כך:

לשמע דברי יוחנן נהג הקהל לשאול אותו: "מה עלינו לעשות כדי להוכיח שאנו מתחרטים על מעשינו הרעים ומאמינים באלוהים?

"מי שיש לו שתי חולצות," השיב יוחנן, "שייתן אחת מהן למי שאין לו אף אחת. מי שיש לו מספיק אוכל- שייתן לרעב"

גם גובי מכס, שהיו ידועים בשחיתותם, באו להיטבל ושאלו: "רבי, כיצד נוכיח את כנות לבנו?"

אל תגבו למעלה מהמס הקבוע בחוק," השיב יוחנן

"ומה עלינו לעשות?" שאלו מספר חיילים "אל תסחטו כספים באיומים ובאלימות, " השיב יוחנן, "אל תוציאו דיבה על איש, הסתפקו במשכורתכם."

הבשורה על פי לוקס, פרק 3, פסוקים 10-14

 האם יוחנן היה המשיח?

בגלל עוצמת המסר שלו, אנשים רבים תהו אם יוחנן הוא המשיח. כך מתעדת הברית חדשה את הדיון הזה:

מאחר שכל העם ציפה וייחל לבואו של המשיח, תהה כל אחד בלבו אם יוחנן עצמו הוא המשיח. יוחנן העמידם על טעותם ואמר: "אני מטביל אתכם במים, אולם בקרוב יבוא אדם גדול ונעלה ממני – הוא כל כך נעלה עד כדי איני ראוי להתיר את שרוכי נעליו – והוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש. הוא גם יפריד בין המוץ לבין גרגירי החיטה – את המוץ ישרוף באש נצחית, ואילו את החיטה ישמור באסם."יוחנן השתמש באזהרות רבות מסוג זה כדי להוכיח את העם ולהעביר להם את הבשורה

הבשורה על פי לוקס, פרק 3, פסוקים 15-18

יוחנן המטביל בנבואה

רוחו העצמאית של יוחנן הובילה אותו להתלבש גס ולאכול אוכל פראי במדבר. עם זאת, זו לא הייתה רק דוגמה לרוחו; זה היה גם סימן חשוב. הנביא מלאכי סגר את התנ"ך 400 שנים קודם לכן עם האמירה הבאה:

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא–אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת

מלאכי, פרק ג, פסוק א

"כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.  כא וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים–כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם–פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם"

מלאכי פרק ג, פסוקים יט-כד

אליהו היה נביא מוקדם שגם חי ואכל במדבר, לבוש ב

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר, וְאֵזוֹר עוֹר, אָזוּר בְּמָתְנָיו; וַיֹּאמַר, אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא"

מלכים ב, פרק א, פסוק ח

לכן, כאשר יוחנן המטביל חי והתלבש כפי שהוא עשה, זה היה כדי להצביע על כך שהוא מגיע ברוחו של אליהו. לבושו, אורח חייו ונטייתו לאכול במדבר הראו שיוחנן המטביל הגיע בתוכניתו החזויה של אלוקים.

סיכום

יוחנן המטביל בא להכין אנשים כדי שיהיו מוכנים למלכות ה'. אבל הוא לא הכין אותם בכך שנתן להם חוקים נוספים, או הוביל אותם למרד כפי שעשה בר כוכבא. ההפך, הוא הכין אותם בקריאה לחזרתם בתשובה מהחטא ולהודאתם עליו. זה קשה יותר לעשות מאשר לעקוב אחר כללים מחמירים יותר או להשתתף בהתקוממות מכיוון שזה חושף את הבושה והאשמה שלנו. 

המנהיגים הדתיים של אותו יום לא יכלו להביא את עצמם לחזור בתשובה ולהתוודות על חטאיהם. במקום זאת הם השתמשו בדת שלהם כדי להסתיר את חטאיהם. מאה שנים מאוחר יותר הם השתמשו בדת כדי לתעל את המרד הרע של בר כוכבא. בגלל הבחירות שלהם להימנע מחזרה בתשובה הם לא היו מוכנים להכיר במשיח ולהבין את מלכות ה'. האזהרה של יוחנן רלוונטית לנו לא פחות היום. הוא טוען שעלינו לחזור בתשובה מחטאנו ולהתוודות עליהם. 

זה מאפשר לנו לחוות את מלכות ה', שיוחנן עזר לחנוך בטבילת ישו, האירוע ההיסטורי הבא שאנו חוקרים.