ישו מכריז מלחמה: כמלך, לאויב בלתי מנוצח, דווקא ביום ראשון של הדקלים

ספרי המקבים, המצויים בספרים החיצוניים, מספרים על המלחמה שניהלה משפחת המקבים נגד הסלאוקים היוונים. הם ניסו לכפות דת פגאנית יוונית על יהודי ירושלים בשנת 168 לפני הספירה. רוב המידע ההיסטורי על מלחמה זו מגיע מספר המקבים הראשון (ספר מכבים א')

בשנת 168 לפנה"ס נכנס אנטיוכוס הרביעי לירושלים בכוח, והרג אלפי יהודים. אחר כך הוא חילל את בית המקדש על ידי ערבוב שיטות דת בעבודות אלילים לעבודת המקדש שמסר משה. אנטיוכוס הרביעי אילץ יהודים לאמץ גם שיטות פגאניות על ידי הקרבת קורבנות ואכילת חזירים, חילול שבת ואיסור ברית מילה

מתתיהו הכהן, כומר יהודי, כומר יהודי, וחמשת בניו קמו אז במרד נגד אנטיוכוס הרביעי, ואימצו מסע גרילה מוצלח. לאחר מותו של מתתיהו, אחד מבניו, יהודה המקבי הוביל את המלחמה. יהודה הצליח מאוד עם תכנון צבאי מבריק, גבורה ותעוזה בקרב פיזי. בסופו של דבר הוא הכריח את הסלאוקידים לסגת. אז האזור סביב ירושלים היה עצמאי לזמן קצר עם השושלת החשמונאית עד שהרומאים השתלטו. החג הגדול היהודי, חנוכה, היום מנציח את החזרה וטיהור המקדש היהודי מטומאת אנטיוכוס הרביעי

יהודים יוצאים למלחמה על בית המקדש

אמונות דתיות לגבי בית המקדש, חזקות מספיק כדי לצאת למלחמה עבורן, היו חלק מהמורשת היהודית כבר 3000 שנה. יוסף בן מתתיהו ובר כוכבא הם דמויות יהודיות היסטוריות ידועות אשר ניהלו מלחמה למען שמירת הטוהר של המקדש היהודי. גם היום, חלק מהיהודים מסתכנים בעימות וקרב כדי להתפלל בהר הבית  

כמו המקבים, גם לישו היה חשוב מאוד בית המקדש ועבודתו. זה היה לא חשוב כל כך שגם הוא היה מוכן לצאת למלחמה על זה. עם זאת, האופן שבו הוא עסק במלחמתו, ובמי הוא נלחם, היה שונה מאוד מהמקבים. הסתכלנו על ישו דרך העדשה היהודית שלו, ועכשיו אנחנו מסתכלים על המלחמה והיריב. מאוחר יותר אנחנו רואים כיצד בית המקדש השתלב במאבק זה  

כניסה מנצחת

ישו חשף את משימתו על ידי תחיית לזרוס מהמתים, ועכשיו הוא היה במסעו לירושלים. הדרך שבה הוא הגיע התנבאה מאות שנים קודם לכן. הברית החדשה מתעדת זאת בצורה הבאה

¹² למחרת התפשטה השמועה בכל העיר שישוע היה בדרכו לירושלים. אנשים רבים מבין החוגגים ¹³ לקחו בידיהם כפות תמרים, הלכו לקראת ישוע וקראו: "יחי המשיח! יחי מלך ישראל! ברוך הבא בשם ה' מלך ישראל!"

¹⁴ ישוע בא לקראתם רכוב על חמור, ובכך קיים את הנבואה: ¹⁵ "גילי מאוד בת ציון, הנה מלכך יבוא לך רכב על עיר בן אתונות."

¹⁶ תחילה לא הבינו תלמידיו שישוע קיים למעשה את הנבואה הזאת, אולם לאחר שישוע נתפאר בכבוד הם נזכרו במעשיו השונים אשר קיימו נבואות רבות מכתבי-הקודש

¹⁷ אנשים רבים בקהל אשר ראו את ישוע מקים את אלעזר לחיים, ספרו על כך לאחרים. ¹⁸ אנשים רבים יצאו לקראתו, כי שמעו על הפלא הגדול שחולל

¹⁹ אולם הפרושים היו אובדי עצות. "רואים אתם, נוצחנו. כל העולם נמשך אחריו!" קראו

הבשורה על-פי יוחנן, פרק 12, פסוקים 12-19

כניסתו של ישו – לפי דוד

החל מדוד, מלכי ישראל הקדמונים היו עולים מדי שנה על סוס המלוכה שלהם ומובילים תהלוכה לירושלים. כמו כן, ישו שיחזר את המסורת הזו כשנכנס לירושלים רוכב על חמור ביום המכונה היום יום ראשון של הדקלים. העם שר את אותו השיר מתהילים לישו כפי שעשו לדוד

כה אָנָּא יְהוָה, הוֹשִׁיעָה נָּא: אָנָּא יְהוָה, הַצְלִיחָה נָּא

כו בָּרוּךְ הַבָּא, בְּשֵׁם יְהוָה: בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְהוָה

כז אֵל, יְהוָה–וַיָּאֶר-לָנוּ: אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים–עַד קַרְנוֹת, הַמִּזְבֵּחַ

ספר תהילים, פרק קי"ח, פסוקים כה-כז

האנשים שרו את השיר העתיק הזה שנכתב עבור המלכים כי הם ידעו שישו החזיר את לזרוס מהמתים, אז הם התרגשו עם הגעתו לירושלים. המילה "הושיעה נא" שהם צעקו, פירוש המילה, "להציל" – בדיוק כפי שנכתב בספר תהילים בפרק קי"ח הרבה קודם לכן

אבל ממה הוא התכוון 'להציל' אותם? 

הנביא זכריה מספר לנו

הכניסה שנובאה על ידי זכריה

למרות שישו שיחזר את מה שעשו המלכים לשעבר מאות שנים קודם לכן, הוא עשה זאת אחרת. זכריה, שניבא את שמו של המשיח המגיע, הוא גם ניבא שהמשיח ייכנס לירושלים רוכב על חמור

הבשורה על פי יוחנן ציטטה חלק מאותה הנבואה. הנבואה השלמה של זכריה נמצאת כאן:

ט גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת

י וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ

יא גַּם-אַתְּ בְּדַם-בְּרִיתֵךְ, שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר, אֵין מַיִם, בּוֹ

ספר זכריה, פרק ט, פסוקים ט-יא

המלך הקרוב יילחם… במי?

המלך הזה שנובא על ידי זכריה יהיה שונה מכל המלכים האחרים. הוא לא יהפוך למלך באמצעות 'מרכבות', 'סוסי מלחמה' ו'קשת קרב'. למעשה, המלך הזה יסיר את הנשק הזה ובמקום זאת 'יכריז שלום לאומות'. עם זאת, המלך הזה עדיין יצטרך להיאבק כדי להביס את אויב. הוא יצטרך להילחם במלחמה עד מוות

האויב האחרון – המוות עצמו

כשאנחנו מדברים על הצלת אנשים ממוות אנחנו בעצם מתכוונים להציל מישהו כדי שהמוות יתעכב. אנו עשויים, למשל, להציל מישהו שטובע, או לספק תרופה כלשהי שמצילה חיים של מישהו. ה'הצלה' הזו רק דוחה את המוות כי הניצול ימות מאוחר יותר. אבל זכריה לא ניבא על הצלת אנשים 'ממוות' אלא על הצלת אלה שנכלאו במוות – אלה שכבר מתים. המלך הזה שנובא על ידי זכריה שבא על חמור היה צריך להתמודד ולהביס את המוות עצמו – ולשחרר את אסיריו. זה דורש מאבק עצום

אז באילו כלי נשק עמד המלך להשתמש במאבק הזה עם המוות? זכריה כתב שהמלך הזה ייקח רק את "דם בריתי איתך" לקרב שלו ב"בור". לפיכך, דמו יהיה הנשק שאיתו הוא יתמודד עם המוות

כשנכנס לירושלים על החמור, הכריז ישו על עצמו כמלך החזוי הזה – המשיח

מדוע ישו בוכה מצער

כשישו נכנס לירושלים ביום ראשון של הדקלים (המכונה גם הכניסה המנצחת) התנגדו לו המנהיגים הדתיים. הבשורה של לוקס מתארת את תגובתו להתנגדותם

⁴¹ כאשר התקרב ישוע לירושלים, הביט בה בעצב ובכה עליה. ⁴² "הלוואי שידעת גם את כיצד לעשות שלום! אולם הדבר נסתר ממך," אמר ישוע בצער ובדמעות. ⁴³ "יבוא היום שאויביך יקימו סוללות חול סביב חומותיך, יקיפו אותך ויצורו עליך מכל עבר. ⁴⁴ אויביך יהרסו כליל אותך ואת בניך; הם לא ישאירו אבן אחת במקומה, משום שדחית את הישועה שהציע לך ה'."

הבשורה על-פי לוקס, פרק 19, פסוקים 41-44

ישו אמר במפורש שהמנהיגים היו צריכים 'לזהות את הזמןשל בואו אלוקים' ב'יום הזה'. למה הוא התכוון? מה הם פספסו?

הנביאים חזו את 'היום' הזה

מאות שנים לפני כן, ניבא דניאל הנביא שהמשיח יבוא 483 שנים לאחר הגזירה לבנות מחדש את ירושלים. חישבנו את השנה הצפויה של דניאל, 33 לספירה – השנה שבה נכנס ישו לירושלים על חמור. חיזוי שנת הכניסה, מאות שנים לפני שזה קרה, הוא מדהים. אבל אנחנו יכולים אפילו לחשב את הגעתו עד היום

אורך הזמן

הנביא דניאל חזה 483 שנים תוך שימוש בשנה של 360 ימים לפני גילוי המשיח. בהתאם לכך, ראו את מספר הימים

מספר הימים הוא: 483 שנים * 360 ימים לחלק לשנה אחת = 173,880 ימים

אבל במונחים של לוח השנה הבינלאומי המודרני עם 365.2422 ימים בשנה, זה יוצא 476 שנים עם 25 ימים נוספים. (173880\365.2422 = 476 עם 25 ימים נוספים)

הספירה לאחור החלה

מתי הייתה הגזירה להשבת ירושלים שהתחילה את הספירה לאחור? הזמן ניתן לנו

א  וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ–יַיִן לְפָנָיו; וָאֶשָּׂא אֶת-הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ, וְלֹא-הָיִיתִי רַע לְפָנָיו

ספר נחמיה, פרק ב, פסוק א

א' בניסן החל את השנה החדשה שלהם ונתן סיבה למלך לשוחח עם נחמיה בחגיגה. א' בניסן גם סומן על ידי ירח חדש מכיוון שהחודשים שלהם היו לפי לוח שנה ירחי. חישובים אסטרונומיים ממקמים את הירח החדש של א' בניסן בשנה ה-20 של הקיסר הפרסי ארתחשסתא בשעה 22:00 ב-4 למרץ 444 לפנה"ס בלוח השנה המודרני שלנו

הספירה לאחור מסתיימת

אז הוספת 476 שנות זמנו של דניאל לתאריך זה, מביא אותנו ל-4 במרץ 33 לספירה. (אין שנה 0, לוח השנה המודרני מתחיל מה-1 לפני הספירה ל-1 לספירת הנוצרים בשנה אחת). הטבלה מסכמת את החישובים האלו

• תחילת השנה – השנה ה-20 של ארתחשסתא – 444 לפני הספירה
• משך זמן – 476 שנות שמש
• הגעה צפויה בלוח השנה המודרני – (-444 + 476 = 1)*(+1 בגלל שלא קיים אפס לספירת הנוצרים) = 33
• שנה צפויה – 33 לספירה

חישוב הגעתו של המשיח

עד ליום…

הוספת 25 הימים שנותרו מתקופתו של דניאל ל-4 במרץ 33 לספירה נותנת לנו את ה-29 במרץ 33 לספירה. זה מוצג בטבלה ומומחש בציר הזמן שלהלן  

ה-29 למרץ, 33 לספירה, היה יום ראשון – יום ראשון של הדקלים – היום שבו נכנס ישו לירושלים על החמור, בטענה שהוא המשיח

בכניסה לירושלים ב-29 במרץ 33 לספירה, כשהוא רוכב על החמור, הגשים ישו גם את נבואת זכריה וגם את נבואת דניאל – עד היום

הנבואות הרבות הללו שהתגשמו ביום אחד מצביעות על הסימנים שבהם השתמש אלוקים כדי לזהות את המשיח. אבל מאוחר יותר באותו היום הגשים ישו נבואה נוספת ממשה. בכך הוא הניע את האירועים המובילים למאבקו ב'בור' – אויבו המוות. אנחנו נסתכל על זה בהמשך

כמה דוגמאות לאופן שבו "בור" מתפרש למוות עבור הנביאים

אַךְ אֶל-שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל-יַרְכְּתֵי-בוֹר

ישעיהו, פרק י"ד, פסוק ט"ו

כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא-יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ

ישעיהו, פרק ל"ח, פסוק י"ח

וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ; וְחַיָּתוֹ, לַמְמִתִים

איוב, פרק ל"ג, פסוק כ"ב

לַשַּׁחַת, יוֹרִדוּךָ; וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל, בְּלֵב יַמִּים

יחזקאל, פרק כ"ח, פסוק ח

אֲשֶׁר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ, בְּיַרְכְּתֵי-בוֹר, וַיְהִי קְהָלָהּ, סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ; כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב, אֲשֶׁר-נָתְנוּ חִתִּית בְּאֶרֶץ חַיִּים

יחזקאל, פרק ל"ב, פסוק כ"ג

יְהוָה אֱלֹהָי–    שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ, וַתִּרְפָּאֵנִי

תהילים, פרק ל, פסוק ג

להמרות בין לוחות שנה עתיקים ומודרניים וחישובים של ירחים חדשים עתיקים ראו את הספר של דוקטור הרולד הוהנר "היבטים כרונולוגיים של חיי המשיח". 1977, עמוד 176