כיצד נובאו פרטים על מותו של ישו?

ה"נתק" של משיח מפורט מאות שנים לפני כן

בעבר הסתכלנו על הנבואות של דניאל לגבי "הניתוק" של המשיח לאחר מספר שנים. כניסתו המנצחת של ישוע לירושלים (המכונה לעתים קרובות יום ראשון של הדקלים) הגשימה את נבואת דניאל בדיוק 173,880 ימים לאחר שהפרסים ציוו להשבת ירושלים. הביטוי "הניתוק" התייחס לדימוי של ישעיהו של הענף שצומח מהגדם המת. אבל למה הוא התכוון בזה?

ישעיהו כתב גם נבואות אחרות בספרו, תוך שימוש בנושאים אחרים כמו הענף. נושא אחד כזה היה על המשרת המתקרב. מי היה "המשרת" הזה? מה הוא התכוון לעשות? אנו מסתכלים על אחד מקטעי הנבואה בפירוט, עם רק כמה הערות מוכנסות

המשרת שמגיע מוצג

יג הִנֵּה יַשְׂכִּיל, עַבְדִּי; יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ, מְאֹד. יד כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים, כֵּן-מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ; וְתֹאֲרוֹ, מִבְּנֵי אָדָם טו כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם:  כִּי אֲשֶׁר לֹא-סֻפַּר לָהֶם, רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ, הִתְבּוֹנָנוּ

ישעיהו, פרק נ"ב, פסוקים י"ג-ט"ו

שעיהו מתאר זכר אנושי מכיוון שהוא מתייחס אל המשרת כ'הוא', 'הוא' ו'שלו'. ישעיהו מנבא את העתיד בנבואה (מהביטויים 'יפעל…', 'יקום…'). אך על מה הייתה הנבואה?

זילוף – עבודת הכהן

כאשר כהני בית המקדש הקדמונים הקריבו קורבנות למען בני ישראל הם זרקו עליהם דם. זה סימל את הסליחה והכיסוי על חטאיהם. אבל ישעיהו ניבא שהמשרת הקרוב יפזר 'גוים רבים'. אז, ישעיהו ראה שהמשרת הזה יספק מחילה לגויים כמו אותם כוהנים עשו למתפללים היהודים. זה מקביל לנבואה שהענף יהיה כומר מכיוון שרק כוהנים יכלו לפזר דם. ההיקף הגלובלי הזה של 'עמים רבים' בא בעקבות ההבטחות הללו שניתנו מאות שנים קודם לכן לאברהם ש'כל העמים' יתברכו דרכו

אך בהתזת האומות הרבות חזה ישעיהו את עצם 'הופעתו' ו'צורתו' של המשרת המעוות והפגוע. הוא הבטיח שיום אחד העמים יבינו

המשרת בז

א מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל-מִי נִגְלָתָה. ב וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה–לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ. ג נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים א-ג

אף על פי שהמשרת יפזר עמים רבים, הוא גם יהיה 'בָּזוּי' ו 'נִדחֶה', מלא ב 'סֵבֶל' ו 'מכיר כאב'

המשרת מנוקב

ד אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה ה וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים ד-ה

המשרת יסבול את הכאב 'שלנו'. גם 'מנוקב' ו'מעוך' ב'עונש' יהיו מנת חלקו. עונש זה יביא לנו (אלו מהעמים הרבים) 'שלום' וריפוי

מקורות חילוניים ומקראיים מספרים שלפני כ-2000 שנים (אך עדיין 700+ שנים אחרי ישעיהו) נצלב ישו. באותה הוצאה להורג השלטונות ממש ניקבו אותו במסמרי הצליבה

החטאים שלנו – נפלו עליו

ו כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים ו

התנ"ך מגדיר חטא כ"החמצה של המטרה המיועדת". כמו חץ כפוף אנחנו הולכים 'בדרכנו'. המשרת הזה ישא את החטא (העוון) שגרמנו

טלה לשחיטה

ז נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים ז

המשרת יהיה כמו כבש שהולך ל'שחיטה'. אבל הוא לא ימחה ואפילו לא 'יפתח את הפה'. לאברהם היה תחליף איל לבנו ואברהם הקריב את האיל במקום יצחק. המשרת הקרוב הזה ישא תפקיד דומה לאיל ההוא

"הניתוק" מהחיים

ח מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ:  כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים ח

המשרת מת ('מנותק' מ'ארץ החיים'). דניאל השתמש במונח המדויק הזה כדי לנבא מה יקרה למשיח לאחר הצגתו. ישעיהו חזה כאן שפירוש המילה "ניתוק" משמעותה "ניתוק מארץ החיים'!" אז, ביום שישי הטוב הגורלי ההוא מת ישו, ממש 'מנותק מארץ החיים'. זה התרחש מיד לאחר שהציג את עצמו כמשיח בכניסתו המנצחת

הפרדוקס של קבורתו

ט וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים ט

הם הוציאו להורג את ישו כפושע ('הוקצה קבר עם רשעים'). אבל הברית החדשה מתעדת כיצד איש עדיר, יוסף מאריתאה, קבל את גופתו של ישו. ישו הגשים את שני הצדדים של הפרדוקס. אף ש'וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ', הוא היה גם 'עָשִׁיר בְּמֹתָיו'

תוכנית אלוקים לאורך כל הדרך

י וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי–אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים י

כל המוות האכזרי הזה לא היה איזו תאונה או חוסר מזל נורא. זה היה בפירוש "רצון אלוקים" לרסק אותו

אבל למה?

בני ישראל בתקופת ישעיהו הביאו כבשים להקריב כקורבנות על חטאם כדי שיוכלו לקבל מחילה. אז גם כאן ה'חיים' של המשרת הזה יהיו גם מנחה לחטא

על החטא של מי?

כל אותם האנשים שהסתובבו והפנו את הגב שלהם, ישעיהו מדבר עליכם ועליי

החיים שאחרי המוות

יא מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה יִשְׂבָּע–בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲוֺנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים י"א

למרות שהניסיון של המשרת הוא נורא, כאן הטון משתנה לאופטימיות ולניצחון. לאחר הסבל הנורא שפורט קודם לכן, המשרת הזה יראה את 'אור החיים'

הוא יחזור לחיים?!

ישעיהו ניבא את 750 השנים הבלתי אפשריות לכאורה לפני שישו טען שהטענה לתחייתו הייתה משכנעת

ובכך 'לראות אור החיים' המשרת הזה 'יצדיק' רבים. 'להצדיק' זהה למתן 'צדקה'. ה' קבע את התבנית בכך שקודם לכן 'זיכה צדקה' לאברהם. באופן דומה עבד זה יצדיק, או יזכה, צדקה לרבים

מורשת בקרב הגדולים

יב לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ

ישעיהו, פרק נ"ג, פסוקים י"ב

ישו מנצרת הוא בין המשפיעים מבין כל גדולי ההיסטוריה. אבל, בניגוד לגדולי ההיסטוריה האחרים, ישו לא הוביל צבא אדיר ולא כבש שטחים אדירים, הוא לא כתב ספר גדול ולא המציא פילוסופיה חדשה, הוא לא צבר הון גדול, ולא עשה תגלית מדעית מבריקה או פריצת דרך טכנולוגית. בניגוד לגדולי ההיסטוריה האחרים, ישו עשה את מורשתו בעיקר באמצעות צליבתו והמשמעות שאנשים מייחסים למותו. ישעיהו לא יכול היה לחזות טוב יותר את הסיבה למורשתו העולמית של המשרת הקרוב מאשר עם מסקנה זו

טביעות אצבע של מעשי ידי אלוהים

נבואת המשרת של ישעיהו מצביעה ישירות על צליבתו ותחייתו של ישו. לכן כמה מבקרים אומרים שכותבי התנ"ך והברית החדשה המציאו את סיפורם במיוחד כדי 'להתאים' לקטע המשרת הזה. אך מסקנתו של ישעיהו מתריסה גם בפני המבקרים הללו. המסקנה אינה חיזוי של הצליבה והתחייה ככזו, אלא של השפעתה שנים רבות לאחר מכן. ומה מנבא ישעיהו? המשרת הזה, למרות שימות כפושע, יהיה יום אחד בין הגדולים ביותר. כותבי התנ"ך לא יכלו לגרום לחלק זה 'להתאים'. התנ"ך והברית החדשה נכתבו רק כמה עשורים לאחר צליבתו של ישו. בשלב זה השפעת מותו של ישו הייתה בספק

בעיני העולם, ישו היה רק ​​המנהיג שהוצא להורג של כת דחויה כאשר נכתב התנ"ך. אנו, 2000 שנים מאוחר יותר, יכולים לראות את ההשפעה של מותו. אנו יכולים להבין כיצד מהלך ההיסטוריה הפך אותו ל'גדול'. עם הראייה האנושית הפשוטה לא יכלו כותבי התנ"ך לחזות זאת

אבל 750 שנה לפני שישו בכלל חי ישעיהו ניבא זאת

ההסבר היחיד הוא שה' גילה לו את זה. רק אלוקים יכול להעלות על הדעת את העתיד הרחוק כל כך. זה שישעיהו רשם את זה, וזה נשמר, יחד עם נבואותיו האחרות של ישו, מהווה עדות לכך שהמטרות שקודמו בתנ"ך הן שלו. יש עליו את טביעות האצבע של עבודת היד האלוהית