דבר יהודי ייחודי בולט הוא שמירת השבת, שקורה בכל שבת. שמירת השבת היהודית הזו חוזרת 3500 שנים אחורה עד למשה, כאשר הוא הקים שבעה מועדים מיוחדים. ספר ויקרא כ"ג מתאר את כל שבעת החגים הללו, שישה מהם נחגגים מדי שנה (כולל פסח שהסתכלנו עליו קודם)
מקורות השבת
אבל בראש רשימת החגים הייתה השבת. היום השבועי בו נצטוו היהודים לנוח ולא לעבוד. זה כלל את המשרתים וחיות המשא. כולם היו צריכים ליהנות מיום מנוחה אחד מתוך המחזור השבועי בן שבעת הימים. זו הייתה ברכה לכל העמים כיום, מאז שמחזור שבעת הימים הזה הפך לבסיס לשבוע העבודה המודרני
משה ציווה כי
א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי. ג שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים א-ג
ישו שומר שבת
ישו, בספרי הברית החדשה חלק עם המנהיגים הדתיים של ימיו מהי בעצם משמעותה של מנוחת שבת. אבל הוא כן שמר את השבת. למעשה, אנו רואים אותו שומר שבת גם בשבוע הפסיון. יום קודם לכן, ביום שישי, יום מספר 6 של שבוע הפסיון, ראינו את ישו נצלב ונהרג. האירוע האחרון באותו יום היה קבורתו, והותיר משימה שלא הושלמה
55 הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה. 56 לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה.
הבשורה על פי לוקס, פרק 23, פסוקים 55-56
הנשים רצו לחנוט את גופו אך הזמן אזל והשבת החלה בשקיעה בערב שישי. זה התחיל ביום השביעי והאחרון בשבוע, השבת, כאשר העבודה לא הותרה
הנשים, אף שרצו לחנוט את גופתו של ישו בשבת, תוך ציות לפקודה, נחו ולא עשו דבר
…בזמן שאחרים עבדו
אבל ראשי הכהנים המשיכו בעבודתם בשבת
62 למחרת, בתום טכסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס 63 ואמרו: "אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה. 64 משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה."
65 פילטוס אמר להם: "יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל זה כמו שצריך". 66 וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים
הבשורה על פי מתי, פרק 27, פסוקים 62-66
אז בשבת המסוימת הזו עבדו ראשי הכוהנים, והבטיחו משמר לקבר, בזמן שהנשים נחו. אנו עשויים לחשוב שאין טעם להחשיב את ישו בתור מישהו שנח באותה השבת. אחרי הכל, השלטונות הוציאו אותו להורג אז זה כל כך ברור שהוא נח במוות. וסיפורים של אנשים תמיד מסתיימים במותם. אבל הסיפור של ישו שונה וזה לא נגמר בזה. הוא נח בשבת הזאת כמו שכל היהודים היו צריכים לנוח. אבל למחרת, מה שבמקור נקרא הפירות הראשונים (ביכורים), ראו אותו שוב עובד
