תחיית ישו: עובדה או בדיה?

בימינו המודרניים, אנו תוהים לפעמים אם אמונות מסורתיות, במיוחד אלו על התנ"ך הן רק אמונות טפלות מיושנות. התנ"ך מספר על ניסים מדהימים רבים. אבל כנראה שסיפור הפסח והביכורים על תחייתו של ישו מהמתים לאחר צליבתו נראה הכי לא ייאמן

האם יש הוכחות הגיוניות להתייחס ברצינות לחשבון הזה של ישו שקם מהמתים? למרבה ההפתעה, ניתן להעלות טענה חזקה שתחיית ישו אכן התרחשה. וזה בא מתוך טיעון המבוסס על נתונים היסטוריים יהודיים וחילוניים. זה מבוסס על ראיות והיגיון, לא על אמונה דתית

שאלה זו ראויה לבדיקה מדוקדקת מכיוון שהיא משפיעה ישירות על חיינו. אחרי הכל, כולנו נמות, לא משנה כמה כסף, חינוך, בריאות ועוד מטרות נשיג בחיים. אם ישו ניצח את המוות אז זה נותן תקווה אמיתית לנוכח המוות המתקרב שלנו. הבה נבחן את הנתונים ההיסטוריים העיקריים ואת העדויות לתחייתו

העובדה שישו היה קיים ומת מוות פומבי ששינה את מהלך ההיסטוריה היא בטוחה. לא צריך להסתכל בתנ"ך כדי לאמת זאת. ההיסטוריה החילונית מתעדת מספר התייחסויות לישו ולהשפעתו על העולם בימיו

בואו נסתכל על שניים

טקיטוס: התייחסות היסטורית לישו

המושל ההיסטוריון הרומי טקיטוס התייחס לישו כאשר תיעד כיצד הקיסר הרומי נירון הוציא להורג נוצרים מהמאה ה-1 (בשנת 65 לספירה). נירון האשים את הנוצרים בשריפת רומא ולאחר מכן המשיך במסע ההשמדה שלהם. הנה מה שכתב טקיטוס בשנת 112 לספירה

"נרו… הענישו אותו בעינויים המעולים ביותר, האנשים הנוהגים לכנות נוצרים, שנואבו בשל גודלם. כריסטוס, מייסד השם, הומת על ידי פונטיוס פילטוס, פרוקורטור יהודה בתקופת שלטונו של טיבריוס; אבל האמונה התפלה המזיקה, שהודחקה לזמן מה, פרצה שוב, לא רק דרך יהודה, שם מקור השובבות, אלא גם דרך העיר רומא.

טקיטוס, אנאלס, פרק 15, עמוד 44

טקיטוס אישר את הדברים הבאים

1. ישו היה אדם היסטורי
2. הוא הוצא להורג על ידי פונטיוס פילטוס
3. עד שנת 65 לספירה (תקופת נירון) התפשטה האמונה על פני הים התיכון מיהודה לרומא. כמו כן, היא עשתה זאת בכוח כזה שהקיסר הרומי הרגיש שהוא צריך להתמודד עם זה

שימו לב שטקיטוס אומר את הדברים האלה כעד עוין. אנחנו יודעים את זה כי הוא מגדיר את התנועה שישו התחיל "אמונה טפלה מרושעת". הוא מתנגד לה, אך אינו מכחיש את ההיסטוריות שלה

יוסף בן מתתיהו: התייחסות היסטורית יהודית לישו

יוסף בן מתתיהו היה מנהיג צבאי יהודי מהמאה הראשונה לספירה. הוא נלחם במרד נגד רומא וכתוצאה מכך קרה חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. יוסף בן מתתיהו כתב אז עתיקות, בכדי להסביר את היהודים למנצחים הרומאים. הוא סיכם את ההיסטוריה של היהודים מההתחלה ועד ימיו. בכך הוא כיסה את זמנו ואת הקריירה של ישו במילים אלה

״בזמן הזה היה איש חכם… ישוע. … טוב, ו… טוב. והרבה אנשים מקרב היהודים ומשאר העמים הפכו לתלמידיו. פילטוס דן אותו להצליב ולמות. ואלה שהפכו לתלמידיו לא נטשו את תלמידו. הם דיווחו שהוא התגלה אליהם שלושה ימים לאחר צליבתו ושהוא חי'

יוסף בן מתתיהו. שנת 90 לספירה. עתיקות, פרק 18, עמוד 33

יוסף בן מתתיהו אישר את הדברים הבאים

1. ישו היה קיים
2. הוא היה מורה דתי
3. תלמידיו הכריזו בפומבי על תחיית ישו מהמתים 

אז זה נראה שמכל ההצצות הללו לאחור אל העבר, המוות של ישו היה אירוע ידוע. בנוסף, תלמידיו כפו בפומבי את הטענה על תחייתו על העולם היווני-רומי 

רקע היסטורי מהברית החדשה

לוק, רופא והיסטוריון מספק פרטים נוספים על כיצד התקדמה אמונה זו בעולם העתיק. הנה הקטע שלו מתוך הספר של מעשי השליחים בברית החדשה

בשעה שפטרוס ויוחנן דברו אל העם, ניגשו אליהם בכעס הכוהנים, הקצין הממונה על משמר בית-המקדש וכן אחדים מהצדוקים, ² מכיוון שהשניים לימדו את העם שישוע המשיח קם לתחייה, וכך הוכיחו שאכן תהיה תחיית המתים. ³ הם תפסו את פטרוס ויוחנן, ומאחר שכבר ירד הערב, הכניסו אותם לכלא עד יום המחרת. ⁴ אולם רבים מאלה שהאזינו לפטרוס האמינו לדבריו, ומספר המאמינים במשיח הגיע ל- 5000 איש.

למחרת התכנסו מנהיגי העם בירושלים, כדי לערוך ישיבה עם חנן הכוהן הגדול, קייפא, יוחנן, אלכסנדר ועוד רבים מקרובי משפחתו של הכהן הגדול. ⁷ הם העמידו לפניהם את פטרוס ויוחנן, ושאלו אותם: "באיזה כוח ובאיזו סמכות עשיתם זאת?"

⁸ פטרוס שנמלא רוח הקודש, השיב: "מנהיגים וזקני-העם הנכבדים, ⁹ אם אתם מתכוונים לטובה שעשינו לאיש הפיסח הזה, אשר קם על רגליו בריא ושלם, ¹⁰ הרשו לי להצהיר בפניכם ולפני כל עם-ישראל: עשינו מה שעשינו בשמו ובכוחו של ישוע המשיח מנצרת. אתם אמנם צלבתם את ישוע, אולם אלוהים הקים אותו מן המתים! בשמו ובסמכותו עומד האיש הזה לפניכם בריא ושלם. ¹¹ ישוע המשיח הוא אבן הפינה אשר אתם, הבונים, מאסתם בה, ואשר הייתה לראש פינה^[a]. ¹² איש מלבדו אינו יכול להושיע! ואין עוד שם תחת השמים אשר בני-האדם יכולים לקרוא אליו כדי להיוושע!"

¹³ כשראו הדיינים את אומץ לבם של פטרוס ויוחנן, ונוכחו לדעת שהם אנשים פשוטים, לא משכילים ולא "מקצועיים", התפלאו מאוד. הם זיהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע. ¹⁴ והדיינים לא יכלו להכחיש את עובדת ריפויו של הפיסח לשעבר, כי הוא עמד מולם בריא ושלם. ¹⁵ הדיינים, אובדי-עצות, ציוו על פטרוס ויוחנן לצאת מאולם המשפט, כדי שיוכלו להתייעץ ביניהם.

¹⁶ "מה נעשה בהם?" שאלו זה את זה. "איננו יכולים להכחיש שהם חוללו נס גדול, שהרי כל תושבי ירושלים שמעו על כך

מעשי השליחים, פרק 4, פסוקים 1-16

¹⁷ הכהן הגדול וידידיו מבין הצדוקים הגיבו בזעם ובקנאה. ¹⁸ הם תפסו את השליחים וכלאו אותם בבית-הסוהר העירוני.

¹⁹ אולם באותו לילה בא מלאך ה', פתח את שערי הכלא, שלח אותם לחופשי ואמר להם: ²⁰ "שובו לבית-המקדש והמשיכו לבשר לעם את כל דברי החיים האלה!"

²¹ השליחים הגיעו לפנות-בוקר לבית-המקדש, ומיד החלו ללמד את העם. מאוחר יותר הגיעו למקדש הכהן הגדול ופמלייתו, ולאחר שכינסו את כל חברי הסנהדרין, שלחו לקרוא לשליחים שבכלא כדי להעמידם לדין. ²² אולם כשהגיעו אנשי המשמר לכלא, לא מצאו שם את השליחים! הם חזרו אל המועצה ודיווחו: ²³ "שערי בית-הסוהר היו נעולים, והשומרים עמדו על משמרתם; אך כשפתחנו את השערים לא מצאנו איש בפנים!" ²⁴ ראשי הכוהנים ומפקד משמר-המקדש נבהלו מאוד ותהו כיצד ייגמר העניין. ²⁵ כעבור זמן קצר בא מישהו והודיע: "האנשים שאסרתם עומדים בבית-המקדש ומלמדים את העם!"

מפקד משמר המקדש וסגניו הלכו ועצרו את השליחים, (אולם לא השתמשו בכוח הזרוע, כי פחדו שאם יפגעו בשליחים לרעה יסקול אותם ההמון באבנים) והביאו אותם לפני הסנהדרין.

²⁸ "האם לא אמרנו לכם שלא לדבר יותר לעולם על הישוע הזה?" דרש הכהן הגדול. "במקום לשמוע לקולנו הפצתם את תורתכם בכל ירושלים, ומלבד זאת אתם עוד מנסים להטיל עלינו את האשמה במותו!"

²⁹ על כך ענו פטרוס והשליחים: "עלינו לשמוע קודם כל לקול אלוהים, ורק לאחר מכן לקולם של בני-אדם! ³⁰ אלוהי אבותינו החזיר את ישוע לחיים, לאחר שהרגתם אותו בתלייה על הצלב. ³¹ ואז, בגבורה גדולה, העלה אותו האלוהים למעלת שר ומושיע, כדי לתת לבני-ישראל הזדמנות לחזור בתשובה ולקבל סליחה על חטאיהם. ³² אנחנו עדים לדברים אלה, וכן גם רוח הקודש שנתן ה' לכל מי ששומע בקולו."

³³ דברים אלה הרגיזו כל-כך את חברי הסנהדרין, עד שהחליטו להוציא את השליחים להורג. ³⁴ אולם פרוש אחד מחברי הסנהדרין, גמליאל שמו, קם על רגליו ודרש להוציא את השליחים מן האולם עד שיסיים לומר את דבריו (הוא היה בקיא בתורה ונכבד מאוד בעיני העם).

³⁵ לאחר מכן פנה אל חברי הסנהדרין ואמר:

"אנשי ישראל, עליכם לשקול היטב ובכובד ראש מה שאתה עומדים לעשות לאנשים האלה. ³⁶ אל תשכחו שלפני זמן-מה קם אותו ברנש תודס, והעמיד פנים שהוא איש חשוב. כ- 400 איש הצטרפו אליו, אולם לאחר שנהרג התפזרו תלמידיו לכל עבר.

³⁷ "לאחר תודס, בזמן מפקד התושבים, קם יהודה הגלילי. הוא משך אחריו תלמידים רבים, אך גם הוא מת וכל תלמידיו נעלמו.

³⁸ "משום כך אני מציע שתעזבו את האנשים האלה לנפשם. אם התורה הזאת שהם מלמדים בדויה מלבם – היא תישכח במהרה. ³⁹ אך אם היא מאלוהים – לא תוכלו לעצור את האנשים האלה; אתם עלולים למצוא את עצמכם נלחמים נגד אלוהים!"

⁴⁰ חברי הסנהדרין קיבלו את עצתו של רבן גמליאל. הם הכניסו את השליחים אל האולם, הלקו אותם בשוטים, ציוו עליהם שלא לדבר יותר לעולם בשם ישוע, ולבסוף שחררו אותם

מעשי השליחים, פרק 5, פסוקים 17-40

אנו יכולים לראות שהרשויות עשו מאמצים רבים כדי לעצור את האמונה החדשה הזו. המחלוקות והרדיפות הראשוניות הללו התרחשו בירושלים. זוהי אותה עיר שבה רק כמה שבועות קודם לכן הוצא ישו להורג בפומבי ונקבר בה 

מנתונים היסטוריים אלה נוכל לחקור את תחיית המתים על ידי שקלול כל החלופות האפשריות. רק אז נוכל להחליט איזה מהם הכי הגיוני. אנחנו לא צריכים לשפוט מראש על ידי 'אמונה' תחיית מתים טבעית

גופתו של ישו והקבר

יש לנו רק שתי חלופות לגבי גופת ישו הצלוב והמת. או שהקבר היה ריק באותו היום בחג הביכורים (הפירות הראשונים), או שהוא עדיין הכיל את גופתו. אין אפשרויות אחרות 

הבה נניח שגופתו נשארה בקבר. אולם כאשר אנו מהרהרים באירועים ההיסטוריים המתחוללים, מתעוררים במהירות קשיים להאמין

למה שהמנהיגים הרומאים והיהודים בירושלים יצטרכו לנקוט באמצעים כה קיצוניים כדי לעצור סיפורים על תחיית המתים אם הגופה עדיין בקבר?

כל המקורות ההיסטוריים שסקרנו הצביעו על עוינות מצד השלטונות לטענת תחיית המתים. אולם הקבר הזה היה מונח ממש ליד ההכרזות הפומביות של התלמידים על תחיית המתים בירושלים! אם גופת ישו עדיין הייתה בקבר זה היה עניין פשוט עבור השלטונות להצעיד את גופתו לעיני כולם 

בנוסף, אלפים הוסבו להאמין בתחייתו הפיזית של ישו בירושלים בזמן זה. נניח שהיית אחד מההמונים שהקשיבו לפיטר, תוהה אם המסר המדהים שלו אמין. האם לא היית לוקח את הפסקת הצהריים שלך כדי ללכת לקבר ולהסתכל בעצמך כדי לראות אם הגופה עדיין שם?

אם גופת ישו עדיין הייתה בקבר התנועה הזו לא הייתה זוכה לאף חסיד בסביבה עוינת שכזו עם ראיות נגדיות מפלילות כל כך בהישג יד..

אז גופתו של ישו שנותרה בקבר מובילה לאבסורדים. זה לא הגיוני 

האם התלמידים גנבו את הגופה? 

כמובן שיש עוד הסברים אפשריים לקבר ריק מלבד תחיית המתים. עם זאת, כל הסבר להיעלמות הגופה חייב להתייחס לפרטים אלה: החותם הרומי מעל הקבר, הסיור הרומי ששומר על הקבר, האבן הגדולה (1-2 טון) המכסה את כניסת הקבר, 40 ק"ג חומר החניטה על הקבר. הגוף. הרשימה עוד ארוכה. החלל אינו מאפשר לנו להסתכל על כל הגורמים והתרחישים כדי להסביר את הגוף החסר. אבל ההסבר הנחשב ביותר תמיד היה שהתלמידים עצמם גנבו את הגופה מהקבר. ואז הם החביאו את זה איפשהו והצליחו להטעות אחרים 

נניח שזה מה שקרה. הימנע לצורך הויכוח מכמה מהקשיים בהסבר כיצד חבורת התלמידים המיואשים שנמלטו על נפשם בעת מעצרו יכולה להתאגד מחדש ולהמציא תוכנית לגנוב את הגופה. שלושה ימים לאחר שברחו למעצרו הם תכננו וביצעו פשיטת קומנדו נועזת ביותר. הם העלימו לחלוטין את השומר הרומי. לאחר מכן הם שברו את החותם, הזיזו את הסלע המסיבי ויצאו לדרך עם הגופה החנוטה. כל זאת מבלי שספגו נפגעים. נניח שהם הצליחו בזה ואז הם עלו לבמה העולמית כדי להתחיל אמונה חדשה המבוססת על ההונאה שלהם

המוטיבציה של התלמידים: אמונתם בתחיית המתים

רבים מאיתנו היום חושבים שמה שהניע את התלמידים היה הצורך להכריז על אחווה ואהבה בין בני אדם. אבל תסתכלו אחורה לסיפור של לוק וגם של יוסף בן מתתיהו. אפשר לראות שנושא שנוי במחלוקת היה "השליחים לימדו את האנשים והכריזו בישו על תחיית המתים". נושא זה הוא בעל חשיבות עליונה בכתביהם. שימו לב כיצד שאול, עוד שליח ורב של אותו יום, מעריך את חשיבות תחייתו של ישו: 

³ סיפרתי לכם כל מה שסופר לי, ודברים אלה הם בעלי חשיבות ראשונה במעלה: שהמשיח מת בעד חטאינו, כפי שניבאו הכתובים, ⁴ שהוא נקבר, ושלאחר שלושה ימים קם לתחייה כפי שחזו הנביאים. ⁵ המשיח נראה לכיפא, לאחר מכן נראה לשנים-עשר התלמידים. ⁶ הוא נגלה גם ליותר מחמש-מאות מאמינים שהתאספו יחד. רובם עדיין חיים ויכולים להעיד על כך, ואחדים מהם כבר מתו. ⁷ אחר כך נראה המשיח ליעקב אחיו ולכל השליחים. ⁸ לאחר שנראה אל כל האחרים הוא נראה לבסוף גם אלי, כאל מי שלא נולד בזמנו. ⁹ כי אני השליח הקטן מכולם בחשיבותו, ולמעשה איני ראוי כלל להיקרא "שליח", שכן לפני בואי לאמונה רדפתי את קהילת אלוהים והטרדתי אותה

¹⁰ אולם בזכות טוב-לבו וחסדו של אלוהים אני היום מה שאני. חסדו בהחלט לא היה לשווא, כי פעלתי יותר מכל השליחים האחרים – כלומר, לא אני פעלתי, אלא אלוהים הוא שפעל דרכי. ¹¹ בעצם לא חשוב מי פעל יותר, הם או אני; העיקר שבישרנו לכם את הבשורה ושאתם האמנתם.

¹² איני מבין אתכם! אם אתם מאמינים שהמשיח קם מן המתים, מדוע אינכם מאמינים בתחיית-המתים? ¹³ אם אין תחייה למתים, הרי שגם המשיח לא קם לתחייה, כלומר, הוא עדיין מת! ¹⁴ ואם המשיח עדיין מת, אין כל ערך למה שסיפרנו לכם, וביטחונכם בה' חסר יסוד ותקווה. ¹⁵ מכאן גם משתמע שכולנו, השליחים, שקרנים. כי סיפרנו לכם שאלוהים הקים את ישוע מן המתים – דבר שאינו אפשרי אם המתים אינם יכולים לקום לתחייה. ¹⁶ ואם המתים אינם יכולים לקום לתחייה אזי גם המשיח לא קם, והוא עדיין מת. ¹⁷ אם המשיח עדיין מת, איזה ערך יש לאמונתכם שה' הושיע אתכם? אתם עדיין משועבדים לחטא וצפויים לעונש! ¹⁸ במקרה כזה, כל המאמינים שכבר מתו הם בעצמם אבודים. ¹⁹ ואם אנו מאמינים ומקוים במשיח רק בעולם הזה, אומללים אנו מכל אדם!

²⁰ אולם תודה לאל על כך שהמשיח אכן קם מן המתים! הוא היה הראשון מבין הרבים שיקומו לתחייה יום אחד

²¹ כשם שהמוות בא לעולם בעקבות חטאו של אדם אחד – האדם הראשון – כך באה גם תחיית המתים לעולם על-ידי אדם אחד – המשיח. ²² כולנו עתידים למות בגלל השתייכותנו למין האנושי והחוטא של אדם, והעונש על החטא הוא מוות. אך השייכים למשיח יקומו לתחייה. ²³ כל אחד יקום בתורו: המשיח היה הראשון שקם לתחייה, וכאשר ישוב אלינו, יקומו גם כל המאמינים השייכים לו.

²⁴ לאחר מכן יבוא הקץ – לאחר שהמשיח יכרית ויכניע את כל האויבים, הכוחות והשלטונות, ויחזיר את המלכות לאלוהים אביו. ²⁵ כי המשיח ימלוך עד שיכניע לרגליו את כל אויביו, ²⁶ והאויב האחרון שיכניע יהיה המוות. ²⁷ אלוהים אביו העניק לו שלטון וסמכות על הכול, חוץ מאשר על אלוהים עצמו שהוא נותן הכוח. ²⁸ לאחר שינצח המשיח את כל אויביו הוא ייכנע לשלטון אביו, כדי שהאלוהים אשר העניק לו את הניצחון על הכול יישאר מעל לכול

²⁹ אם המתים לא יקומו לתחייה, מה התועלת במעשה האנשים שנטבלים בשם המתים? איזה ערך יש למעשה כזה, אם אינכם מאמינים שיום אחד יקומו המתים לתחייה? ³⁰ מלבד זאת, למה לנו לסכן את חיינו כל הזמן? ³¹ הלא יודעים אתם שאני מסכן את חיי בכל יום; זוהי עובדה ממש כמו העובדה שאני גאה מאוד בהתפתחותכם הרוחנית. ³² לשם מה נלחמתי בחיות הפרא – באנשי אפסוס – האם רק למען תועלתי בעולם הזה? אם לא נקום לתחייה לאחר מותנו, מה יש לנו להפסיד? הבה "נהנה מהחיים, נאכל ונשתה כי מחר נמות!"

אגרת פולוס הראשונה אל-הקורי, פרק 15, פסוקים 3-32

מי ימות על מה שהם ידעו שהוא שקר?

ברור שהתלמידים העמידו את חשיבות תחייתו של ישו, ואת עדותם לה, כמרכזית במסר שלהם. נניח שזה באמת היה שקר. התלמידים באמת גנבו את הגופה מהקבר כך שהראיות הנגדיות נגד המסר שלהם לא יכלו לחשוף אותם. אז אולי הם באמת הצליחו לרמות את העולם. אבל הם עצמם, בליבם ובמוחם, היו יודעים שמה שהם מטיפים, כותבים ויוצרים הוא שקר. עם זאת, הם מסרו את חייהם עבור המשימה הזו. למה שהם יעשו את זה? – אם הם ידעו שהבסיס לזה הוא שקרי

אנשים נותנים את עצמם למטרות מסוימות כי הם מאמינים במטרה שלשמה הם נלחמים. לחלופין, הם עושים זאת מכיוון שהם מצפים לתועלת מסוימת מהמטרה הזו. אם התלמידים היו גונבים ומסתירים את הגופה, הם מכל האנשים היו יודעים שהתחייה שקרית. צחשבו על המחיר ששילמו התלמידים על הפצת המסר שלהם. תשאלו את עצמכם אם הייתם משלמים מחיר אישי כל כך עצום עבור מטרה שידעת שהיא שקרית 

המחיר האישי ששולם על ידי התלמידים

⁸ הצרות לוחצות עלינו מכל עבר, אך לא נשברנו. אנו נבוכים, אך לא נואשנו. ¹⁰ לבנו מלא צער, ובכל זאת אנו שמחים באדון. אנו אמנם עניים, אך מעשירים אנשים רבים במתנות רוחניות. אנו חסרי-כל אך נהנים מן הכול

²⁴ חמש פעמים הלקוני היהודים שלושים-ותשע מלקות. ²⁵ שלוש פעמים הולקיתי בשוטים, פעם אחת נסקלתי באבנים, שלוש פעמים נטרפה ספינתי, ופעם נסחפתי עשרים-וארבע שעות בים הפתוח. ²⁶ במסעותיי הרבים והמעייפים ניצלתי מסכנת שיטפונות, מידי שודדים, מידי היהודים ומידי הגויים. הותקפתי על-ידי המון בערים שונות, ניצלתי ממוות במדבר, מטביעה בים ומאנשים שהתחזו כמאמינים משיחיים. ²⁷ עמלתי וטרחתי ולילות רבים לא עצמתי עין. פעמים רבות רעבתי וצמאתי; כן, הייתי ללא אוכל, לבוש או קורת-גג.

²⁸ מלבד כל אלה אני נושא עמי דאגה מתמדת לשלום הקהילות. ²⁹ כאשר מישהו שוגה, אני חש בצערו. כאשר מישהו חוטא, לבי כואב

אגרת פולוס השנייה אל-הקורינ 4:8, 6:10, 11:24-29

האומץ ההרואי של התלמידים – הם ודאי האמינו בזה

ככל שאני חושב על הגבורה שלהם במשך עשרות שנים של סבל ורדיפות, כך אני מבין שזה בלתי אפשרי שהם לא האמינו באמת ובתמים למסר שלהם. אף תלמיד אחד לא נסדק בקצה המר ו'הודה' כדי להימנע מהוצאה להורג. אף אחד מהם לא השיג יתרון עולמי מהמסר שלו, כמו עושר, כוח וחיים קלים. זה שכולם יכלו לשמור ביציבות ובפומבי על המסר שלהם כל כך הרבה זמן מוכיח שהם האמינו בזה. הם ראו בכך הרשעה בלתי ניתנת לערעור. אבל אם הם האמינו בכך, הם בהחלט לא היו יכולים לגנוב ולהיפטר מגופתו של ישוע. עורך דין פלילי נודע, שלימד סטודנטים למשפטים בהרווארד כיצד לחקור חולשות בעדים, אמר את זה על התלמידים: 

"דברי ימי המלחמה הצבאית אינם מספקים כמעט דוגמה לעמידה הירואית, סבלנות ואומץ בלתי נמנע. היה להם כל מניע אפשרי לבחון היטב את יסודות אמונתם, ואת העדויות של העובדות והאמיתות הגדולות שהם טענו"

עלה ירוק. 1874. בחינת עדות ארבעת האוונגליסטים לפי כללי הראיות המנוהלים בבתי המשפט. עמ' 29 

… בהשוואה נגד השתיקה ההיסטורית של בעלי השלטון

קשורה לכך שתיקת השלטונות – יהודי ורומי. העדים העוינים האלה מעולם לא ניסו באמת לספר את הסיפור ה'אמיתי', או להראות כיצד התלמידים טעו. כפי שד"ר מונטגומרי קובע, 

"זה מדגיש את מהימנות העדות לתחייתו של ישו שהוצגה בו זמנית בבתי הכנסת – בשיני ההתנגדות, בקרב חוקרים נגדיים עוינים שבוודאי היו הורסים את התיק… אילו העובדות היו אחרת"

מונטגומרי, 1975. נימוק משפטי ואפולוגטיקה נוצרית. p88-89

אין לנו מקום לשקול כל היבט של שאלה זו. עם זאת, העזות הבלתי מעורערת של התלמידים ושתיקתם של השלטונות העוינים מדברים רבות על כך שישו קם לתחייה. זה שווה בדיקה רצינית. אחת הדרכים לעשות זאת היא להבין אותו בהקשרו המקראי. מקום מצוין להתחיל בו הוא עקדת יצחק וכן פסח של משה. למרות שהם חיו למעלה מאלף שנים לפני ישו, הם חזו בנבואה את מותו ותחייתו. גם ישעיהו ניבא את תחיית המתים 750 שנה לפני שזה קרה