הכותרת 'בן האדם' מקורה בספר דניאל בתנ"ך. דניאל תיעד חזון במפורש על העתיד, ובו הוא מתייחס ל'בן האדם' (בן של מישהו). כך דניאל תיעד את החזון שלו

חזון 'בן האדם' של דניאל

ט חָזֵה הֲוֵית, עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין, יְתִב; לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי-נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק.  י נְהַר דִּי-נוּר, נָגֵד וְנָפֵק מִן-קֳדָמוֹהִי, אֶלֶף אלפים אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ רבון רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן; דִּינָא יְתִב, וְסִפְרִין פְּתִיחוּ

דניאל, פרק ז, פסוקים ט-י

יג חָזֵה הֲוֵית, בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא, כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא; וְעַד-עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה, וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי.  יד וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן, וִיקָר וּמַלְכוּ, וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא, לֵהּ יִפְלְחוּן; שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם, דִּי-לָא יֶעְדֵּה, וּמַלְכוּתֵהּ, דִּי-לָא תִתְחַבַּל

דניאל, פרק ז, פסוקים י"ג-י"ד

ושנדבר על כוחות דמויי גיבורי על! 'בן האדם' שהגיע מהאוויר כמו סופרמן, מתקרב אל ה' בעצמו. ואז כולם על פני כדור הארץ סוגדים לו. מי יעז לשים על עצמו מעטה כזו? איש בכל ההיסטוריה מעולם לא טען שהוא 'בן האדם' הזה שדניאל חזה מראש. חוץ מאדם אחד! והאופן שבו טען ישו לתואר הזה, ממש באמצע משפטו לכל החיים, מעלה פרדוקס אירוני

לעומת 'בן האדם' במשפט ישו

הברית החדשה משתמשת במספר תארים בהתייחסות לישו. הבולט ביותר הוא 'משיח', אבל הוא משתמש גם ב'בן אלוהים' וב'כבש האלוהים' באופן קבוע. עם זאת, ישו כינה את עצמו לעתים קרובות כ'בן האדם'. דווקא במשפט שלו בולטת האירוניה בשימוש שלו ב"בן האדם". אנו חוקרים זאת כאן

מעטים מכירים את משפט ישו. אולי הם ראו את המשפט מתואר בסרט או קראו אותו באחד מסיפורי הבשורה (בברית החדשה). אולם המשפט שמתעד ספרי הבשורה מעלה פרדוקסים עמוקים. הוא מהווה חלק מאירועי יום מספר 6 בשבוע הקדוש, המתרחשים בפסח. לוקס מתעד עבורנו את פרטי המשפט

⁶⁶ למחרת בבוקר הובא ישוע לפני חברי הסנהדרין, ראשי הכוהנים, הסופרים וזקני העם

⁶⁷ "האם אתה באמת המשיח?" שאלו אותו

אך ישוע השיב: "אם אגיד לכם, לא תאמינו לי, ⁶⁸ ואם אשאל אתכם שאלות לא תשיבו לי. ⁶⁹ אולם עוד מעט בן-האדם ישב לימין גבורת האלוהים."

⁷⁰ "אם כך, בן-אלוהים אתה?"

"אתם אמרתם שאני הוא" השיב ישוע

⁷¹ "איננו זקוקים לעדויות נוספות!" הם קראו. "במו אוזנינו שמענו אותו אומר דברים אלה!"

הבשורה על-פי לוקס, פרק 22, פסוקים 66-71

שימו לב כיצד ישו לא עונה לשאלתם האם הוא ה'משיח'. במקום זאת, הוא עונה בכך שהוא מתייחס לעצמו כ'בן האדם'. אבל המאשימים שלו לא נראים מבולבלים מהשינוי הפתאומי הזה. משום מה הם מבינים אותו למרות שהוא לא עונה אם הוא המשיח

למה? כי 'בן האדם' הוא שם נרדף למשיח

כעת ץחשבו על האירוניה של ישו במשפטו. שם הוא עמד, נגר איכרים שחי במים האחוריים של האימפריה הרומית. היה לו קבוצה של דייגים נמוכים. במעצר האחרון שלו, הם פשוט נטשו אותו באימה. כעת הוא עומד לדין על חייו. בכך שכינה את עצמו  בן האדם,  הוא טען בשלווה בפני ראשי הכהנים ומאשימים אחרים להיות אותו אדם בחזונו של דניאל

אבל דניאל תיאר את בן האדם הזה "וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא" (בא על ענני השמים). דניאל חזה את בן האדם לוקח סמכות עולמית ומקים ממלכה בלתי נגמרת. זה לא יכול להיות שונה יותר מהמצב שבו נקלע ישו במשפטו. זה נראה כמעט מגוחך להעלות  את התואר הזה כשהוא נמצא במצב הזה

מה חשב לוקס?

ישו אינו היחיד שמתנהג בצורה מוזרה. לוקס (אשר מתעד את הפרטים הללו של משפטו) אינו נרתע מלרשום את הטענה הזו. עם זאת, כאשר עשה את זה (תחילת שנות ה-60 במאה הראשונה לספירה), הסיכויים של ישו ותנועתו הצעירה נראו מצחיקים. תנועתו זכתה ללעג על ידי האליטה, בוז על ידי רוב היהודים, ונרדפה ללא רחמים על ידי הקיסר הרומי המטורף נירון. נירון צלב את השליח פטרוס הפוך וערף את ראשו של הרב פאולוס. זה צריך להיראות מעבר לכל סיבה שפויה שלוקס ישמור את ההתייחסות הפנטסטית הזו בפיו של ישו. על ידי כתיבת זה הוא פרסם את זה לציבור לכל המלעיזים שלהם ללגלג עליו. אבל לוקס היה בטוח שישו מנצרת הוא אותו בן האדם מחזונו של דניאל. אז, כנגד כל הסיכויים, הוא מתעד את חילופי הדברים הלא רציונליים (אם הם היו לא נכונים) של ישו עם המאשימים שלו

בן האדם – מתגשם בזמננו

עכשיו תחשבו על זה. רק לאחר שישו נתן את תשובתו, ומאות שנים לאחר שלוקס העלה אותה לתיעוד, התגשמו על ידו כמה חלקים משמעותיים בחזון של דניאל על בן האדם . החזון של דניאל על בן האדם קבע כי

יד וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן, וִיקָר וּמַלְכוּ, וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא, לֵהּ יִפְלְחוּן; שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם, דִּי-לָא יֶעְדֵּה, וּמַלְכוּתֵהּ, דִּי-לָא תִתְחַבַּל

דניאל פרק ז פסוק י"ד

זה לא היה נכון לגבי ישו לפני אלפיים שנים. אבל תסתכלו סביב היום. אנשים מכל אומה ולמעשה מכל אלפי השפות כן סוגדים לו היום. זה כולל אנימיסטים לשעבר מהאמזונס לפפואה גינאה החדשה, מהג'ונגלים של הודו ועד קמבודיה. ממזרח למערב ומצפון לדרום אנשים סוגדים לו עכשיו בקנה מידה עולמי. אנשים יכולים להגיד "כן זה נובע מהתפשטות הנצרות". ברור, "חָכמָה לְאַחַר מַעֲשֶׂה", אבל ללוקס לא הייתה דרך אנושית לדעת איך הדברים יתפתחו במאות השנים שלאחר שרשם את החשבון שלו

וכך פרט זה של נבואת דניאל מתקיים על ידי ישו. ואין מועמד אחר בכל ההיסטוריה שיכול להתקרב לטענה הזו. לנביא מוחמד יש אולי יותר ממיליארד עוקבים היום אבל אף אחד מהם לא 'סוגד' לו. ישו הוא האדם היחיד בהיסטוריה שסוגדים לו כיום בקנה מידה עולמי בין כל העמים והאנשים מכל השפות. זה אמור לגרום לנו לעצור רגע ולחשוב על זה

איך יכול בן האדם לקבל הערצה וכבוד

כדי שמישהו יכבד, ישבח, או יעריץ מישהו, זה יכול להינתן רק מרצון חופשי, לא בכפייה או בשוחד. נניח שישו היה בן האדם עם כוחות השמיים בפקודתו. אז היה לו את השלטון לפני 2000 שנים לשלוט בכוח. אבל בכוח בלבד הוא לעולם לא היה מצליח להוציא מאנשים את הערצה, כבוד, ושבח אמיתיים. כדי 'לסגוד' לאנשים יש לנצח בחופשיות, כמו עלמה על ידי אהוב ליבה