פורים, חג ההמון, נחגג בדרך כלל בימינו המודרניים בצורה סוערת ורועשת. הישראלים חוגגים אינספור מסיבות רחוב פורים באווירת קרנבל כמעט בכל עיר, ישוב וכפר ברחבי ישראל. בליינים רבים קופצים לעתים קרובות ממועדון למועדון בתלבושות חגיגיות כדי לשתות כל הלילה. ומכיוון ששושן פורים אומר שחוגגים את פורים בירושלים יום אחרי שאר הארץ, זה אומר שהחוגגים הנלהבים יכולים לחגוג לילה אחד בתל אביב ואז לנסוע לירושלים כדי להמשיך את המסיבה גם למחרת!
מלבד תחפושות מדליקות וחגיגה סוערת, פורים כולל קריאת/מזמורת המגילה בציבור בערב פורים ושוב למחרת בבוקר. בכל פעם שהשומעים שומעים את שמו של ההמן, נבל הסיפור, הם עושים רעש כדי להטביע את שמו. פורים כולל גם אכילת עוגיות משולשות (אוזני המן). פורים משלב היסטוריה, אמונה, מנהגים חברתיים, פעילויות משפחתיות וסתם כיף לאירוע אחד. אולי נוכל לחשוב על פורים כשילוב של ליל כל הקדושים (עם התחפושות הצבעוניות) וחג המולד (מבוסס על סיפור תנ"ך) לחג אחד גדול
.jpg){kind=link}
הסיבה ההיסטורית לפורים ממשיכה להרים ראש – למה?
אבל לאחר שראינו כעת את הזוועות של ה-7 באוקטובר 2023, זה עשוי לתת סיבה להשהות את החגיגה כדי לשאול:
מדוע האיום על היהודים הזכורים בפורים ממשיך להופיע שוב כדי לנסות את השמדתם?
האיום באסתר מסכם
אירועי אסתר התרחשו בערך בשנת 480 לפני הספירה. למרות ספר קצר למדי, אסתר מתעדת כיצד המן תכנן את השמדת כל היהודים באימפריה הפרסית העצומה. המן עשה זאת בגלל השנאה שלו למרדכי שלא ישתחווה לפניו. באמצעות חנופה הצליח המן לשכנע את הקיסר (המכונה אחשוורוש) להוציא צו המתיר את השמדת כל היהודים. אולם אסתר, המלכה היפה ואשתו של האחשוורוש, הייתה גם בת דודתו של מרדכי. מרדכי שכנע אותה לסנגור למען היהודים בפני הקיסר. התערבותה האמיצה הביאה לשיפוד של המן. היא גם השיגה מתן זכויות ליהודים להתארגן ולהגן על עצמם. היהודים ניצלו מהשמדה
איומים שלאחר מכן
אבל תחשבו דרך ההיסטוריה מאז אותה תקופה. בערך בשנת 170 לפנה"ס ניסה גם אנטיוכוס היווני להשמיד את היהודים (כתוצאה מכך נהיה חג נוסף, חנוכה). לאחר מכן, הרומאים ניסו זאת פעמיים, בשנת 70 לספירה ושוב במרד בר כוכבא בשנת 132 לספירה. אז תחת הביזנטים, מוסלמים, צלבנים, ממלוכים והעות'מאנים התמודדו ללא הרף עם אויבים שרצו להשמדתם
בעידן המודרני איום זה הגיע לשיא בשואה. הקמת מדינת ישראל, הייתה בין השאר כדי להבטיח שזה לא יחזור על עצמו. אבל זה לא גרם לשיכוך הכוחות האנטישמיים. המלחמות שניהלו נגד ישראל מדינות הסביבה בשנים 1948, 1956, 1967 ו-1973 היו ניסיונות להשמיד אותה. גם האכזריות של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 לא תהיה כנראה הניסיון האחרון. למעשה, נבואתו של זכריה בשילוב עם הימים הנוראים (שנחקרו כאן) מרמזת על כך שהאירועים הללו רק יגדלו
התסיסה העולמית לאחר ב-7 באוקטובר
איכשהו, נראה כי לשרוד ולפעמים אפילו לשגשג מול השנאה האנטישמית המופיעה מחדש כל הזמן היא עמוד התווך של ההיסטוריה היהודית . אפשר לתהות כיצד מלחמת ישראל-חמאס המתמשכת ב-2024 מייצרת תשומת לב עולמית כזו. היא מציתה דעות אנטי-ישראליות קיצוניות כל כך, לא רק בקרב מוסלמים, אלא בכל העולם. למה שדרום אפריקה תביא את זה ל-ICC בזמן שמלחמת אזרחים תחריבה את מזרח DRC , והורגת באותה מידה אנשים? אבל זה כמעט לא זוכה לתשומת לב בינלאומית. סודן יורדת לאנרכיה כשהאינטרנט נחתך כשמיליונים מתמודדים עם רעב ובתי החולים שלהם מופגזים . מדוע איש אינו מוחה על המלחמה ההיא או מזמן את הצדדים הלוחמים להאג?
עימותים חמושים קורעים את מיאנמר לגזרים . מדוע בית המשפט העליון בהולנד מטיל נגד ישראל חלקי חילוף ל-F-35 כשיש כל כך הרבה סכסוכים אחרים הניזונים מנשק מכל הסוגים? מדוע אף אחד לא מוחה על גירוש האפגנים על ידי פקיסטן בחזרה לטליבאן ?
מה גורם למצב היהודי תמיד להתבלט מהאחרים? קשה לאתר תשובה בהיבט של חברה, דת, פוליטיקה. הסיבה לכך היא שהשנאה כלפי יהודים משתרעת על פני כל החברות, הדתות והמצבים הפוליטיים במשך אלפי שנים.
נקודת המבט של התורה
אולי התורה מספקת תובנה בסיסית כלשהי.
בהתחלה, בבראשית ג', הקב"ה מניח את המסגרת להיסטוריה היהודית כאשר הוא מתעמת עם הנחש בגן, מנבא איבה בין האישה לנחש. האישה היא ישראל . איבה זו תתעלה מעל כל החברות, האימפריות, התרבויות והדתות. ואז, כאשר ה' בירך את אברהם וקבע שהוא 'יברך את המברכים אותך ויקלל את המקללים אותך', רמז ה' על התנגשות מתמשכת של ברכה וקללה . לבסוף, בקללות ובברכה שנתן משה בסיום התורה, מתווה להיסטוריה היהודית את מה שהוכיח את עצמו כמדויק בצורה מרשימה . שלוש ההצצות הנבואיות הללו להיסטוריה היהודית מרחוק בזמן מרמזות ששורש החוויה היהודית הוא קונפליקט רוחני, שפשוט אינו ממקור אנושי.
מילא עוד על ידי ההתגלות האחרונה בברית החדשה
הספר האחרון בברית החדשה מרים מהיסוד המונח בתורה. מזכיר את הדימוי הזה מבראשית ג' של האישה (ישראל), זרעה (משיח) והנחש (שטן) הוא מנבא:
עתה נראה בשמים חזיון נבואי מסתורי: אישה לבושה בשמש, הירח תחת רגליה ועל ראשה כתר בעל שנים-עשר כוכבים, 2 כרעה ללדת וזעקה מכאבים וצירי לידה.
3 לפתע הופיע תנין גדול שצבעו אדום כאש, בעל שבעה ראשים, עשר קרניים ועל ראשיו שבעה כתרים. 4 בזנבו גרר אחריו התנין שליש מכוכבי השמים והשליכם ארצה. הוא עמד לפני האישה הכורעת ללדת, מוכן לבלוע את התינוק מיד עם הולדתו.
5 האישה ילדה בן זכר שנועד לשלוט ביד חזקה על כל העמים. מיד נלקח הבן אל האלוהים ואל כיסאו, 6 ואילו האישה ברחה אל המדבר, שם הכין לה אלוהים מקום מבטחים וכלכלה למשך 1260 יום.
7 לאחר מכן פרצה מלחמה בשמים; מיכאל ומלאכיו נלחמו נגד התנין ומלאכיו הרעים. 8 התנין ומלאכיו הובסו בקרב וגורשו מהשמים. 9 התנין הנורא הזה – הנחש הקדמוני שנקרא מלשין ושטן, והמתעה את העולם כולו – הושלך ארצה עם מלאכיו.
10 ואז שמעתי קול אדיר בשמים: "סוף-סוף הגיעה ישועת אלוהים! אכן, גבורת אלוהים, מלכותו וסמכות משיחו הגיעו, כי השטן אשר קטרג על אחינו לפני אלוהים, יומם ולילה, הושלך ארצה! 11 הם ניצחוהו בדם השה ובעדותם הנאמנה, כי לא חסו על חייהם והיו מוכנים להקריב את עצמם למוות.
12 על כן שמחו שמים והשוכנים בהם! אך אוי לכם יושבי הארץ, כי השטן ירד אליכם בזעם גדול ובידיעה שזמנו קצר!"
13 כאשר נוכח התנין כי הושלך ארצה, רדף אחרי האישה שילדה את בן הזכר.
14 אולם לאישה ניתן זוג כנפי-נשר ענק כדי שתעוף אל המדבר, אל המקום שהוכן למענה. שם, הרחק מהנחש, מהתנין, יסופק לה כל מחסורה לתקופה של שלוש שנים וחצי.
15 הנחש, שהמשיך לרדוף אחרי האישה, הוציא מפיו נהר מים שזרם לעבר האישה בניסיון להטביעה, 16 אך הארץ באה לעזרת האישה; האדמה פתחה את פיה ובלעה את המים! 17 והתנין, מרוגז מאוד על האישה, הלך להילחם נגד שאר ילדיה – הלא הם כל אלה ששומרים את דבר אלוהים ומעידים על ישוע המשיח. (התנין עמד על חוף הים והמתין).
התגלות פרק 12, פסוקים 1-17
הרהורים
החשיבה על שנאת היהודים כתוצאה ביסודה של קונפליקט רוחני זר כנראה לדרכי החשיבה המודרניות שלנו. עם זאת, שום תיאוריה חברתית, אנושית-דתית, כלכלית או גזעית לא יכולה להסביר את השנאה המתמשכת שמתפרשת על כל קטגוריות הפעילות האנושית. בנקודת מבט זו, אותו עימות הרים את ראשו בדמויות ובאירועים של אסתר הזכורים לנו בפורים. כדי לחקור עוד את התזה שישראל מוצאת את עצמה בעיצומו של סכסוך קוסמי שקול: