ראש השנה, יום כיפור, סוכות – וחידת המשיח

ראש השנה, יום הכיפור וסוכות, אלה ימי החגים המגיעים כולם ברצף מהיר בתקופת ספטמבר-אוקטובר של עונת הסתיו. הם שומרים על לוח הזמנים המדויק של ימי הביניים ביניהם, כי העיתוי שלהם נקבע על ידי משה בתורה. הדיוק שופך אור על ויכוח חוזר לתלמוד האם לצפות ליותר ממשיח אחד. אנו חוקרים זאת כאן, מתבוננים בנבואה המסקרנת שהועלתה בזכריה י"ב

הנה איך התורה פורסת את לוח הזמנים של שלושת המועדים הללו בספר ויקרא

ראש השנה

כג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ.  כה כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה

ויקרא פרק כ"ג, פסוקים כ"ג-כ"ה

יום כיפור

כו וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה.  כח וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  כט כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה–וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ.  ל וְכָל-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה, בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה–וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ.  לא כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.  לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב–מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם

ויקרא פרק כ"ג, פסוקים כ"ו-ל"ב

סוכות

לג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  לד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה

ויקרא פרק כ"ג, פסוקים ל"ג-ל"ד

התורה לא נותנת סיבה מדוע ראש השנה יהיה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. למה לא בחודש העשירי? כמו כן, מדוע יום כיפור חל בדיוק בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי לאחר ראש השנה ולאחר מכן סוכות בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי לאחר מכן? בשום מקום התנ"ך לא נותן סיבה ללוח הזמנים המדויק הזה, אך לכאורה חסרה הסיבה, לראש השנה, ליום הכיפורים ולסוכות. החודש השביעי המדובר הוא החודש הירחי השביעי בשנת הירח העברית – תשרי

רמז מפסטיבלי האביב

שלושת חגי הסתיו הללו מהווים חלק מהמקצב השנתי של חגי הקודש שנקבעו בויקרא כ"ג. שאר החגים מתקבצים באביב: פסח ומצות, ביכורים , ושבועות. (השבת השבועית מובילה את תקנון חג האביב ולוח הזמנים בויקרא כג). יש להם גם לוח זמנים מדויק אך לכאורה אקראי. ביכורים מגיעים ב'מחרת השבת' שלאחר הפסח, וחג השבועות מגיע בדיוק 50 יום לאחר מכן

התורה או התנ"ך אף פעם לא מסבירים מדוע לוח המועדים המדויק הזה נקבע לאחר חג הפסח. אבל אירועים שלאחר מכן בהיסטוריה חושפים סיבה. אנו יכולים להשתמש בדפוס זה כדי להמחיש סיבות לתזמון של הפסטיבלים של החגים האלו. המסורת היהודית של עשרת ימי תשובה בין ראש השנה ליום כיפור עולה בקנה אחד עם הסיבה הזו

ישו וחגי האביב

שימו לב לסנכרון המושלם של כל חגי האביב והשבת שנקבעו בויקרא כ"ג לצד האירועים של ישו

שני משיחים?

התלמוד מכיל מחשבה יהודית המניחה לפחות שני משיחים. המשיח הידוע יותר הוא משיח בן דוד ואילו השני הוא משיח בן יוסף. הסיבה ליותר ממשיח אחד היא שהנבואות המשיחיות בתנ"ך מציגות נושאים שונים מאוד. הנושא האחד (מיוצג על ידי משיח בן דוד) מקיף את הנבואות המלכותיות של שלטון, שלום וכוח. דוגמאות לסוג זה של משיח בתנ"ך כוללות:

• תהילים ב' המתאר את שלטונו בכוח על האומות מירושלים, ובראשית מ"ט
• נבואת 'בן האדם' של דניאל שבה המשיח בא על ענני השמים לפני כל העמים
• 'הענף' של ישעיהו, ירמיהו וזכריה

דוגמה למשיח הסובל, שאז יש מי שמייחסים למשיח האחר – בן יוסף, הוא עבדו הסובל של ישעיהו נ"ג. המשרת עובר חוויות שונות באופן דרמטי בישעיהו נ"ג מאלו שלמעלה. אז כמה רבנים הניחו שאולי התנ"ך חזה יותר ממשיח אחד

או משיח אחד שיגיע פעמיים?

אנו רואים בהפצה השנתית של החגים שקבע ה' באמצעות משה בתורה שהם יוצרים שני קבוצות נפרדות. הסט הראשון מתקבץ יחד באביב ואילו הסט השני מתקבץ בסתיו. ישו תיאם במדויק עם כל חגי האביב כפי שמוצג בטבלה למעלה. אבל הוא לא עשה זאת באף אחד מפסטיבלי הסתיו. (אם כי בשורת יוחנן מתעדת אותו חוגג את סוכות). זה מעלה הסבר נוסף לנושאי המשיח השונים: שאותו משיח יבוא בשני פעמים בזמנים שונים, וכל פעם ימלא תפקיד אחר. כשם שפסטיבלי האביב חזו במפתיע את רגעי השיא בבואו בפעם הראשונה, כך גם פסטיבלי הסתיו מנבאים את רגעי השיא של בואו בפעם השנייה. ישו אכן טען שהוא יחזור ובאופן דרמטי

נבואת זכריה – יבוא שוב משיח בן אפרים או ישו?

רבנים המקדמים את הרעיון של מספר משיחים מרבים לצטט את נבואתו יוצאת הדופן של זכריה כהוכחה של 'משיח בן יוסף'. הנה הנבואה, שניתנה בערך בשנת 500 לפני הספירה

א מַשָּׂא דְבַר-יְהוָה, עַל-יִשְׂרָאֵל:  נְאֻם-יְהוָה, נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וְיֹצֵר רוּחַ-אָדָם, בְּקִרְבּוֹ.  ב הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת-יְרוּשָׁלִַם סַף-רַעַל, לְכָל-הָעַמִּים–סָבִיב; וְגַם עַל-יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר, עַל-יְרוּשָׁלִָם.  ג וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא אָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה, לְכָל-הָעַמִּים–כָּל-עֹמְסֶיהָ, שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ; וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  ד בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, אַכֶּה כָל-סוּס בַּתִּמָּהוֹן, וְרֹכְבוֹ, בַּשִּׁגָּעוֹן; וְעַל-בֵּית יְהוּדָה, אֶפְקַח אֶת-עֵינַי, וְכֹל סוּס הָעַמִּים, אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן.  ה וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה, בְּלִבָּם:  אַמְצָה לִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, בַּיהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם.  ו בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת-אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים, וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר, וְאָכְלוּ עַל-יָמִין וְעַל-שְׂמֹאול אֶת-כָּל-הָעַמִּים, סָבִיב; וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ, בִּירוּשָׁלִָם.  ז וְהוֹשִׁעַ יְהוָה אֶת-אָהֳלֵי יְהוּדָה, בָּרִאשֹׁנָה:  לְמַעַן לֹא-תִגְדַּל תִּפְאֶרֶת בֵּית-דָּוִיד, וְתִפְאֶרֶת יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם–עַל-יְהוּדָה.  ח בַּיּוֹם הַהוּא, יָגֵן יְהוָה בְּעַד יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא, כְּדָוִיד; וּבֵית דָּוִיד כֵּאלֹהִים, כְּמַלְאַךְ יְהוָה לִפְנֵיהֶם.  ט וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; אֲבַקֵּשׁ, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם.  י וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר

זכריה פרק י"ב, פסוקים א-י

יש כמה תצפיות מדהימות לנבואה זו. הנה כמה מהן

אותו ה"דקור" יכול להיות רק…

פסוק י מתייחס לזה "אֲשֶׁר-דָּקָרוּ" אותו. במילים אחרות, אדם זה אינו דקור כאשר אירועי הנבואה האלו קורים. במקום זאת, הוא עבר "דיקור" בשלב מסוים בעבר . הם כבר דקרו אותו. זה מצריך באופן עקרוני שני זמנים ברורים: הזמן המדוקר והזמן המאוחר יותר שבו 'מבטים' עליו. ישו בשתי ביאות ברורות מתאים לזה בצורה מושלמת. הוא הגיע כבר פעם אחת ו'מדוקר' על הצלב (מה שכולם מסכימים שקרה לו). הוא יבוא שוב כפי שהוא עצמו אמר, כפי שפסוק י דורש, וכפי שמרמז לוח הזמנים הצפוף של פסטיבלי הסתיו

לא רק שישוע מתאים לפסוק י, אלא שהוא היחיד בכל ההיסטוריה שיכול להעלות על הדעת לעשות זאת. המשיח המיוחל שיבוא בפעם הראשונה מתישהו בעתיד אינו יכול למלא את פסוק י הדורש הגעה קודמת. ישנן עוד שתי אזכורים מובהקים ל'דיקור' בתנ"ך: תהילים כב וישעיהו נ"ג. שניהם מביטים קדימה בזמן ומנבאים את הניקוב (הדיקור). אבל זכריה מסתכל מעבר לאותו אירוע לעתיד נוסף, כאשר הירושלמים רואים את מי שכבר נוקב (נדקר)

…באים להציל את ירושלים

ה"דיקור" הזה מגיע לירושלים! הוא עושה זאת כדי להביס צבאות זרים המקיפים את ירושלים בכוונה להרוס אותה ולרצוח את כל היהודים החיים בה. הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 חשף שקיימת שנאה כזו. מהתיאור של זכריה נראה שזה יקרה שוב בקנה מידה גדול עוד יותר. זה יקרה בירושלים, לא בגבול עזה. הרצף הצפוף של חגי הסתיו בתשרי מרמז על רצף צפוף של אירועים בהצלת ירושלים וירושלים אבלה עליו

והוא אלוקים

שימו לב מי מוציא את הנבואה הזו בפסוק א. זה ה'אדון' (אדוני). כדי לוודא שאין אי הבנה הוא מסייג זאת עוד יותר ב'מי מושיט את השמים' ו'יוצר את רוח האדם בתוך האדם'. זהו הבורא של בראשית א' ו-ב'. בעקבות הנבואה, שימו לב לכן שכל 'אני' בנבואה זו הוא אותו אלוקים. זה אף פעם לא עובר לזכריה או לאף אחד אחר. לכן, מכיוון שהדובר לעולם אינו משנה, ה'אני' בפסוק י חייב להיות אותו בורא. אבל גם כבר ציינו שה'אני' הזה הוא גם ה"דקור" שיכול להיות רק ישו

חצוצרות חונכות את ראש השנה ומפעילות את רצף החגים. בספר התגלות בברית החדשה, תקיעות שופר מאותתות על משפט ה'. עם החצוצרה השביעית והאחרונה…

¹⁵ כאשר תקע המלאך השביעי בשופרו נשמעו קולות רעמים בשמים: "ממלכת העולם שייכת עתה לאדוננו ולמשיחו, והוא ימלוך לעולם ועד!"

התגלות 11:15

אנו רואים כעת את העלייה המטאורית באנטישמיות העולמית וראינו את מעשי הטבח ב-7 באוקטובר. כך שלא נראה מופרך מדי לראות את ירושלים מוקפת בצבא אויב בעתיד הלא רחוק. אולי הרהור על זכריה יהיה בסדר בעשרת ימי התשובה הבאים. הדור שלנו עשוי להיות זה שראה את התגשמותו