לידתו של יצחק הוא אחד האירועים הצפויים והממושכים בתנ"ך. אלוקים הבטיח לאברהם, אז כשהוא היה בן 75, 'עם גדול' בבראשית פרק יב. אברהם ציית לפקודת אלוקים, בקיום הבטחתו של אלוקים עזב אברהם את מסופוטמיה לארץ המובטחת, ועלה לשם כמה חודשים לאחר מכן.
אך לפני שאברהם היה יכול להיות אבא ל'עם גדול' הוא קודם כל היה צריך שיהיה לו בן, ובכל זאת הבן המובטח עדיין לא הגיע. אברהם חיכה במשך 10 שנים לבן זכר ואלוהים הבטיח לו והרגיע אותו עם שבועה, ובזה שאברהם האמין וסמך על אלוקים הוא זכה ואלוקים "החשיב לו את אמונתו לצדקה". אברהם אכן קיבל את ישמעאל כבן באמצעות פונדקאות, אך אלוהים הכריז כי ישמעאל אינו הבן המובטח.
השנים עברו ואברהם ושרה המשיכו לחכות, מזדקנים עם התקווה לילד שנעלמת ודוהה לכלום עם השנים. לבסוף, כשאברהם היה בן 99 שנים זה קרה הם קיבלו את הבן המובטח.
אלוקים התגלה לאברהם
א וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה
ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ–אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ–כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת–לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת
ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.
הבטחת אלוקים לבן
ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.
יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן
טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.
(בראשית פרק יח, פסוקים א-טו)
הפסוקים בשפה מודרנית
1 ה' נראה אל אברהם כאשר ישב אברהם בשעת צהריים בפתח אוהלו שבאֵלוֹנֵי מַמרֵא. 2 אברהם ראה לפתע שלושה אנשים עומדים מולו. הוא רץ לקראתם מפתח האוהל, השתחווה לפניהם ארצה
3 ואמר: "בבקשה ממך, אל תמשיך בדרכך בלי להתארח אצל עבדך. 4 הרשו לי בבקשה להביא מעט מים כדי שתרחצו את רגליכם ואחר כך תנוחו מתחת לעץ. 5 אגיש לכם מעט אוכל, ולאחר שתאכלו תמשיכו בדרככם, כי לא לחינם עברתם ליד בית עבדכם".
"עשה את מה שאמרת", אמרו השלושה.
6 אברהם מיהר אל האוהל ואמר לשרה: "מהרי להכין בצק מעשרים ושניים ליטר קמח משובח. לושי אותו ועשי ממנו לחמים עגולים!".
7 משם רץ אברהם אל הבקר, לקח עגל צעיר ושמן ומסר אותו לאחד מעבדיו, והעבד מיהר להכין אותו. 8 אחר כך לקח אברהם חמאה, חלב ואת העגל המוכן והגיש לאורחים. הם אכלו והוא עמד לידם מתחת לעץ.
הבטחת אלוקים לבן
9 "איפה שרה אשתך?", שאלו האורחים.
"כאן באוהל", השיב אברהם.
10 "אשוב אליך במועד הזה בעוד שנה", אמר ה' לאברהם, "ואז יהיה לשרה אשתך בן".
שרה שעמדה מאחורי פתח האוהל שמעה את דבריו כי הוא היה ליד הפתח. 11 אברהם ושרה היו זקנים מאוד ושרה כבר לא יכלה להרות. 12 היא צחקה בלבה וחשבה: "האם עכשיו, כשאני זקנה, אזכה לתענוג הזה? הרי גם בעלי זקן".13 "למה צחקה שרה?", שאל ה' את אברהם. "מדוע היא חושבת, 'האם באמת אלד? הרי אני זקנה'? 14 האם יש דבר שאלוהים אינו יכול לעשות? בעוד שנה במועד הזה אשוב אליך, ולשרה יהיה בן".
15 "לא צחקתי", הכחישה שרה כי פחדה.
"כן צחקת", אמר לה ה'.
בראשית פרק 18, פסוקים 1-15
האם אנחנו יכולים להאשים את שרה בזה שהיא צחקה? להביא לעולם ילד כאשר האבא בן 99 שנים והאמא בת 90 שנים זה בלתי אפשרי. גם אנחנו היינו צוחקים.
לידתו של יצחק
אבל בשנה הבאה אנחנו מגלים ש…
א וַיהוָה פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. ג וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה–יִצְחָק. ד וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים. ה וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.
ו וַתֹּאמֶר שָׂרָה–צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי. ז וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה: כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו.
בראשית פרק כא, פסוקים א-ז
הפסוקים בשפה מודרנית
1 ה' זכר את שרה לטובה כפי שאמר, וקיים את מה שהבטיח. 2 שרה הרתה וילדה בן לאברהם כשהיה זקן, במועד שהבטיח לו אלוהים. 3 אברהם קרא לבן שנולד לו משָׂרה יִצְחָק. 4 כשמלאו לילד שמונה ימים מל אותו אברהם כפי שציווה ה'. 5 אברהם היה בן מאה כשנולד בנו יצחק.
6 "אלוהים גרם לי שמחה", אמרה שרה. "כל מי שישמע על כך ישמח אתי. 7 מי היה מעז לומר לאברהם ששרה תיניק? והנה ילדתי לו בן כשהוא כבר זקן!"
בראשת פרק 21, פסוקים 1-7
אז עכשיו, אברהם ושרה קיבלו את בנם המובטח-יצחק והחלומות שלהם מתעוררים מחדש. אך הסיפור הכללי מעלה שאלה חשובה.
מדוע מחכים ללידתו של יצחק כל כך הרבה זמן?
למה אלוקים מחכה 25 שנים מהבטחתו הראשונה (בראשית פרק יב) להבאת לידתו של יצחק (בראשית פרק כא)? אם אלוקים יכול לעשות הכל, ויש לו את הכוח לעשות זאת באופן מיידי, למה לא להביא את יצחק מיד? האם זה לא היה מראה את הכוחות שלו טוב יותר? או שהייתה שם איזשהי ראייה מיוחדת לדרך העשייה של אלוקים?
בתוצאות מאוחרות יותר אנחנו יכולים להסיק כמה סיבות להמתנה הזו. ראשית, אברהם למד שיעורים יקרי ערך על אמון באלוקים דרך המתנה ארוכה. בכך הוא הופך להיות למודל לחיקוי לכל אלה שרוצים להאמין ולסמוך על אלוקים. אלה שמכירים את אלוהים חייבים ללכת בדרכו של אברהם.
שנית, במקום להפחית את כוחו, זה הגדיל את כוחו של אלוקים. להביא ילד לעולם לזוג שהוא בגיל העמידה (אנשים בגיל 45-65) זה יכול להית מדהים אבל לא פלא (נס), אירועים לא סבירים מתרחשים באופן טבעי. אם אברהם ושרה היו מקבלים את יצחק מיד היינו יכולים להסביר את הסיפור בדרך הזו. עם כך, עבור זוג בגיל 100 שנים שהביא ילד לעולם זה יכול להיות אחד מהשניים, סיפור בדוי או שזה נס אין דרך אחרת או הסבר אחר, או שזה לא קרה כפי שזה כתוב או שזה היה נס. אם זה נס, אז כל ה"פרויקט" כולו שמכונה ישראל שנמשך עד היום יושב על יסוד כוחו המופלא של אלוקים ועל הבטחותיו האמינות לחלוטין. בלידתו של יצחק, כל היהודים במשך ההיסטוריה בנויים על נס, ואם היסוד הוא נס אז כך גם המבנה הבנוי עליו.
לידתו של יצחק בנס בהשוואה ללידתו של ישו בנס
עכשיו לזיהוי דפוסים קטנים. קחו בחשבון שלאברהם היה רק עוד צאצא אחד שנולד באותו הצורה (בנס) כמו יצחק. הבן אדם הזה היה ישו מנצרת. יעקב, שמשון ושמואל נולדו בעקרות, זה נכון, אבל זה לא היה מהסוג שדרש נס כמו בלידתו של יצחק. הישרדותו של משה בתיבה על הנחל גם הייתה יוצאת דופן, אך לא הדרך שהביאו אותו לעולם, גם זה לא דרש נס. במשך כל המאות הקודמות בדרכים שונות ובאמצעות נביאים שונים, אלוקים הביא הבטחות על הגעתו של המשיח.
הברית החדשה מציגה את ישו כאותו המשיח המובטח. היוולדו מבתולה מופלא באותה מידה, אם לא יותר, מלידתו של יצחק. בדיוק כמו בסיפור הלידה של יצחק אנחנו יכולים להסביר את לידתו של ישו מבתולה כסיפר בדוי או שזה יכול להית נס. אין הסבר אחר, אין אמצע. השתקפות קטנה מביאה באופן ברור את הסימטריה הזו בין לידתם של יצחק וישו.
ישו כמודל לחיקוי של ישראל
זהו מקרה אחד בדיוקן הכולל של ישו כארכיטיפ של ישראל. כארכיטיפ הוא מייצג, מגשים ומהווה את הגשמת מטרותיו של אלוקים שנאמרו לראשונה לאברהם לפני 4000 שנים. כדי להיות ארכיטיפ הלידה של ישו הייתה צריך לדמות את זה של יצחק, הראשון בעם. אחרת טענתו של ישו להיות ישראל מתגלה ככוזבת כבר מההתחלה. אך מאחר ששתי הלידות המופלאות שלהם תואמות אז הטענה שלו להיות ישראל נשארת נכונה, לכל הפחות, שאלה פתוחה שכדאי לבדוק.
מנקודת מבט זו, לידתו של יצחק חזתה את זו של ישו שיבוא כמעט 2000 שנים מאוחר יותר. אנו רואים זאת כאשר אנו מביטים לאחור כדי להשוות את לידתם. ראייה כזו על פני טווח כה עצום של ההיסטוריה האנושית תומכת בטענת ישו שהוא אבן הפינה של הפרויקט של אלוקים. הוא מזמין אותנו להבין את הפרויקט הזה של ההבטחה המקורית שניתנה לאברהם לפני זמן כה רב.
ג וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃3 אברך את כל מי שמברך אותך ואקלל את כל מי שמקלל אותך. אתה תהיה ברכה לכל עמי העולם".
הפסוק בשפה מודרנית
אנו ממשיכים להסתכל על ישו מנקודת מבט זו, ובוחנים את אישיותו ואת חייו דרך העדשה היהודית שלו.