Skip to content

הממלכה של אלוהים: כולם מוזמנים אבל…

קרל מרקס 1875

קרל מרקס נולד למשפחה של יהודים מלומדים. סבא שלו מצד אביו היה רב עד יום מותו. אמו באה משורה ארוכה של רבנים שהיו בישיבה במכללה באיטליה. למרות זאת, אביו של מרקס שהושפע מוולטר דאג שקרל יקבל את ההשכלה שלו בבית ספר שנשלט על ידי הומניזם ליברלי

קארל מרקס, כאדם צעיר הפך לסטודנט נלהב לפילוסופיה. עם זאת, מאוחר יותר הוא הפך לביקורתי על הפילוסופיה כי, כפי שהוא ניסח זאת

פילוסופים רק פירשו את העולם בדרכים שונות, הנקודה היא לשנות את העולם

קרל מרקס. נושא 11, תזות על פוירבך 1845

לכן מרקס החליט לשנות את העולם ועשה זאת באמצעות כתביו, הידועים ביותר מבין כתביו הם "המניפסט הקומוניסטי" ו"הקפיטל", את הכרכים האחרונים הוציא עמיתו פרידריך אנגלס

כתבים אלה שימשו כאידיאולוגיה למהפכות קומוניסטיות ששטפו את העולם במאה ה-20 והקימו סוג חדש של ממשלה

מדינות שניסו את הקומוניזם המרקסיסטי

קרל מרקס – רב חילוני שדוחף לממלכת אדם באמצעות מהפכה

למרות שהיה אנטי דתי ולקח את הצד ה"מדעי", מרקס הפגין את האמונה הדתית הגדולה ביותר – פשוט לא עבור הדת האתאיסטית. מרקס הסביר את ההיסטוריה האנושית על ידי תאוריה שמעמדות חברתיים תמיד יהיו בקונפליקט אחד עם השני ברחבי האוכלוסיות. לדעתו, אוכלוסיית הפועלים בימיו היו יכולים להפיל את אוכלוסיית העשירים עם הכסף אלה ששולטים באמצעי הייצור.הוא פעל למען מהפכה אלימה ולמען הפלת האוכלוסיה העשירה על ידי אוכלוסית הפועלים. לראשונה שיישמו את רעיונותיו של קרל היו ולדימיר איליץ' לנין ולאון טרוצקי, שהובילו את המהפכה הרוסית בשנת 1917 שהשיקה את ברית המועצות. אחרים הלכו בעקבותיו והפכו את מרקס לבין אחד האנשים הבולטים ביותר ששינו את העולם בתקופת המאה ה-20

אתם עשויים לחשוב שמאחר שמרקס לקח את הצד המדעי לתיאוריות שלו, הוא למד היטב והיה מעורב עם אותה אוכלוסית הפועלים של ימיו. אבל מרקס לא השתמש במתודולוגיה מדעית, אלא השתמש במתודולוגיה רבנית. כף רגלו מעולם לא דרכה במפעל. במקום זאת הוא הסתגר בספריות כדי לקרוא על הפועלים, כמו שרבנים מסתגרים ללימודי תלמוד. כאשר הוא קרא, הוא פשוט עבר על החומר ש'יוכיח' את מה שהוא כבר האמין בו. באופן זה הפגין אמונה דתית ברעיונותיו

מרקס ראה את ההיסטוריה בתור דחיפה בלתי נמנעת להתקדמות על ידי מהפכה. כתביו נקראים כמו תורה של אתאיסט; כמו יצירה דתית עם שליטה המופעלת לא על ידי אלוקים, אלא על ידי האינטליגנציה ששולטת בכתביו

החיפוש של האנושות לאוכלוסייה הצודקת

היהודים היו בחזית החיפוש של האנושות אחר ממשל פוליטי טוב וצודק. קרל מרקס הוא דוגמה בולטת לכך, בהיותו אחד האנשים המשפיעים ביותר במאה ה-20

ישו מנצרת לימד גם על הבאת אוכלוסיה צודקת וטובה. אבל ישו לימד שאוכלוסיה של שלום (שקט ושפע) תבוא עם 'מלכות אלוהים'. כמו מרקס, הוא ראה את עצמו כמוביל בהקמת האוכלוסיה החדשה הזו אבל הוא לא עשה זאת בכך שסגר את עצמו בקריאה ובכתיבה כפי שעשה מרקס. במקום זאת הוא חי עם אלה שהשפיע עליהם ולימד אותם ישירות על 'מלכות אלוהים' (ממלכת אלוהים). אנו ממשיכים לחקור את ישו מנצרת המתואר בברית החדשה

ישו ומלכות אלוהים

לישו הייתה סמכות כזו שאפילו מחלות והטבע צייתו לפקודתו. הוא גם לימד בדרשת ההר כיצד אזרחי הממלכה צריכים לאהוב זה את זה, אהבה ולא מהפכה הייתה הבסיס לאוכלוסיה שישו חזה. תחשבו על האומללות, המוות, העוול והאימה שאנו חווים היום כי איננו מקיימים את ההוראה הזו

שונה ממרקס, ישו השתמש בתמונה של סעודה חגיגית כדי להסביר את התקדמות הממלכה, לא מאבק מעמדי. המטרה של הסעודה הזו היא לא מהפכה של מעמד חברתי אחד שכופה עצמו על מעמד חברתי אחר. במקום זאת, המון הזמנות מופצות באופן נרחב עם חופש לקבלה או דחייה יקימו את מלכותו

משל לסעודה הגדולה

ישו תיאר סעודה גדולה כדי להראות עד כמה ההזמנה למלכות מגיעה רחוק. אך התגובות הן לא מה שציפינו, הברית החדשה אומרת

אחד מהמסובים, שהקשיב בתשומת לב לדברי ישוע, קרא: "זכות גדולה היא להשתתף בסעודת מלכות האלוהים!"

ישוע ענה לו במשל: "איש אחד ערך סעודה גדולה והזמין אורחים רבים. כאשר הושלמו ההכנות שלח את עבדו להודיע למוזמנים שהסעודה מוכנה. אך כל אחד מהמוזמנים מצא תירוץ וסיבה שלא לבוא. האחד אמר: 'אני באמת מצטער שאיני יכול לבוא, זה עתה קניתי חלקת אדמה ואני מוכרח ללכת לבדוק אותה.' השני אמר: 'הבוקר קניתי חמישה צמדי שוורים, ואני מוכרח ללכת לראות איך הם עובדים, קבל בבקשה את התנצלותי.' השלישי בדיוק נשא אישה, ולכן לא השתתף בסעודה

"העבד חזר אל אדוניו ומסר לו את דברי המוזמנים השונים. אדוניו התרגז מאוד וביקש מהעבד למהר אל הרחובות ואל הסמטאות ולהזמין את העניים, בעלי המום, העיוורים והפיסחים. העבד מילא את רצון אדוניו, אך עדיין היה מקום לאורחים נוספים. "'לך אל הסמטאות, אל השבילים ואל מקומות-מחבוא,' אמר בעל הבית לעבדו, 'והפצר בקבצנים ובנוודים לבוא לסעודה, כדי שהבית יתמלא עד אפס מקום. איש מהמוזמנים הראשונים לא יטעם מהסעודה שלי!'"

הברית החדשה, הבשורה על פי לוקס, פרק 14, פסוקים 15-24

המהפך הגדול: המוזמנים מסרבים

ההבנות שלנו מתהפכות פעמים רבות בסיפור הזה. ראשית, אנחנו מניחים שאלוהים לא יזמין רבים לממלכה שלו (שזה הסעודה) כי הוא לא מוצא הרבה אנשים רואיים לכך

זה לא נכון 

ההזמנה לסעודה מגיעה להרבה מאוד אנשים. המאסטר (אלוקים בסיפור הזה) רוצה שהמשתה (הסעודה) יהיה מלא 

אבל מתרחש טוויסט בלתי צפוי. מעט מאוד מהמוזמנים באמת רוצים להגיע. רוב המוזמנים, במקום זאת הם המציאו תירוצים כדי שהם לא יצטרכו להשתתף! ותחשבו כמה התירוצים לא הגיוניים. מי יקנה בקר בלי שניסה אותם קודם לפני שקנה ​​אותם? מי יקנה שדה מבלי לבדוק אותו קודם? לא, התירוצים הללו חשפו את כוונות לבם האמיתיות של האורחים – הם לא התעניינו ב"ממלכת אלוהים" אלא הם היו מעניינים בדברים אחרים

הלא מוזמנים – מקבלים

בדיוק כשאנחנו חושבים שאולי המאסטר יהיה מתוסכל ועצוב מכך שמעט כל כך אורחים מגיעים לסעודה שלו, קורה טוויסט נוסף. עכשיו האנשים ה'בלתי סבירים', אלה שכולנו פוסלים אותם וחושבים עליהם כלא ראויים להזמנתם לחגיגה הגדולה, אלה שנמצאים ב"רחובות וסמטאות" וב"דרכים ושבילים כפריים", שהם "עניים, נכים, עיוורים וצולעים" – אלה שאנחנו מתרחקים מהם לעתים קרובות – הם מקבלים הזמנות למשתה (לסעודה). ההזמנות לסעודה הזו מגיעות הרבה יותר רחוק, ומכסות יותר אנשים ממה שאני ואתם יכולים לדמיין אפילו. המאסטר רוצה שיהיו שם אנשים ואפילו יזמין את אלה שאנחנו בעצמנו לא היינו מזמינים לביתנו

והאנשים האלה באים! אין להם אינטרסים מתחרים אחרים להסיח את דעתם ולכן הם מגיעים למשתה. "ממלכת אלוהים" מלאה ורצונו של המאסטר התקיים

ישו סיפר את המשל הזה כדי לגרום לנו לשאול את השאלה: "האם אלך "לממלכת אלוהים" אם אקבל הזמנה?" או האם אהבה ועניינים מתחרים אחרים יגרמו לי לסרב להזמנה? אני ואתם מוזמנים לסעודה בממלכה הזו, אבל המציאות היא שרובנו נסרב להזמנה מסיבה זו או אחרת. לעולם לא היינו אומרים 'לא' ישירות ולכן אנחנו ממציאים תירוצים להסתיר את הדחייה שלנו. עמוק בפנים יש לנו 'אהבות' אחרות שנמצאות בשורשי הדחייה שלנו. במשל זה שורש הדחייה היה אהבה לדברים אחרים. אלה שהוזמנו לראשונה אהבו את דברי העולם הזה (המיוצגים ב'שדה', 'שוורים' ו'נישואין') יותר מאשר את ממלכת אלוהים

משל לכהן הלא מוצדק

חלק מאיתנו אוהבים דברים בעולם הזה יותר ממלכות ה' ולכן נסרב להזמנה הזו. אחרים אוהבים או סומכים על זכותנו הצדקנית. ישו לימד על כך גם בסיפור אחר תוך שימוש במנהיג דתי כדוגמה

ישוע סיפר משל נוסף. הפעם היה המשל מכוון אל הגאוותנים החושבים את עצמם לצדיקים גמורים ומזלזלים באחרים: "שני אנשים באו להתפלל בבית-המקדש. האחד היה פרוש גאה וצדיק בעיני עצמו, והשני היה גובה מכס רמאי. הפרוש הגאה התפלל כך: 'אני מודה לך אלוהים על שאיני חוטא ככל האחרים, ובמיוחד שאיני חוטא כמו גובה-המכס הזה העומד כאן במקדש. מעולם לא רימיתי, לא עשקתי ולא נאפתי. אני צם פעמיים בשבוע ונותן לך, אלוהים, מעשר מכל רווחי

"לעומתו המוכס הרמאי שעמד במרחק מה, לא העז להרים את עיניו כשהתפלל, אלא הכה על חזהו בחרטה וקרא: 'אלוהים, סלח לי. רחם על חוטא שכמוני.' אני אומר לכם, גובה-המכס ההוא הלך לביתו נקי מחטא, ולא כן הפרוש! כי הגאה יושפל, והמשפיל את עצמו יכובד וירומם

הברית החדשה, הבשורה על פילוקס, פרק 18, פסוקים 9-14

אנו חוסמים את הכניסה של עצמנו

כאן אפשר לראות את הפרושונים (מורה דתי כמו רב) שנראים מושלמים במאמץ ובזכותם הדתית. הצום ונתינת הנדבות שלהם היו אפילו יותר מהנדרשים. אבל הם הנניחו את הביטחון שלהם בצדקנות שלהם. זה לא היה מה שאברהם הראה כל כך הרבה לפני כן כשקיבל צדק רק על ידי אמון צנוע בהבטחת ה'. למעשה, גבאי המסים (מקצוע לא מוסרי באותה תקופה) ביקש רחמים בענווה. בהסתמך על שנתנו לו רחמים הוא הלך הביתה 'מוצדק' – ממש עם ה' – בעוד שהפרוש (הרב), שאנו מניחים שהוא "ישר עם אלוהים", עדיין חטאיו נספרים נגדו

המהפכה הרוסית (1921)

אז ישו שואל אותכם ואותי אם אנחנו באמת רוצים במלכות אלוהים, או שזה סתם עוד עניין בין המוני הנעיינים האחרים. הוא גם שואל אותנו על מה אנחנו סומכים יותר – בזכותנו או בחמלת אלוהים

המדינה הקומוניסטית האידיאלית

הדוקטרינה המרקסיסטית לימדה שמהפכה מעמדית תביא למיטב החברה האנושית. ישו לימד ש"ממלכת אלוהים" תתקדם פשוט על ידי קבלת הזמנתה. דברי ימי ההיסטוריה ברחבי העולם מתעדים את הזוועות והרציחות הבלתי ניתנות לתיאור שהמרקסיזם שיחרר על העולם. השוו זאת לחברה שהקימו חסידי ישועה מיד לאחר הסתלקותו

 כל המאמינים התמידו להתאסף יחד, וחילקו ביניהם את כל מה שהיה להם. הם מכרו את כל רכושם, והתחלקו בכספם עם הנצרכים.  מדי יום הם השתחוו יחד בבית-המקדש, נפגשו בבתיהם בקבוצות, לשם התחברות, ואכלו יחד את ארוחותיהם בשמחה ובהכרת-תודה. הם הללו את אלוהים, והם מצאו-חן בעיני כל העם. מדי יום הוסיף להם ה' את אלה שנושעו

הברית החדשה, מעשי השליחים, פרק 2, פסוקים 44-47

האנשים האלה חיו את הסיסמה שבה דגל מרקס

מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו

קרל מרקס, 1875, ביקורת תוכנית גותהא

האנשים אלה יצרו אוכלוסיה שמרקס חלם עליה, אך חסידיו של מרקס לא הצליחו להשיג למרות כמות הניסיונות5

למה?

מרקס לא הצליח לראות את סוג המהפכה הנדרשת כדי לחולל אוכלוסיה שוויונית. כמו כן, גם אנחנו נמצאים בסכנה שלא נצליח לראות את המהפכה הנדרשת. המהפכה הזו לא הייתה ברמה של מעמד אחד של אנשים נגד מעד אחר כפי שמרקס לימד, אלא בנפשו של כל אדם בודד המהרהר בהזמנתו ל"ממלכת אלוהים". אנו נראה זאת בבירור כאשר אנחנו נשווה את מה שישו לימד על הנפש בהשוואה לאותה חשיבה יהודית גדולה אחרת על נפש האדם – זיגמונד פרויד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *