ה"צמח": קיבל את שמו מאות שנים לפני היוולדו

ראינו כיצד ישעיהו החל את הנושא הנבואי של "הצמח". אדם (גבר) מסוים משושלת המלוכה הנפולה של בית דויד, אשר לו חכמה וגבורה עתיד לקום. ירמיהו המשיך משם בהצהרה שאותו ה"צמח" יהיה ידוע כ"יהוה" בכבודו ובעצמו.

זכריה ממשיך את הענף

זכריה שב לארץ ישראל לאחר הגלות הבבלית כדי לבנות את בהמ"ק מחדש

זכריה חי בתקופה שבה העם היהודי שב לירושלים מן הגלות הראשונה שלהם (גלות בבל) והחלו לבנות מחדש את בהמ"ק ההרוס שלהם. מדובר בתקופה שבסביבות השנה 520 לפנה"ס. באותה העת הכהן הגדול היה אדם בשם יהושוע, והוא הוביל את הייסוד והכינון מחדש של עבודת הכהונה בקרב העם. זכריה הנביא עבד בשיתוף פעולה עם יהושוע, הכהן הגדול (זרובבל היה המנהיג הפוליטי – מדיני) בהנהגת העם היהודי. הנה הדבר שאלוהים אמר דרך זכריה אודות יהושוע:

 שְׁמַע-נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ–כִּי-אַנְשֵׁי מוֹפֵת, הֵמָּה:  כִּי-הִנְנִי מֵבִיא אֶת-עַבְדִּי, צֶמַח.   כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ–עַל-אֶבֶן אַחַת, שִׁבְעָה עֵינָיִם; הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, וּמַשְׁתִּי אֶת-עֲו‍ֹן הָאָרֶץ-הַהִיא, בְּיוֹם אֶחָד.

זכר' ג' 8-9

הצמח! נובא בראשונה על ידי ישעיהו כ-200 שנים לפי כן, הומשך על ידי ירמיהו כ-70 שנים לפני כן, וזכריה כאן מפתח הלאה את הנבואה אודות הצמח. כעת נקרא האיש ההוא, הצמח, "עבדי" (עבד ה'). באופן מסוים היה יהושוע הכהן הגדול, שם בירושלים בעת ההיא – בסביבות השנה 520 לפנה"ס, מופת\דוגמא לביאתו של הצמח. אבל כיצד? בנוסף, כתוב ש"ביום אחד" ימחו חטאי הארץ על ידי ה'. באיזה אופן זה הולך לקרות?

הצמח: איך של המלוכה והכהונה

על מנת להבין זאת עלינו להבין תחילה שתפקידי המלוכה והכהונה היו מופרדים זה מזה בנוקשות בתקופת בהמ"ק הראשון. אף אחד ממלכי בית דויד לא היו יכולים להיות כוהנים, ומצד שני הכוהנים לא יכלו להיות מלכים. תפקידו של הכהן היה להיות מגשר\מתווך בין בני אדם לאלוהים על ידי הקרבת קורבנות לכפרת חטאים, ואילו תפקיד המלך היה לשלוט ולמשול בצדק. שני התפקידים היו חיוניים. שני התפקידים היו ייחודיים ושונים זה מזה. ההבדל הזה עוגן על ידי העובדה שהכוהנים יכלו להיות רק משבט לוי מצאצאי אהרון, בעוד המלכים היו משושלת דויד מתוך שבט יהודה. אף על פי כן, זכריה כותב ביומו, אודות העתיד, כי: 

וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  …וְלָקַחְתָּ כֶסֶף-וְזָהָב, וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת; וְשַׂמְתָּ, בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק–הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.   וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר:  הִנֵּה-אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ, וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח, וּבָנָה, אֶת-הֵיכַל יְהוָה.   וְהוּא יִבְנֶה אֶת-הֵיכַל יְהוָה, וְהוּא-יִשָּׂא הוֹד, וְיָשַׁב וּמָשַׁל, עַל-כִּסְאוֹ; וְהָיָה כֹהֵן, עַל-כִּסְאוֹ, וַעֲצַת שָׁלוֹם, תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם.

זכר' ו' 9-13

ובכן, כאן, על אף כל החוקים הקודמים, הכהן הגדול, יהושוע בו יהוצדק, בשנת 520 לפנה"ס היה צריך לענוד על ראשו באופן סמלי כתר כ"צמח" (יש לזכור שאלוהים אמר על יהושוע שהוא "איש דוגמא\מופת" לדברים עתידיים). כאשר יהושוע הכהן הגדול ענד לראשו את כתר המלוכה הוא ביטא באופן סמלי את האיחוד העתידי של תפקידי המלוכה המלוכה זכר' ו13והכהונה על ידי אדם אחד – כהן היושב על כס

ישוע מנצרת הוא מ"שורש ישי", מכיוון שישי ודויד הם מאבותיו הקדמוניים. ישוע ניחן בדעת ובבינה ברמה שהבדילה אותו מאחרים. חכמתו, יציבותו והבחנתו המתוארים בברית החדשה ממשיכים להרשים הן את מבקריו והן את מעריציו ותלמידיו עד עצם היום הזה. כוחו, הבא לידי ביטוי דרך ניסים שחולל, כמתואר בבשורות, אינו ניתן להכחשה. אמנם ניתן להחליט שלא להאמין להם, אך לא ניתן להתעלם מהם. אישיותו של ישוע מתאימה למעלות הכוח והחכמה הבלתי רגילים אשר ישעיהו ניבא שיבואו לידי ביטוי יום אחד באישיותו של ה"צמח".

כעת, חשבו על חייו של ישוע מנצרת כמתואר בבשורות. הוא טען להיות מלך – למען האמת הוא טען להיות "המלך". הרי, זה מה שהכותרת משיח מבטאת. עם זאת, מה שהוא עשה בחייו הארציים היה למעשה בעל טבע כהונתי. היה זה תפקידו של הכהן להקריב לאלוהים זבחים רצויים לאלוהים למען העם היהודי. מותו של ישוע בברית החדשה הינו בעל חשיבות רבה מכיוון שזה היה קרבן לאלוהים למעננו. כך, חטאי הארץ, באופן ישיר מילולי, "נמחו ביום אחד", כפי שניבא זכריה – ביום שבו ישוע מת וכיפר עבור חטאי העולם. במותו הוא מילא את דרישות התפקיד הפונקציונאליות של כהן, אם כי הוא ידוע בעיקר כ"משיח" או "המלך". כך, כפי שניבא זכריה, הוא איחד, באישיותו ובפועלו, את שני התפקידים האלו.

המזמור המשיחי (כלומר, מתאר את ביאתו ופועלו של המשיח), תהל' ק"י, מנבא איחוד שכזה של תפקידי המלוכה והכהונה, שבו בא כהן שאינו משבט לוי. אנו קוראים שנאמר:

נְאֻם יְהוָה, לַאדֹנִי–שֵׁב לִימִינִי; עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ, הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. מַטֵּה-עֻזְּךָ–יִשְׁלַח יְהוָה, מִצִּיּוֹן;  רְדֵה, בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ…  נִשְׁבַּע יְהוָה, וְלֹא יִנָּחֵם – אַתָּה-כֹהֵן לְעוֹלָם;עַל-דִּבְרָתִי, מַלְכִּי-צֶדֶק.

תהל' ק"י 1-2,4

מלכיצדק מוצג לראשונה בתורה כאשר אברהם הביא לו מתנות. בספר בראשית מתואר כיצד, לאחר שניצח בקרב שבו הציל את לוט משבי, אברהם הודה לאלוהים דרך מלכיצדק הכהן משלם – ירושלים:

וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.   וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.   וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

ברא' י"ד 18-20

ובכן, מזמור ק"י מביט בוא זמנית אחורה למלכיצדק שבא לפני מתן התורה (ואיתה הכהונה מבית לוי) וקדימה לעבר המשיח העתידי (שהוא נצר לשושלת המלוכה מבית דויד) וקובע כי המשיח יהיה כהן, אך לא מצאצאי לוי. ישוע מנצרת, אשר לא היה מצאצאי לוי, אך תפקד ככהן לאלוהים אל עליון, הוא הגשמה של הנבואה המשיחית הזו שבמזמור ק"י.

עם זאת, זוהי נקודת המבט של הברית החדשה לגבי מותו של ישוע. האם התנ"ך תומך בנקודת מבט זו? אנו נחקור עניין זה על ידי חקר המאפיין הנוסף שזכריה ניבא אודות אישיותו של ה"צמח"  – היותו "עבד", או משרת.

אות ה"צמח" – הגזע הכרות והמת קם לתחייה – ב(אישיותו של)משיח

למדנו שמקורם של שני המושגים "משיח" ו”Christ” הוא בתנ"ך, ושהם למעשה תארים מקבילים (אם כי בשפות שונות). בנוסף, השימוש שנעשה בתואר "משיח" בתהל' ב', למטרת תיאור ביאתו העתידי של מושל מיוחד מטעם אלוהים, אשר יהיה גם "בן אלוהים", פותח את הדלת להבהרות נוספות לעניין זה שספרים מאוחרים יותר בתנ"ך יעסקו בהן. ישעיהו (750 לפנה"ס) החל תהליך זה בנבואותיו אודות "צמח ה' ".

ישעיהו ו"הצמח"

היסטורי עם ישעיהו וכותבים אחרים של תנך

 ישעיהו ניבא בתקופת בית ראשון בזמן המלוכה של שושלת בית דויד. ביומו (750 לפנה"ס) הממלכה הייתה רוויה שחיתות וחטא. ישעיהו הפציר במלכים לשוב לה' ולשמור את תורת משה ברוח נכונה. אך ישעיהו ידע שהעם לא ישוב בתשובה, ולכן הוא ניבא גם שהם יצאו לגלות, ואי לכך, שהמלוכה של שושלת בית דויד תיפסק (אם כי השושלת עצמה לא תיגדע). ישעיהו פרק ג' מתאר את הביאה של משפט עתידי (דאז) זה. עם זאת, לאחר מכן הספר "משנה את נימתו" ומנבא כי:

בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה צֶמַח יְהוָה, לִצְבִי, וּלְכָבוֹד; וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת, לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל

2. ישע' ד'

כאן, ישעיהו לא מרבה בפרטים אודות ה"צמח" העתידי הזה, אך מעט מאוחר יותר הוא מסביר שהוא חזה באופן מטאפורי את השושלת המלכותית של בית דויד כעץ גדול. בעץ הזה, ישי, אביו של דויד המלך, היה השורש. כך, מהשורש של ישי החל לצמוח השושלת של דויד ומיורשו, שלמה המלך, החץ המשיך לגדול הלאה והלאה.

השושלת המלכותית של דייוויד בתמונה עץ מג'סי (אביו של דוד)

קודם עץ גדול… אז גזע חתוך… ואז "צמח" (ענף)

ישעיהו כתב שהעץ (השושלת של בית דויד המולכת על ממלכת יהודה) יגדע, כך שישאר רק בסיס הגזע. הפס' הבא מתאר את האופן שבו ישעיהו ראה זאת וביטא את העניין במשל על הגזע וה"צמח"\ענף.

 וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.  וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה.

ישע' י"א 1-2
השושלת של בית דויד משולה ל"גזע ישי"

גדיעת העץ המדובר ארעה כ 150 שנים לאחר נבואתו של ישעיהו, בשנת 586 לפנה"ס, כאשר כבשו הבבלים את ירושלים והגלו את העם היהודי ואת מלכם לבבל (ראה התקופה המסומנת בצבע אדום בציר הזמן לעיל). ישי היה אביו של המלך דויד ועל כן היה השורש של שושלת בית דויד. לכן, "גזע ישי" הינו מונח מטאפורי עבור הגדיעה העתידית של שושלת זו.

איש ה"צמח": אדם שיקום משושלת דויד אשר יהיה בעל חכמה מיוחדת

תיאור של הצאצא עתידי לבית דויד היוצא כנצר וכחוטר מגזע ישי.

אבל הנבואה הזו גם הביטה קדימה הרחק יותר אל העתיד מאשר רק עד גדיעת המלוכה בממלכת יהודה (בגלות בבל). ישעיהו חזה שלמרות שהגזע יראה חסר חיים (וכך אכן נראים עצים שענפיהם נגדעו עד הגזע), יום אחד בעתיד יצמח ענף, אשר מתואר כ"צמח", ויגיח מן הגזע ההוא בדיוק כפי שנצרים צומחים מגזעיהם של עצים כרותים. ה"צמח" מתואר כמישהו ("ונחה עליו רוח ה'…" ישע' י"א 1 – ראה לעיל), ועל כן ניתן להבין שישעיהו מתייחס לאדם ספציפי, אשר יבוא מן השושלת של בית דויד לאחר ששושלת זו תיגדע. לאיש הזה יהיו כאלו מעלות של חכמה, גבורה ודעת\חכמה שיהיה זה כאילו רוח של ה' בעצמו (שכינה אלוהית) תהיה עליו. זו נבואה אודות ביאתו של המשיח, ובה הוא מדומה ל"צמח".

ירמיהו וה"צמח"

ירמיהו בציר זמן היסטורי עם מחברים מקראיים אחרים

הנבואות של ישעיהו אודות איש ה"צמח" היו כמו שלט ראשוני בהיסטוריה, שאחריו באה סדרה של שלטים ומראי כיוון נוספים אשר פתחו את נושא ביאתו של ה"צמח". ירמיהו, אשר חי כ-150 שנים לאחר ישעיהו, בעת שחזה במו עיניו את תהליך כריתת המלוכה של שושלת דויד, ניבא כי:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.   בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ, יְהוָה צִדְקֵנוּ)

ירמ' כ"ג 5-6

 ה"צמח": אדוני צדקנו

איך יקרא איש הצמח המדובר? ובכן, שמו יקרא "אדוני" והוא יהיה ה"צדק שלנו". כפי שראינו גם במקרה של אברהם, הבעיה שלנו – בני האדם – זה שאנו מושחתים בטבענו, ועל כן אנו זקוקים להצדקה. בכך שהוא מכנה את איש הצמח "ה' צדקנו", ירמיהו מרמז שבני אדם יקבלו דרך אותו אחד הצדקה – וזאת מה' עצמו. אבל, איך דבר זה יבוא לידי מימוש? הנביא זכריה מספק את התשובה לשאלה זו כאשר הוא מפתח הלאה בנבואותיו את נושא ביאתו של איש ה"צמח". הוא מנבא למעשה מה יהיה התפקיד אותו ימלא המשיח, לא רק כמלך אלא גם ככהן – ועל כך נמשיך לדון כאן.